סוף עונה 2019 (18) – ברוקלין רשתות

מטרות לעונה שהסתיימה:

שיפור לעומת העונה הקודמת, ברירת המוץ מן התבן – אילו שחקנים מסוגלים להצעיד את הקבוצה לשנים טובות יותר ואילו לאו, איסוף בחירת לוטורי שאשכרה תגיע לקבוצה.

עמידה במטרות:

בחירת לוטורי לא יאספו שם, אבל מבחינת כל השאר העונה של ברוקלין היא הצלחה מסחררת. לא פחות. מקום שישי במזרח וסדרת פלייאוף מעוררת הערכה, למרות פערים עצומים בכישרון מול פילדלפיה. בהחלט נוצרה ליבת שחקנים שבתוספת כוכב על תוכל לעשות דברים יפים. מכל קבוצות הליגה בפרופיל דומה כנראה שברוקלין היא הקבוצה לגביה אפשר לומר על הכי הרבה שחקנים שהיתה להם עונה טובה.

מטרות לקיץ:

הנקודה הכי חשובה לגבי ברוקלין היא המיקום הגאוגרפי, מה שמאפשר לקבוצה, בניגוד לקבוצות אחרות באותו פרופיל, להוות מוקד משיכה לכוכבים ואולי אף כוכבי על. ניו יורק היא אבן שואבת ולנוכח מצבה העגום של הניקס נראה שהפרנצ'ייז היותר אטרקטיבי בעיר הוא הנטס. כמובן שיש הבדל עצום בין מצב בו יגויס אחד כזה לבין סגל שיהיה דומה למצב הנוכחי עם מקצה שיפורים.

נתחיל עם העמדה החזקה ביותר והיא עמדת הרכז כמובן. שני הקלעים המובילים של הקבוצה מאיישים את העמדה, מי בחמישייה (ד'אנג'לו ראסל) ומי מהספסל (ספנסר דינווידי). השאלה הגדולה לגבי העמדה היא: בכמה יגדל החוזה של ראסל? שבאז נייפיר סביר להניח שיישאר בחוזה המצחיק שלו. יתר על כן, לא בטוח שצריך אותו בקבוצה וחוזה כה נמוך יחסית לתפוקה שלו הוא חוזה מאד סחיר שניתן למנף לחיזוק מיידי או עתידי.

ג'ו האריס פיור שוטר מהמוצלחים העונה. 2.4 שלשות למשחק ב-47.4% זה לא דבר של מה בכך, בלשון המעטה. למרות הבעייתיות בהגנה, חד משמעית להשאיר. מצדיק לגמרי את החוזה. אלן קראב טוב מהספסל וגם כן קולע מצוין, אבל החוזה שלו גבוה יחסית למחליף ולתפוקה שלו. הוא חוזה שיכול לבוא בחשבון כמשווה שכר כחלק מחבילה (רק לשם הדוגמה – ביחד עם שחקנים בחוזים נוחים יותר ובחירות עבור דיוויס). אני לא ממש תופס מטרבון גראהם. זה לא נורא אם יישאר, כי החוזה זניח, אבל אם אפשר לממש הייתי הולך על זה.

כריס לוורט לא ממש השתפר העונה . זה מובן לנוכח הפציעה שלו. הוא לא מייצר מספיק נקודות ועושה זאת ביעילות נמוכה מכל הטווחים, אבל נותן לקבוצה הרבה מעבר. קצת דומה וקצת יותר טוב מרונדה הוליס ג'פרסון, אבל ספק אם האחרון יסכים לחדש חוזה באותם התנאים וספק אם הוא מצדיק עליה משמעותית בשכר. מה שבטוח הוא שמי שלכאורה אמור להיות השחקן המוביל בעמדה, דמארה קרול, שהעונה שיחק בעיקר בפאוור פורוורד, לא קרוב להצדיק את החוזה. אלא אם כן יהיה מוכן להפחתה של לפחות 50%, הייתי מודה לו על שירותו ומאחל לו בהצלחה בהמשך. הוא תרם רבות להגנת הקבוצה, אבל לא בשביל 15 גדולים.

בהעדרו של קרול ואפילו אם נניח שג'ראד דאדלי יסכים לחוזה מופחת, זו העמדה החסרה ביותר של הקבוצה. יש לה מספיק מקום מתחת לתקרת השכר ומספיק נכסים כדי לדאוג לחיזוק שלה.

בעמדת הסנטר הקבוצה מסודרת הגנתית עם ג'רט אלן. אד דיוויס עשה עבודה מעולה כמחליף, אבל גם הוא בעל אוריינטציה הגנתית, נכנס לעשור הרביעי לחייו וספק אם יהיה ניתן להשאירו באותו חוזה.

לסיכום, הדרישות לפי סדר קדימויות: פאוואר פורוורד, סנטר התקפי (אפשר מחליף), סמול פורוורד, קלעי מחליף.

על עמדת המאמן אין טעם להכביר במילים. קני אטקינסון ראוי לכל שבח.

מטרות לעונה הבאה:

אם נניח שהחשובים שבשחקנים יישארו ושלקבוצה יש פוטנציאל שיפור די גדול, אם בגיוסים בשוק החופשי ואם במימוש שחקנים שהובילו סגל מוגבל על הנייר לעונה מוצלחת, אזי שהקבוצה חייבת לסמן בעונה הבאה את הפלייאוף כיעד. בסיטואציה מסוימת גם מעבר סיבוב אינו מילה גסה.

עם זאת, לגלות אורך רוח. המערכת מתנהלת נכון בשנים האחרונות ואם צריך לחכות עוד עונה כדי למצוא את הבוננזה, סו בי איט.