ניו יורק ניקס – שקט, בונים

אחרי קיץ שהתחיל עם תכניות גרנדיוזיות והסתיים עם קבוצה שונה לחלוטין ממה שתכננו מראש, הניקס מתכוונים להשתקם בהדרגה מהעונה הגרועה בתולדותיהם, עם סגל צעיר ומסקרן, ויש שיאמרו אפילו מבטיח.

אולם: מדיסון סקוור גארדן. MSG. מכה של הכדורסל. מרכז הניראות הניו יורקי שכל סלב עירוני שמכבד את עצמו מראה בו את פרצופו מספר פעמים בעונה. יוצא מכלל זה – ספייק לי, האיש והאש, האוהד מספר אחד של הקבוצה בתכלת כתום. 19,812 מושבים בMSG, כולם מכורים מראש, רובם ככולם מחוממים 41 פעם בעונה ע"י הדמויות שלמעלה, כמה אלפים ממוקיריהם, ואלפים רבים נוספים, שבאמת ובתמים מתעניינים בהישגים הספורטיביים של שחקני הניקס.

מאמן:  דייויד פיזדייל, עונה שנייה בתפקיד. שרד את מאורעות עונת הבכורה על הקווים ומקווה לשיפור, ניכר, בשנייה. נחשב למאמן של שחקנים, שאהוב ומחובב על ידי נתיניו הצעירים. הרבה תלוי ביכולתו לייצר העונה רוטציה ראויה, ולא פחות מכך לברור את המוץ מהתבן בין ריבוא שחקניו, הבינוניים ברובם.

מילה על הצוות המקצועי המאכלס את משרדי הניקס בגארדן – סטיב מילס בעונתו השישית כסגן נשיא לפעולות כדורסל, והמנכ"ל סקוט פרי בעונתו השלישית, אמנם לא הביאו את הניקס להישגים, אבל כן יצרו סיטואציה שפויה תחת בעלותו המופרעת של ג'יימס דולן. הם אמנם לא הצליחו להחתים שום פרנצ'ייז בעל שם, אבל לא היססו לחתוך מיידית את סאגת פורזינגיס הממורמר והפצוע, ולא התחייבו לחוזי עתק מופרכים. הקיץ הם אספו חבורה מעניינת, ויצרו סגל שרובו ככולו, למרות שמתומחר בהגזמה, חתום על חוזים לעונה, או עם אופציית קבוצה לעונה נוספת, עם מעט מאוד כסף מובטח בחלקו השני. התוכניות העתידיות של הקבוצה מסתובבות סביב מי מהסגל הנוכחי שיוכיח כי הוא ראוי, לצד חיזוק נוסף בקיץ הבא. בנוסף, סביר להניח שהקבוצה תהיה פעילה לקראת הטרייד דד ליין, עם כמה מועמדים מיידיים להעתיק מקום מגורים. וזה הרבה יותר טוב ממה שאנחנו רגילים.

מאזן בעונה שעברה: 65-17. הגרוע בהיסטוריה של הקבוצה. תחתית. מיץ של זבל. המקום הכי נמוך אליו אפשר להגיע, ומכאן רק לעלות.

מילה על העונה הקודמת: זילץ'. פורזינגיס המשיך את פציעתו השלישית מהעונה הקודמת, או שאולי הייתה זאת הפציעה הקודמת מהעונה השלישית, ואת המירמור והחמיצות שאפיינו אותו כמעט מיום הגעתו לניו יורק. כשהתייצב אצל מילס ופרי עם אחיו והודיע שהוא, בכנות, לא מעוניין לשחק בניקס, לא חיכו האקזקיוטיבז יותר משתי פעימות מונה לפני שהעלו אותו, את אחיו ואת החוזים המנופחים והמוגזמים של טימי הארדוויי וקורטני לי על המטוס הראשון לדאלאס. תמורתו הגיע דניס סמית ג'וניור, שדחק מייד את מי שנבחר מקום אחד מעליו, פרנק ניליקינה, והשתלט על עמדת הרכז הפותח. חוץ מזה, ראינו בשמחה את התפתחותו של מיטשל רובינסון לכדי סנטר הגנתי מצוין, ואת קווין נוקס ממשיך לדשדש. הישגים קבוצתיים – לא בבית ספרנו.

אירועי הקיץ:

ניקוי אורוות – דיאנדרה ג'ורדן סיים את מחויבויותיו במנהטן, ועבר לצד הברוקליני של העיר, לחסות בצל שכינתו מסבירת הפנים של קיירי אירווינג, עד שדוראנט יפציע בברקליס סנטר לאזן עניינים.

עם דיאנדרה חלקו מונית עמנואל מודיאיי, נואה וונלה ומריו הזוניה, שלא השאירו חותם בניקס וימשיכו לחפש את מזלם בשדות הליגה.

מהדלת האחורית הוברחה חבורה אפרורית, מונהגת על ידי לוק קורנט ולאנס תומאס. מספרים שגם רון בייקר היה ביניהם. עוד אלה נעלמים, ורכבי האובר התחילו להגיע למנהטן.

מי ששאל על קנטר, התורכי שוחרר לקראת סיום העונה, רק כדי לחצות את היבשת לאורגון ולככב בריצת הפלייאוף המוצלחת של הבלייזרס.

ראשון בא אר ג'יי בארט, הנבחר השלישי בדראפט. בבחירה הגבוהה ביותר של הקבוצה מאז יואינג ב84', לקחו הניקס את העזר כנגדו של הראשון לזיון במכללת דיוק. גארד גבוה, מוכשר ואתלטי, עם תקרה לא ברורה אבל הרבה מוטיבציה ויופי של אופי. את ליגת הקיץ התחיל בגמגום, עם סימני שאלה סביב הקליעה הבינונית והכדרור המסורבל, אבל בהדרגה הסתגל לקצב של משחק מול הגדולים והתחיל להראות ניצוצות משמחים. לא ברור באיזה תפקיד ישתלב, אבל נראה סביר שימצא את עצמו מתמרן בין עמדות 2 – 3, בעיקר כי מתא המטען של האובר קפץ לא אחר מאשר…

אלפריד פייטון, הרכז שהביא מאורלנדו לניו אורלינס את הטיקט ההגנתי, וקיבל את הדפנסיב רייטינג הנמוך ביותר בין כל השקנאים. חוזה לשנתיים, ורק מיליון מובטח בשנה השנייה.

הפוגה קצרה, חוזרים לדראפט, כי בסיבוב השני בחרו הניקס את איגנאס, איגי, בראזדייקיס, הגארד פורוורד הליטאי שהרשים בליגת הקיץ ומתכוון להתמודד ברצינות על מקומו ברוטציה.

הקלעי רג'י בולוק הגיע, חתם על חוזה גבוה, ואז נפצע בצוואר, נותח וחתם על חוזה מחודש ונמוך, מה ששחרר את האפשרות להחתים קלעי נוסף, את וויין אלינגטון.

ומשנתמלאה מכסת הגארדים הופיע המיניבוס של הגבוהים. הנה הם יורדים מההסעה, קבלו אותם במחיאות כפיים סוערות.

ג'וליוס רנדל הגיע מניו אורלינס, ותפקידו יהיה נקודות והנהגה של השבט הצעיר. אם ימשיך את מה שהראה בפליקנס, כשמילא את הוואקום שהשאירה השביתה האיטלקית של הגבה, הרי שמצאנו סקורר ומנהיג.

טאג' גיבסון ממינסוטה ובובי פורטיס מוושינגטון ירדו אחריו אוחזים ידיים, מוכנים להיאבק על עמדות 4 ו 5 כמחליפיהם של רנדל ומיטשל רובינסון, מי בחיוך וקרחת, הטאג', ומי באגרופים, ויעיד ניקולה מירוטיץ' מביתו בברצלונה על עוצמת ההוק השמאלי של החבר פורטיס. לזכותו של הבובי ייאמר שעד כה הוא מפזר הצהרות שכולן אהבה לקבוצה ונאמנות ומחויבות לסמל.

אחרון ברשימה אך לא ברוטציה הוחתם מרכוס מוריס, אחרי תרגיל עוקץ שעשה לספרס. איפה ימצא פיזדייל מקום לעוד גבוה, לצוות האימון הפתרונים.

לטובת מי שאיבד את הספירה, הרי רשימת המגיעים:

בארט, פייטון, בראזדייקיס, אלינגטון, רנדל, גיבסון, פורטיס ומוריס. בולוק יצטרף כשיתאושש. לפחות שבעה שחקני רוטציה לגיטימיים שיצטרכו למצוא מקום לצד דניס ג'וניור, ניליקינה, רובינסון, טרייר ונוקס. על עשרים השניות הנותרות ייאבקו דמיאן דוטסון וקאדים אלן.

נציץ לעתיד.

העונה הקרובה

חמישייה: קשה להגיד. רנדל ורובינסון בוודאות יפתחו בשתי עמדות הגבוהים. פייטון וסמית יחלקו את עמדת הרכז, ויתכן שפיזדייל יבחר לשחק אותם יחד, כשבארט בעמדה 3.

בהמשך העונה לא מן הנמנע שנראה את פייטון או סמית משתלטים על ההגה, בארט לצידם בעמדה 2, ומוריס ונוקס חולקים את עמדה 3.

לסיכום, החמישייה תורכב מרנדל ורובינסון, ולצידם בארט/מוריס/נוקס ואולי אלינגטון, ופייטון/סמית/בארט.

מבולבלים אה? אז בפעם הבאה תחשבו לפני שמחתימים.

גארדים מחליפים: טרייר, ניליקינה, בראזדייקיס, אלינגטון

גבוהים מחליפים: נוקס אם לא יפתח, גיבסון, פורטיס, מוריס אם לא יפתח.

דוגלאס אדאמס היה מכנה את זה במשכמ"ד – בלאגן מאורגן של כל מיני דברים.

מה יהיה?

כדי לעשות קצת סדר בערימה, בואו ננסה לפרק את העסק לחלקים הגיוניים.

הובלת כדור, למשל. סמית ג'וניור הוא פוינט גארד מהיר, חודר ומוסר, שיכול ואוהב לסיים בעצמו. השמועות והיוטיוב טוענים ששיפר את הקליעה מבחוץ, אבל לא מומלץ לבנות על שיפור משמעותי, בטח לא כשהמשחק מתחמם.

פייטון לצידו, ראינו למעלה, ידוע כגארד שעניינו בעיקר מסירה והגנה. בשניהם, ברמה הכללית של הגארדים בליגה, הוא לא הרבה מעל הבינוני. 

הכלאה של סמית ופייטון יכולה לתת יופי של רכז. ציוות של הזוג באותה חמישייה נותן קו אחורי מגוון, אך בינוני. בארט כרגע לא יכול להוביל כדור, בטח לא התקפה שלמה, וניליקינה, למרות הופעה טובה באליפות העולם, עדיין לא ברמה של גארד פותח בליגה, אולי אפילו לא כמחליף. 

אז אין חדשות טובות במיוחד בתחום, אלא אם כן סמית יקפוץ מדרגה. גדולה.

קליעה מבחוץ, אולי? אלינגטון קלע ראוי, וגם רנדל ופורטיס יודעים לקבור את העור מחוץ לקשת באחוזים שמסתובבים סביב ה35. את היכולת של בארט לקלוע תחת ההגנות של הליגה האמיתית לא נדע עד שתתחיל העונה. נוקס מראה פה ושם ניצוצות, אבל שארפ שוטר ארסי הוא לא יהיה. מצד שני, מיטשל רובינסון התאמן בקיץ על שלשות…

אז הניקס לא צפויים להתרומם הרבה מעל תחתית רשימת אחוזי הקליעה מחוץ לקשת, מקום משכנם לבטח בעונה שעברה.

מתחת לסל יש תקווה. 4.3 חסימות למשחק היו לרובינסון בחלקה השני של העונה. יחד עם חוש הריבאונד של רנדל, וליטרות הבשר והניסיון של גיבסון, עם ההתלהבות של פורטיס, הניקס יכולים להפוך את אזור הצבע למקום שלא נעים לשהות בו מולם, באף אחד מצידי המגרש.

סמיילי מחייך בתחום הזה, אם ככה.

אז מהיכן תבוא הישועה? ככל הנראה לא תבוא, אלא אם כן תיווצר יש מאין התופעה שידידי החכם ד"ר רמי בן ישי מכנה סינרגיה. אותו צירוף ייחודי של פרטים שמגבירים ומגדילים זה את זה בתיאום פלאי שיש בו שלם הגדול מסכומם הנומינלי של חלקיו.

ומה בכל זאת יהיה?

בטוח לא פלייאוף. עם הניקס משחקות בבית האטלנטי פילדלפיה הקונטנדרית וונאבי, בוסטון עתירת הכישרון, ברוקלין שודדת הקיירי ודוראנט, וטורונטו האלופה, ללא קוואי אך הטובה מהניקס בהרבה.

צרפו לרשימה את אריות המזרח, ולמען האמת גם את הנמרים, הקרקלים וחתולי הרחוב מזי הרעב של הקונפרנס, ותגלו שהסיכוי שהניקס יגיעו לפלייאוף דומה לזה של קרני השמש השוקעת להיכנס בעד חלון חדרי המזרחי בערד, הצופה אל הרי מואב.

על אף ההצהרות האופטימיות שמפזרים שחקני הניקס לפני תחילת העונה, גם השנה נצפה בפלייאוף בטיוי, וזה בסדר. כל שנבקש הוא סיום עונה עם שלד צעיר ומבטיח, שמוכן להמשך התפתחות בעונה שאחריה. על יותר מזה לא נעז אפילו לחלום.

אז נכון שבדרך כלל זה השלב של תחזית אופטימית, ולצידה הפסימית והריאלית, אבל אם לא הבנתם כבר שביטוי המפתח אצל הניקס העונה הוא "אפס ציפיות, עזבו אותנו מהישגים באמשלכם ותנו לשחק בכיף", כדאי שתקראו הכל מהתחלה.

לסיום, הקטעים הנחמדים היחידים מהעונה הקודמת: