וושינגטון וויזארדס: בירה ללא תחתית

וושינגטון וויזארדס – רקע

אולם ביתי: הקפיטל 1 ארינה יכול להכיל 20,356 איש מה שהופך אותו לרביעי בתכולתו מבחינת צופים למשחק בליגה. ועם זאת, בממוצע למשחק בעונה הקודמת נכחו באולם רק 17,487 צופים מה שמציב אותם במקום ה-19 בליגה מבחינת כמות הצופים למשחק. השנה המצב צפוי להיות גרוע יותר.

מאזן בעונה שעברה: 50-32 ומקום 11 במזרח, שניהם הגרועים ביותר של הקבוצה מאז עונת 2012-13.

תקציר הפרקים הקודמים: להוציא עונה אחת מאכזבת (2015-16) הייתה וושינגטון חברה קבועה בפליאוף המזרחי בחמש השנים עד העונה הקודמת, כשהקו האחורי המצטיין שלה – ברדלי ביל וג'ון וול – מוביל אותה גם שלוש פעמים לסיבוב השני במזרח וגורם לפנטזיות בדבר חיזוק בגזרת השחקנים המשלימים והגעה אל הגמר האזורי המיוחל, מקום בו לא ביקר המועדון מאז 1979.

אולי בשל כך, ואולי בשל העונה הפחות טובה שעברה על הקבוצה ב-2017/18 (הפסד בסיבוב הראשון לראפטורס) החליטו קברניטי הקבוצה בראשות הג'נרל-מנג'ר הוותיק ארני גרונפלד להמר ולצרף לסגל עם בסיס מבטיח שכלל את הספלאש ברודרס של הבירה, אוטו פורטר, קלי אוברה ומרקיף מוריס את דוויט האוורד, אוסטין ריברס וג'ף גרין. צומת הדרכים הייתה ברורה – או שזה הולך להצליח בגדול או שכמות ההד-קייס בחדר ההלבשה תוביל להתרסקות מפוארת.

אלא שבוושיגנטון שכחו שבמועדון כמו שלהם, שבעולם של חסויות, הספונסר שלו היה צריך להיות חוקי מרפי, שמשהו צריך להשתבש – הוא ישתבש. פתיחת העונה של הקבוצה הייתה קטסטרופאלית עם תשעה הפסדים באחד עשר המשחקים הראשונים כשהווארד מתחיל את העונה פצוע  ומצטרף בחצי קלאץ' אחרי שמונה משחקים. ארבעה ניצחונות בששת המשחקים הבאים עוד נתנו תקווה שזו הייתה רק תוצאה של הגרלת משחקים גרועה (ואלילת המזל אכן הייתה רעה עם המכשפים שבילו את השבועיים הראשונים שלהם במסע בן 5 משחקים במערב) אבל אז נפצע האוורד שוב בפציעה שמאוחר יותר הסתבר שסיימה לו את העונה (למי שתהה – הוא נפצע בשרירי העכוז, או במילים אחרות: שוב לא נתן את התחת בשביל הקבוצה) ומאוחר יותר באותו חודש גם הסתבך בתקרית ביזארית במסגרתה נחשד שהטריד טרנסג'נדרית, שהייתה זוגתו בעבר, במה שהעלה את מפלס הקומדיה או הטרגדיה (תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה) במועדון.

איכשהו הוויזארדס, בעיקר בזכות בראדלי ביל, שהוא פשוט שחקן טוב מדי (25.6 נק' ב-54% אחוזים אפקטיביים, 5.5 אס' ו5 ריב' למשחק בעונה שעברה) המשיכו במגמת ההתאוששות ובתחילת דצמבר כבר היו במרחק שלושה ניצחונות ממאזן חצוי (14-11). אלא שאז נפצע ג'ון וול בעקב ונאלץ לעבור ניתוח במה שאמור היה להשבית אותו למשך שאר העונה והווזיארדס התחילו בדעיכה כשאת השנה האזרחית הם מסיימים עם מאזן 23-14.

בשלב הזה החליטו בקבוצה 'לזרוק' את העונה, במטרה לזכות בבחירת דראפט ראויה יותר ואולי, עם חזרתו של ג'ון וול, בעונה הבאה, להסתער מחדש על הצמרת. אוסטין ריברס וקלי אוברה היו הראשונים שנשלחו למקום אחר (תמורת טרבור אריזה שחזר למילואים במועדון בו בילה כמה שנים יפות באמצע העשור); אוטו פורטר נשלח לשיקגו תמורת ג'ברי פארקר ובובי פורטיס (ובחירת סיבוב שני בעוד 4 שנם) ומרקיף מוריס הועבר אחר כבוד לניו אורלינס תמורת ווסלי ג'ונסון ובחירת דראפט סיבוב שני ב-2023. אלא שכאן שוב התערבה אלילת המזל, ושוב לרעת הוויזארדס. דיווח שהגיע לקבוצה מביתו של הרכז המתאושש מניתוח ג'ון וול במהלך פברואר, לימד אותם שהגארד החליק בביתו וקרע את האכילס. ההערכה הייתה שהוא ייעדר מהמגרשים לפחות 12 חודשים והוויזארדס הפנימו שלא רק עונת 2018/19 הולכת לפח.

ואם זה לא מספיק הוויזארדס לא הצליחו לעמוד גם במטרה השנייה שהציבו לעצמם – לזכות בבחירת לוטרי גבוהה. המכשפים אמנם היו גרועים והתחלופה שלהם בסגל הזכירה קבוצת כדורגל ישראלית ממוצעת (25 שחקנים שותפו במדי הוויזארדס בעונה שעברה) אבל נוכחותו של בראדלי ביל לצד כמה הבלחות נאות של תומאס ברייאנט (שבדצמבר קלע 31 נקודות עם 100% מהשדה בניצחון בשלוש הארכות על פיניקס, שני רק לגארי פיטון שבאופן מקרי, הבן שלו שיחק שלושה משחקים בווזיארדס בעונה שעברה) גרמו לכך שהקבוצה של סקוט ברוקס עדיין הייתה טובה בתום העונה מחמש קבוצות אחרות ובגין חוסר המזל המובנה של הקבוצה – היא סיימה אותה עם בחירה מספר תשע בלבד.

סיום העונה בקול ענות חלושה גרם לבעלים שלה לאונסיס לפטר את הג'נרל מנג'ר ארני גרונפלד אחרי 16 שנים בתפקיד ולמנות תחתיו טומי שפרד, שעבד תחת גרונפלד בתפקידים שונים באותן השנים ולפני כן היה תשע שנים חבר בצוות המקצועי של דנבר נאגטס. גרונפלד שילם את המחיר של כמה החלטות תמוהות וביניהן הטרייד על פורטר שוושינגטון קיבלה עליו למעשה כמעט כלום אחרי שפורטיס ופארקר עזבו בתום העונה; החוזה המופרך של יאן מהינמי; הויתור על בויאן בוגדנוביץ'; פרשת דוויט האוורד וכמובן, החוזה השערורייתי של ג'ון וול שישתכר 168 מיליון דולר בארבע השנים הבאות (שנה רביעית אופציית שחקן) ויהיה אבן ריחיים על צוואר הקבוצה לעוד זמן רב. לא תנאי פתיחה טובים במיוחד לג'נרל-מנג'ר החדש…

תנועת הרכבות בוושינגטון

יצאו מהתחנה:  למעשה כל השחקנים שהגיעו לעונה אחת או במהלך העונה שעברה המשיכו הלאה: בובי פורטיס וג'בארי פרקר שהגיעו במקום פורטר התעופפו לניו יורק ניקס ואטלנטה הוקס בהתאמה; ג'ף גרין, שהיה מנקודת האור הבולטות בוויזארדס חתם על חוזה מגוחך ביוטה (מינימום של 2.56 מיליון דולר. מגיע לו יותר!); טרבור אריזה הקשיש הלך לקושש מזומנים בסקרמנטו, סם דקר שגם הוא הגיע באמצע העונה מקליבלנד, עבר לשחק בלוקומוטיב קובאן מליגת ה-VTB ואפילו דווויט האוורד, מצא לעצמו בית חדש-ישן בלוס אנג'לס לייקרס. מי שעוד עזב הוא תומאס סטורנסקי הצ'כי שחתם ל-3 עונות בשיקגו תמורת 30 מיליון דולר וכמו כן עזבו גם הרכז המחליף צ'ייסון רנדל (עוד מחפש קבוצה) והסמול פוורורד דווין רובינסון שיחליף את קוואי לאונרד בטורונטו (או לפחות ישחק באותה עמדה…).

עלו על הפסים: אם יש רשימה שממחישה את מצבה הקשה של וושינגטון, זו הרשימה הזו, הצנועה מאוד בשל החוזים של וול, ביל ומהינמי שלא משאירים יותר מדי מקום מתחת לתקרת השכר. השם הבולט שהצטרף בקיץ הגיע מהדראפט. מדובר ברוי הצ'ימורה הפורווורד היפני שבעונה שעברה תרם 19.7 נק' למשחק בעונתו השלישית במכללת גונזגה. עוד הגיע מהדראפט (אחרי שנבחר ע"י פילדלפיה וחולץ משם תמורת כסף והחוזה של ג'ונתן סימונס שבינתיים שוחרר משורות המכשפים) הקלעי בעל השם ממלחמת העולם השנייה אדמירל סקופילד (אבא שלו הוא איש הצי האמריקאי. יש לו אח שקוראים לו גנרל סקופילד…) שאמור לתת קליעה מבחוץ לקבוצה. השם הבולט ביותר מבין הוטרנים שהוחתמו בקבוצה הוא איזיאה תומאס שלא חזר לימיו הגדולים בבוסטון והיה מינורי במיוחד (גם ביחס לגובהו הנמוך) בדנבר בעונה שעברה. אולי בשל כך הביאו לו בוושינגטון כגיבוי (או שזה בכלל הפוך) את האגדה והאיש סמית' שבקדנציה שלו בדטרויט הוכיח לגיטימיות בתור רכז פותח. שם מוכר נוסף הוא  סי.ג'י מיילס הנודד שמצטרף לקבוצתו השישית בקריירה. עם זאת, מיילס נותח ביולי בשל שבר מאמץ ברגלו ועשוי להחמיץ את פתיתת העונה. עוד הגיע דיוויס ברטנס הלטבי שאחרי שלוש עונות בסן אנטוניו ימשיך לבירה תמורת 7 מיליון דולרים לעונה אחת. ונוספים שהצטרפו הם איזיק בונגה הגרמני שהגיע אחרי שלא תרם במיוחד בלייקרס; מוריס ואגנר וג'מריו ג'ונס שהגיעו גם הם מהצד הצהוב של לה-לה-לנד וגם עליהם אפשר לכתוב את אותו דבר וג'סטין אנדרסון שלא עשה שום דבר מיוחד בשנותיו בדאלאס, בפילדלפיה ובאטלנטה בעונה שעברה. אחרונים חביבים הם הרוקיז' גריסון מתיו'ס (קלעי ממכלת ליפסקומב) ג'סטין רובינסון (רכז מוירג'יניה טק) ופיל בות' (גארד מוילנובה. שקלע את מספר הנקודות התשיעי בגובהו בתולדות המכללה) שאף אחד מהם עוד לא זכה לחוזה מובטח וישחקו כנראה לא מעט בג'י-ליג.

עומדים על הרציף: בראדלי ביל, הכוכב היחיד שנשאר לשמור על המבצר והפך גם להיות בעונה האחרונה לקלעי השלשות הגדול ביותר בהיסטוריה של המועדון; יאן מהינמי שב-15 מיליון דולר לעונה (האחרונה שלו בחוזה) צריך להיות פראייר בשביל לקחת אותו ולכן נשאר בוושינגטון; טרוי בראון, הסמול פורוורד בן ה-20 שהראה פוטנציאל בעונתו הראשונה וג'ורדן מקריי שדילג בין הוויזארדס לקפיטלס, קובצת ה-ג'י-ליג שלהם ויושב על חוזה לא מובטח לעונה הקרובה. ויש כמובן את ג'ון וול אבל הוא והוויזארדס כנראה יעשו את הכל שהוא לא ישחק העונה.

מאמן: לסקוט ברוקס הלא צעיר, בעונתו ה-11 כמאמן ב-NBA יצא שם בשנותיו באוקלהומה כמאמן שיודע לעבוד היטב עם צעירים ולהרים אותם מעלה. בוושינגטון אין לו צעירים ואולי בשל כך הוא לא ממש מוביל את הקבוצה למעלה כשבינתיים הוא עומד על מאזן של 124 ניצחונות ו-122 הפסדים מאחורי הקווים של המכשפים ובסה"כ בקריירה על 462 ניצחונות ו-329 הפסדים שהם 58% אחוזי הצלחה.  

חמישיה צפויה: בראיינט, הצ'ימורה, טרוי בראון (מיילס), ביל ואיש סמית'.

מה יקרה העונה בוויזארדס?

גורל העונה הנוכחית של וושינגטון הוכרע למעשה כבר בפברואר הקודם כשג'ון וול הושבת למשך שנה, במה שיגרום לו לדלג על עונת 2019/20. הוויזארדס הבינו את העסק די מהר, שיחררו את כל המשקל העודף ממנו הם יכלו להיפטר (וול ומהינמי הם משקל עודף בלתי פטיר) ולעונה הזו הם ניגשים בשביל לנסות לבנות בסיס לעונה שתתחיל באוקטובר 2020.

שלוש בעיות עיקריות עומדות בפני וושינגטון בבניית הבסיס הזה ושתיים מהן קשורות בברדלי ביל. קודם כל, באופן פשטני, השוטינג גארד של הוויזארדס הוא פשוט שחקן טוב מדי בשביל להתרסק איתו למצולות המזרח. ביל לבדו יכול להיות שווה לא מעט ניצחונות בעונה כשבמדד הווין-שרס (WS) ההתקפי הוא דורג בעונה הקודמת במקום ה-17 בליגה. האם וושינגטון תרצה לעשות לביל מה שניו אורלינס עשתה לאנתוני דיוויס בעונה האחרונה ולשתף אותו רק חצי מהזמן במחצית מהמשחקים?

האסכולה שוושינגטון תנקוט לגבי הכוכב שלה, היא זו שאולי תיתן לנו את הפתרון לבעיה השנייה שעומדת לפתחה וקשורה בביל גם כן – מה הם מתכננים לעשות איתו? ביל, מסיים את החוזה שלו בסוף העונה הבאה והולך כנראה להיות אחד השמות היותר אטרקטיביים בשוק הטריידים. האם וושינגטון תנסה לשמר אותו ולנסות לסחוט ממנו ומחבריו עונה אחת טובה שאולי תגרום לו להישאר בקבוצה גם בתום החוזה שלו? או שמא, היא מבינה את מה שלמדו על בשרן קבוצות כמו סקרמנטו, סן אנטוניו, טורונטו וניו אורלינס ותנסה להשיג תמורתו נכסים משמעותיים ושחקנים עם פוטנציאל בטרם החוזה שלו יפוג והוא יוכל ללכת ללא שום תמורה.

ההתרחשויות בפרק הבא בעלילותיו של ברדלי ביל בוושינגטון יהוו גורם מכריע באיך העונה (הבאה) שלה תתגלגל אבל שאלה נוספת שאי אפשר שלא לשאול אותה היא האם לווזיארדס בכלל יש מספיק פוטנציאל שיכול לפרוח לצד וול וביל, אם וכאשר שניהם יהיו בכושר טוב בעונת 2020/21 בקבוצה?. הפרוספקט המבטיח ביותר שיש לוושינגטון העונה הוא רוי הצ'ימורה היפני המתנשא לגובה של 2.06 והרשים מאוד בעונתו האחרונה בגונזגה. אלא שהצ'ימורה הוא עדיין פרי בוסר שסובל מ'תסמונת בן סימונס' (אלרגיה חריפה לזריקות מחוץ לקשת), מפיזיות מוטלת בספק ומאי התאמה מלאה לאף אחת מעמדות הפורוורד. וושינגטון אמנם ביטחה את עצמה בבחירה בו, בכך שלפחות הם ירוויחו מהצעד כלכלית תודות לאלפי היפנים שיגדשו את הקפיטל 1 בעונה הבאה ומאות אלפי היפנים שירכשו מרצ'נדייז של הטאלנט הראשון של ארץ השמש העולה, אבל כדורסל-ווייז, הצפייה בו באליפות העולם בסין בחודש הקודם, העלתה יותר סימני שאלה מסימני קריאה.

ומי עוד אמור להיות העתיד של וושינגטון? לא לגמרי ברור. בטח בהתחשב בזה שהחוזה של וול חונק כל כסף פנוי שעשוי להיות למכשפים. מה כבר יש בסגל הנוכחי? טרוי בראון אמנם נתן עונת רוקי טובה מהצפוי אבל כוכב לא יצא ממנו, אלא מקסימום שחקן משלים חביב. אדמירל סקופילד שנבחר בדראפט על אותה עמדה עמוסה (סמול פורוורד) יודע אמנם לקלוע מחוץ לקשת (ואולי בשל ניסיונו בעולם המים גם לתפוס דגים ברשת) אבל לא בטוח שהרבה יותר מזה. דיוויס ברטנס אמנם השתפר בעונותיו בסן אנטוניו אבל בגיל 26 התקרה שלו לא רחוקה מהמקום בו הוא נמצא כרגע (והוא גם חתום רק לעונה הנוכחית) ואילו תומאס ברייאנט באמת התעלה על כל הציפיות והרוויח ביושר את חוזה 25 מיליון הדולר שלו ל-3 שנים אבל לרכות שלו לצד יתרונות בקליעה יש חסרונות במחלקת הריבאונד והאגרסיביות והוא כנראה לא יהיה יותר מגירסה עדינה ופחות רעת מראה של מרסין גורטאט.

כל זה שוב שם על הפרק את השאלה – 'מה וושינגטון מחפשת העונה?' כשהפרדוקס שאומר ש'התחזקות משמעותית מהדראפט גורמת להסתכנות בלאבד את ברדלי ביל ואילו לשמור את ברדלי ביל מרוצה מסכן את הבחירה הגבוהה בדראפט', נראה כמעגל שלא יהיה פשוט לרבע (אם אפשר שביל ייפצע, זה יהיה ווין-ווין לכולם. חוץ מלביל…).

ועוד לא דיברנו על השאלה, 'איך ומתי ג'ון וול יחזור?' (לא השנה, לא טוב במיוחד, אבל היי הוא ירוויח 40 מיליון דולר אז מה אכפת לו), ולא דנו בסוגיית 'איזיאה תומאס והאם הוא מסוגל לחזור להיות כוכב בליגה?' (בשלוש השנים האחרונות ניסתה וושינגטון לשקם באותה צורה את טיי לאוסון ואת ברנדון ג'נינגס ונכשלה. אם תהיתם מה הולכת להיות התשובה לשאלה הזו…) ועוד לא תהינו 'האם סקוט ברוקס הוא האדם הנכון להוביל את הקבוצה הזו?' (בכל שאלה שכוללת את השם סקוט ברוקס והמושג האדם הנכון, התשובה היא 'לא!').

בקיצור, אם אתם אוהדי וושינגטון, צפויה לכם עונה שתנוע בין מפח נפש מוחלט למפח נפש עם אופטימיות לעתיד. אלא אם אתם אוהדי וושינגטון יפנים שאז צפויה לכם חוויה לא רעה בכלל…

וושינגטון וויזארדס – תחזיות

תחזית אופטימית: האצ'ימורה משתלב נהדר ונראה כמו משהו שיכול להתפתח להיות כוכב-משנה ראוי, איזיאה תומאס לא ממש חוזר לעצמו בבוסטון אבל יחד עם איש סמית' בהחלט הם סוגרים את הפינה בעמדת הרכז, בראדלי ביל שומר על חיוניות סטטיסטית ויותר חשוב – על חיוך, תומאס בראיינט ממשיך במגמת השיפור ווושינגטון אמנם לא נכנסת לפליאוף אבל 38 ניצחונות משאירים את החבורה בבירה מעודדת לקראת הבאות.

תחזית פסימית: האצ'ימורה מתגלה לחתול בשק ומשתלב נהדר בקבוצת הג'י-ליג של ההויזארדס, שפתאום מושכת אליה המון מעריצים יפנים, איזיאה תומאס לא ממש חוזר לעצמו בקליבלנד אבל יחד עם איש סמית' הם עמדת הרכז הכי דלה בליגה, בראדלי ביל שומר על חיוניות בטוויטר והחיוך היחיד שרואים ממנו זה הסמיילי שהוא מרטוורט ללברון ג'יימס שמייחל לראות אותו בלייקרס, תומאס בראיינט עושה מה שסנטרים של הוויזארדס עושים אחרי שהם מקבלים חוזה גדול ומפסיק לספק את הסחורה וושינגטון מתדרדרת לתחתית הליגה ונדפקת, כהרגלה, על-ידי חוקי מרפי/הגורל (מחקו את המיותר) עם בחירת דראפט רביעית בלבד באחד ממחזורי הדראפט הפחות מוכשרים שיש…

תחזית ריאלית: נדמה לי שבלי קשר ליכולת של האצ'ימורה בעונה הקרובה, התחזית הפסימית היא זו שיש יותר סיכוי שתתממש. בראדלי ביל ינסה למצוא את דרכו מחוץ לקבוצה, שאר החברים בסגל פשוט לא מספיק מוכשרים בשביל לסחוב אותה מעלה וכשג'ון וול יחזור בעונה הבאה, לא יהיה לו כבר ממש לאן. וושינגטון תקווה למזל בלוטרי ואולי למזל שיגרום לקבוצה אחרת לקחת את החוזה של וול. יותר מזה, אין לה מה לצפות מהעונה. 24 ניצחונות ומקום 14 במזרח (ותודה לקליבלנד).