דירק נוביצקי: אגדה שהייתה באמת

דירק נוביצקי: הקדמה קצרה

כשהייתי ילד, ומי יודע, אולי זה כך גם היום, למילים 'תוצרת גרמניה' היו שתי משמעויות שונות, שסתירה ביניהן. מצד אחד, מוצר שנוצר במולדתו של הרייך השלישי, היה נחשב מוקצה מחמת מיאוס, אסור בתכלית האיסור. כזה שיש סבירות שמי שמתפרנס ממנו סייע בדרך עקיפה לרצח של אחינו ואחיותינו או אפילו הכנתו נעשתה באמצעות עבודות כפייה של מי מקרובי משפחתנו ועל כן יש להחרימו ולמנוע אותנו מלהשתמש בו מאידך, מוצר גרמני, לרוב היה נחשב כמצוין. כזה שלא יתקלקל במהרה, בעל אמינות גבוהה וכזה שנותן תמורה מצוינת לכסף שלך.

על אף הדיסוננס המובנה בין שני הדימויים למוצרים הגרמניים, הספיק לי מבט אחד של סבתא, שהייתה תוצרת גרמניה בעצמה, בשביל להבין לאן נושבת הרוח. וכך מצאו את עצמם מוצרי חשמל של גרונדינג, מכוניות של פולקסווגן, טיסות של לופטהנסה, בשמים של הוגו בוס, מקדחות של בוש ומוצרים אחרים שנחשפו בקלקלתם האנטישמית, מחוץ לתחום בשבילנו (למזלה, סבתא לא גילתה מעולם שהאספירין בו נהגה להשתמש גם הוא גרמני במקור. אין לי ספק שהדבר היה מסב לה כאב ראש).

כילד מחונך (בסך-הכל המצטבר) המשכתי להחזיק בתיעוב המשפחתי לכל דבר שיוצר במדינה המרכז-אירופאית. השנאה היוקדת עברה איתי גם לעולם הספורט בו ייחלתי (לשווא) לכישלונם של המאנשאפט הלא היא הנבחרת הגרמנית בכדורגל, של הקבוצות הגרמניות בענפי הכדור ואפילו של שחקנים גרמנים חביבים כדוגמת דטלף שרמפף ששיחק בקבוצות שחיבבתי כמו אינדיאנה פייסרס וסיאטל סופרסוניקס הי"ד.

ואז הגיע דירק נוביצקי. לא רק השחקן האירופאי הטוב ביותר בכל הזמנים, לא רק אחד מגדולי הפאוואר פורוורדים שידע המשחק, לא רק השחקן האחרון בעידן המודרני שלקח אליפות ללא אף סופרסטאר לידו, לא רק אחד משבעה בודדים שקלעו מעל 30,000 נקודות בקריירה בליגה הטובה בעולם, לא רק ספורטאי למופת וסמל למחויבות ומקצוענות, לא רק השחקן שהחל מהמשחק הבא שלו יהיה מי ששיחק הכי הרבה עונות בקבוצה אחת, לא רק שחקן שבכל חייו לבש מדים של רק שלוש קבוצות/נבחרות. לא רק אלא גם גרמני מבטן ומלידה, סמל של הנבחרת הלאומית הגרמנית ואחד הגדולים בכל הדורות.

אז סבתא, היכן שלא תהיי, אני מקווה שאת לא קוראת את זה. כי עם כל הכבוד לעקרונות שקיבלתי בירושה, יש לנו מול העיניים את האגדה מדאלאס מאבריקס (אגדאלאס?), דירק נוביצקי. אולי המוצר הגרמני האיכותי ביותר.

אז הרי היא לפניכם: אגדה בארבעה חלקים.

"תמיד רציתי להיות שחקן כדורסל. לא יותר, לא פחות"

דירק נוביצקי

חלק ראשון: הפריק פוגש את המשוגע – דירק נוביצקי פוגש את הולגר גשווינדנר

דירק וורנר נוביצקי, נולד ב-19 ביוני 1978 בוירצבורג שבגרמניה למשפחה של ספורטאים. משפחה שכללה את אבא יורג וורנר, שחקן כדוריד בעברו, את אמא הלגה נוביצקי, שהופיעה ביורובאסקט 1966 כשחקנית נבחרת גרמניה בכדורסל ואת אחותו הגדולה סילקה אשר לימים
הלכה בדרכה של האם והייתה גם היא שחקנית כדורסל גרמנית בינלאומית.

כמצופה ממי שספורט לסוגיו נמצא בגנים שלו, גם דירק החל לעסוק בפעילות גופנית מגיל צעיר. לצד המורשת המשפחתית שקיבל מהוריו, עמד לזכותו גם גובהו הרב (בביוגרפיה שנכתבה על ילדותו של נוביצקי עוד בשנת 2004, מתארים הכותבים דינו רייסנר והולגר סאואר שנוביצקי היה גבוה מחבריו לכיתה בראש לפחות) שנתן לו יתרונות בענפים השונים. בתחילה עסק דירק הצעיר בכדוריד ובטניס אבל עד מהרה, בשל הכינוי הנפוץ בו זכה – 'פריק', זכר לחריגותו בנוף של הענפים בהם שיחק, החל נוביצקי את הצעדים הראשונים בעולם הכדורסל, שם גובה הוא מילה נרדפת לפוטנציאל. מסע בו הוא ממשיך עד ימינו אנו.

בגיל 15 הצטרף דירק נוביצקי לראשונה בחייו לקבוצת כדורסל. תהיה זו בסה"כ אחת משתי קבוצות את מדיהן ילבש בימי חייו (מדים נוספים שלבש היו אלה של הנבחרת הגרמנית).  DJK וירצבורג ששמה המלא בתרגום לעברית הוא 'מרץ נעורים גרמני' הפכה להיות הבית הראשון בחייו של הענק המתבגר. זה גם היה המקום בו נוביצקי פגש לראשונה, באיש ששינה את חייו. המאמן הגרמני המשונה, הולגר גשווינדנר

נעזוב לרגע את נוביצקי ונתעכב לשנייה על האיש בעל השם הקשה להגייה. הולגר גשווינדנר נולד בשנת 1945 בגרמניה המערבית, זו המתאוששת מהמלחמה ההיא. בימי ילדותו הייתה גרמניה מלאה באמריקאים, אנשי עסקים, דיפלומטים ואנשי צבא. אחד מהם, חייל אמריקאי, לימד את גשווינדנר את רזי משחק הכדורסל. הנער התמיר (1.92 מטרים) התאהב במשחק והפך אותו למקצוע. כשחקן הוא זכה בארבע אליפויות גרמניה וגביע גרמני אחד ואף ייצג את הנבחרת המקומית באולימפיאדת מינכן 1972. הוא נחשב לסוליסט, אינדיבידואליסט שהקדים את זמנו. בתקופה שלכל אחד על הפרקט היה אך ורק את התפקיד שלו גשווינדנר ידע לשחק גם בעמדות אחרות, מה שלימים יהיה מכונה 'אול אראונד פלייר'. החכמה שלו כשחקן באה לידי ביטוי גם בגיל מבוגר יותר והוא המשיך לשחק עד גיל 47, בו שימש כמאמן שחקן בליגה הגרמנית האזורית (השלישית), תוך שהוא הופך לשיאן ההופעות בבונדוסליגה עם למעלה מ-600 משחקים. כשפרש, בשנת 1992, לקח איתו את החשיבה מחוץ לקופסה על המשחק לכיסא המאמן, חשיבה בה הוא משתמש היום כשהוא מוביל מדי קיץ את 'האקדמיה הגרמנית לשטויות שימושיות בכדורסל'.

את שנותיו הראשונות מאחורי הקווים, בהתחלה כעוזר, בהמשך כמאמן נוער ואח"כ כמאמן ראשי בילה גשווינדנר בוירצבורג. שם, בשנותיו הראשונות כמאמן, קרו לו שני דברים משמעותיים עד מאוד: הראשון, כחובב כדורסל בעל תואר בפיזיקה (מאוניברסיטת מארבורג אם אתם מתעקשים), הוא הגיע למסקנה שהזווית האופטימלית לג'אמפ שוט היא °60 מעלות . השני? הוא נתקל באחד האימונים בילד גבוה בן 15, שנודע בכינוי 'הפריק'. אותו פריק שכאשר פגש את מי שכונה אז ומכונה עד היום 'המשוגע', לא נפרד ממנו עד עצם היום הזה. (עשור וחצי לאחר מכן הוא איחד את שני הדברים המשמעותיים הללו למחקר אחד ומצא שבשביל מספר 41 של דאלאס הזוויות האופטימלית לג'אמפ שוט היא °47)

"אם הוא רוצה להיות אחד השחקנים הטובים בעולם, אנחנו נצטרך להתאמן באופן שיטתי. ואנחנו מתחילים מחר". במשפט זה חיווה גשווינדנר את דעתו על הנער הענק בו נתקל בפני הוריו בתום האימון הראשון. נוביצקי בן ה-15 הפך להיות בן חסותו של גשווינדנר אשר במקביל לאימוני הקבוצה בנה לו תכנית אימונים אישית, אימונים שכללו לצד אימוני קליעה ומסירה, נגינה בסקסופון, חתירה בקיאק וגם הליכת ידיים. אימוני כושר דווקא לא היו בתכניות של המשוגע שהאמין שהקליעה של נוביצקי חשובה מהכול ובשל כך עבד איתו על מוטוריקת ידיים עדינה שאמורה לעזור לו במשימה החשובה מכל: להכניס את הכדור לסל. ואם תהיתם, גם לימוד ספרות גרמנית הייתה חלק מתכנית האימונים של גשווינדנר שהאמין שהדבר יעזור לנוביצקי במשימה החשובה של 'לפתח אישיות'.

אחרי שנת אימונים אחת, החליט גשווינדנר שאפשר לעבור לשלב הבא והעמיד בפני נוביצקי בחירה פשוטה. "אתה צריך להחליט" אמר לנער בן ה-16. "האם אתה רוצה להיות גיבור מקומי או אחד השחקנים הכי טובים בעולם?". והרחיב – "אם אתה רוצה להישאר איפה שאתה היום, נפסיק את האימונים מיד. אבל אם אתה רוצה להגיע לטופ, אז הגיע הזמן להתקדם הלאה ולשחק מול השחקנים הכי טובים שיש ולהתאמן שבעה ימים בשבוע".

נוביצקי לא היסס. וכך בגיל 16 הפך הגרמני הצעיר לשחקן בוגרים לכל דבר במדי וירצבורג ששיחקה אז בליגה השנייה בגרמניה. בארבע השנים שלו בוירצבורג התקדם נוביצקי מתפקיד של סנטר מחליף שצריך לוותר מדי פעם על אימונים ומשחקים כדי לא להתרשל יותר מדי בלימודים בבית הספר לכוכב הקבוצה וה-MVP של הליגה השנייה. בעונתו הרביעית בקבוצה (1997-98) כשהוא עוד לא בן 20 הוביל אותה נוביצקי לבונדוסליגה (הליגה הגרמנית העליונה) כשהוא קולע 28.2 נק' למשחק, כולל 26 נקודות במשחק גמר הפליאוף נגד פרייבורג שבסופו עלתה הקבוצה ליגה. בין לבין הספיק נוביצקי לצמוח לגובה של 2.11 מטרים, להצטרף לנבחרת הגרמנית ולקבל מחמאות ממאמנה האגדי דרק באוורמן (שאמר עליו עוד כשהיה בן 18 שהוא 'השחקן הכי טוב שהיה לגרמניה ב-10 אולי 15 שנים האחרונות'), לדחות מעבר לאימפריה של ברצלונה כדי להשלים את לימודיו, להתגייס לתקופה של תשעה חודשים לצבא הגרמני ולהטביע על צ'ארלס בארקלי במסגרת מחנה אימונים של נייק במסגרת הסבב העולמי שלה בגרמניה ("הילד הזה גאון. אם הוא רוצה לשחק ב-NBA שיתקשר אליי" אמר עליו סר צ'ארלס).

כשהוא בן 20, החליט נוביצקי בעצת מאמנו האישי גשווינדנר, שהפך זה מכבר למאמנו גם בקבוצה הבוגרת, שהגיע הזמן לקחת את הכישרון שלו לליגה של הגדולים ונרשם לדראפט ה-NBA. שם, ב-24 ביוני, הוא נבחר בבחירה מספר 9 וקריירה מדהימה על הבמה המרכזית, החלה.

דירק נוביצקי בעונת הרוקי שלו

"אני אולי לא השחקן הכי קשוח פיזית. אבל מנטלית? אני די גבוה ברשימה"

דירק נוביצקי

חלק שני: הטיפוס עד הפסגה. כמעט

בגיל 20 נוביצקי לטש עיניים אל ה-NBA. אבל גם הליגה הטובה בעולם לטשה עיניים אליו בחזרה. שמעו של הצעיר הגרמני המופלא הגיע ללא מעט קבוצות NBA, אבל היות ובחירה בשחקן אירופאי ללא ניסיון מוקדם במכללות או בליגה אירופאית בכירה, לא הייתה אופנתית אז – רק קבוצה אחת העזה להמר עליו (הרבה בזכות נוביצקי, 8 שנים אח"כ, העניין כבר הפך להיות שיא הסטייל. וכך הגיע לליגה אנדראה ברניאני…).

לקבוצה קראו דאלאס מאבריקס, באמתחתה הייתה הבחירה השישית ומי שהיה הממונה המקצועי עליה (ג'נרל מנג'ר ומאמן) היה דון נלסון. נלי הוותיק והמנוסה, שנודע בזכות ימיו ה-Run TMC שלו בגולדן סטייט והחיבה שלו להתקפות מהירות ועתירות כישרון, זיהה את הפוטנציאל של נוביצקי והחליט לצרף אותו לקבוצה הדי נכשלת שלו שזה עתה השלימה 8 עונות מחוץ לפליאוף ובלטו בה שחקנים כמו מייקל פינלי, סדריק סבאלוס (השחקן היחיד בהיסטוריה שהיה גם כוכב בלייקרס וגם שחקן שולי בהפועל ת"א) ושון 'האטריה' בראדלי (שגם הוא, באופן חלקי לפחות, היה גרמני ואף ייצג יחד עם נוביצקי את הנבחרת הגרמנית). אלא שנלסון השועל, שתיכנן לבחור בנוביצקי בסופו של דבר, העדיף שלא 'לבזבז' עליו את הבחירה הגבוהה שהייתה מנת חלקה של קבוצתו.

אחרי בדיקת הדופק בקבוצות אחרות גילה נלסון שמילווקי באקס חושקת בסנטר המדושן רוברט טריילור ממכללת מישיגן, הידוע בכינויו 'טרקטור'   והחליט לעשות לצבאים, שזכו בבחירה התשיעית, ג'סטה במסגרתה כל קבוצה תבחר את השחקן שהקבוצה השנייה חושקת בו ולאחריו הן יתחלפו בשחקנים. אלא שנלסון הממולח, ידע שהשדרוג של מילווקי מבחירה מספר 9 לבחירה מספר 6, דורש תמורה גבוהה יותר מאשר השחקן שהוא באמת חפץ בו. לבאקס הייתה בחירה נוספת בסיבוב הראשון, זכר לטרייד מוקדם יותר עם קליבלנד – הבחירה ה-19. נלסון שכנע את הבאקס לבחור בבחירה את הרכז המוכשר התקפית פאט גריטי ממכללת נוטר-דאם (23.2 נק' בעונתו האחרונה במכללה) ולהעבירו לפיניקס שחשקה בו. בתמורה, פיניקס העבירה לדאלאס, את הפיצוי של מילווקי – רכז קנדי שהשנתיים הראשונות שלו בליגה לא היו כל-כך מוצלחות – סטיב נאש. וכך, זכה נלסון ב-2 זוכי MVP עתידיים, כשכל מה שהוא נותן בתמורה היה שחקן מוגבל שבשבע העונות שלו בליגה קלע 2,085 נקודות (4.8 למשחק), קטף 1,640 ריב' (3.7 למשחק), נפלט מהליגה בגיל 27 ונפטר 7 שנים מאוחר יותר מהתקף לב שנבע מעודף משקל. סתם בשביל הקוריוז נציין שבעונת 2005-06 לבדה קלע נוביצקי יותר נקודות ממה שטריילור קלע בכל הקריירה…

השנה הראשונה של נוביצקי בדאלאס הייתה קשה. ככה זה כשעוברים מהליגה הגרמנית השנייה לליגה של הגדולים ("זה היה כמו לקפוץ ממטוס בתקווה שאיכשהו המצנח יפתח" תיאר נוביצקי עצמו את המעבר החד) וככה זה כשההגנה שלך לא ברמה מספיק גבוהה והמאמן שלך, שלא מבין שלספוג פחות מהיריבה זה אחד המפתחות החשובים לניצחון במשחק, רחוק מלהיות הבן אדם ללמד אותך. נוביצקי לא מצא את מקומו קרוב לסל כפאוור פורוורד, קלע 8.2 נק' למשחק באחוזים רעים (אחוזים אפקטיביים הגרועים בקרירה שלו – 42.6%) והתקשה מול שחקנים פיזיים ממנו (שזה פחות או יותר כל מי שהוא שיחק נגדו). גם האוהדים הטקסנים לא עשו הנחות לגרמני המגודל והעניקו לו את הכינוי 'Irk' ' (באנגלית זה נקרא ונשמע יותר טוב), שזה בעצם שמו הפרטי (Dirk) בלי הD שמסמלת הגנה…

נוביצקי כבר הרהר בחזרה לגרמניה (וגם חזר ל-13 משחקים במדי וירצבורג בתקופת שביתת השחקנים של חורף 1998) אלא שכמו שהוא יעשה לא אחת לאורך הקריירה – הוא ניצל את הפגרה בין שתי העונות בשביל לשפר אלמנטים במשחק שלו. השיפור במשחק של נוביצקי הורגש מאוד בעונתו השנייה ותרמו לו גם שני אספקטים נוספים: הראשון, הבחירה של נלסון להשתמש בו יותר כפוינט-פורוורד, או במילים אחרות: להרחיק אותו מהסל. השני, ההיכרות של נוביצקי עם אדם נוסף שיהיה משמעותי מאוד באגדה המתהווה שלו – מרק קיובן.

קיובן, המיליארדר היהודי בן ה-42, עשה את הונו מחברה שהתמחתה בשידור ישיר של משחקי ספורט באינטרנט (במהירות האינטרנט בשנות ה-90' זה היה כמעט מדע בדיוני) ואיתה הוא חגג אקזיט בשנת 1999, שהניב לחברה ולו 5.9 מיליארד דולר. סכום הכסף הגדול שהרוויח עזר לו להגשים את חלומו ולרכוש את קבוצת הכדורסל האהובה עליו – דאלאס מאבריקס. האופי הבלתי מתפשר שלו, עזר לו לעשות עוד דבר חשוב – לשנות את אופי הקבוצה ב-180 מעלות.

וכך הפכה הקבוצה הלוזרית, שמאז היווסדה בשנת 1980 ידעה מעט מאוד רגעי נחת, לקבוצה מנצחת. כבר בשבוע הראשון שלו כבעלים של הקבוצה, העמיד קיובן לרשות השחקנים, מטוס בואינג 757 לנוחיותם ובנוסף סייע רבות לשפר את התנאים ואת הגישה של השחקנים למשחק.  "הוא יצר את הסביבה המושלמת" אמר עליו נוביצקי, שניצל את הסביבה הזו היטב. הגרמני הצלף יותר מהכפיל את ממוצעיו: קלע 17.5 נק' למשחק, קטף 6.5 ריב' והוסיף 2.5 אסיסטים ואלמלא ג'יילן רוז ששדרג את מספריו באינדיאנה פייסרס ועזר להוביל אותה לגמר ה-NBA לראשונה (ולאחרונה) בתולדותיה, כנראה שנוביצקי היה זוכה בתואר השחקן המשתפר של העונה (סיים שני בהצבעה).

דאלאס של קיובן השתפרה ממאזן 31-19 בעונה המקוצרת 1998-1999 (38% אחוזי הצלחה) למאזן 42-40 (48% אחוזי הצלחה)בעונת 1999-2000 ועל-אף שרשמה עונה עשירית ברציפות מחוץ לפליאוף לכולם היה ברור שהכיוון של הקבוצה הצעירה הוא אחד – למעלה (חשוב לציין שמרגע הצטרפות קיובן לקבוצה באמצע אותה עונה ועד סיומה, עמד מאזנה של דאלאס על 60% אחוזי הצלחה).

הרוח החדשה של המועדון בראשות קיובן סחפה את דאלאס גם בעונה הבאה. יותר ממנה סחף את הקבוצה, הכוכב הגרמני החדש שלה בעונתו השלישית. נוביצקי השתדרג ל21.8 נק' ו9.2 ריב' ויחד עם שני הכוכבים האחרים פינלי ונאש הוביל את דאלאס למאזן החמישי בטיבו במערב והשישי בליגה בסך הכל 29-53 תוך שהוא הופך להיות שחקן דאלאס הראשון אי-פעם להיבחר לאחת משלושת חמישיות העונה של הליגה (נבחר לשלישית. מאז ועד היום היה עוד שחקן דאלאס אחד בלבד שזכה לכבוד מלבד נוביצקי. סטיב נאש בעונה העוקבת).

בפליאוף הראשון שלה מאז 1990 פגשו המאבריקס את יוטה בסיבוב הראשון והפכו פיגור של 2-0 לניצחון 2-3 (33 נק' של נוביצקי במשחקים 3 ו-4) כשהם מנצחים את קארל מאלון וג'ון סטוקטון בביתם במשחק החמישי 83:84 מסל ניצחון של לא פחות מאשר קלווין בות' הגמלוני בסל השדה היחיד שלו באותו משחק. בסדרת חצי גמר המערב נתקלו המאבריקס בסן אנטוניו הקשוחה ואחרי הפסד בשלושת המשחקים הראשונים שכללו גם היתקלות של נוביצקי בטרי פורטר שעלתה לו בשבירת שן, ניצחה דאלאס במשחק הרביעי עם תצוגה של נוביצקי (30 נק'). במשחק החמישי ניסתה דאלאס לחזור לעניינים אבל גם שיא פליאוף של הכוכב הגרמני עם 42 נק' ו-18 ריב' לא עזרו למאבריקס בדרבי הטקסני והספרס סגרו סיפור עם 87:105 ו1-4 בסדרה כולה.

למרות טבילת האש הלא פשוטה בפליאוף הראשון במיליניום הנוכחי, חזרה דאלאס לעונה הבאה חזקה עוד יותר. ניק ואן אקסל הצטרף והפך להיות שחקן שישי יעיל, נוביצקי המשיך לשפר ממוצעים עם 23.4 נק' ו9.9 ריב' ואף נבחר לראשונה למשחק האולסטאר. היכולת של נוביצקי גרמה לכך שהוא זכה לחוזה לשש שנים על סך 90 מיליון דולר. דאלאס התקדמה אל המקום הרביעי במערב ובליגה עם מאזן 25-57 והייתה מוכנה להסתער על הפליאוף בשנית. הסיבוב הראשון הלך חלק כשדאלאס מטאטאת את מינסוטה 0-3 (ונוביצקי מקרקס את גארנט 24-33 בממוצע נקודות למשחק. נתון בשביל מי שרוצה להתווכח על מי גדול יותר בתגובות…). אלא שבסיבוב השני, הקבוצה הטובה בליגה בעונה הרגילה, סקרמנטו קינגס ומאמנה ריק אדלמן הגבילה את נוביצקי מאוד (דאבל אפ של הידו טורקגולו וכריס וובר היה גדול על נוביצקי) בדרך לניצחון 4-1 של המלכים ושברון לב מול הלייקרס בשלב הבא. השעה של דאלאס עוד לא הגיעה.

ועם זאת, המגמה הייתה ברורה ובעונת 2002-03, החמישית של נוביצקי בליגה, היא המשיכה באותו כיוון. נוביצקי המשיך לשפר את ממוצעיו עם 25.1 נק' ו9.9 ריב' למשחק ובחירה נוספת למשחק האולסטאר ולחמישייה השנייה של העונה (נפסיק לציין את זה מכאן, זה די ברור מאליו…) כשהוא הופך להיות האירופאי הראשון שמגיע ל-2,000 נקודות בעונה. דאלאס, ששמה דגש רב יותר על ההגנה בזכות שילובו של רלף לה-פרנץ במשחק, עמדה בסוף העונה הרגילה על המאזן השני בטיבו בליגה ובמערב 22-60 (שווה למאזן של הספרס שסיימו לפניה בזכות יתרון במשחקים הפנימיים במערב). המאזן השני בטיבו, והטוב ביותר בהיסטוריה של המועדון, הספיק למאבריקס למקום השלישי במערב בשל העובדה שהקינגס, שסיימו עם ניצחון אחד פחות מהם, היו ראש בית (אז היו עוד 2 בתים בלבד בכל קונפרנס).

ושוב הגיע הפליאוף, ושוב דאלאס פתחה אותו עם שלושה ניצחונות רצופים, כולל משחק 42 נק' של נוביצקי במשחק השלישי, אלא ששינוי שיטת הסיבוב הראשון לטוב מ-7, הייתה בעוכריהם של המאבריקס ופורטלנד היריבה שלהם, חזרה משום מקום ל3-3. במשחק השביעי סייעו שני עניינים חשובים למאבריקס לשמור על הניצחון: הראשון היה הסטטיסטיקה שאומרת שמעולם קבוצה לא חזרה מפיגור 3-0 לניצחון בסדרה והשני, מיודענו, הגרמני הגבוה, ששלשת קלאץ' שלו במצב של 94:97 לקבוצתו, 1:40 לסיום, עשתה את ההבדל בדרך לניצחון. "זאת הייתה השלשה הכי גדולה בקריירה שלי" אמר נוביצקי. ושכח להוסיף את המילים "עד עכשיו". בסיבוב השני שוב פגשה דאלאס את סקרמנטו והפעם עם יתרון הביתיות (שהגיעה לה מכורח המאזן הטוב ביותר) היא הצליחה להיצמד לקינגס הרבה יותר מבעונה הקודמת. אחרי שישה משחקים מרתקים כולל משחק שתי הארכות במשחק מספר 3 (137:141 למאבריקס בארקו ארינה) והרחקה של נוביצקי העצבני במשחק מספר 4 אחרי שבעט בערמת מגבות, התייצבו הקבוצות למשחק מספר 7 בו נוביצקי עם תצוגה של 30 נק' ו-19 ריב' הוביל את דאלאס לניצחון 99:102 וגמר מערב ראשון מזה עידן ועידנים. "זה היה הניצחון הכי חשוב בקריירה שלי" אמר נוביצקי הצוהל ושכח להוסיף את המילים "עד עכשיו".

גמר המערב היה למעשה הגמר האמיתי (נשמע מוכר?). שתי הגדולות של טקסס ראש בראש על התואר האזורי שבדרך לתואר הגדול. אליפות כבר לא הייתה מילה גסה. אלא שבדרך עמדו הספרס. נוביצקי להט במשחק הראשון עם 38 נק' והוביל את קבוצתו לניצחון בסן אנטוניו ולגניבת הביתיות. הספרס השוו בשני ודאלאס קיוותה לנצל את המשחק השלישי בשביל לשמור על הביתיות ולדהור לעבר הגמר הראשון בתולדותיה. אלא שבמשחק עצמו נתקל דירק נוביצקי ברוקי האגרסיבי, מאנו ג'ינובלי. נתקל, תרתי משמע. ההיתקלות בעלייה לריבאונד עלתה לנוביצקי בברך חבולה ובסיום הסדרה מבחינתו. הספרס התקדמו לניצחון במשחקים 3 ו-4 ולמרות ניצחון מרשים של דאלאס החסרה בסן אנטוניו במשחק מספר 5, הסדרה הסתיימה בשישה משחקים, בדרכם של הספרס לאליפות אחרי סדרת הגמר הכי פחות סקסית בתולדות ה-NBA מול הניו ג'רזי נטס. זו הייתה המכה המוראלית הראשונה שנוביצקי ודאלאס יחטפו בשנים הקרובות במין נרטיב שמביא אותם כל פעם קרוב לבאר אבל אף פעם לא נותן להם לשתות.

נוביצקי לוהט במשחק 3 מול פורטלנד ב-2003

"אני חושב שאני תמיד יכול לזרוק שלשות. אני חושב שאזרוק שלשות גם בגיל 60"

דירק נוביצקי

עונת 2003-04 הייתה הנסיגה הראשונה בתכנית הזדונית של המאבריקס להשתלט על הליגה ועל העולם. קיובן ונלסון שכבר ראו את התואר בעיני רוחם, החליטו שהגיע הזמן להאיץ את התהליך והנחיתו בקבוצה בשני טריידים נפרדים את צמד האנטואנים – ווקר וג'ימיסון (באנגלית זה לא היה עובד) שלצד הטריו היו אמורים לתת למאבריקס עוד מחץ התקפי. המחיר היה אובדנם של לה פרנץ שנתן הגנה וואן אקסל שהיה האבן המרכזית בספסל של הקבוצה, והוא היה מחיר כבד מדי. נוביצקי נאלץ לעבור לעמדת הסנטר פעמים רבות והתקשה למצוא את עצמו ליד ווקר או ג'ימיסון, ממוצעיו, בהתאמה למצבה של הקבוצה, חוו ירידה לראשונה בקריירה (21.8 נק', 8.7 ריב') ודאלאס סיימה חמישית במערב בלבד עם מאזן של 30-52. בסיבוב הראשון של הפליאוף היא לא היוותה תחרות מול הקינגס והחטאה של נוביצקי בשנייה האחרונה במשחק מספר 5, נתנה את הניצחון במשחק
ובסדרה כולה לסקרמנטו עם 1-4.

עוד עונה חלפה לה ודאלאס המתחדשת עם סטטוס חדש של 'קבוצה שכבר צריכה להוכיח את עצמה' שוב עברה מתיחת פנים. ראשית, סטיב נאש עזב. אולי הייתה זו המחשבה על ההגנה הלא מספיק טובה שלו, אולי הייתה זו תחושת מיצוי ואולי סתם דחף קמצני לא אופייני של קיובן. כך או כך החוזה של הקנדי לא חודש והוא מצא את עצמו בפיניקס מכורתו. שנית, על הקווים החליף אייברי ג'ונסון ההגנתי את נלסון ההרפתקן (נלסון האב המשיך בתפקיד הג'נרל מנג'ר עד לחודש מרץ באותה העונה ומשם פינה את מקומו לבנו, דון נלסון, שמכהן בתפקיד עד היום). לקבוצה הצטרף אריק דמפייר ההגנתי, ג'ייסון טרי המוכשר הגיע גם כן וקיבל את המושכות בעמדת הגארד ושני האנטואנים הלכו כלעומת שבאו.
.
אבל יותר מכל השינויים, הגיע שינוי אחד מרכזי וברור: לצד פינלי המזדקן ונאש העוזב, זו הפכה להיות הקבוצה של דירק נוביצקי והגרמני שגם כך, בין ההופעות שלו להצלחה של הקבוצה הייתה קורולציה גבוהה ביותר, הפך להיות הפנים היחידות של הקבוצה. נוביצקי תרגם את זה לעונת שיא בנקודות (26.1 למשחק), באסיסטים ובחסימות וסיים שלישי במירוץ לתואר ה-MVP (ומה חמוצה הייתה העובדה שמי שזכה בתואר היה חברו לקבוצה לשעבר, סטיב נאש). המאבריקס סיימו עם המאזן הרביעי בטיבו בליגה ושלישי במערב (שהספיק להם למקום הרביעי כי סיאטל הייתה ראש בית) ושוב ראתה את עצמה כמוכנה ומזומנה ללכת רחוק. יוסטון היריבה שלה בסיבוב הראשון אמנם הקשתה אבל גם אחרי שהובילה 2-0 וגררה את דאלאס למשחק שביעי, בו הובסה ב-30 הפרש (ככה זה כשסטייסי מגריידי משחק בקבוצה, אין סיכוי לעבור סיבוב ראשון). בסיבוב השני, כמו בתסריט מוזמן מראש, פגשה דאלאס את פיניקס סאנס כשיד הגורל וסטיב נאש באים ללמד את קיובן לקח ומנצחים את המאבריקס המאוכזבים 2-4
.
והנה עוד עונה חולפת ודאלאס שוב מנסה לגלגל את האבן בחזרה אל ראש ההר. בגיל 28 מבין נוביצקי שחלון ההזדמנויות מתחיל להיסגר, הגיל עושה את שלו ואם לא עכשיו אז אימתי. מייקל פינלי נופה מהקבוצה (וחתם בספרס) ועתה לא היה אפילו זכר לקבוצה שפעם היו לה שלושה ראשים. נוביצקי תירגם את זה לעוד זינוק במספרים ובאחוזים מהשדה עם עונה של 26.6 נק' למשחק כשעל הדרך הוא זוכה בתחרות השלשות באולסטאר ושוב נבחר שלישי במירוץ ל-MVP (ושוב נאש היה ראשון). דאלאס מסיימת עונה עם מאזן 20-62, השלישי בטיבו בליגה ושני במערב (אחרי הספרס, נו מי…) אבל איכשהו, השיטה המטומטמת שנותנת עדיפות לראשי בתים, מדרגת אותם במקום הרביעי במערב לקראת הפליאוף, כשדנבר עם 16 ניצחונות פחות מדורגת מעליה.

אבל לא זוטות כאלה ישברו את נוביצקי ודאלאס.. המאבריקס טיאטאו בסיבוב הראשון את ממפיס והגיעו מוכנים לנקום ביריבה שלהם בסיבוב השני, האלופה מסן אנטוניו (ובשורותיה, אחד מחבריו לטריו – מייקל פינלי). אולי הייתה זו העובדה שזו הייתה שנה זוגית, אולי היה זה יצר הנקמה ובטוח שזה היה קשור לדירק נוביצקי, מה שבטוח זה שמשהו אצל דאלאס השתנה בסדרה הזו. המאבריקס גנבו את המשחק השני בסן אנטוניו, ניצחו עוד שניים בבית ועמדו בפני ניצחון בסדרה. נגמר? הצחקתם את הספרס. ניצחון בנקודה במשחק מספר 5, הוביל לניצחון ב-5 נקודות במשחק מספר 6 בדאלאס ושוויון בסדרה. המאבריקס שוב ראו את הניצחון נשמט להם מהידיים מול הדורבנות אלא שנוביצקי חשב אחרת. באחד המשחקים לפנתיאון של הליגה הוא תפר 37 נקודות על ראשם של הספרס בסן אנטוניו (והוסיף 15 ריב'). המאבריקס הובילו ב-20 הפרש ברבע השני, הספרס חפרו את דרכם לחזרה לעניינים ובמצב של 101:101, קלע ג'ינובילי שלשה שהעלתה את קבוצתו ליתרון ראשון במשחק. בעיטה בדלי, טייק 3? קיובן כבר איבד את זה ביציע אבל נוביצקי במהלך הרואי דחק את הכדור פנימה וסחט עבירה שעזרה לו להשוות את המשחק 104:104 בסיום הזמן החוקי. בהארכה הייתה רק קבוצה אחת, דאלאס שמנצחת את הנמסיס שלה 111:119
ועולה לגמר המערב.

בגמר המערב בפעם השנייה בקדנציה הנוכחית פגש נוביצקי את חברו לשעבר סטיב נאש. שוב הקבוצות מתחלקות בארבעת המשחקים הראשונים ושוב ברור לכל שמי שתנצח במשחק מספר 5 תקבל מקדמה משמעותית להמשך הדרך. אגדת נוביצקי המשיכה להירקם באותו משחק חמישי כשלא פחות מ-50 נקודות (22 נקודות ברבע הרביעי!) של הגרמני מובילות את דאלאס לניצחון 101:117. גם 30 נקודות של בוריס דיאו לא עזרו לסאנס במשחק מספר 6. דאלאס, לראשונה בהיסטוריה, בגמר ה-NBA! 

נוביצקי עם 50 נקודות מול הסאנס בפלייאוף 2006

מול היריבה בגמר, מיאמי היט, הייתה דאלאס פייבורטית מוחלטת. לא רק הניסיון העודף או יתרון הביתיות היו הגורמים לכך. למאבריקס היה את דירק נוביצקי שנתן את הפליאוף הטוב בחייו עם 27 נק', 11.7 ריב' ו2.9 אס' ממש כמו הקבוצה שלו. שני המשחקים הראשונים בסדרה הלכו עם התחזיות. נוביצקי אמנם היה חלש במשחק הגמר הראשון שלו עם 16 נק' בלבד אבל דאלאס עדיין מצאה את הדרך לנצח ב-10 נקודות (ג'ייסון טרי עם 32 נק', אם תהיתם). נוביצקי היה טוב יותר במשחק השני עם 26 נק' (ו-15 ריב') ודאלאס כבר ב0-2 עם שני ניצחונות בהפרשים דו ספרתיים.
המומנטום החיובי של דאלאס נמשך במשחק מספר 3. המאבריקס שלטו במשחק באמריקן אירליינס ארינה בפלורידה ומצאו את עצמם ביתרון 76:89, שש וחצי דקות לסיום המשחק כשמיאמי שוב לא מוצאת פתרונות מול ההגנה האגרסיבית והבלתי מתפשרת של החבורה של אייברי ג'ונסון.

אלא שאז הופיעה מיאמי היט לסדרה ויותר מכך, אז הופיע דווין ווייד לסדרה (יש שיגידו שגם השופטים לא טמנו ידם בצלחת ויש להם על מה שיסמכו). 12 נקודות של הגארד הנהדר של מיאמי עד הסיום לצד השתתקות התקפית של דאלאס ונוביצקי עד הסיום נתנו למיאמי ניצחון דחוק 96:98 והחזירו אותה לעניינים. למשחק הרביעי דאלאס כבר לא הופיעה והובסה 98:74 (נוביצקי עם 2/14 מהשדה) ובחמישי, עדיין במיאמי, מנצחים ההיט משתי קליעות עונשין של ווייד בשנייה האחרונה של ההארכה 100:101 (נוביצקי היה טוב יותר אבל עם 20 נקודות בלבד, עדיין היה רחוק משיאו). למרות החזרה הביתה ומשחק טוב של נוביצקי (29 נק' ו-15 ריב') דאלאס לא הצליחה למצוא את הדרך לחזור ולנצח. המשחק היה צמוד לכל אורכו אבל בדקות הסיום שוב דווין ווייד (4 משחקים אחרונים בסדרה עם 36 נקודות ומעלה) השתלט על העניינים וקיבל שריקות שלא בהכרח נשרקו בצד השני ומיאמי מנצחת 92:95 וזוכה באליפות מפתיעה.

אגדת נוביצקי מקבלת משמעות חדשה: שחקן שמגיע עד לבאר אבל לא מסוגל לשתות ממנה אף פעם. שחקן של כמעט. לא מספיק טוב להיות עם הגדולים ביותר. לא מספיק טוב לזכות באליפות. וכמוהו, גם דאלאס…

חלק שלישי: מבירא עמיקתא לאיגרא רמא – דירק נוביצקי הולך אחורה מנגיעה בגביע

אחת התכונות הנפלאות של דירק נוביצקי היא היכולת שלו להשתפר תוך כדי תנועה. לא מעטים הם השחקנים בליגה שמה שקיבלנו מהם אחרי התעצבותם כשחקנים בוגרים, זה מה שנקבל מהם בסוף הקריירה. הגדולים ביותר, הם אלו שמשחקם משתפר מעונה לעונה, גם בגיל מתקדם. כזה היה מייקל ג'ורדן, כזה היה טים דאנקן, כזה הוא לברון ג'יימס (שעוד נגיע אליו) וכזה הוא דירק נוביצקי.

את תהומות התסכול והדיכאון מההפסד המרגיז בגמר ועוד אליפות שחמקה מהידיים, ניצל נוביצקי כדי להמשיך ולהתאמן תחת מאמנו משכבר הימים גשווינדנר (שמפה לשם כבר הפך להיות חבר בצוות המקצועי של המאבריקס), להתחזק ולהשתפר. לעונת 2006/07, התשיעית שלו בליגה, הגיע נוביצקי נחוש מאי-פעם. סגל אפור שבחמישייה שלו משחקים לצד 'מכונית המרוץ הגרמנית' (הכינוי לו זכה נוביצקי באותן שנים), ג'וש האוורד, ג'ייסון טרי, דווין האריס ואריק דמפייר לא מנע מהגרמני למשוך את המאבריקס עד למאזן הטוב ביותר בתולדות המועדון 15-67 בדרך לתואר 'הקבוצה הטובה בליגה בעונה הסדירה'. נוביצקי היה בלתי עציר עם 24.6 נק', 8.9 ריב' ו3.4 אס' כשהוא הופך להיות הרביעי בהיסטוריה שמעמיד את הנתון המדהים של 50-40-90 באחוזים מה-2, מהשלוש ומהעונשין. דאלאס הפכה להיות הטים-טו-ביט, הקונטנדרית הברורה (באחת מהעונות היותר אפורות של הליגה בעשורים האחרונים), נוביצקי היה השחקן שצריך לעצור בדרך לתואר.

והוא נעצר… בסיבוב הראשון של הפליאוף פגשה דאלאס את גולדן סטייט ווריירס. לא, לא מועדון הפאר של ימינו אנו, אלא קבוצה שלא ביקרה בפליאוף 12  שנה והכוכבים שלה הם בארון דיוויס וסטיבן ג'קסון. האחרון, שהיה נמוך מנוביצקי בראש, הופקד לשמור על הענק הגרמני ועמד במשימה בהצלחה. נוביצקי סיים עם 14 נקודות בלבד (4/16 מהשדה) במשחק הראשון בסדרה וראה איך מאמץ של עונה שלמה נעלם ברגע כשהלוחמים גונבים את הביתיות עם ניצחון 85:97. הוא התאושש עם 23 נק' במשחק השני והמאבריקס השוו את הסדרה אבל שום דבר, גם לא שלושה הפסדים לגולדן סטייט בעונה הסדירה (חמישית מההפסדים של דאלאס באותה עונה), הכין אותם למה שחיכה להם באורקל ארינה. האווירה באולם הביתי של הווריירס, אז עוד מלא באוהדים אמיתיים, הייתה מחושמלת. הצבע הצהוב שלט בכל פינה והלוחמים, נישאים על ענן המוטיבציה מהיציעים ניצלו את זה לניצחונות במשחקים 3 ו-4 כשנוביצקי ממשיך לקלוע בפחות מ-50% אחוז מהשדה (20 ו-23 נקודות בהתאמה) ודאלאס מוצאת את עצמה בבור עמוק למדי. נוביצקי נתן את המשחק הטוב ביותר שלו בסדרה במשחק מספר 5, אבל גם 30 נקודות שלו (14 מהן מהעונשין, עם אחוזים מהשדה שסירבו לעלות מעל ל-50%) הספיקו אך בקושי לניצחון דחוק 112:118. הכל היה מוכן לסנסציה הגדולה במשחק השישי באורקל. רבע שלישי של 15:36 של הלוחמים לא השאיר אבק לנוביצקי ושות' כשהגרמני מסיים את המשחק עם 8 נק' בלבד ב2/13 מהשדה (14.5%). הלוח בסיום המשחק הראה על 86:111 לקבוצה הביתית שהפכה להיות הקבוצה המדורגת שמינית הראשונה בהיסטוריה להדיח את הקבוצה המדורגת ראשונה בסדרה של הטוב מ-7. אין פלא איפה כשב-15 במאי, כשנוביצקי קיבל את הבשורה שהפעם הוא זכה להיות ה-MVP של העונה הסדירה, התגובה שלו הייתה לקונית ומאופקת למדי. "קשה לי לשמוח אחרי ההדחה, אבל התואר הוא על העונה הרגילה, כך שאני צריך להיות קצת גאה".

הייתה זו נקודת השפל בקריירה של נוביצקי. למרות שיא אישי וזכייה בתואר השחקן הטוב בעולם לעונה ההיא, נוביצקי ביסס לעצמו מעמד של 'לוזר', כזה שנחנק במעמדים גדולים. שחקן של העונה הרגילה אבל לא האיש שיקח את הקבוצה עד הסוף בפליאוף. אגדה? אולי, אבל לילדים…

באווירת נכאים פתחה דאלאס את עונת 2007/08. המערב הפך להיות תחרותי מתמיד עם תחייתם של הלייקרס, הצמיחה של ניו אורלינס של כריס פול, יוסטון השאפתנית של מינג ומגריידי, יוטה המתחדשת של דרון וויליאמס והנוכחות של פיניקס וסן אנטוניו היריבות המוכרות ודאלאס למרות עוד עונה של מעל 50 ניצחונות (30-51), השמינית ברציפות, סיימה שביעית במערב בלבד כשנוביצקי מסתפק ב23.6 נק' ו8.6 ריב' למשחק אבל עובר את רולנדו בלקמן הפנמי בדרכו להיות הקלע הגדול ביותר בהיסטוריה של דאלאס ואף רושם לראשונה בקריירת ה-NBA שלו טריפל דאבל. בפליאוף, למרות החיזוק בדמות ג'ייסון קיד המזדקן שהגיע באמצע העונה, לא יכלה דאלאס לעמוד בפני הרגליים הצעירות של ניו אורלינס והצרעות גברו על המאבריקס 1-4 והשאירו אותם עם טעם של כישלון מהדהד ותחושה שהצ'אנס שלהם כבר עבר ולא יחזור עוד.

ובכל זאת, היה אחד שהאמין. מארק קיובן המשיך לנסות לחזק את הקבוצה בכדי למצוא את התלכיד המנצח ביודעו שנשארו לו עוד כמה שנות נוביצקי למצות. הגרמני שחגג 30 אביבים ביוני שבין העונות, עוד המשיך לעבוד על הזריקה שלו וקיובן, שכבר צירף לקבוצה את ג'ייסון קיד, החליט ללכת על שינוי קונספט בעמדת המאמן. ריק קרלייל שכבר עשה כמה פלאים עם דטרויט ואינדיאנה, עבר לראשונה מערבה ודאלאס חשבה להסתער מחדש על צמרת המערב. המאבריקס התחילו את העונה עם מאזן 7-2 אבל סיימו את העונה בבליץ ומצאו את עצמם שוב עם 50 ניצחונות (50 בלבד אל מול 32 הפסדים) ומקום שישי במערב. בסיבוב הראשון של הפליאוף חיכתה להם סן אנטוניו ספרס, ועוד בשנה אי-זוגית אבל עם ניצחון חוץ כבר במשחק הראשון הבהירה דאלאס לחבורה של פופוביץ' לאן נושבות הרוחות בדרך ל1-4 מהדהד כשנוביצקי בולט רק במשחק האחרון בסדרה עם 31 נקודות. בסיבוב השני, המציאות הייתה הפוכה. נוביצקי נתן את אחת הסדרות הטובות בקריירה שלו עם 34.4 נק', 11.6 ריב' ו4 אס' למשחק אבל דאלאס הודחה מול דנבר נאגטס של כרמלו אנתוני וצ'אנסי בילאפס בסוויפ של ג'נטלמנים.

עוד עונה חלפה ודאלאס ושוב אבן ושוב ניסיונות לגלגל ושוב הר גבוה מדי. עונת ה-2009/10 הייתה הפוכה במקצת מקודמתה. המאבריקס גילו יכולת טובה בעונה הסדירה, רשמו 55 ניצחונות (27 הפסדים למתקשים) כשהם נהנים משון מריון וקארון באטלר שהצטרפו אליהם ומספסל יעיל למדי, מצרך נדיר בדאלאס של העשור ההוא. אלא שלמרות המאזן השני בטיבו במערב והרביעי בליגה, דאלאס פגשה את הספרס שהתדרדרו למקום השביעי ואלה הדיחו אותם בשישה משחקים, למרות סדרה התקפית די טובה של נוביצקי (26.7 נק' למשחק). בקיץ 2010, קיץ של 'החלטות', נוביצקי, שהספיק בינתיים להיות האירופאי הראשון לעבור את מחסום 20,000 הנקודות בקריירה, הסכים להמשיך לנסות להצליח עם הקבוצה שהייתה ביתו וחתם בדאלאס ל-4 שנים נוספות תמורת 80 מיליון דולר. 

"כסף הוא לא דבר שאני משחק בשבילו. אני משחק בשביל להתחרות. אני משחק בשביל לנצח"

דירק נוביצקי

והנה אנחנו בעונת 2010/11. דאלאס נראית כבר אחרי השיא. דירק נוביצקי כבר בן 32, ג'ייסון קיד חצה את גיל 37, ג'ייסון טרי בן 33 וגם הרגליים הצעירות של קארון באטלר ושון מריון השאירו את גיל 30 מאחור. פז'ה סטויאקוביץ' שמצטרף בקיץ, חגג 32 זה מכבר ורק התוספת החדשה של קיובן, הסנטר ההגנתי טייסון צ'נדלר שומר על התואר 'צעיר' עם 28 שנים בלבד. כישרון לא היה חסר שם בדאלאס, אבל הגיל של מירב השחקנים כמו גם המורשת המפוקפקת של השנים האחרונות, הפכו את הציפיות מהמאבריקס לנמוכות למדי. גם העונה הסדירה לא ממש שינתה את הרושם הזה. דאלאס אמנם הייתה קבוצת צמרת מערבית טיפוסית וסיימה את העונה במקום השלישי במערב מספר נאה של 57 ניצחונות (ו-25 הפסדים) אבל עם האלופה מלוס אנג'לס והספרס שכמו שתו ממעיין הנעורים בצד אחד של הליגה ובצד שני מיאמי עם הטריו האימתני ושיקגו המתפרצת עם ה-MVP המפתיע דרק רוז, מעטים הימרו על דאלאס כמי שמסוגלת לעשות היסטוריה בפליאוף.

ואולי היסח הדעת הזה והציפיות הנמוכות היו בדיוק המרכיבים שיובילו את דאלאס הכי רחוק שאפשר. והיה עוד מרכיב אחד חשוב: גרמני ענק עם לב ענק עוד יותר. בסיבוב הראשון פגשה דאלאס את פורטלנד הקשוחה (למרקוס אולדריג', ברנדון רוי, אנדרה מילר, ג'ראלד וואלאס, ניק באטום, ווסלי מת'יוס, מרקוס קמבי וגם רודי פרננדז היו השמות שהובילו את פורטלנד ההיא). המאבס ניצחו את שני המשחקים הראשונים בבית אבל סוללי הדרכים השוו את הסדרה עם צמד ניצחונות ביתיים משלהם כשהם מתגברים על פיגור 22 נקודות בתום הרבע השלישי בדרך לניצחון הירואי. דאלאס התאוששה במשחק 5 ועלתה ליתרון 2-3 ובמשחק מספר 6, נוביצקי עם 8 קליעות עונשין רצופות בדקה וחצי האחרונות מבטיח את הניצחון למאבריקס.

בסיבוב השני, חיכתה לדאלאס האלופה בשנתיים האחרונות, לוס אנג'לס לייקרס עם קובי בראיינט חד, פאו גאסול, למאר אודום ואנדרו ביינום הגבוהים והאמיצים וגם מטה וורלד פיס ודרק פישר הבלתי מתפשרים (מדהים שזו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שנוביצקי פגש את הלייקרס לסדרת פליאוף). ההימורים נטו בבירור לטובת האלופה. המשחק הראשון בסטייפלס סנטר הלך לפי התכנית, הלייקרס כבר הובילו ב-16 הפרש בתחילת הרבע השלישי אלא שהמאבריקס כירסמו בהפרש לאט אבל בטוח וב-40 שניות האחרונות נוביצקי היה שם בשביל להפוך פיגור בן 3 נקודות ליתרון נקודה בדרך לניצחון 94:96 וגניבת הביתיות (הוא סיים עם 28 נק' ו-14 ריב' סה"כ). המשחק השני היה רובו בשליטת דאלאס שהמשיכה עד ל81:93 בסיום ו0-2 מפתיע ביותר מול החבורה של פיל ג'קסון.
הלייקרס כבר הובילו ב-7 נקודות, 5 דקות לסיום משחק מספר 3, אבל שלשה של מי אם לא נוביצקי (שסיים עם 32 נקודות) החזירה את האוויר לריאות של קבוצתו שרצה 7:20 עד הסיום ורשמה ניצחון שלישי בסדרה. המשחק האחרון כבר היה בלו אאוט כשנוביצקי עם 17 נק' משמש סטטיסט בהצגה של שחקני הספסל – ג'ייסון טרי (32 נק'), ג'י.ג'י בריאה (22 נק') ופג'ה סטויאקוביץ' (22 נק') ודאלאס כולה חוגגת עם 20 שלשות מ-32 ניסיונות בדרך לסוויפ על האלופה, 86:122 בסיום.

אחרי האלופה השבעה והמנוסה. קיבלה דאלאס בגמר אזורי שלישי שלה בעידן של דירק נוביצקי את הקבוצה הרעבה והטירונית מאוקלהומה סיטי ת'אנדר, עם שלושת האסים הצעירים – דוראנט, ווסטברוק והארדן. המאבריקס שהחזיקו בביתיות סיימו את הסדרה בחמישה משחקים לא מאוד קשים אבל מכולם ייזכרו משחק מספר 1 בו נוביצקי צלף 48 נקודות, מחציתם מהעונשין ללא החטאה (שיא ליגה) ולימד את הצעירים כדורסל מהו ומשחק מספר 4 בו דאלאס בראשות נוביצקי (40 נק') חזרה מפיגור 15 נקודות ברבע הרביעי (12 נק' של נוביצקי) לניצחון בהארכה על הצעירים הנאיביים.

והנה, כנגד כל הסיכויים, דאלאס שוב בגמר. והנה, באורח פלא, שוב מחכה לה בגמר מיאמי היט
(דרבי האמריקן אירליינס סנטר). אלא שהפעם היוצרות התהפכו. הסיכוי הגבוה לניצחון? של מיאמי. הביתיות? של מיאמי. האליפות? נו טוב, אתם יודעים איך זה נגמר… מול נוביצקי ושות' עמד האנטיתזה שלו באותם ימים. האיש שהעדיף לעזוב את הקבוצה שלו ולחבור לכוכבים אחרים בשביל לקחת אליפות – לברון ג'יימס. מישהו מהם עמד להיפרד מהכינוי 'לוזר' ורוב עולם הכדורסל השפוי ידע מי הוא רוצה שזה יהיה.

גם הסדרה עצמה הייתה ההפך מאותה סדרה מתסכלת של דאלאס ב-2006. המשחק הראשון נגמר בניצחון ההיט 84:92 וגם 27 נקודות של נוביצקי לא נתנו תחושה שהמאבריקס קרובים לנצח את המשחק. המשחק השני המשיך מאיפה שהראשון הפסיק כשמיאמי ביתרון 73:88, שש וחצי דקות לסיום. ואז, ממש כמו משחק מספר 3 בגמר 2006, רק בתפקידים מנוגדים, שבקה מיאמי חיים. 8 נקודות של ג'ייסון טרי, בתפקיד דווין ווייד צימקו את ההפרש ל-4 נקודות בלבד ו-7 רצופות של נוביצקי העלו את דאלאס ליתרון 90:93. צ'אלמרס ניצל את זה שהשאירו אותו חופשי בשביל להשוות עם שלשה ודאלאס יצאה להתקפה אחרונה בה נוביצקי קיבל את הכדור ועשה את זה (וכל מילה נוספת מיותרת):

המשחק השלישי היה צמוד כששתי הקבוצות מבינות את המשמעות של לקיחת היתרון בשלב הזה. מיאמי הובילה 76:81, 5:31 דקות לסיום אבל נוביצקי עם 12 נקודות רצופות החזיר את דאלאס למשחק ולשוויון. סל של כריס בוש, 39 שניות לסיום, נתן למיאמי יתרון 86:88. דאלאס שוב הלכה לנוביצקי אלא שהפעם זה נגמר בהחטאה ומיאמי מחזירה לעצמה את יתרון הביתיות למרות 34 נקודות של הגרמני. למשחק מספר 4 עלה נוביצקי עם חום של 38.3 מעלות, משל היה מייקל ג'ורדן, ובאופן הפוך לחום גופו היה די קר… מיאמי הובילה בהפרשים קטנים עד לדקות הסיום אבל נוביצקי חזר לאיתנו בדיוק בזמן וסל שלו 14 שניות לסיום נתן לדאלאס יתרון 3 בדרך ל83:86 בסיום ו2-2 בסדרה (נוביצקי סיים עם 21 נק' בלבד). במשחק החמישי הטקסנים המשיכו את המומנטום והפעם לא חיכו לדקות הסיום בשביל להפוך עם 103:112 (נוביצקי סיים עם 29 נק') ויתרון ראשון בסדרה. העובדה שהסדרה עברה חזרה למיאמי לא הפריעה לגרמני ולחבריו לסגור סיפור ולמרות משחק חלש של נוביצקי, 10 נקודות שלו ברבע האחרון, נתנו לדאלאס ניצחון 95:105, אליפות היסטורית והסירו מעל נוביצקי את התווית אחת ולתמיד.

עם ממוצעים של 27 נק' ו9.7 ריב' בסדרת גמר, נוביצקי נבחר ל-MVP של הפיינלס והוסיף עוד הישג אישי קטן לתואר הקבוצתי הגדול. הוא קלע בסדרה ההיא 62 נק' ברבעים האחרונים של המשחקים, בדיוק כמו לברון ג'יימס ודווין ווייד. יחד. הלב הגדול שלו שמעולם לא הפסיק לנסות ובאופן סימבולי לא התייאש גם במהלך פיגורים גדולים במשחקים באותו פליאוף, המשיך לפעום עד שבא אל סיפוקו. אגדת נוביצקי הפכה להיות דבר מוכח וברור. אגדה של אלוף!

"מעולם לא הסתכלתי על כדורסל כעל עבודה. תמיד נהניתי מזה כמו מתחביב. אני אוהב את זה. ברגע שהאהבה תחלוף ואני אתעייף מלהתאמן כל יום ולעשות את כל מה שאני עושה בשביל להיות מוכן למשחקים ואעדיף להישאר במיטה, אז אני אדע שזה נגמר"

דירק נוביצקי

חלק רביעי ואחרון: ועכשיו אומרים שלום…

בלי ששמנו לב, האליפות ההיא של דאלאס כבר הייתה מזמן. שמונה שנים עברו מאז וגם דירק נוביצקי כבר עשה את צעדיו האחרונים בליגה. ביוני הקודם הוא חגג 40 ובעונתו האחרונה הוא הספיק כבר להתקדם לעבר המקום השישי בקלעי כל הזמנים בליגה (וכמובן הראשון מבין אלו שאינם אמריקאים) ועל הדרך הוא רשם עונה מספר 21 ברציפות בדאלאס, יותר משכל שחקן שיחק אי פעם בשביל מועדון אחד ב-NBA.

האליפות ההיא לא חזרה על עצמה. טייסון צ'נדלר הועבר לניו יורק כבר בעונה העוקבת והמאבריקס שלא היו מגיעים ל-50 ניצחונות בעונת 2011-12 גם אם היא הייתה עונה מלאה ולא מקוצרת (66 משחקים) הודחו בסוויפ בסיבוב הראשון מול אוקלהומה. בעונה אחר-כך חווה נוביצקי את הפציעה המשמעותית הראשונה בקריירה שלו והמאבריקס פספסו את הפליאוף אחרי 12 שנים רצופות כשנוביצקי חוזר באמצע העונה כדי למנוע מקבוצתו מאזן שלילי ומבטיח שלא יתגלח עד שהקבוצה תחזור ל50% אחוזי הצלחה לפחות, דבר אשר קרה שני משחקים לסיום העונה.

הוא המשיך להוביל את המאבס לשלושה פליאופים נוספים בשנים הבאות (אשר בכולם הודחה הקבוצה בסיבוב הראשון), אך בשנתיים האחרונות, השותפים שלו לסגל כבר לא היו מה שפעם ודאלאס הולכת ונבנית מחדש כשנוביצקי, באצילות,  חותך מהחוזים האישיים שלו כדי לפנות מקום להחתמת שחקנים בעלי פוטנציאל עתידי לסגל של המאבריקס. רגע השיא של נוביצקי בשנתיים האחרונות היה דווקא לקראת סוף העונה הקודמת כשהפך להיות השחקן השישי בהיסטוריה והלא-אמריקאי הראשון להגיע ל-30,000 נקודות (לברון היה השביעי בעונה החולפת). ביולי האחרון נוביצקי חתם בדאלאס שוב, לסיבוב האחרון שלו בקבוצה, במסגרתו הוא חנך את האירופאי הבא שאמור להוביל את הקבוצה לוקה דונצ'יץ' וזכה לסטנדינג אוביישן מרשים אבל צנוע. לא, זה לא היה מסע פרידה כמו של קובי שבכל מקום אליו הוא הגיע השואו היה בלתי נגמר, נוביצקי פרש בשקט, בשלווה וברוגע מול הקהל הביתי במשחק בו קלע שיא עונתי של 30 נקודות ואחר-כך הוסיף 20 נק' במשחק האחרון שלו קריירה, שבאופן סמלי היה הפסד חוץ לסן אנטוניו וגרג פופוביץ'.
 מלבד אליפות, MVP וMVP של סדרת הגמר הוא נבחר בקריירה 13 פעמים למשחק האולסטאר, 4 פעמים לחמישיית העונה, 5 פעמים לחמישייה השנייה ו-3 פעמים לשלישית, הוא חבר במועדון ה50-40-90, שלישי בליגה בכמות משחקים בכל הזמנים (אם ישחק 34 משחקים בעונה הקרובה, ידורג שלישי) ושישי בנקודות בכל הזמנים.

ולא ציינו עוד את מה שנוביצקי עשה בשביל הנבחרת הגרמנית במסגרתה שיחק קיץ אחר קיץ, במוקדמות, באליפויות היבשתיות, באליפויות העולם ובאולימפיאדה אחת עד לפרישה הסופית שלו בקיץ 2015 ואותה הוביל למקום השלישי באליפות העולם ב-2002 ולמקום השני באליפות אירופה 2005 (בשניהם זכה בתואר המצטיין של הטורניר). וזה במציאות בה השותפים הלא מרשימים שהיו לו בדאלאס לאורך השנים, הם כאין וכאפס לעומת השממה שהייתה לצידו בנבחרת הגרמנית.

ולא ציינו את זה שנוביצקי מוביל את דאלאס של כל הזמנים במשחקים במדי הקבוצה, דקות משחק, סלי שדה, קליעות עונשין, שלשות, נקודות, ריבאונדים, חסימות, זריקות מכל הטווחים וכן, גם איבודים.

ולא ציינו את זה שממוצעי הקריירה שלו עומדים על 20.7 נק' ו7.5 ריב' כשהוא קולע במהלך הקריירה ב51.2% אחוזים אפקטיביים ובעונה הלפני אחרונה הוא קולע באחוזים האפקטיביים הטובים בקריירה שלו (54.7% אם שאלתם).

ולא ציינו עוד הרבה דברים, אבל חפרתי כבר מספיק והיללתי כבר מספיק וסבתא כבר מתהפכת בקברה ולכן אין לי אלא להגיד בפשטות שדירק נוביצקי, האירופאי הגדול בכל הזמנים בשבילכם, הוא שחקן שאפשר להגיד עליו שלא עושים עוד כאלה. נאמן לקבוצה שלו, אידיאליסט אמיתי, לוחם ענק, חסר פוזות ובעל אופי כל-כך מיוחד בעולם שהולך ומאמץ את חוסר הזהות כנורמה. נוביצקי הוא שחקן אנלוגי בעולם דיגיטלי ובעשור שבו שחקנים חוברים אחד לשני בשביל לקחת אליפות, נוביצקי הוא גם השחקן האחרון שלא לקח אליפות ליד סופרסטאר בשיאו. נוביצקי הוא אגדה גרמנית ובינלאומית שאפילו האחים גרים לא היו כותבים טובה כמוה. ומי יודע מתי תכתב אחת כזו שוב…