אחד ביום: אף אחד לא סיפר ליוקיץ' שהוא לא אמור לדעת לעוף

5:30: דנבר נאגטס – פורטלנד טרייל בלייזרס (2-2 בסדרה)

מארי קיי אש, הייתה אשת עסקים אמריקאית שכתבה במהלך חייה לא מעט ספרי השראה לנשים שמטרתם לעודד נשים להשתלב בשוק העבודה, דבר שלא היה נפוץ כלל בימים בהם החלה להתפרסם, אמצע המאה הקודמת. קיי אש ונאלצה לפרנס את שלושת ילדיה לבד במהלך מלמת העולם השנייה וכאשר חזר בעלה מהמלחמה באירופה, התגרשה ממנו והמשיכה ללמד את עצמה עצמאות מהי. היא כל כך הצליחה בעסקים שונים שעשתה עד כי החברה שלה גלגלה כ-2 מיליארד דולר בשנה. בשלב הזה היא התפנתה לתת השראה לאחרים, כתבה ספרים, הקימה ארגונים ועמותות ובסופו של דבר מתה בגיל 83 בשיבה טובה ואחרי שהטביעה את חותמה בעולם.

אחד הציטוטים המפורסמים מספריה של קיי אש הוא התיאור שלה על הדבורה שמשקל גופה גדול מכדי שהכנפיים שלה יוכלו לשאת אותה – "מבחינה אווירודינמית, הדבורה לא אמורה לעוף, אבל הדבורה אינה יודעת זאת, ולכן היא ממשיכה לעוף בכל מקרה" אמרה קיי אש ולימדה את מעריציה שאין דבר העומד בפני הרצון.  הציטוט אמנם אינו שלה אלא הופיע לראשונה בכתביו של אגרונום צרפתי שחי בשנות ה-30' של המאה הקודמת אבל קיי אש הפכה את הדבורה החביבה לשם דבר ולדוגמא ולמופת למשהו שמצליח כנגד כל הסיכויים. כמוה ממש.

לפני מספר שנים, אחרי מותה של קיי אש (נפטרה ב-2001), הצליחו מדענים מאוניברסיטת וושינגטון בארצות הברית להפריך את המיתוס של קיי אש בדבר הדבורה. באמצעות ניסויים שנעשו בתא שטח קטן ואטום אליו הוכנסו דבורים, הצליחו המדענים לגלות כי הדבורה מניעה את הכנפיים שלה בתדירות גבוה יותר מאשר זבוב הפירות הגדול ממנה. הדבר הזה עורר אצלם את הצורך לבדוק את הדבר לעומק והניסויים הנוספים שהם ערכו לימדו אותם שהדבורה למעשה משתמשת במערבולות אוויר קטנות (מעין הוריקנים שאנחנו כבני אדם לא יכולים להבחין אותם) בשביל לדחוף את עצמה קדימה ויכולת הזיהוי שלה את כיוון האוויר הוא מה שנותן לה את היכולת לעופף, דבר שלא קורה בניגוד לשום חוקי אווירודינמיקה.

אינני יודע אם חבורת המדענים הזו חוקרת עוד בעלי חיים שעושים דברים שנראים על פניו מעל כוחותיהם אבל אם כן, הייתי שולח את החבורה הזו לבדוק איך בדיוק ניקולה יוקיץ' הוא שחקן כל-כך טוב. כשחושבים על זה, הסנטר של דנבר הוא ממש כמו הדבורה של מארי קיי אש. הוא כבד, גמלוני, עצום בגובהו, הידיים שלו שמנמנות וזריזות נראית כמו משהו שממנו והלאה. אלא שכל זה לא מפריע לו להתרוצץ על המגרש במשחק 65 דקות במשחק אחד ואחרי יומיים לחסל את פורטלנד עם תצוגה התקפית שכוללת נקודות, ריבאונדים וניהול משחק ברמה של רכז בחמישיית אולסטאר.

כבר מספר משחקים אני כממליץ לקוראים של הטור הזה לרוץ ולראות את דנבר נגד פורטלנד, סדרת אנדרדוג שמתגלה כדבר האמיתי. אחרי המשחק הרביעי, שהיה נהדר גם הוא לטעמי, אני רוצה לכוון אתכם עוד קצת – עזבו את דנבר נגד פורטלנד, עזבו את לילארד הוירטואוז, את מוריי שהולך ונהיה שחקן גדול לנגד עיננו, עזבו את התחרות בין שתי הקבוצות והדם הרע שמתפתחים כאן, עזבו את המאמנים שמצליחים לגרד כל הזמן המצאות חדשות מהספסל שלהם, עזבו את סת' קארי שנראה כאילו הוא ואחיו התחלפו לאחרונה ורק לנו לא סיפרו, עזבו את אל-פארוק אמינו שעושה דברים שגם הוא לא ידע שהוא מסוגל, עזבו את פול מילסאפ האדיר שלועג לכי מי שחשב שהוא שחקן גמור, עזבו את סי.ג'י מקולום שלדעתי הוא אולסטאר לכל דבר. עזבו אותם ותסכלו רק על ניקולה יוקיץ', הסנטר הסרבי שכמעט כל מהלך שלו הוא תענוג טהור, מלאכת מחשבת ותאווה לעיניים. יוקיץ' מגלה בפליאוף הזה, לצד החכמה שתמיד ידענו שיש לו, מנהיגות אדירה, סבלנות, עמידות ומה לא. הוא לבד עושה את דנבר לקבוצה שלא רק צריך לקנות כרטיס למשחק שלה או לראות אותה משחקת, אלא פשוט לרצות בהצלחתה לתווך הארוך. כי אם יותר שחקנים כמו יוקיץ' יהיו הפנים של ה-NBA, אז זו הולכת להיות ליגה כל-כך יותר נהדרת (ולא שאני מתלונן על מה שיש עכשיו).

שכל. זה המתכון של יוקיץ' בשביל להתגבר על המגבלות הפיזיות שלו ממש כמו שהדבורה מתגברת על הקשיים הפיזיים שלה באמצעות משבי אוויר, יוקיץ' פשוט חושב יותר טוב מכולם, רואה דברים בערך שנתיים לפני שהם קורים, שולח למתפרצות שחקנים שרק עברו שם במקרה, מזהה כל שחקן שלשבריר שנייה התפנה מחוץ לקשת ושולח חברים לקבוצה למשימות שגם סבתא שלי הייתה עומדת בהן. כמה אינטליגנציית משחק יש ליוקיץ' הזה, אלוהים!

במשחק מספר 4 הוא פירק את פורטלנד בכוחות עצמו (האמת, גם מורי היה פנטסטי ומילסאפ בכלל זה סיפור לפוסט) ועכשיו המומנטום שוב בצד של הנאגטס. כתבתי עליהם כבר שהם הקבוצה היותר מוכשרת בסדרה הזו אבל פורטלנד בהחלט מכסה על הפער הזה מהגורן ומהיקב. הספסל של פורטלנד למשל, שהספדנו אות זה מכבר, נראה פשוט נהדר ובמשחק האחרון דווקא הוא השאיר את הבלייזרס בעניינים בזמן שלילארד דפק נפקדות במשך שלושה רבעים. פורטלנד עוד עלולה להצטער על מה שקרה במשחק הזה כשברור שמי שמנצחת במשחק החמישי הלילה נותנת לעצמה מקדמה ענקית לקראת מה שנותר מהסדרה. במקרה של דנבר, המהפך מ2-1 ל2-3, קרה להם גם בסדרה מול סן אנטוניו ויוקיץ' וחבורתו מוכנים לעשות את זה שוב.

הם בהחלט מועמדים לעשות זאת, אבל בסדרה הזו, וכבר כתבנו גם את זה – הכל יכול לקרות. אל תשכחו לצפות!

3:00: טורונטו ראפטורס – פילדלפיה 76' (2-2 בסדרה)

אז אחרי שבמשחק השלישי נראה היה שפילדלפיה מצאה את הזמן הנכון בשנה בשביל להתחבר, הגיע המשחק הרביעי והפיל את אוהדי הסיקסרס מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. המשחק אמנם היה צמוד והראפטורס הכריעו אותו רק בסיום אבל פילדלפיה בדגש על אמביד (חולה? פצוע? מבואס? עסוק בטוויטר?!. כך או כך האיש לא איתנו) הייתה חלשה ביותר וגם יום בינוני של טורונטו (המבצע לא כולל את קוואי לאונרד היוצא מן הכלל) הספיק לה בשביל ניצחון, השוואה של הסדרה והחזרת המומנטום והביתיות.

בכלל אפשר להגיד על הראפטורס שמצבם השתפר פלאים אחרי משחק מספר 4. לא רק בגלל הניצחון שהחזיר אותם לעמדת הזינוק לניצחון בסדרה ולגמר מזרח שני בתולדות המועדון אלא בעיקר בגלל שהוא שוב חשף את ההבדל בין הגרסה הנוכחית של הקנדיים לגרסאות העבר שכשלו בפליאוף פעם אחר פעם. ניחשתם נכון, אני מדבר על קוואי לאונרד. קור הרוח שהוא מביא איתו, האדישות בה הוא עושה את הסלים שלו והנונשלנטיות בה הוא משתלט על משחקים נהדרת פשוט ויחד עם פאסקל סיאקם היעיל (אך לא תמיד מלוטש) ודני גרין, עוד אחד שיודע מתי הכי חשוב לשים את הכדור בסל, יש לראפטורס סכין, שלא היה לה בין השיניים עד כה. בינתיים, זה מספיק בשביל לכסות על הזוועה הזו שנקראת סרג' איבאקה וקייל לאורי של הפליאוף… האם זה יספיק מול קבוצה יותר מרוכזת ומאומנת מפילי? מסופקני, אבל דיה לצרה בשעתה.

אז גם כאן, הערב יש לנו משחק חמישי שהמנצחת בו תהיה עם רגל אחת לפחות בשלב הבא. היתרון עם הביתיים אבל האייר קנדה סנטר ידע כבר אי אלו מפחי נפש. השאלה היא כמובן איזו פילדלפיה תופיע למשחק הערב ואם במקרה זו תהיה זו מהמשחק השלישי אז כל הערב הזה עלול להיראות אחרת לחלוטין. בשביל טורונטו, בשביל פילדלפיה ובשבילנו.