הקאמבקים הגדולים בהיסטוריה

בעקבות הקאמבק ההיסטורי של הקליפרס אמש שחזרו מפיגור 31 נק' מול גולדן סטייט, החלטנו לאסוף כמה מרגעי הקאמבקים הגדולים של הפלייאוף ב-NBA.

לכל קאמבק יש סיפור ולכן לא חשבנו שצריך לדרג אותם לפי איכות, אלא לספר את סיפור הגיבורים, וגם את סיפורם של הנרמסים. הראשון מביניהם יסופר מפי ניצול ניקס שיעביר לנו ממקור ראשון את הטראומה של קורבן הקמאבק.

הניקס נחנקים בגארדן לרגלי רג'י (7.5.1995 – משחק 1 בחצי הגמר המזרחי)

דובי, זה מרחב בטוח, המיקרופון לרשותך.

בואו תזרמו איתי רגע לתרגיל. תעצרו את הנשימה ותספרו עד תשע. לא באחד סקובי דו, ולא באשורית ולא ברוורס. הכי פשוט שאפשר. לעצור נשימה ולספור עד תשע בשפת האם.  תתחילו.

1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9. תנשמו.

נו, איך היה? אתם חיים נכון? בלי תחושת מחנק ובלי כיחלון. כמה כבר אפשר להיחנק בתשע שניות?

אז הניקס נחנקו למוות תוך תשע שניות, תתארו לכם. ועוד בMSG, ומול רג'י פאקינג מילר השדוף שנראה כמו שיא הבצורת במדבר קלהארי אחרי צום הרמאדן. אתם בטח שואלים איך. נו, בשביל זה נפגשנו, בשביל להסביר.

השנה היא 1995, המעמד חצי גמר המזרח, והכוכב עד כה הוא בכלל הולנדי ענק בשם ריק סמיתס. ריק הנ"ל נלחם ראש בראש מול פטריק יואינג, מנצח את הסנטר הניו יורקי 11-34 בקרב הנקודות האישי, אבל יוצא בשש עבירות דקה וחצי לסיום ומשאיר את הבמה לאחרים. הניקס מגיבים מייד ועולים ליתרון מבטיח, 99-105, 18.7 שניות לסיום.

הזוועה מתחילה בקטנה. מארק ג'קסון ימ"ש מוציא כדור מהצד, רג'י מתנגש בגופות בגופיות לבנות עד שסטארקס מאבד אותו לשנייה. מילר מגיע לקשת, מקבל כדור, מסתובב, בשבילו זה כמו לאכול מקרוני עם מזלג. 102-105. רג'י לא עוצר. תופס את סטארקס, סטארקס מתחמק ובורח. רג'י לא מוותר. הקורבן הבא הוא רכז הניקס, גרג אנטוני. דחיפה מאחור, ומספר 50 של הניקס רואה את הדשא מקרוב. שריקה? המשרוקית של השופט לא מוציאה אפילו מנגינה של מארש.

מחוץ לקווים אנטוני מייסון מנוחתו עדן, מחפש כתובת להכניס את הכדור. היי, הנה גרג אנטוני. רעיון מצוין. היי, אבל הוא שוכב. נו שוין, הוא ילד גדול. 'אליך, גרג '… אוי.

כבר הבנתם שאנטוני, מוכשר ככל שיהיה (not) לוקה בחלק של תפיסת כדורים עם הישבן בעודו שוכב על הבטן. הכדור מגיע לרג'י.

שני צעדים לאחור, הקפצה, צעדים, סבסוב, ומול העיניים של ספייק לי שצורח מעבר לקו, בום בייבי. 105-105. רג'י 6, ניקס 0. ועדיין לא אבדה תקוותנו כי סם מיצ'ל, שוו בנפשכם, עושה עבירה על סטארקס. "הוא באמת עשה את זה??" תוהה סטארקס וניגש לקו להעלות את הניקס ליתרון.

הראשונה מתגלגלת על הטבעת, ויוצאת. את השנייה הוא לא מחמיץ. אין מצב.

דווקא יש. קצר. קופץ. סמיתס, אתם זוכרים איננו, והכדור קופץ בין ידיים ומגיע ליואינג לזריקה נוחה מתוך הבקבוק. הענק הניו יורקי מוסיף עוד תמונה לאלבום. קלונג. רק מתכת.

ואיפה שלוזר אחד מחטיא, יש ווינר מספר 31 שלוקח את הריבאונד מול כל העולם ואחותו שמצטרפת לעזרה.  הריבאונד אצל רג'י, והפיצוץ מאחור של מייסון. עבירה. מילר בשניות האלה מהקו זה כסף יותר בטוח מהימור נגד שמעון פרס בבחירות לוועד הבית נגד סוניה. סוויש סוויש, הפייסרס מובילים בשתיים.

בשניות שנותרו מספיק גרג אנטוני לחצות את המגרש בריצה, ליפול, להעביר את הכדור ליואינג, שמסתובב ונחסם.  רג'י מילר מנצח את הניקס ומתפנה לטפיחות מעודדות על שכם היריב:

"John startks choked, we came up big". תודה נשמה.

יש זמן משחק, ויש זמן ניצחון, אומר אחמד ראשד, ומה שאתה עושה בזמן ניצחון מפריד בין שחקן רגיל וסופרסטאר.

רג'י מילר הוא הנמסיס שלנו, אוהדי הניקס. הוא אולי האדם השנוא ביותר בהיסטוריה של הMSG. ויחד עם זאת אין נערץ כמוהו במכה של הכדורסל. כי בניו יורק יודעים להעריך רוח, וכדורסל. ורג'י הוא עבורנו  התגלמות הרוח והכדורסל.

כמה חבל שזה התחת שלנו שעליו הוא חגג שוב ושוב.

יוסטון בראשות ה'הד בנד גנג' מול הקליפרס (14.5.2015 משחק 6 בחצי הגמר המערבי)

בפיגור 2-3 בסדרה, 3 דקות לסיום הרבע השלישי בתוצאה 70-89 לקליפרס, יוסטון רוקטס היו בדרך לים. ג'יימס הארדן ישב על הספסל במבט נוגה וחשב באיזה מועדון חשפנות יוכל להתנחם באל איי.

ואז קורי ברואר קרה. ג'וש סמית' קרה. ג'ייסון טרי קרה. חבורת סרט הראש, שחקני המשנה של הרוקטס קיבלו את המפתחות למכונית, ועשו חראקות בכל השכונה תוך שהם מפילים כל תיבת דואר וכל פח אשפה שעומד בדרכם. מה שהלך שם בסטייפלס סנטר באותו משחק 6 היה אלמותי, נפלא, נורא וסימבולי כל כך למה שאותה הקליפרס בראשות כריס פול ובלייק גריפין ייצגה.

יוסטון הגיבה מאותו רגע בריצת 5-11 אך הרבע הרביעי היה הדובדבן שייזכר לעד. לאף אחד מהאוהדים במגרש, או לצופים בבית לא היה מושג מה הוא רואה. היה זה רצף לא הגיוני של כדורסל שבו קבוצה אחת שבקה לחלוטין ובקבוצה השנייה חבורת אאוטקאסטים שאף אחד לא רצה, במשחק הדחה בחצי גמר הפלייאוף המערבי, מראה התעלות שנראית לא אנושית, מכושפת ונאדרת, אלוהית. בהתפזר העשן, הרוקטס ניצחו את הרבע 15-40 והמשיכו לנצח במשחק 7 בבית ולעשות את מה שנראה באותו רבע שלישי במשחק מספר 6, כלא אפשרי.

בואו ונראה קטעים מאותה התגלות

דאלאס מאבריקס מדהימה את לברון ג'יימס ומיאמי היט (2.6.2011 משחק 2 בגמר הליגה)

אולי אחד הרגעים המרגשים, החשובים והטהורים בתולדות הכדורסל. מיאמי היט הגיעו כאימת הליגה כשחיברו את המפלצת בעלת שלושת הראשים. לא אחת, לא שתיים, לא שלוש הבטיח לברון ג'יימס וקיים כשהגיע לגמר הליגה כבר בעונה הראשונה במיאמי. מולם עמדו דאלאס מאבריקס ודירק נוביצקי. הלוזר הנצחי, שחקן שתדמית 'שחקן של עונה רגילה' הודבקה לו וקבוצה שרק שמחה להיות במעמד הגמר.

כשדוויין ווייד קלע שלשה מהבסיס 7 דקות לסיום שהעלה את מיאמי ליתרון 73-88 רבים כיבו את הטלווזיה. לעזאזל, הצופים במגרש כבר החלו לזרום החוצה. אתם צריכים להבין את המצב. ההיט היו כמו גולדן סטייט של היום. הם נראו אכזריים, רברבנים ובלתי מנוצחים. זו באמת הרגישה כמו סדרת גמר של דויד אל מול גוליית.

זה היה הרגע של נוביצקי. הרגע שבו נוצרות אגדות. ואתם יודעים מי עוד היה שם? נכון, ג'ייסון טרי. טרי וקיד החלו לצמצם את הפער בשתי מתפרצות רצופות. ואז נוביצקי החל להתחמם. הגרמני קלע את הפיידאווי שלו וצמצם ל90-88 3 דקות לסיום ואז השווה במתפרצת אותה נראה שעשה בהליכה. מיאמי לא הצליחה לקנות סל באותם רגעים. 27 שניות לסיום שוב נוביצקי בשלשה מעלה את דאלאס ל-93-90. ריצה שלא תאומן של 20-2. העולם עמד מלכת. אחד הקאמבקים המדהים בתולדות גמרי הליגה נגמר בתוצאה 95-93. אותו רצף לא יאומן הביא את המאבריקס לאמונה שהניצחון אפשרי והם זכו באחת האליפויות המרגשות בהיסטוריה של הליגה.

בואו ונחווה שוב את אותם רגעים מופלאים

בוסטון חופרים בור ויוצאים ממנו מול הלייקרס (12.6.2008 משחק 4 בגמר הליגה, 2008)

גמר קלאסי מזה לא יכול להיות. לייקרס מול בוסטון, המדורגת ראשונה במערב מול המדורגת ראשונה במזרח. הגמר הראשון של בוסטון מאז 1986, אותו הפסידו ל..ניחשתם נכון, לייקרס. זו העונה הראשונה של השלישייה הגדולה של בוסטון לאחר שבעונה הקודמת הקבוצה ניצחה 24 משחקים בלבד. גם הלייקרס התחילו להתאושש לאחר כמה שנים שבהם נראה שהמעמד של קובי מתערער ואפילו הוגדר על-ידי פיל ג'קסון כבלתי ניתן לאימון. פאו גאסול הצטרף במהלך העונה ואנדרו ביינום חזר לכושר לאחר שפציעה השביתה אותו חלקים גדולים מהעונה.

הסדרה נמצאת במצב 1-2 לבוסטון, כשמשחק 4 בסטייפלס סנטר מתחיל מושלם לקבוצה בצהוב. איזו פתיחה רצחנית. הלייקרס מזנקים על הסלטיקס ולאחר רבע אחד התוצאה 35-14. הרבע הכי חד צדדי בתולדות הגמרים בליגה. הלייקרס הובילו ב-24 נקודות ברבע השלישי אך הסלטיקס פתאום החלו לשחק. ריצה מופלאה של 21-3 לטובת בוסטון סיימה את הרבע השלישי והלייקרס ביתרון 2 נקודות בלבד. 4 דקות לסיום המשחק, ג'אמפר של אדי האוס קובע יתרון ראשון לסלטיקס ומשם המהפך הושלם. היה זה הקאמבק הגדול בתולדות הגמרים מאז 1974 ובוסטון המשיכה עם המומנטום וזכתה באליפות ב-6 משחקים.

הלייקרס יוצאים מהבור מול פורטלנד גמר המערב 2000 גיים 7 – MBK

סדרה שהייתה גדולה מהחיים וזכתה לסיום הולם ומדהים. הלייקרס ניצחה פעמיים בפורטלנד והייתה בדרך לסוויפ ג'נטלמני לאחר שהוליכה 1-3. לפורטלנד היו תוכניות אחרות והיא היממה את הלייקרס עם ניצחונות במשחק 5 ו6 חוזרים לאל איי לגיים 7.

WTF, פורטלנד מובילה 15 הפרש 75 – 60 .10 דקות לסוף המשחק , נראה רע מאוד.ואז האגדה התחילה , פורטלנד ( בעיקר פיפן וראשיד ) התחילו לפספס זריקות נוחות , שאק וקובי דפקו כמה חסימות סטייל הוליווד.

משחק 7 , זהו ללא ספק אחד ממשחקי הכדורסל שלא אשכח לעולם .  המשחק התחיל ב 2:30 , כאשר רוב הסדרה שוחקה ב 4:30 שעון ישראל. שמתי שעון ל4:30 בטעות. התעוררתי , 3 דקות לסיום הרבע השלישי !  המשחק בשליטה מלאה של פורטלנד , מוחלטת , הבלייזרס התעללו בלייקרס. אפילו הקהל בסטייפלס סנטר היה באווירה של פסטיבל מספרי סיפורים במתנ"ס בית שמש.

שלשה של שואו , עוד שלשה של הורי , סל של קובי שלשה של שואו , איזה קאם בק ! 4 דקות לסוף שיוויון 75. סל של ראשיד העלה את פורטלנד ליתרון , אבל זה היה רק עניין של זמן עד שהלייקרס יעשו את מה שנראה דקות ספורות קודם כבלתי יאמן.

הלייקרס סיימו את המשחק בבליץ אדיר. ראשיד עוד הספיק לפספס פעמיים מהקו, כששאק שסבל כל הסדרה מהאק א שאק קבר 2 מ 2 כמו רג'י מילר . המסמר בארון היה אלי הופ של קובי לשאק ( סרטון מצורף )89-84 ללייקרס בסיום והיא המשיכה ל 3 לטריפיט. הג'יילבלייזרס לא התאוששו מהמשחק. מה שמדהים בקאמבק הזה שהוא הושג בעיקר הודות לסלים חשובים של הצוות המסייע. אמנם חזרה "רק" מ 15 הפרש אבל הסקור הנמוך וההגנה של פורטלנד גרם להרגשה שזה בור שאי אפשר לצאת ממנו

אני נכנס לאקסטזה ומעיר את כל הבניין מצהלות שמחה. הלייקרס המשיכה לזכייה ראשונה מתוך 3 ובדרך לשושלת. מאוחר יותר באותו קיץ אני עוזב את הבית של ההורים שלי לדירה שכורה. מאז לא הערתי אף אחד יותר.

אילו עוד קאמבקים מופלאים אתם זוכרים? תארו לנו בתגובות

לפני שנלך, חייבים לראות שוב את הקמאבק הנפלא של הקליפרס מאתמול שנרשם כגדול בתולדות הפלייאוף מפיגור של 31 נקודות ברבע השלישי לניצחון שמשווה את הסדרה ל1-1.

עמוק לתוך הלילה, הרבה אחרי שאמריקה כיבתה את האורות, פטריק בברלי במפגן הגנתי מופתי על קווין דוראנט הגבוה ממנו בראש, מונטראז הראל לוחם ללא חטא ומעל כולם לו וויליאמס בערב קליעה ענק החזיר את הקליפרס הקטנים מול סטפן קרי והווריורז האימתניים. איך אמר דוק ריברס בסיום המשחק?

"אנחנו כמו ג'וקים. אנחנו לא מתים, אנחנו מתרבים".

למה שלא נראה את זה שוב ונתמוגג