דירוג 30 קבוצות הליגה בעשור האחרון – חלק ג'

חלק א'

חלק ב'

10. דאלאס מאבריקס

מאזן עשורי: 384-420 (52.2% אחוזי הצלחה, מקום 16 בליגה)

הופעות בפליאוף: 6 (5 פעמים הודחו בסיבוב הראשון, פעם אחת לא הודחו עד התואר…)

תארים: האליפות היחידה בתולדות המועדון וגם הבית של השחקן ששיחק הכי הרבה עונות באותו מועדון.

בחירות דראפט ראויות לציון: טרה יאנג (5, 2018), דניס סמית' (9, 2017)

מאמן הקבוצה בעשור האחרון: ריק קרלייל ורק הוא בלבד (מאמן את הקבוצה מאז 2008).

ג'נרל מנג'ר בעשור האחרון: דוני נלסון ואין עוד מלבדו (מכהן בתפקידו מאז 2005 אז ירש את אביו)

חמישיית העשור: ג'י.ג'י בריאה, ג'ייסון טרי, האריסון ברנס, דירק נוביצקי, טייסון צ'נדלר

רגע השיא: הניצחון במשחק מספר 6 במיאמי בגמר 2011, אלא מה…

כמה משפטים על העשור שחלף: מצחיק לציין זאת, אבל אם משווים את העשור הנוכחי של דאלאס לזה הקודם מגלים שבעשור הקודם היו למאבריקס 128 ניצחונות יותר, כמעט 15% אחוזי הצלחה גבוהים יותר (דורגו שניים בליגה בעשור הקודם), 3 הופעות פליאוף יותר ורק 3 פעמים בהם הם לא עברו שלב בפוסט סיזון. ועדיין, לכולנו ברור איזה עשור מעדיפים אוהדי המאבריקס והכל בגלל אותה הסיבה בגינה המאבריקס מדורגים בעשירייה הפותחת גם בדירוג הזה – האליפות של 2011. כי בסוף אתה טוב כמו המשחק הכי טוב שלך בעשור ובעשר השנים האחרונות דאלאס הצליחה לעשות את מה שהיא כבר חשבה שלא יקרה לה וזה לבדה שווה לה הכל. שאר השנים של העשור בהם דאלאס התדרדרה במורד טבלת המערב? הן רק בשביל לשחזר את אותו הישג בעשור הבא…

9. פורטלנד טרייל בלייזרס

מאזן עשורי: 353-451 (56% אחוזי הצלחה, מקום שמיני בליגה)

הופעות בפליאוף: 8 (5 פעמים הודחו בסיבוב ראשון, פעמיים בשני, פעם אחת העפילו עד לגמר המערב).

תארים: הקבוצה שהכי הרבה פעמים הספידו אותה בעשור האחרון. מה שלא מנע ממנה להצליח

בחירות דראפט ראויות לציון: סי.ג'י מקולום (10, 2013), דמיאן לילארד (6, 2011). 2 בחירות משמעותיות שמספרות את כל סיפור העשור של הבלייזרס.

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: נייט מקמילן אימן בשנתיים וחצי הראשונות, קיילב קנלס האלמוני החליף אותו למחצית העונה שנותרה וטרי סטוטס מאמן את הקבוצה מאז עונת 2012-13.

ג'נרל מנג'רים בעשור האחרון: פתיחת העשור הייתה לא יציבה עם 3 חילופים בתפקיד (קווין פריצ'ארד, ריץ' צ'ו וצ'אד בוקנן בילו בתפקיד עונה כל אחד אבל מאז 2012-13 ניל אולשי משמש כמנהל הקבוצה ועושה את העבודה על הצד הטוב ביותר.

חמישיית העשור: דמיאן לילארד, סי.ג'י מקולום, ווסלי מת'יוס, למרקוס אולדריג', יוסוף נורוקיץ'.

רגע השיא: זה בטוח חייב להיות קשור ללילארד אז נלך פשוט על זה:

כמה משפטים על העשור שחלף: אם הדירוג הזה היה על גודל הלב של הקבוצה בעשור, אז כנראה שפורטלנד הייתה מדורגת ראשונה אבל גם אם בוחנים קבוצה על פי ההישגים שלה' לבלייזרס אין מה להתבייש. המערב של העשור הנוכחי היה תחרותי עד מאוד ולמרות זאת הבלייזרס הצליחו להפעיל שנה אחרי שנה לפליאוף וזאת אפילו בחצי העשור האחרון כשכל מה שיש להם להציג זה שני גארדים נחושים וחבורה של שחקנים משלימים שיודעים בעיקר לחטוב עצים ולשאוב מים. השיא הראוי הגיע בעונה האחרונה עם העפלה (בהפתעה כמובן!) לגמר המערב שמסמלת את כל מה שפורטלנד הייתה בעשור האחרון – הרבה יותר טובה ממה שכולם חשבו שהיא.

ועוד אחד של לילארד, כי פשוט חייבים:

8. בוסטון סלטיקס

מאזן עשורי: 347-456 (56.7% אחוזי הצלחה)

הופעות בפליאוף: 9 (הפסידו בכל שלב אפשרי: 3 פעמים בסיבוב הראשון, פעמיים בשני, שלוש פעמים בגמר המזרח ופעם אחת בגמר הליגה)

תארים: אלופת המזרח 2010, אלופת הטריידים בחלק הראשון של העשור, הקבוצה עם הכי הרבה בחירות דראפט אי-פעם (8 בחירות בדראפט 2016), הקבוצה שנבנתה מחדש הכי מהר כקבוצה תחרותית.

בחירות דראפט ראויות לציון: ג'ייסון טייטום (3, 2017), ג'יילן בראון (3, 2016), טרי רוז'יר (16, 2015), מרכוס סמארט (6, 2014), אייברי בראדלי (19, 2010)

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: דוק ריברס הוביל את שושלת הסלטיקס הראשונה (AKA "הטריו") בארבע העונות הראשונות של העשור, בראד סטיבנס הוביל את השושלת השנייה (AKA "אינג' בייביז) בשש השנים הסוגרות את העשור.

ג'נרל מנג'ר בעשור האחרון: דני אינג', ניהל, הטריד ולימד שיעורים חשובים לשאר מנהלי הליגה במשך כל העשור (בתפקיד החל מ-2003).

חמישיית העשור: איזיאה תומאס, רג'ון רונדו, פול פירס, קווין גארנט, אל הורפורד

רגע השיא: ניצחון בסאות' ביץ' 90:94 במשחק מספר 5 של גמר המזרח 2012 שהעלה אותם ל2-3 בסדרה. לרגע היה נראה שהזקנים הולכים לעשות זאת שוב ואז הגיע לברון…

כמה משפטים על העשור שחלף: עשור נהדר של הסלטיקס, כזה שראוי בהחלט להיכנס לספר דברי הימים המרשים של המועדון בעיקר מסיבה אחת – היו בו שתי קבוצות שונות לחלוטין שהצליחו לשחק כדורסל ברמה גבוהה בלי הרבה אזור חיץ ביניהן (שנה אחת של מאזן שלילי ואי העפלה לפליאוף). תהליכים שלוקחים לקבוצות שנים (ראו החלק על הלייקרס), קרו מהר מאוד בעיר השעועית תודות להרבה תושייה של דני אינג' (מצטיין העשור של הקבוצה), ליהוק מצוין לתפקיד המאמן וטמטום מוחלט של בילי קינג, הג'נרל מנג'ר של הנטס. עם זאת, יש קצת טעם מר אצל הירוקים שנובע מהמחשבה מה היה קורה אם העונה הראשונה של העשור הייתה נגמרת עם ניצחון בעוד סדרת פליאוף אחת ומה היה קורה אילו הדברים היו מתחברים לסלטיקס בעונה האחרונה. נו מילא, אולי בעשור הבא.

7. טורונטו ראפטורס

מאזן עשורי: 364-440 (54.7% אחוזי הצלחה, מקום תשיעי בליגה)

הופעות בפליאוף: 6 (שני הפסדים בסיבוב הראשון, שניים בסיבוב השני, אחד בגמר המזרח והליכה אחת עד הסוף)

תארים: הקבוצה הכי טובה בקנדה בכל העשור, הקבוצה הכי טובה בקנדה ובארה"ב בעונה האחרונה…

בחירות דראפט ראויות לציון: פסקל סיאקם (27, 2016), יונאס ולנצ'יונאס (5, 2011)

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: ג'יי טריאנו היה המאמן בשתי העונות הראשונות של העשור, דווין קייסי בשבע הבאות וניק נרס בעונה האחרונה והטובה מכולן.

ג'נרל מנג'רים בעשור האחרון: בריאן קולנג'לו הוביל את הקבוצה בשלוש השנים הראשונות של העשור (כיהן מאז 2006), מסאי יוגי'רי החליף אותו החל מיוני 2013 וימשיך בתפקידו כנראה עוד שנים רבות.

חמישיית העשור: קייל לאורי, דמאר דרוזן, פסקל סיאקם, קוואי לנארד יונאס ולנצ'יונאס.

רגע השיא: באמת צריך לכתוב את זה?

כמה משפטים על העשור שחלף: להתחיל את העשור כאחת הנמושות של הליגה ולסיים אותו כאלופה? לזה אני קורא עשור מוצלח. הראפטורס התחילו את העשור רע, כהרגלם יש לציין, אבל אי אז ב-2014 בערך כשהבינו שיותר זה פחות ושלחו את רודי גיי לקינגס תמורת כלום, הם הפכו תקליט ומשנה לשנה השתפרו עד שהגיעו לשיא של העונה האחרונה. היו להם הרבה רגעי 'כמעט' בעשור האחרון, הרבה פאשלות ברגעי האמת והרבה סקפטיות שליוותה אותם על כל צעד ושעל אבל בסופו של דבר העבודה הקשה והסבלנות של הצוות המקצועי, בדגש על מסאי יוג'ירי הנפלא – השתלמה ויחד עם קוואי לנארד אחד, שחקן חד-פעמי (תרתי משמע במקרה של הראפטורס), הגיע התואר הנכסף שחותם עשור שלא יכול היה להיות טוב ממנו לקנדיים.

6.  יוסטון רוקטס

מאזן עשורי: 316-488 (60.6% אחוזי הצלחה, רביעי בליגה)

הופעות בפליאוף: 7 (פעמיים הגיעו לגמר המערב, פעמיים חצי גמר המערב ושלוש פעמים הודחו בסיבוב ראשון)

תארים: הקבוצה שהודחה הכי הרבה פעמים מול גולדן סטייט; הקבוצה שהחליפה הכי הרבה שחקנים עם הקליפרס.

בחירות דראפט ראויות לציון: מונטרז הארל (32, 2015), קלינט קפלה (25, 2014), מרקוס מוריס (14, 2011), ניקולה מירוטיץ' (23, 2011), צ'נדלר פארסונס (38, 2011)

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: ריק אדלמן התחיל את העשור (וסיים את הקודם), אחרי שתי עונות הגיע קווין מקהייל שנשאר לארבע עונות וקצת, ג'י.בי בייקרסטאף העביר עונה כמעט שלמה (71 משחקים) ומייק ד'אנטוני הוא מאמן הקבוצה בשלוש העונות האחרונות.

ג'נרל מנג'ר בעשור האחרון: דריל מורי, האיש והציוץ בעד הונג קונג, נושא בתפקיד מאז מאי 2007.

חמישיית העשור: ג'יימס הארדן, אריק גורדון, קווין מרטין, לואיס סקולה, קלינט קאפלה

רגע השיא: ניצחון במשחק מספר 5 בגמר המערב 2018 באוקלנד שהעניק להם יתרון 2-3 על פני הווריירס ושם אותם צעד קטן לפני גמר NBA ראשון מזה 23 שנים.

כמה משפטים על העשור שחלף: העשור של יוסטון מצליח לעשות שילוב מרתק בין הצלחה לאכזבה. מצד אחד, מדובר בהצלחה מרשימה – בקבוצה שבשנים האחרונות הייתה חלק מצמרת הליגה ואלמלא קבוצת גלאקטיקוס היסטורית בדמות הווריירס הייתה גם קוטפת איזה תואר או שניים, קבוצה שגם בשנים בהן היא לא העפילה לפליאוף (שלוש השנים הראשונות של העשור) סיימה עם מאזן חיובי וקבוצה שמעל הכל – היא המבשרת הרשמית של סגנון משחק חדש שנשען על אנליטיקס כמעט באופן אקסקלוסיבי. אלא שמצד שני, מגיעה האכזבה שהיא תוצאה של חוסר היכולת לעשות צעד נוסף, ללכת עד הסוף, להשיג הישגים גדלים או אפילו לנצח בסדרות שיכנסו לפנתיאון (הסדרה נגד הקליפרס ב-2016 היא הדבר הכי קרוב לסדרה גדולה שיוסטון עברה). יכול להיות שבהינתן התקופה, לרוקטס לא הייתה אפשרות להוציא עשור טוב יותר, אבל בסוף בראי ההיסטוריה, הם ייזכרו כקבוצה טובה עם מאזן מרשים בעונה הרגילה, אבל לא כזו שיש לה מקום בהר ראשמור של התארים.

5. קליבלנד קאבלירס

מאזן עשורי: 416-388 (48.2% אחוזי הצלחה)

הופעות בפליאוף: 5 (הודחו פעם אחת בחצי גמר המזרח, שלוש פעמים הפסידו בגמר ופעם אחת זכו באליפות היסטורית)

תארים: אליפות ראשונה בתולדות העיר שליד האגם, ארבע אליפויות מזרח וגם הקבוצה הכי דו-קוטבית של העשור, הכל תלוי בשאלה אם לברון ג'יימס שיחק בה.

בחירות דראפט ראויות לציון: דריוס גרלנד (5, 2019), קולין סקסטון (8, 2018), אנדרו וויגינס (1, 2014), אנתוני בנט (1, 2013), דיון וויטרס (4, 2012), קיירי אירווינג (1, 2011), טריסטן תומפסון (4, 2011)

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: לא פחות מחמישה: מייק בראון אימן בעונה הראשונה והחמישית של העשור, ביירון סקוט אימן בעונות השנייה עד הרביעית שלו, ;דיוייד בלאט אימן עונה וחצי (שישית ושביעית), טיירון לו אימן שתיים וחצי עונות ועוד קצת מהאחרונה ואילו לארי דרו סגר את העשור.

ג'נרל מנג'רים בעשור האחרון: ארבעה במקרה הזה: דני פרי אימן עד סוף עידן לברון הראשון (החל ב-2005), כריס גרנט החליף אותו בשלוש וחצי השנים הבאות, דיויד גריפין נכנס לתפקיד בפברואר 2014 והכניס את הקבוצה לעידן לברון השני וקובי אלטמן החליף אותו אחרי שלוש שנים וממשיך לכהן בתפקיד גם כיום.

חמישיית העשור: קיירי אירווינג, ג'י.אר סמית', לברון ג'יימס, קווין לאב, אנדרסון ורז'או.

רגע השיא: 53 שניות לסיום משחק מספר 7 בגמר 2016, קיירי אירווינג קולע שלשה שמעלה את קליבלנד ל89-92 ומצעידה את הקבוצה לעבר האליפות ואת הקאמבק הראשון מפיגור 3-1 בהיסטוריה של הגמר.

כמה משפטים על העשור שחלף: קליבלנד היא אולי הקבוצה שהיה הכי קשה לדרג בפרויקט הזה. מצד אחד קבוצה שהגיעה לארבעה גמרים ברציפות, דבר שלא קורה כל שני וחמישי, מאידך קבוצה שהייתה מנמושות הליגה בשנים בהן לברון ג'יימס לא שיחק בשורותיה וכזו שמסיימת את העשור עם מאזן שלילי בעונה הסדירה כשהיא מנצלת חולשה גדולה מאוד של הקונפרנס שלה בשביל להתמודד על התואר בארבע השנים האמורות. אז מי את קליבלנד של העשור האחרון? כנראה שגם וגם, אז מצד אחד נלך עם הסטטיסטיקה שלא מאוד מפרגנת לה מבחינת מאזן אבל מצד שני גם ארבע אליפויות מזרח ואליפות אחת עם קאמבק ענק לא הולכות ברגל, בטח לא כשמדובר בעיר שמכונה 'הטעות ליד האגם'. מקום חמישי הוא סוג של פשרה ונראה לי שבקליבלנד יקנו את הפשרה הזו כל עשור.

4. אוקלוהמה סיטי ת'אנדר

מאזן עשורי: 289-515 (64% אחוזי הצלחה, מקום שני בליגה)

הופעות בפליאוף: 9 (ארבעה הפסדים בסיבוב הראשון, הפסד אחד בסיבוב השני, שלושה הפסדים בגמר המערב, הפסד אחד בגמר הליגה)

תארים: אלופת המערב 2012 וגם הקבוצה שהכי הרבה אנחנו שואלים לגביה 'מה היה קורה אילו?'.  יש גם שיגידו שזו הקבוצה המאכזבת של העשור.

בחירות דראפט ראויות לציון: סטיבן אדאמס (12, 2013), רג'י ג'קסון (24, 2011), אריק בלדסו (18, 2010), שאר הבחירות החשובות של המועדון היו בעשור הקודם.

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: סקוט ברוקס אימן את הקבוצה במשך שש העונות הראשונות של העשור (עד סוף עונת 2014-15), בילי דונובן המשיך משם.

ג'נרל מנג'ר בעשור האחרון: סם פרסטי מכהן בתפקיד החל מ-2007 ואין תכנון להחליף אותו כנראה…

חמישיית העשור: ראסל ווסטברוק, ג'יימס הארדן, קווין דוראנט, סרג' איבאקה, סטיבן אדאמס.

רגע השיא: 75 נקודות משותפות של שלישיית ה-MVP לעתיד במשחק מספר 6 בגמר המערב של 2012 מול סן אנטוניו שהשלימו מהפך מפיגור 2-0 לניצחון 2-4 בסדרה ועלייה לגמר הליגה של הת'אנדר.

כמה משפטים על העשור שחלף: לת'אנדר היה עשור משגע, באמת. לראייה: הם לא ירדו מ-45 ניצחונות לעונה במשך כל העשור, וזה כולל עונה בה הם לא העפילו לפליאוף בגלל פציעות של ווסטברוק ודוראנט (2014-15, 45 ניצחונות) ואפילו עונה מקוצרת של 66 משחקים (2011-12, 47 ניצחונות). אבל, ואת האבל הזה היה אפשר לראות מקילומטרים, כל מי שעקב אחרי ה-NBA מבין שאם הייתם אומרים לאוהד ת'אנדר ממוצע לפני 10 שנים שככה הולך להיראות העשור הבא של הקבוצה שלו – הוא היה דוחה את התסריט בשתי ידיים. כי בחיים הכל הולך בהתאם לציפיות ומקבוצה שאיכסנה בתחילת העשור שלושה MVP עתידיים של הליגה – ניתן היה לצפות להוציא מהעשור הזה לפחות טבעת אחד ובטח ובטח עוד 2-3 גמרים. אז זה כמובן לא קרה ועדיין הת'אנדר היו מהקבוצות העקביות ביותר בעשור בחלק העליון של הליגה וגם בפליאוף היו להם לא מעט רגעים שיזכרו לטובה (וגם כמה שהיו מתסכלים בטירוף). ככה שכמו בחיים כך גם בדירוג, הם שוב יגיעו קרוב אבל יישארו בגדר 'כמעט'.

3. מיאמי היט

מאזן עשורי: 324-480 (59.7% אחוזי הצלחה, מקום חמישי בליגה)

הופעות בפליאוף: 7 (פעמיים הלכו עד הסוף, פעמיים הפסידו בגמר, הפסד אחד בחצי גמר המזרח, שני הפסדים בסיבוב הראשון.

תארים: אלופת המזרח ארבע פעמים ואלופת הליגה פעמיים.

בחירות דראפט ראויות לציון: ג'וש ריצ'רדסון (40, 2015), בויאן בוגדנוביץ' (31, 2011)

מאמן הקבוצה בעשור האחרון: אריק ספולסטרה שם מאז שהחליף את פט ריילי בתחילת עונת 2008-09.

ג'נרל מנג'ר בעשור האחרון: פט ריילי שם מאז שאריק ספולסטרה החליף אותו כמאמן הקבוצה והוא החל לנהל אותה בתחילת עונת 2008-09.

חמישיית העשור: גוראן דראגיץ', דווין וויד, לברון ג'יימס, כריס בוש, חסן ווייטסייד

רגע השיא: השלשה של ריי אלן וכל מילה נוספת מיותרת

כמה מילים על העשור שחלף: עשור מטלטל (בקטע חיובי) עבר על מיאמי היט, אם כי כמו במקרה של קבוצה אחרת של לברון ג'יימס אפשר לצמצם את רגעי השיא לארבע עונות וארבע הופעות רצופות בגמרים ולשורה הכמעט-תנ"כית – לברון נתן, לברון לקח (יהי שם לברון מבורך). ובכל זאת הההבדל מקליבלנד זועק לשמיים – קודם כל, מיאמי זכתה באליפות אחת יותר וגם בגמרים שהפסידה הייתה תחרותית יותר מאשר הקבוצה האחרת של לברון. שנית, מיאמי הייתה קבוצה תחרותית גם בימים בהם קינג ג'יימס לא היה חלק ממנה ובמצטבר ניפקה עשור שבו רק פעמיים סיימה עם מאזן שלילי ובשתיהן התחרתה על מקום בפוסט סיזון עד הרגעים האחרונים של העונה. על כך ועל היותה הקבוצה היחידה חוץ ממנצחת הדירוג (מעניין מי זאת תהיה…) שלקחה שתי אליפויות בעשור האחרון, הם זוכים במקום על הפודיום ומוכתרים כקבוצה הטובה ביותר במזרח בעשור האחרון.

2. סן אנטוניו ספרס

מאזן עשורי: 245-559 (69.5% אחוזי הצלחה, מקום ראשון בליגה)

הופעות בפליאוף: לא החמיצו פליאוף אפילו פעם אחת ובסה"כ 10 הופעות בעשור (…). (ארבע פעמים הודחו בסיבוב הראשון, פעמיים בשני, פעמיים הפסידו בגמר המערב, פעם אחת בגמר הליגה ופעם אחת זכו בתואר הנכסף).

תארים: פעמיים אלופת המערב, פעם אחת אלופת הליגה ואולי (אני במחלוקת עם עצמי), הקבוצה היחידה שהייתה בפליאוף כל העשור, הקבוצה ששיחקה לפחות לחודש אחד את הכדורסל הכי יפה שראינו בעשור האחרון.

בחירות דראפט ראויות לציון: ד'זונטה מוריי (29, 2016), הוא נכון להיום הדבר היחיד שמתקרב למשהו ששווה לדבר עליו בקטגוריה הזו.

מאמן הקבוצה הנצחי: גרג פופוביץ'. Since 1997.

ג'נרל מנג'ר בעשור האחרון: אר.סי ביופורד, מנהל את הספרס מאז 2002.

חמישיית העשור: טוני פארקר, מאנו ג'ינובילי, קוואי לנארד, למרקוס אולדריג', טים דאנקן.

רגע השיא: משחק מספר 3 בגמר הליגה 2014, טוחנים את מיאמי 92:111 ומבהירים לעולם מי הולכת להיות האלופה.

כמה משפטים על העשור שחלף: תשמעו קטע: כמה שהעשור של הספרס היה טוב עם אחוזי ההצלחה הגבוהים בליגה, אליפות אחת ועוד הפסד בגמר בסדרה שכבר הייתה בידיים שלה, הוא עדיין היה פחות טוב מהעשור הקודם שלה בו הם ניצחו 19 פעמים יותר וגם זכו בשתי אליפויות יותר. אבל דווקא הנתון הזה ממחיש כמה מדובר במועדון גדול וכמה ההישג של העשור הזה – במסגרתו הצליחו הדורבנות להישאר רלבנטים גם בימי זיקנתם של השלישייה הגדולה בתולדות המועדון וגם אחרי פרישתה – הוא עצום. הספרס הצליחו בעשור הנוכחי להעצים את התחושה שאין דבר כזה פליאוף בלעדיהם ושהם רואים מקילומטרים דברים שקבוצות אחרות מזהות רק בדיעבד. רוצים עוד נתון? הספרס הפסידו בשני העשורים האחרונים פחות משחקי ליגה מש-4 קבוצות הפסידו רק בעשור האחרון. זה עד כמה המועדון הזה גדול ולמרות שהיה להם תואר אחד פחות ממיאמי בעשור הנוכחי (ובינינו, זה היה מרחק יריקה מלהיות הפוך) הם ראויים למקום לפניהם ואלמלא הופיעה בשמי ההיסטוריה של ה-NBA קבוצה אדירה אחרת, הם כנראה היו מקבלים את המקום הראשון בעשור הנוכחי. הם יסתפקו בשני (שכנראה גם היה המקום שלהם בדירוג הלא קיים של העשור הקודם).

1. גולדן סטייט ווריירס

מאזן עשורי: 299-505 (62.8% אחוזי הצלחה. מקום שלישי בליגה)

הופעות בפליאוף: 7 (שלוש פעמים הלכו עד הסוף, פעמיים הפסידו בגמר, פעם אחת הפסידו בסיבוב השני ופעם אחת בראשון).

תארים: אלופה שלוש פעמים, אלופת המערב חצי עשור ברצף, שלחה 4 שחקנים לאולסטאר, הכי הרבה ניצחונות בעונה הרגילה בהיסטוריה של ה-NBA (73) וגם … אה, כן, הקבוצה הכי טובה בליגה בעשור האחרון.

בחירות דראפט ראויות לציון: קבון לוני (כי אני אוהב אותו. 30, 2015), האריסון ברנס (7, 2012), דריימונד גרין (35, 2012), קליי תומפסון (11, 2011)

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: דון נלסון הוותיק פתח את העשור בעונתו הראשונה, קית' סמארט אימן את השנה השנייה, מארק ג'קסון את שלוש הבאות וסטיב קר אימן בחצי החשוב של העשור…

ג'נרל מנג'רים בעשור האחרון: לארי ריילי היה אחראי על העניינים המקצועיים עד אפריל 2012 ומשם מכהן בתפקיד בוב מאיירס, תחתיו הקבוצה מעולם לא החמיצה פליאוף (ועשתה עוד כמה דברים ראויים לציון).

חמישיית העשור: סטף קארי, קליי תומפסון, אנדרה איגודאלה, קווין דוראנט, דריימונד גרין

רגע השיא: וואו, אחד הקשים. אני אלך דווקא על הניצחון במשחק מספר 6 בגמר המערב 2016 מול אוקלהומה, נכון שזה לא נגמר באליפות אבל זה היה הרגע שבו רבים הבינו שהקבוצה הזו היא 'על באמת'.

כמה מילים על העשור שחלף: אם היו שואלים אותי (או כל חובב NBA אחר) לפני עשר שנים – 'מי תהיה הקבוצה הכי מרשימה בליגה בעשור הבא?', כנראה שהיו 25 קבוצות שהייתי מציין אותן כבעלות סיכוי לפני גולדן סטייט. יתרה מכך, כנראה שגם באמצע שנת 2012 לא הייתי מנחש שאלו יהיו דווקא הלוחמים, מכיוון ששום דבר באמת לא הכין אותנו למה שהולך לקרות בהמשך העשור. גולדן סטייט הייתה קבוצה מהחלשות בליגה כזאת שמאז שנות ה-80' פשוט לא הייתה פונקציה בליגה הזו ובעשוריים הקודמים הייתה שם נרדף לכישלון מתמשך.

ואז הגיעה עונת 2012-13 ששמה את הספלאש ברדרס על המפה, ואז בפליאוף הבא (2014) כבר הכרנו את דריימונד גרין ואז איגי הגיע וסטיב קר ומארק ג'קסון התחלפו בתפקידים ובהמשך גם דוראנט קפץ על העגלה והנה הקבוצה הכי טובה של העשור ואחת הטובות בהיסטוריה של הליגה. 7 פעמים העפילו הווריירס לפליאוף בעשור האחרון, יותר מאשר כל הופעות הפליאוף של הקבוצה מאז 1977 ואם תסתכלו על אחוזי ההצלחה שלהם מאז העונה ששינתה את התדמית שלהם (2012-13) תמצאו קבוצה עם 73% אחוזי הצלחה בליגה הסדירה, יותר מכל קבוצה אחרת בליגה.

ועוד לא הזכרנו את מהפכת השלשות, את הכדורסל הססגוני, את התופעה הזו שקוראים לה סטף קארי ששינתה את המשחק, את קליי הקשוח, את איגי הלוחם, דריימונד המשוגע ודוראנט שתגידו מה שתגידו, הוא עדיין היה אחד מהטובים בתבל אם לא ה…. ולא ציינו את שיא הניצחונות בעונה, את שיא הניצחונות הרצופים בפתיחת עונה, את שיא הנקודות לרבע ועוד כל מיני רגעים קטנים ואדירים שהקבוצה הזו ניפקה בעשור האחרון. בקיצור, כמו בשתי האליפויות האחרונות שלהם, כך גם בעשור כולו – לגולדן סטייט ווריירס אין באמת תחרות.