נטס 117 – מיאמי 113 \ ברקליס סנטר

אכלתי פיצה בפארק סלופ. ארבע שנים אני מגיע לברקליס ונטחן בדברים המחוממים הלא טעימים שלהם. אז לקחתי איזה עיקוף מעוקל מסביב לאולם, הלכתי בין כל מיני פלאפלים שיקיים (לא תודה, הפיתה המיקרוגלית מהבוקר הספיקה לי) והמבורגרים שייק שאקים. בסוף נכנסתי לפיצה של ג'ינו, מהמקומות האלה שבהם יש מלא עיגולים עתיקים קרים של גבינה ורוטב והבחור המקסיקני מולך מחממם לך שתי חתיכות עבשות למרות שהרגע הוא הוציא מהתנור מגש חדש דנדש. אכלתי עם הפארק סלופים, כל האלה שהג'נטריפיקציה פסחה עליהם הותירה-ריחמה עליהם עם מקום עבודה ודירה במחיר מפוקח. האמא שמדברת בכובד ראש אל הילד הפוחח שלה, האיש ניקיון שיקרא לך אדוני והחבר'ה מהשכונה עם הקפוצ'ון והרעש והנעלי ג'ורדן. דחפתי שני משולשים ענקיים ומיהרתי להקיף את המפלצת הברקליסית. גיים טיים.

מקום לחכות

…כי שם רק מחכים.

מחכים לרכבת, לגשם, לקור,

מחכים בישיבה או עומדים בתור,

מחכים למכתב, מחכים לבשורה,

מחכים שצמח על ראשם שערה,

מחכים ל"כן" מחכים ל"לא",

כל אחד מחכה לעניין שלו.

לפגישה חדשה, לערב חג,

חכה מחכה לתפוס איזה דג,

מחכים לרוח שתעיף עפיפון,

לדוד שיבוא, לצלצול טלפון,

שימריא המטוס, שירתחו כבר המים,

אנשים מחכים לזוג מכנסיים,

לעוד הזדמנות, לשרשרת פנינים,

מחכים, מחכים, ממתינים, ממתינים.

ד"ר סוס, אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים

נכון בשידורים של משחקים מברוקלין משו מרגיש לא נכון? כאילו מחקו את הצבע ממשו. כל הרעש – בחש הצבעוני שהליגה רגילה לייצר נעלם בברקליס סנטר, כמו איזה בדיחה לא מתוחכמת באינסטגרם, איזה פילטר מעצבן ורק אחרי כמה דק העין מבינה, המגרש הברוקלנאי, אוי המגרש.

וקצת ככה, כמו שמחקו את הצבע מהמגרש, מחקו את הצבע מהקבוצה, כל האפור הזה שהקבוצה ניסתה לייצר אחרי שנים של מדמנת כוכבים, הוא בעצם המתנה למצב צבירה הבא שלה – קבוצת סופרסטארים רועשת, שבה כל נפיחה אומנותית של קיירי עושה יותר כותרות מאשר עוד סיבוב של ספנסר דינווידי וכל האנדרדוגים שלה, הלאברטים, ההאריסים, הפרינסים, האלנים והדינווידים של העולם יודעים שזמנם קצוב, יודעים שהם צריכים להשיג כמה שיותר היום לפני שהם יצטרכו לפנות מקום לשניים מהשחקנים הכי טובים בעולם.

ובצד השני, פאקינג ריילי עשה את זה שוב. בנה חבורה קשוחה שמפרקת בהגנה ומשחקת יעיל בהתקפה. מכר חלום לסופרסטאר ג'ימי והקיף אותו בבני זונות שיקיימו אותו. מי שמע על נאן, רובינסון  וג'ונס? ריילי והחברים.

שקט. המנון, איך אני סאקר להמנון שלהם, איזה מילים, איזה מוסיקה, איזה מלחמה שהם מדברים עליה ואףחד לא זוכר, ותמיד בשורה של הרוקטס, הטאלנט המקומי מפרקת את הריאות שלה וגורמת לכל הזקנים האידישיים לדמוע. פייר, זה לא התקווה במשחקי נבחרת, במשחקי נבחרת או משחקי עונה אחרי התקווה, בא לך לרוץ למגרש ולדקור מישו מרוב רבאק, זה אחרת, זה סנכריני וקצת עטוף ומלוקק ואמריקאי, אבל עדיין משו בהפסקה המתודית הזאת מהיפ-הופ בווליום מאתיים מכווץ ומרחיב את אטמי הלב.

והיה משחק.

חמישיות לא כוחות.

הראשון.

הנטס קלעו ארבע שלשות מארבע בשתי דק הראשונות כדי להוביל 12-2. משחק פשוט של דרייב אנד קיק שההיט לא הצליחו לעצור. קרוקוץ' הלטבי פירק שלשה שלישית וספו לקח טיים אאוט ראשון ב8:30 לסיום הראשון, פיגור 17-7.  וזה עובד, ג'ימי שקלע 5 נק' לפני הטיים אאוט, פשוט מפרק את ההגנה של הנטס, הוא יותר חזק, יותר סופר, יותר מוסר למיסמאץ של באם על דינווידי שבסופו באם מטביע בלי בעיה.

ובאם באם ת'נק יו מאם הוא אדיר, נראה כאילו דיקמבה מוטומבו והאקים אולוג'ואן הולידו ילד. מדלג על המגרש בכזאת תחושת שייכות. מנפח את השרירים ומטיל טרור בכל אשר הוא. לקראת סוף הרבע, דראגיץ' נכנס ומעביר קליניקה, 8 נק' ושני אס' בארבע דק, ירצה יחדור, ירצה יקלע שלשה, ירצה ייתן למאיירס לנארד דאנק שאפילו מאיירס לנארד לא מחטיא. הקהל המיאמי, בטקס ישן-נושן בברוקלין בו קהל האורחת הוא יותר מאסיבי, יותר מעודד יותר מעורב יותר מכור מתחיל לצעוק לטס גו היטס, 42-32 להיט, וכל שריקות הבוז של פארק סלופ לא יעזרו לזה שקאריס לאברט לא אכל את החלבונים שלו היום.

השני.

דיאנדרה ג'ורדן. לזכותו יאמר שהוא אף פעם לא ירד לרמה של דוויט האוורד, לחובתו ייאמר שהוא מתחיל לגלוש לשם מהר ועם הההתלהבות המחודשת של האחרון מהגנה ריבאונדים ודאנקים, סופרמן נראה הרבה יותר טוב מדיג'יי. ודיג'יי לא מנסה, הוא לוקח ריבאונדים סטייל ווסטברוק, בעוון הרחקת כל שאר בני האנוש מאיזור הריבאונד, לוקח הרבה ריב' סטייל בובאן, בגין היותו האיש הכי גבוה על המגרש, אבל הוא לא לוקח ריבאונדים, איך נאמר את זה סטייל רודמן, בגין קפיצה או בוקס אאוט, תשוקה מיוחדת לדבר. הוא פשוט שם כדי לספר איך פעם הוא שיחק עם איזה ילד בכיין אחד, כריספול ולאכול טאקו טיוזדיי עם קיירי וקיידי.

ג'ימי עם 19 במחצית. ההיט בפלוס 12.

השלישי

דינווידי. מהלך על התפר הזה של כוכב, אפרפר. מטעה את קנדריק נאן ועולה לשתיים קלים? כוכב, נחסם בסוף השנייה ולא מקבל פאול? אפורררר. הסטט לא מראה את המהלכי הגנה שהוא לא חזר אליהם, את האחד על אחד שהוא לא היה צריך לקחת, את התחינות הרפות לשופטים, ככה בשקט, שלא ייתנו טכנית. והיא גם לא מראה שהוא העמיס, מה העמיס רתם שלושים גוונים של אפור על הגב כדי שיהיה סיכוי. ממתין. תקוע. עולה, שכוח.

קלע 7 נק' ומסר 5 אס' ברבע. כוכב

שיוויון 89.

הרביעי

קאריס שמאל חלש.

בוא נדבר על קאריס לברט ושתיית שוקו. בוא נדבר על פיתוח שחקנים וגוף וכאלה. הבחור מוכשר חד משמעית. אבל חלושססס. גפרור כזה שמנסה לשחק משחק של אדאביוס. איירובלים, חסימות, לא משלים מהלכים. טיאגו ספילטר, לטיפולך.

חיימה. אני חושב שזאת הקדנציה הכי בוגרת שלו. משו בשילוב שלו עם מקום עם תארים ורצועת חוף מטורפת עושנ לו את זה. הוא נותן למשחק לבוא אליו. קולע על מיסמאצ'ים, אגרסיבי בדרך לסל, מאמץ את תפקיד המנהיג בלי מנייארות אה לה קיירי. אני פה, אני אקלע שצריך ואפרק בהגנה תמיד. לנטס לא היתה תשובה אליו.

לדקות האחרונות אטקינסון שראה כבר את המשחק בא והולך ובא והולך עלה עם נשק יום הדין, לאברט ודינווידי חלקו את המגרש. העיף את דיג'יי לתפוס איזה מגבת, העלה את אלן פרינס והאריס. 3:37 לסיום, קאריס קל שלשה והנטס צמצמו ל-3 נק' אחרי דקה של מכות, פרינס מוריד ל109-108 רק כדי לראות את באם נוגח מקרוב. 111-108 2 דק לסוף.  דינווידי קולע אחת מהקו, גוראן האיום מחטיא שלשה וקיסמי שיניים לאברט דופק שלשה. 112-111 דקה לסיום.

ג'ונס מחטיא, פרינס מחטיא מהצד השני והאריס קופץ עם כל הלבן בעיניים שלו כדי לקחת ריבאונד. 35.7 שניות לסיום, טיים אאוט נטס, כדור שלהם. מה אטקינסון יעשה? מה ספו יעשה?

אז אקטינסון יעודד בלאגן עם האריס, כך יצא והכדור הגיע באפרוריות לפרינס מטר מהסל, קפץ, התפלל ממש התפלל, עצם עיניים, שילב ידיים ונכנס. 114-111 25 שניות לסיום. ג'ימי צמצם לנקודה 16 שניות לסיום. הנטס כדררו כל הדרך להאריס בפינה שחיכה בסבלנות לפאול של באטלר עליו. קלע שתיים. 116-113 נטס. 9.6 לסיום. טיים אאוט מיאמי.

רובינסון החטיא שלשת סופרסטאר מהצד, על הפרצוף יד ו3.7 שניות לסיום מיאמי שולחים את האריס לקו. קלע אחד.

117-113 נטס.

ממתינים

ראדומלי

 – טיאגו ספליטר הוא מאמן במחלקת פיתוח שחקנים של הנטס. קומבינה ספרסית של שון מארקס. זה לא טייטל מנופח לבחור שמוסר כדורים בחימום לגסטין אנדרסון? 

 – זאק לואו והאוורד בק ניסו לשדל איזה בלונדינית נטסית למידע. אמריקן פאי מכירים? אז זהו. לא עבד להם.

 – המגרש רועש. לא הקהל חו"ח. המגרש. תופים עם באסים, טראנסים, די-פנס מוקלט, מיסי אליוט מוקלט, והכדורסל עובר למיוט. העיקר שהדיגיי מבסוט (ורבאק, האוזניים שלי קאפוט).