אחד ביום: השמש לא שקעה במערב

הלילה באמת יש לנו רק משחק אחד ביום…

4:00: דנבר נאגטס (2) – פורטלנד טרייל בלייזרס (3) [0-1 לנאגטס בסדרה]

האחד במאי, חג הפועלים שצוין היום ברחבי העולם, מקושר אסוציאטיבית לצבע האדום, לתפיסה הקומוניסטית ולאמא רוסיה. כל זה כמובן טוב ויפה ובהחלט עושה שכל לאור הניחוס של החג וזכויות העובדים לסוציאליזם ולקומוניזם אבל, אולי תתפלאו לשמוע, שהמקור של היום אינו מגיע מרוסיה או סין או כל מדינה מזרחית אחרת.

היכן הומצא 'יום הפועלים', האחד במאי? בצפון-אמריקה כמובן. בחצי השני של המאה ה-19 החל נושא זכויות העובדים ברחבי העולם לצבור תאוצה. התאגדויות של עובדים החלו לצוץ כפטריות אחרי הגשם ואיתן דרישות, שביתות והפגנות בעד הפסקת המנהג המגונה הזה לפיו עובד ועבד היינו הך הם.

בשב-15 באפריל 1872, בטורונטו אשר בקנדה, נערכה הפגנה למען זכויות העובדים בעיר וזאת לאור מעצרם של 24 פועלי דפוס שהתאגדו יחדיו. ההפגנה עלתה יפה והעובדים קיבלו את דרישותיהם וביניהם קיצור יום העבודה. זה היה הסימן הראשון לכך שהעובדים אינם מכוונים להתקפל בפני המעסיקים הנוקשים.

עברו להם 14 שנים ובעיר שיקגו שבארצות הברית החליטו ארגוני העובדים המקומיים לחקות את ההצלחה הקנדית  הארגונים ביקשו לקצר את יום העבודה ל-8 שעות בלבד והציבו אולטימטום למעסיקים שלהם – אם לא תקבלו את תנאינו עד האחד במאי, נשבות. המעסיקים לא הסכימו לוותר והשביתה התקיימה. אמנם ברביעי במאי, אבל האחד במאי כבר היה על המפה ולא התכוון לעצור. ההפגנה ברביעי במאי הפכה למהלומות בין שוטרים למפגינים והסתיימה ב-60 הרוגים מצד המפגינים וארוגני העובדים בחרו להנציח את זכר ההרוגים הן ביום הפועלים לזיכרם והן בציון הצבע האדום כצבע הפעולים, זכר לדם שנשפך.

עם השנים, אימצו את האחד במאי (ואת הצבע האדום איתו) ברחבי העולם ואף כי במערב, ובארצות הברית בפרט (שם החליטו כן להקדיש 'יום עבודה' אבל עשו זאת בספטמבר) פחות מתייחסים ליום, בכל זאת אי אפשר שלא לתת לאמריקאים את הכבוד על עוד המצאה ששינתה את העולם…

גם ב-NBA יש דברים שנראים כאילו הם היו כל השנים במזרח אבל התחילו בעצם במערב. אחד מהם הוא כדורסל תחרותי שבמזרח נעלם למשך שנים, בימים של בוסטון סלטיקס הגדולה של 11 האליפויות. בימים של שיקגו בולס האימתנית של ג'ורדן וב-8 השנים האחרונות בהן המזרח נשלט בידי לברון. השנה, כשבמקרה יש לנו 4 קבוצות טוענות לכתר במזרח ואילו במערב העניינים מתנהלים על מי מנוחות בדרך לאליפות אזורית חמישית רצופה של גולדן סטייט (חשבתם אחרת?), אנחנו נושאים פנינו מזרחה בציפייה ומעיפים איזה עין מערבה לראות האם הפעם יוסטון תגדל אופי (הצחקתם אותי!) אבל גם השנה, מי שתקוע עם הראש במזרח, צריך לנשוא עיניו אל המערב ואל הסדרה הכי מיוחדת בסיבוב הנוכחי – דנבר נאגטס מול פורטלנד טרייל בלייזרס.

מי שצפה במשחק הראשון בין שתי הקבוצות בוודאי שאל את עצמו שאלה פשוטה – באיזה חודש אנחנו? כי בעוד ששאר הסדרות הפנימו את נושא הפליאוף ומשחקן הפך להיות מכונס, ממורפק ויש להודות, די לא אסתטי, פורטלנד ודנבר הציגו לנו טוטאל אופנס במשחק שיותר מהכל הזכיר משחק ליגה רגיל, כזה שגולת הכותרת בו היא התקפה.

אבל זה בדיוק מה שמוצא חן בעיניי בסדרה הזו עד כה (היה רק משחק אחד…) – שתי קבוצות עם איכות התקפית וורסטיליות נפגשות ומשוות אקדחים. מה אנחנו צריכים יותר מזה? אז יהיו כאלה שיטענו שזה לא רמה לחצי גמר אזורי, ובכן חברים, אם ניקולה יוקיץ' ו-37 הנקודות שלו ודמיאן לילארד ו-39 הנקודות שלו הם לא רמה אז אינני יודע רמה מהי.

המשחק הראשון הפגיש שתי קבוצות מאומנות היטב והיה רובו ככולו בשליטת הנאגטס. כמו שזה נראה כרגע (ולדעתי נראה כך גם לפני הסדרה), לבלייזרס אין תשובה ליוקיץ' שחגג בצבע, מחוץ לקשת ואיפה שהוא לא מיקם את עצמו במגרש. הסנטר הסרבי היה פשוט פנטסטי ועושה רושם שהוא בכושר הטוב בחייו. שווה לקנות כרטיס רק בגללו.

מהצד השני גם דמיאן לילארד הגיע לעבודה ונראה כמי שאין לדנבר פתרונות אליו עם 39 נקודות אבל כאן בדיוק טמון ההבדל. אחוזי השימוש של לילארד עמדו על 33.3%, כמעט 6% אחוזים יותר מיוקיץ'. דנבר נתנה לפורטלנד לשים את כל הביצים בסל של לילארד וזה פשוט לא הספיק. מקולום קיבל טיפול טוב ונתקע על 16 נק', אל-פארוק אמינו והארקלס לא היו פקטורים כשלילארד מתקשה לפטם אותם כמו שעשה בסידרה נגד אוקלהומה ואנס קאנטר אמנם הציג שורה נאה של 26 נקודות, אבל גם הוכיח לנו שהוא לא הרבה יותר מגירסה מתקדמת של ליאור אליהו כשהוא מהווה חור שחור בהגנה. ומה בדנבר? מילסאפ היה מצוין (בשני הצדדים), מורי היה יעיל מאוד (23 נק' ב53.3% מהשדה) וגארי האריס היה חד בדיוק ברגעים הנכונים. מייסון פלאמלי היה מצוין מהספסל, וויל בארטון השתפר ביחס לסיבוב הראשון ובאופן כללי לדנבר יש פשוט ארסנל נשק הרבה יותר רחב. השמיכה של פורטלנד קצרה מדי.

האם הלילה לילארד יצליח להעפיל על יוקיץ' ואולי גם לקבל קצת עזרה מחברים? נדמה לי שרק תצוגות מפלצתיות של הרכז של פורטלנד, משחק אחר משחק, יכולות להושיע את סוללי הדרכים מלהפסיד בסדרה הזו… ולא נדמה לי שמה שראינו במשחק הראשון ישתנה הערב…