צעד אחד לפני הנהר, קוואי

יוסטון רוקטס – לוס אנג'לס קליפרס 123:130 (1-3 ליוסטון בסדרת חצי גמר המערב)

"אנחנו לא ויתרנו ואנחנו לא נוותר עד שיכניעו אותנו סופית. יש לנו עכשיו שלוש הזדמנויות לתקן ובכל אחת מהן אסור לנו לפשל. ריד מיי ליפס – אנחנו לא נפשל. אנחנו נושאים על הגב פיגור של 2 משחקים ו-50 שנות היסטוריה של המועדון ואנחנו נוכל להם. אני יודע שיש כאלה שיושבים עכשיו בבית ואומרים לעצמם 'הנה הקליפרס עושים את זה שוב' אבל זה בדיוק העניין, אנחנו עומדים עם הגב אל הקיר כי ככה זה צריך להיות, ככה אנחנו נוכל לבנות, אחת ולתמיד, את המורשת של לוס אנג'לס קליפרס מחדש. כקבוצה מנצחת".

מי הדובר? לא תאמינו –אבל זה היה קוואי לנארד. השחקן שנחשב לאבי אבות השתקנים, האיש שמדבר על המגרש אבל שותק מחוצה לה, נעמד מול המיקרופונים בסוף התבוסה של קבוצתו ביוסטון ופתח את הפה. הוא דיבר בכנות על מצב הקבוצה, על הפוקוס שחסר, על המלכודות שיוסטון הציבה להם והם מצאו את עצמם בלי תשובה אליהן, על הציפיות הגבוהות שלפעמים קשה לעמוד בהן. אבל לצד המילים הכאובות והכנות קשה היה שלא להתרשם מהמנהיגות והתקווה שהוא הפיח בחבריו לקבוצה (הייתי אומר גם באוהדים, אבל לקליפרס אין באמת אוהדים…).

הבעיה היחידה בדברים הנלהבים של קוואי, באפיזודה המרגשת בה השחקן הסמי-אילם נעמד מול המצלמות ופוצח בנאום חוצב להבות, היא שהעוגן שלו במציאות הוא נמוך מאוד. הקליפרס נמצאים בנקודת השפל שלהם העונה עד כה ובשביל לטפס משם הם יצטרכו הרבה יותר ממה שהם הראו לנו עד עתה. הם יצטרכו לשחק את הכדורסל הכי טוב שלהם העונה בדיוק בזמן ואלוהים וההיסטוריה שלהם עדים – שזו עשויה להיות ציפייה מוגזמת לחלוטין.

הנאום של קוואי לנארד למצלמות לא היה ההפתעה היחידה הלילה בטויוטה סנטר. הוא היה רק אחד משרשרת של אירועים שנראו הזויים למדי. כאלה שאם לא היו קורים במציאות והיינו רואים אותם בעיניים – היינו חושבים שמישהו לא לקח את הכדורים שלו או החליף אותם בסמי הזיה. אם יש מישהו שהימר שאחרי ארבעה משחקים בסדרה התוצאה תעמוד על 1-3 ליוסטון רוקטס, קבוצת המיני-סמול-בול ההזויה, הניסוי המופרע של ד'אנטוני ומורי – שיקום. אני לא בטוח אפילו שהשחקנים של יוסטון האמינו בזה. אבל הנה הם שם – ובצדק מוחלט אחרי עוד משחק מופתי.

ומי היה מאמין שבדיוק באחד הצמתים המכריעות של העונה, אוסטין ריברס, האיש המושמץ שרבים אמרו שיש לו קריירה רק בזכות אביו, ירשום שיא קריירה בפליאוף ויגרום לכיסא של אביו להתנדנד כמו ברעידת אדמה של 8 מגניטודות?

וראסל ווסטברוק? מי היה מאמין שהוא יגיע ערב אחרי ערב, משחק אחרי משחק בפליאוף וידפוק הצגות שלא רק מבליטות את הכישורים הוירטואוזים שלו בחדירה לסל אלא גם קבוצתיות ומאמץ למען הקבוצה?!.

כל אלה ועוד (טייסון צ'נדלר נותן גג מהסרטים לפול ג'ורג' ברגע שובר מומנטום…) קרו הלילה ביוסטון והרוקטס שיצאו הלילה כמו מתוך טיל, נמצאים מרחק נגיעה מגמר מערב שלישי בשש השנים האחרונות וכשהם בשיאם. תחושת הגב אל הקיר מעולם לא הייתה נוחה יותר.

ויש כמובן את הקליפרס, שעוד רבות ייכתב אליהם אם וכאשר הם לא יצלחו את הסדרה הזו. הקבוצה של דוק ריברס מזכירה יותר ויותר בפליאוף את הצרצר מהמשל המפורסם של איזופוס על הצרצר והנמלה. כל העונה הם שרו ורקדו, נתנו דקות מנוחה לכולם ושכחו שצריך לעבוד קשה ועכשיו, ברגעי השיא הם רואים איך הנמלים החרוצות שעבדו על השיטה שלהם מקדימות אותם בתור. האם מה שלא התחבר עד עכשיו, יתחבר מעתה והלאה? כן, ניסים קורים בפליאוף הזה, אבל אולי כאן מדובר בנס אחד יותר מדי…

ועד שנגלה אם נבואתו של קוואי לנארד תתגשם בימים הבאים ועד שהתקציר של המשחק המפתיע הזה יעלה באתר של ה-NBA, אין לנו אלא לתאר לכם את מה שראו עינינו, מה שהיה ולא חלמנו בו חלום.

ד'אנטוני התחיל את הלילה בהרכב הנמוך הרגיל אבל הקליפרס הגיעו מוכנים ועלו עם חמישייה שכוללת את מרכוס מוריס כגבוה לצד קוואי. דקות ראשונות של גישושים התחלפו ביתרון קל של הקליפרס 16:20 אחרי 6.5 דקות. כאן נכנסו הספסלים לפעולה והציפייה הייתה שהאורחת שמחזיקה ספסל מהמשובחים ביותר שנראו ב-NBA שנים ארוכות תלחץ על הגז ותברח. כך חשב הצוות המקצועי של הקליפרס, כך חשבו בעמדת השידור של ESPN, כך חשבו הצופים בבית ובאולם, אבל לא כך חשב אוסטין ריברס. מספר 25 בלבן-אדום-צהוב התחיל את ההופעה שלו הלילה עם שלשה מהפינה שצמצמה את הפער לנקודה, בהתקפה הבאה הוא הוסיף עוד שלוש נקודות לרפרטואר בפעם עם יד על הפנים של לו וויליאמס ואחרי 45 שניות הוא תפר את השלישית שלו הפעם חופשי כתוצאה מתרגיל אחרי חסימה. טאקר שהוסיף שלוש נקודות משלו בהתקפה הבאה, כבר שם את הריצה של הרוקטס על 4-12 והקליפרס התחלו להתרסק כמו מגדל קלפים.

עד סוף הרבע הראשון היו לריברס 13 נקודות והיתרון של יוסטון צמח ל-28-37. הקירות בטויטה סנטר רעדו מהשאון של הקהל הביתי ונישאת על גלי האהדה האלו יוסטון התחילה את הרבע השני בריצת 6-15 (עוד 5 לריברס) והיתרון עמד על 18 נקודות (34-52). הריברס מהצד השני, ניסה לעצור את הסחף עם פסק זמן ושלח למגרש חמישייה ורסטילית ונמוכה שכללה את לנארד, ג'ורג', הארל, לו-וויל ופטריק בברלי. היוסטונים ממול, מצאו את עצמם נכתשים על-ידי החבורה בכחול והפער הצטמק ל54-61.

בשלב הזה החליט ד'אנטוני להתחכם. כל השנה מדברים ביוסטון על סמול-בול, אסקטרה-סמול-בול וסופר-אקסטרה-מיני-סמול-בול, אז לשועל האמריקאי-איטלקי נמאס. הארדן וווסטברוק קיבלו חיפוי אווירי משני מומחי ההגנה קובינגטון וטאקר ולצידם נשלח למערכה הלוחם הוותיק טייסון צ'נדלר שלא ראה פרקט מזה עידן. "רציתי שיוסיף קצת נוכחות לאיזה 2-3 דקות, שנגרום לקליפרס לחשוב שאנחנו מוכנים לעשות הכל כדי להכניע אותם" הסביר ד'אנטוני בסוף המשחק את שילובו של הוטרן. ואכן, הטריק עבד, בדיוק לכמה דקות הנחוצות. הקליפרס התקשו לחדור לטבעת, טאקר וקובינגטון נצמדו לקוואי וג'ורג' כמו ישראלי מצוי למכונת קריוקי בערב ל"ג בעומר ווסטברוק מהצד השני עם 6 נקודות בשלושה מהלכים שונים החזיר את יוסטון למחוזות הדו-ספרתי.

שלשה של לו-וויל עוד צימקה ל-7 והארדן בדיוק איבד כדור אבל אז הגיע המהלך של המשחק כשג'ורג' רץ למתפרצת וצ'נדלר שעוד לא הספיק לעלות להתקפה בכלל עצר אותו בגג מהדהד. לשתי הקבוצות החסימה הזו הייתה נראית כמו אות משמיים כי יוסטון המשיכה להתרומם לגבהים (ווסטברוק סיים את הרבע עם 14 נקודות) והקליפרס איבדה את החשק לכדורסל. 60-72 במחצית ליוסטון.

הפסקת המחצית לא שינתה ממש את יחסי הכוחות, הרוקטס עלו עם הרכב נמוך יותר כשריברס מקבל דקות לצד הארדן וווסטברוק וההרכב הקומפקטי הוכיח את עצמו, התקפית לפחות  והריץ את יוסטון ליתרון שיא בן 22 נקודות – 73:95 וקצת פחות בסוף הרבע (88:108) כשווסטברוק ממשיך להתפרע (בקטע טוב!) ומוסיף 10 נקודות למאזנו.

הרבע האחרון, כמנהג משחקים מסוימים בעידן הנוכחי, היה גארבג' טיים. יוסטון המשיכה לרוץ קדימה, כששוב ריברס לוקח את המושכות ושובר את שיא הפליאוף שלו שעמד על 25 נקודות ודוק ריברס כבר הכין את הקרח בשביל לתת לשחקנים העייפים שלו מנוחה אלא שבמצב של 19- כשעל השעון 4:50 דקות לסיום, התרוממו קוואי לאונרד ופול ג'ורג' והודיעו שהם חוזרים לשחק, אולי כחלק מהמאמץ להחזיר את הכבוד האבוד או כהקדמה לדברים של קוואי בסוף הערב. וכך הפכו להם 19 נקודות יתרון (105:124) ל-7 בלבד בסיום (123:130) במה שאולי היו הדקות הטובות ביותר של הקליפרס לסידרה והם מקווים, שיהיו הקדמה לשלושת המשחקים הבאים בהם אסור להם לפשל ולו באחד…

ווסטברוק היה הקלע המוביל של הרוקטס עם 34 נקודות באחוזים ראויים ביותר (12/21) ולצידם הוא הוסיף 12 אסיסטים. הארדן היה סולידי יחסית אבל את חלקו הוא בהחלט תרם עם 28 נקודות וריברס תרם 27 נקודות משלו. קובינגטון היה יעיל התקפית (והגנתית כמובן אבל את זה רואים פחות בסטטיסטיקה) עם 16 נקודות ופי.ג'י טאקר קלע גם הוא בדאבל-פיגרס עם 12 נקודות, ממש כמו אריק גורדון שממשיך להיות נוכח-נפקד בקבוצה של ד'אנטוני. אצל הקליפרס בלט קוואי לנארד עם 30 נקודות כשג'ורג' מוסיף 28 אבל גם חווה 16- בדקות שהוא על המגרש. הארל הוסיף 19 ולו-וויל היה חלש באופן יחסי עם 16 נקודות באחוזים רעים (5/17). לאנדרי שאמט הוסיף 14 משלו ומרכוס מוריס הסתפק ב-10 נקודות אבל גם קטף 13 ריבאונדים, מחצית מהם מהחטאות חבריו.

חוזרים ללוס אנג'לס למשחק חמישי בעוד יומיים.

בוסטון סלטיקס – טורונטו ראפטורס 100:91 (2-2 בסדרת חצי גמר המזרח)

לא בטוח שאפשר להגיד הרבה דברים חיוביים על רמת הכדורסל בסדרה בין השנייה במזרח לשלישית בו, אבל אם יש דבר אחד שבוודאי אפשר להגיד על הסדרה הזו אחרי ארבעה משחקים זה ששתי הקבוצות נותנות את המיטב שיש להן במה שנראה ממש כמו פליאוף של פעם.

האנומליה בקשר ליחסי הכוחות במזרח והעובדה שמילווקי, עם יאניס הפצוע, נמצאת בעמדת נחיתות כרגע מול מיאמי היט, גורמת לכך שהאלופה והיריבה שלה בירוק, מציגות סידרה לוחמנית ומלאת זיעה, עם הגנות חזקות ונושכות ומאמץ הדדי לצאת מקרב הבושידו המתמשך הזה עם כרטיס לגמר המזרח ומשם, אולי כרטיס לגמר הליגה.

גם הפכפכות היא חלק גדול מהמשחקים ומהסדרה עצמה וכמו שחווינו במשחקים הקודמים, כך היה גם הלילה כשיתרון ומומנטום עוברים מצד לצד וברגע נתון קשה לדעת לאן נושבת הרוח. אבל בסופו של ערב, הראפטורס, האלופה בשבילכם, הצליחה במשימה לשמה היא נסעה בעיר השעועית והשיבה את הביתיות לעצמה עם ניצחון קשה. הראפטורס לא בהכרח נראו יותר טוב הערב אבל כן היו להם רגליים יותר קלות בדקות האחרונות במה שיכול לרמוז להמשך הסדרה. הנקודה היא שהספסל של טורונטו הרבה יותר עמוק וככל שהסדרה המתישה הזו נמשכת – היתרון (כמו גם הביתיות שבטח תשחק תפקיד) נהיה יותר ויותר של טורונטו. ובהתחשב בכך שהסלטיקס כבר עברו סדרה של 7 משחקים העונה ושבראד סטיבנס לא מצליח להוציא מהספסל שלו את מה שהוא היה מצפה ובהתחשב בכך שגורדון היוורד נראה לפעמים כמו מי שזה נס שהוא בכלל עומד על הרגליים וגם קמבה ווקר ממשיך לגלות חוסר יציבות ונעלם למחציות שלמות – נראה שמצבם של הסלטיקס החמיר הערב והזדמנות שהייתה להם לעלות ל1-3 ולתפוס מרחק בטוח מהלטאות – התבזבזה לא מעט בגלל עייפות.

נחזור להתחלת הערב. בוסטון פתחה טוב ווקר אותת שהפעם הוא הגיע לשחק מהרגע הראשון עם 7 נקודות שלו ברבע הראשון. סיאקם נראה לא מחובר ואיבאקה סיים את הרבע הראשון עם 2 שלשות שהשאירו את הראפטורס במרחק בטוח מהמארחים – 17:23 אחרי תריסר דקות ראשונות.

הספסל של הראפטורס ובעיקר מארק גאסול בדקות הגנתיות טובות ונורמן פאוול הנהדר עזרו לקנדיים לעלות ליתרון ראשון, 5:12 דקות לתוך הרבע השני (28.29) ואחרי כמה דקות בהן היתרון עבר מצד לצד, חזרו הסלטיקס להוביל וסיימו את המחצית ביתרון קטן, אבל נחוש 43:47.

טייטום ובראון היו טובים בתחילת המחצית השנייה והיו אמונים על רוב הסלים של הסלטיקס בתחילת הרבע השלישי אבל קשה היה שלא להבחין בזה שגורדון היוורד קרוב לשפוך לאגר בירוק ואילו קמבה ווקר שוב שוכח שלהפסקת המחצית יש שני צדדים… הסלטיקס המשיכו לשמור על יתרון ב-8 הדקות הראשונות של הרבע השלישי אבל משהו בשפת הגוף שידר על קריסה. והקריסה אכן הגיעה עם 7 נקודות של הסלטיקס בלבד ב-5 הדקות האחרונות של הרבע הלפני אחרון. הספסלים נכנסו לפעולה ושוב טורונטו ניצלה את זה לעלות ליתרון כשפטריק מק'או עם 6 נקודות מנצל את ההגנה של אנס קנטר שנראתה כמו ביזאר טורקי. 73:75 לראפטורס בסוף הרבע השלישי.

הרבע האחרון התחיל צמוד אבל ככל שהוא נמשך היה נראה ברור לאיזה כיוון הוא נוטה. זה בדיוק הזמן במשחק שבו פרד ואנ'וליט אוהב להציק ולהטריד ושתי חטיפות שלו מצד אחד יחד עם שלשה וסל מהצד השני של המגרש, העניקו לטורונטו יתרון דו-ספרתי ראשון בערב, 6:20 דקות לסיום (79:89). בראון עם 5 משלו ניסה להציל את המולדת אבל טייטום נעצר פעם אחר פעם והיוורד עם איירבול המשיך להיות באופסייד והראפטורס, הסולידיים והיציבים המשיכו לעשות את העבודה עד לסיום 92:100 ושוויון בסדרה.

"להגיד שהיינו מצויינים היום, אני לא אגיד אבל מה שהיה שונה מהפעמים הקודמות זה שהיום היינו מצוינים בדקות המכריעות וזה מה שעשה את ההבדל" סיכם קייל לאורי את השינוי בתוצאות. "אני כלי נשק אחד מתוך הרבה והיום המחסנאי שלף אותי. ש לנו הרבה כלים ואנחנו עוד לא הראנו חצי מהם" הסביר מארק גאסול לעיתונאים על התרומה שלו הערב שהסתכמה אמנם רק ב-9 נקודות ו-6 ריבאונדים אבל גם ב-13+ ב-22 הדקות שלו על הפרקט.

"אנחנו חייבים למצוא דרכים נוספות לתקוף את הסל" סיכם ג'ייסון טייטום בתמציתיות את המפלה של קבוצתו בצד ההתקפי ושלח מבט נוקב לקמבה ווקר שמצידו אמר "אני ואתם מצפים ממני ליותר. אני מקווה להצליח להוכיח את זה במשחקים הבאים כי אני יודע מה אני שווה".

לאורי הוביל את קלעי המנצחת עם 21 נקודות, איבאקה הוסיף 18, ואנ'וליט 15 (6 אסיסטים) וסיאקם היה חלש יחסית עם 14 נקודות בלבד ב-11 זריקות בלבד מהשדה. מק'או הוסיף 12 מפתיעות בשורות הראפטורס. בשורות הסלטיקס בלט בראון עם 23 נקודות, טייטום הוסיף נקודה אחת פחות וגם תריסר ריבאונדים, ווקר סיים עם 19 (13 מהן במחצית הראשונה) ומרכוס סמארט תרם 14. היוורד היה חלש כל הערב עם 7 נקודות שכולן נקלעו בחצי הראשון.

מכאן ממשיכים לקנדה למשחק החמישי בעוד יומיים.