אוקלהומה סיטי-הימים הטובים מאחורינו

אוקלהומה סיטי היא קבוצה שריגשה אותנו בשנים האחרונות, ועכשיו יוצאת לדרך חדשה. האם תמשיך לרגש?

אולם ביתי-אולם שמכיל 18,203 מקומות לכדורסל וגם מתמלא יופי(100 אחוז תפוסה במשחקי הבית), כי מה כבר יש לעשות באוקלהומה?בשנים האחרונות היה קל למלא כי או שהקבוצה היתה קונטנדרית, או שבמקרה הגרוע היית רואה את ווסטברוק נותן עוד טריפל דאבל מטריף חושים.משעמם לא היה. השנה יהיה טיפה יותר מאתגר למשוך את הקהל

מאזן-33-49, הספיק למקום שישי במערב הברוטלי, ואז מפגש מול פורטלנד שנגמר בערך הכי גרוע שאפשר היה לדמיין

מאמן-בילי דונובן, יתחיל עונה חמישית בקבוצה(מרגיש כאילו הזמן טס, אבל לא באמת).מאזן קריירה בעונה הסדירה-129-199, מרשים למדי. אבל או אז מסתכלים על מאזן בפוסט סיזן-19-15- די עלוב אם חושבים על הכלים שהיו לו בתקופתו בקבוצה. וזה לא הולך להשתפר בשנים הקרובות. בצד האופטימי היה מאמן מכללות מוצלח, והקבוצה הולכת לכיוון של הצערה אז בהחלט יתכן שנראה טביעת אצבע משמעותית יותר.

אנחנו יודעים מה קרה כאן בקיץ האחרון

ארזו מזוודות- ראסל ווסטברוק(טרייד ליוסטון שם יתאחד עם חברו מהימים שהם היו צעירים וצנועים), פול ג'ורג'(רצה לוס אנג'לס, קיבל לוס אנג'לס ואפילו באדום של הקליפרס), ג'רמי גרנט(טרייד לדנבר), מרקיף מוריס(נסע לדטרויט), פטריק פטרסון(ישתף פעולה עם ג'ורג' בעיר המלאכים), ריימונד פלטון(שחקן חופשי, אולי יתאחד עם ערן לוי ויצרו את הצמד תאומי השווארמה).

המצטרפים החדשים-דנילו גלינארי ושי גילגס אלכסנדר(בטרייד מהקליפרס), מייק מוסקלה(כשחקן חופשי מהלייקרס, קיבל הזדמנות להתחרט ולא ניצל אותה), דריוס ביזלי(טרייד ממפיס, אין לי מושג מי הבחור), והפרס הגדול(או הנאחס הגדול אם להיות רציניים)-האיש והחוזה האימתני, כריס פול שקיווה להישאר ביוסטון, או במקרה הפחות טוב להתפנן על החוף במיאמי, מצא את עצמו באוקלהומה. הדיבורים על טרייד המשך נשמעים גם עכשיו, אבל קבל עצה כריס-תפרוק את המזוודה, אף אחד לא רוצה לשלם לך 40 פלוס מיליון לעונה.

מה שהיה ומה שעוד צפוי לנו העונה

אם לומר את האמת, מה שקרה לקבוצה הקיץ קרה באיחור של שנתיים. לאחר העזיבה המפתיעה של דוראנט לפני 3 שנים, אני לא חשבתי שהקבוצה תמשיך במוד פלייאוף וגם ראסל יעזוב במהרה בטרייד ותהיה התחלה מחדש. המציאות כמו שאתם יודעים היתה שונה-בשנת 2017 ראסל העמיד לראשונה מזה 55 שנה ממוצע טריפל דאבל, וקינח בזכייה ב-mvp(לא מעט עדיין שואלים את עצמם למה ואיך זה קרה).באותו קיץ סאם פרסטי לקח את כל החלקים שהוא קיבל שנה לפני על סרג' איבקה והפך אותם לפול ג'ורג'. בנוסף למהלך המבריק הזה, פרסטי ביצע גם מהלך אנטי מבריק-כשהוא החליט שלכרמלו נשאר עוד משהו במיכל והביא גם אותו כ"חיזוק". ספוילר-זה לא עבד. אף אחד לא חשב שזה יסתיים בטבעת, אבל התחושה היתה שאוקלהומה תפסה את עצמה מהר בידיים והיא תמשיך להיות פקטור בצמרת. עונת הבכורה של ג'ורג' בקבוצה היתה מרשימה למדי, וכרמלו לא הזיק יותר מדי, אבל איך אומרים-לכל מוצאי עונה סדירה יש פלייאוף, ובפלייאוף זה נגמר כואב למדי עם הפסד ליוטה בסיבוב הראשון. פה כבר לא נשאר מקום לספק שהחבילה תתפרק ונלך לבניה מחדש. אבל לסאם פרסטי היו תוכניות אחרות:

בקיץ 2018 פול ג'ורג' במהלך שהפתיע רבים חתם בקבוצה ל-3 שנים, ותוכניות הבנייה מחדש הונחו בצד לעת עתה. במהלך מעולה נוסף בקבוצה נפטרו מהאומן ששמו כרמלו אנתוני ובתמורה הביאו מאטלנטה את דניס שרודר הבעייתי והמוכשר כאחד. יחד עם ההתקדמות של ג'רמי גראנט וסטיבן אדאמס שלא הלך לשום מקום, עוד עונה עמדה בפתח, והשאיפות לשחק בחודש מאי איתה. העונה התחילה בסדר ואף בסדר גמור, כשלקראת השנה החדשה עמדו על מאזן 10-20. ראסל המשיך עם הטריפל דאבלים הקבועים שלו עונה שלישית ברצף, וג'ורג' הכניס את עצמו חזק לדיוני ה-mvp עם 28 למשחק. הסיפור היה נראה ורוד למדי.

עד האולסטאר הקבוצה המשיכה בקצב נצחונות של מעל 60%, ולפגרה יצאו במאזן 20-37. אבל לקראת סוף העונה ניכר היה שהכוכב של הקבוצה ג'ורג' משחק פצוע והמספרים הראו זאת-מ-35 נק למשחק בפברואר, זה ירד לאזור ה-26 בחודש וחצי האחרונים והאחוזים גם כן ירדו. רצף של 4 הפסדים באמצע מרץ שם את הקבוצה במסלול התנגשות עם ג"ס בסיבוב הראשון, אבל סיום חזק עם 5 נצחונות העלה את הקבוצה למקום השישי, למפגש נוח מול פורטלנד. או ככה חשבנו.

הסדרה מול פורטלנד היתה הרבה דברים, נוחה היא לא היתה. פורטלנד היתה יותר מדויקת, יותר אגרסיבית, ובעיקר-מדויקת בקלאץ'. הכוכבים שלנו לא הופיעו, המספרים נראים טוב במבט ראשון, אבל האחוזים אוי האחוזים. יותד מדי החטאות, יותר מדי הירו בול ומעט מדי כדורסל חכם ותכליתי. הסיבה שאני לא מזכיר אף אחד אחר היא כי לא היו כאלה- הרוטציה בפלייאוף היתה של 8 שחקנים(ואני נדיב עם מרקיף ונואל ששיחקו 12 דקות לערב), וככה באמת קשה לדמיין תוצאה אחרת. ואתם מכירים את זה שאומרים שאם כבר צריך למות אז שיהיה מוות מהיר ונטול סבל? אז דמיאן לילארד הקשיב וביצע:

אחרי חודשי הפלייאוף הגיע חודש יולי, וההמתנה לא היתה ארוכה-כבר בשבוע הראשון כל החשובים ארזו מזוודות-פול ג'ורג' אמר בא לי לראות מלאכים ונשלח לשתף פעולה עם קוואי בקליפרס תמורת גלינארי, גילגס אלכסנדר וטריליון בחירות דראפט עתידיות. זמן לא רב אחר גם הכוכב והלב של הקבוצה בשנים האחרונות התחבר מחדש לשותף מהעבר, כשראס נשלח ליוסטון תמורת כריס פול והחוזה המטורף שלו. על הדרך סאם פרסטי החליט שאין לנו מספיק דראפט וג'רמי גרנט נשלח לדנבר. אוק סיטי פירוקים בע"מ. מהיר וקולע. איך תיראה העונה שלפנינו היא שאלה מעניינת והרבה תלוי באיש שיאייש את עמדת הרכז. כריס פול ללא ספק אחד הרכזים הגדולים בתולדות הענף, אבל בגילו המתקדם ובמצבו הבריאותי המעורער(מאז עונת 15-16 לא עבר את ה-61 משחקים לעונה), ולא ברור כמה מוטיבציה תהיה לו בקבוצה נטולת שאיפות אליפות. גם גלינארי הוא לא איירון מן ובכל זאת בעונה האחרונה היה גורם חשוב בהצלחה של הקליפרס, וגילגס אלכסנדר הוא יהלום שיכול להיות יום אחד אולסטאר. יחד עם שרודר ואדאמס המנוסים יש פה בסיס יפה.

לצערה של אוקלהומה היא נמצאת במערב האכזרי, כך שפלייאוף הוא מטרה גדולה למדי. בין המטרות האמיתיות של הקבוצה-לשמור על הערך הנותר של כריס פול, ובמידה ותגיע קבוצה נואשת אולי לתפור טרייד נורמלי בלי להעמיס משכורות גדולות על הגב. מטרה נוספת ולא פחות חשובה-לראות האם שי גילגס אלכסנדר הוא אכן אבן פינה, ואם כן לתת לו לרוץ כמה שיותר זמן. לאוקלהומה יש היסטוריה טובה של פיתוח שחקנים צעירים, ועכשיו שוב הגיעה העת לפתח כאלה. כמו שאמרתי קודם יש פה בסיס יפה לעתיד, ולא חייבים ללכת לטנקינג קשוח, מה גם שהסיכוי לא משהו לאור העובדה שיש כמה קבוצות ממש מביכות בליגה. אני מעריך בעדינות שפלייאוף לא יהיה פה, אבל גם לא התבזות וזה בהחלט חשוב למועדון שמכבד את עצמו ומתנהל כך. העונה לא תהיה כיפית כמו העונות האחרונות, אבל לא בהכרח תהיה פחות מהנה.

תחזיות

אובר אנדר וגאס-31.5

אופטימית-כריס פול מופיע עם מוטיבציה ומפנק עם עונת 20 ו-10, אדאמס הופך למפלצת עם 15 נסיונות ו-20 נק למשחק, שרודר שוכח את הקיץ עם נבחרת גרמניה ומוכיח שעל אדמת אמריקה הוא יודע להוביל. גלינארי מפתיע את כולם עם 75 משחקים ו-22 נק למשחק וגילגס אלכסנדר זוכה בשחקן השישי של העונה. 44 נצחונות שמספיקים למקום 9 בלבד אבל עם תחושה טובה לעתיד.

פסימית- כריס פול מופיע בלי מוטיבציה ומפנק עם עונת 41 משחקים ופציעה מסיימת עונה בינואר. אדאמס ממשיך להיות סולידי כהרגלו שזה לא טוב לשחקן שלוקח 25 מליון הביתה כל עונה, שרודר ממשיך את הקיץ עם נבחרת גרמניה ומחליף תספורות כל שבוע כדי להופיע בעונה הבאה של הבוזגלוס. גלינארי לא מפתיע אף אחד וקורע את הרצועה בספטמבר ונוסע הביתה לנוח ולאכול פיצות איכותיות, שי גילגס אלכסנדר נתקע בקיר הרוקים ומחזיר עם 7 נק אנמיות למשחק. עונה של 28 נצחונות ובחירה שביעית בדראפט, כי בכל זאת יש כמה קבוצות עוד יותר גרועות בליגה.

ריאלית-איפשהו באמצע. מצד אחד יש מיקס לא רע בין ותיקים וצעירים, ואם אכן לא יהיו פציעות אז אפשרי לגרד את ה-40 נצחונות. מכיוון שאנו יודעים מי הנפשות הפעילות נצא מנק הנחה שפציעות יגיעו ויקח זמן לשחקנים החדשים להתחבר אני אגיד שזאת תהיה עונה של 33-35 נצחונות מה שיספיק למקום ה-12 במערב. עונת בנייה פר אקסלנס.