אחד ביום: עניין של קבלת החלטות

4:00: פורטלנד טרייל בלייזרס – גולדן סטייט ווריירס (0-3 לווריירס בסדרה)

חובבי המדע הבדיוני שבין הקוראים (אני יודע שאתם שם!) וגם כאלו שאינם מאוהדי הז'אנר, בוודאי מכירים את השם ג'ורג' לוקאס, במאי הקולנוע שעומד מאחורי הפקת סרטי 'מלחמת הכוכבים' ואשר ידו גם בכתיבה ובהפקה של סרטי 'אינדיאנה ג'ונס'. בכל זאת, הסרטים שהפיק הכניסו למעלה ממיליארד דולר ומהווים אבן שואבת לצפייה משותפת של חנונים באשר הם.

לוקאס גם נודע לא פחות בשל עושרו הרב והאחוזה המפוארת שלו בסן אנסלמו אשר בקליפורניה (פעם, באתר אחר, לא חשוב שמות, אפילו שיתפתי סיפור על מה שהוא בחר לעשות באחוזה שלו כ'עונש' לשכנים הלא-סובלניים). אבל מה שידוע פחות הוא הדרך בה התעשר הבמאי הידוע.

למעשה בתחילת דרכו בקולנוע היה לוקאס לא יותר מאשר אומן מתוסכל שכיתת רגליו בין אולפנים בתקווה שיפיקו את סרטיו יוצאי הדופן לימים ההם. היו אלה שנות ה-70' העליזות והצלחה של סרט מדע בדיוני נראתה כמו … המממ…. מדע בדיוני… אבל ללוקאס כבר היה את התסריט של מלחמת הכוכבים והוא החליט לעשות כל מה שלאל ידו בשביל להוציא אותו לאור. הוא פנה למספר אולפנים ולאחר שנדחה הגיע לאולפני פוקס המאה ה-20 (את הלוגו שלה אתם בטח מכירים). בפוקס הקשיבו רוב קשב לרעיון של לוקאס והחליטו לתת לו הצעה שתכסה להם במעט את הישבן במקרה של כישלון. הרעיון היה פשוט: לוקאס יקצץ 40% מהשכר המקובל לתת לבמאים ובכך הסיכון יהיה גם שלו וגם שלהם.

אולפני פוקס המאה ה-20 רצו בין היתר לראות את הרצינות של לוקאס ואת האמונה שלו בסיכויי הצלחת הסרט שלו ואכן לוקאס לקח את האתגר בשתי ידיים. אבל כדי לא לצאת לגמרי 'פראייר' הציע לוקאס מעין שיפוי לשכר הנמוך שיקבל. איש הקולנוע החביב ביקש מהאולפנים שבמקרה שיהיו לסרט הכנסות ממרצ'נדייז (תסחור, אם תהיתם איך קוראים לזה בעברית) שיימכר כתוצאה מצפייה בסרט, ההכנסות הללו ילכו אליו.

וכך זכה לוקאס להכנסות של למעלה מ-3 מיליארד דולר (והיד עוד נטויה. נאמנות של חנונים היא משהו שלא נס ליחו לעולם!) בתמורה לוויתור פעוט שהסתכם ב-20 אלף דולר. 'עסקה שווה' הייתי אומר בכל הנוגע לצד שלו וקבלת החלטות מהגרועות ששמעתי עליהן מהצד של האולפנים…

ואם כבר מדברים על החלטות גרועות או החלטות טובות. אז אם תנסו לבחון את ההבדל בין פורטלנד טרייל בלייזרס לבין גולדן סטייט ווריירס בסדרה ביניהן שאולי תגיע הערב לסיומה, תראו שעל זה קם ונופל ההבדל בין הקבוצות (טוב נו, גולדן סטייט גם הרבה יותר מוכשרת).

פורטלנד למשל, מתעקשת באופן קבוע לקבל כל החלטה גרועה שיש בנמצא. בין אם זה הרוטציה בדקות הסיום, בחירת הזריקות של לילארד (באופן כללי) ומקולום (ברבע הרביעי), השילוב המשונה של סת' 'חור בהגנה' קארי בהרכב ברגעים המכריעים, שימוש לא מספק בהארקלס ובאמינו, שימוש יתר בקאנטר (הם בגמילה מזה), אי לקיחת פסקי זמן בזמן  או מהלכים על גבי מהלכים בחצי השני שמראים שהקבוצה הזאת לא חושבת לפני שהיא פועלת.

והווריירס מאידך? מדהים לראות איך בדקות הסיום הם עושים מהלכים טובים בדייקנות של מנתח כירורגי עם ידי זהב. יודעים מאיפה להיכנס, במי להשתמש, מתי לחדור ומתי למסור ובאיזה זמן כדאי להטיח בקבוצה השנייה שלשה ולחסל אותה סופית. סטף קארי שמחסל את הבלייזרס באופן סדרתי בסדרה (36.3 נק' למשחק עד כה והיד נטויה. לגמרי נטויה), דריימונד גרין שעושה פשוט את כל מה שנכון לעשות (החזיק את הקבוצה ברגעים הקשים שלה במשחק מספר 3) וגם אחרים כמו ג'ורדן בל או יקיר המדור, קאבון לוני (שאמנם יש מי שמכנים אותי 'קבבון' לוני אבל הבחור הכביכול לא-אתלטי הזה קולע ב-81.3% אחוזים מהשדה בסדרה ואיבד רק כדור אחד עד כה ב-81 דקות על הפרקט. מספר 5 בצהוב-כחול-לבן הוא מופת של קבלת החלטות טובה).

מעבר לכדורסל היותר טוב ויותר תכליתי, מעבר לשחקנים היותר איכותיים, מעבר לרמת האימון הגבוהה יותר, מעבר לביתיות ולניסיון, גולדן סטייט פשוט שולטת בסדרה הזו מנטאלית. היא נחושה יותר, חכמה יותר, מנוסה יותר ובעיקר קטלנית יותר ויודעת בדיוק איפה לתקוע את הסכין ומתי לסובב. פורטלנד מובילה אמנם 1-2 בסדרה במחציות ראשונות אבל את המחציות המכריעות הלוחמים מנצחים בהפרש ממוצע של 15 נקודות. ואם המשחק השני לא הספיק לכם בשביל להוכיח את זה, אז המשחק השלישי ביטא את זה בצורה הכי ברורה – הווריירס נכנסו לפורטלנד עמוק לתוך הראש.

פורטלנד כבר לא תנצח את הסדרה הזו ולא תהפוך להיות הקבוצה הראשונה בהיסטוריה לחזור מפיגור 3-0 לניצחון בסדרה, כל מה שנשאר לה הלילה זה לנסות לא לסגור את הסדרה מול הקהל הביתי ולפרגן לאוהדים הנפלאים שלה ניצחון אחרון להעונה במודה סנטר. קבלת ההחלטות שלה תצטרך להיות הרבה יותר טובה בשביל לעשות כן והיפטרות מהאדישות במחצית השנייה (הליכה כצאן לטבח?) תהיה משמעותית לא פחות. דמיאן לילארד, אם ישנו בנמצא, יצטרך גם הוא להתפקד סוף כל סוף לסדרה (20.3 נק' בממוצע למשחק ב32.6% מהשדה זה לא ממש נוכחות מורגשת לטובה). מאידך תקווה פורטלנד שהדאבס יורידו קצת את הרגל מהגז ויגיעו עם שאננות לכל חלקי המשחק ולא רק ל-24 הדקות הראשונות. גם העובדה שאיגודאלה בספק להערב (הסטטיסטיקה של אולסטאר אחד פצוע בכל סיבוב חייבת להישמר…) עשויה להועיל לסוללי הדרכים, אם כי היכולת של אלפונסו מקיני במשחק הקודם גרמה לי למחשבות שגם אם השכן שלי בן ה-12 שלומד עכשיו להקפיץ כדור יוחתם בגולדן סטייט הוא יהפוך להיות כוכב. כל מטאטא יורה!).

גולדן סטייט מצידה תרצה לסגור את הסיפור כבר היום ולנוח קצת עד הגמר הגדול מול האיילים או הזוחלים הגדולים שיתחיל בלילה שבין חמישי ושישי הבאים. להוציא את הדרך שלה לגמר ב-2017, זו הולכת להיות השנה עם ההתנגדות הכי קלה שהייתה לווריירס בדרך לפיינלס ויריבתה הערב, אולי לפעם האחרונה העונה, היא בהחלט מהשטיחים האדומים היותר נפרשים בדרך לשם.

לילה טוב לכולנו וצפייה נעימה.