אחד ביום: קרפה דיים

4:00: פורטלנד טרייל בלייזרס – גולדן סטייט ווריירס (0-2 לווריירס בסדרה)

מארק קילינגסוורת', חוקר מדעי החברה מאוניברסיטת הארוורד, החליט לבדוק לפני מספר שנים את אחד השאלות שהעסיקו אותו רבות – מדוע אנשים אינם מאושרים?. קיליינגסוורת' תהה בינו לבין עצמו איך ייתכן שבעולם המודרני בו בני האדם חיים ברמת נוחות ואיכות חיים גבוהה יותר מכל תקופה אחרת בהיסטוריה, נשאר מדד האושר באותה רמה בה הוא היה בעבר ולא עלה בהתאם.

בשל כך החליט החוקר הנמרץ לפתח אפליקציה. האפליקציה אותה הורידו 15,000 אלף אנשים מלמעלה מ-80 מדינות שונות, 'הטרידה' את משתמשיה מספר פעמים ביום בשאלה הפשוטה 'איך אתם מרגישים?' וכמו כן שאלה אותם על מעשיהם באותו זמן ממש והאם הם חושבים על משהו אחר מלבד הדבר אותו הם עושים ולסווג את 'המחשבות הנודדות' כניטרליות, נעימות או לא-נעימות.

התוצאות הפתיעו במעט את קילינגסוורת' וצוות החוקרים שסייעו לו. 47% מהנחקרים דיווחו על כך שהם חושבים על משהו אחר מלבד הדבר בו הם עסוקים באותו רגע. ואם לא די בכך גילו החוקרים כי במרבית המקרים בהם מחשבות של הנחקרים נדדו, הם דיווחו על תחושות שליליות ועל רמת אושר שלילית.

כל זה גרם לקילינגסוורת' להגיע למסקנה עתיקה (אותה הוא מדגים בסרטון למטה) – קרפה דיים, חיו את הרגע. טרדות העולם המודרני והצורך להיות בכמה מקומות בו זמנית, בדגש על מחשבות על העתיד גורמות לנו להיות מאושרים פחות. ממש כמו אנשים שסובלים במוצ"ש מהמחשבה על יום ראשון בבוקר במקום ליהנות מקריאת הטור הזה…

התרכזות בדברים הפשוטים אותם אנו עושים, יהפכו אותנו, ע"פ קילינגסוורת', לאנשים שמחים יותר. תנסו את זה בבית אם אתם חושבים שזה יכול לעבוד. אבל בין אם מסקנותיו של קילינגסוורת' נכונות ובין אם לאו, המסר שהוא מעביר לעולם בהחלט אמור לשרת הלילה את פורטלנד טרייל בלייזרס שבפיגור 2-0 מול האלופה מהמפרץ צריכה להפסיק לחשוב על הסדרה כולה ולנסות להתמקד בהנאה מהמשחק עצמו וניסיון להשיג ניצחון אחד בתום 48 דקות.

כתבתי על כך רבות: פורטלנד כנראה לא תנצח את הסדרה. מה שהיה נכון עוד לפני הסדרה, צבר עדויות נוספות במשחק מספר 2 בו הבלייזרס שלטו ברוב שלבי המשחק אבל נכנעו לבליץ של הווריירס ברבע השלישי ובדקות הסיום. התגובה של רוב אוהדי הספורט לכך הייתה – שאם פורטלנד לא ניצחו את זה, הם כבר לא ינצחו את גולדן סטייט בכלל. אבל כמו שראינו בעבר, הווריירס פגיעים הכי הרבה – אחרי שהם מחוללים את הניסים האלה ובטוחים בעצמם יותר מדי.

הבלייזרס לא צריכים להתעסק הלילה בלנצח את הסדרה. גם לא בניסיון להראות ללוחמים לערב אחד לפחות שהם לא הגיעו לכאן במקרה. הם אפילו לא צריכים להתעסק כרגע בלא לחטוף סוויפ הבלייזרס צריכה בעיניי פשוט לנסות להיות מאושרת לערב אחד. יש לבלייזרס בהחלט סיבות לחגוג אחרי 19 שנה בהן הם נעדרו מגמרים אזוריים ומשחק בית מול הקהל התומך במודה סנטר הוא הזדמנות לכך. פורטלנד, אחת הקבוצות הביתיות היותר טובות בליגה העונה, אוהבת לשחק כדורסל תוסס בבית ולתת לנבחרת הקלעים שלה לחגוג עם הסלים המוכרים. אין סיבה שהערב היא לא תשאף בעיקר להיות שמחה. ניצחון אם יבוא, כבר יהיה בונוס.

על מנת לעשות כך, וכנגד האינסטינקט הבסיסי של הקבוצה, הבלייזרס צריכים לשחק פחות על דמיאן לילארד. לא מעט מהרגעים הגדולים של הקבוצה בפליאוף היו דווקא אלו שלילארד לא היה המוציא לפועל של התקפת הקבוצה אלא המנצח על התזמורת (שבזכות זה גם ניצחה…). המשחק השני באוקלנד היה דוגמא לכך – במחצית הראשונה לילארד היה עסוק בלהכניס את חבריו לקבוצה למשחק, הארקלס קלע היטב, אמינו היה חד וערני וגם רודני הוד וסת' קארי (וכמובן מקולום) היו שותפים לחגיגה. במחצית השנייה זה הפך להיות הזמן של לילארד כששאר החולצות האדומות מסתכלות ומחכות שהוא יושיע אותם. זה נגמר באיבוד יתרון של 17 נקודות ובהפסד שני בסדרה. לקח דומה למדה פורטלנד בפליאוף שעבר בסוויפ מול ניו אורלינס כשלילארד היה עסוק לבדו בלנצח את השקנאים וכשאלה עצרו אותו, פורטלנד כולה נעצרה לחלוטין.

מעבר לכך, הבלייזרס צריכים להיות הרבה יותר רעים. הארקלס אולי מפתיע לטובה בסדרה מבחינת הקליעה (14.5 נקודות למשחק בסדרה עד כה) אבל בכל מה שקשור ליכולת לנשוך את הווריירס הוא נראה כמו ילד שעוד לא צמחו לו שיני חלב. על אמינו אפשר להגיד דברים דומים ואילו קאנטר (או חצי-קאנטר כמו שהוא נראה ברמדאן) היה ונותר עלה נידף כזב שגורם למאיירס לאונרד או זאק קולינס להיראות כמו מציאות בהגנה. בכלל, פורטלנד אולי הייתה הרבה יותר אגרסיבית במשחק מספר 2 מאשר במשחק הפתיחה של הסדרה ועדיין יש לה עוד לאן לעלות. קארי הוא בחור שביר שהצקות בלתי פוסקות עשויות להוציא אותו מהקצב שלו (שבינתיים עומד על 36.5 נקודות למשחק הסדרה ב-51% מהשדה) וגם דריימונד גרין לא חווה שום הטרדה שיכולה להוציא אותו משלוותו. אפילו קאבון לוני וג'ורדן בל חוגגים יותר מדי מתחת לסל ובמקרה שלהם זה הרבה בגלל שההגנה של פורטלנד עדינה מדי. אם פורטלנד רוצה לחיות עוד כמה רגעים בסדרה הזו, רשעות קלה תהיה התחלה טובה לכך.

ואחרי שדיברנו על פורטלנד, בואו נדבר על הווריירס לרגע ונמליץ לצופים המאוכזבים מסדרות הגמרים האזוריים עד כה על אותה עצה שהצענו לפני דקה לסוללי הדרכים. כן, אני מבין שיש אכזבה רבתי מחוסר האיזון והיעדר המתח בסדרת גמר המערב בפרט ובסדרות השלב הנוכחי בכלל. אבל גם כאן, המחשבה על עתיד הסדרה ועל כך שהיא לא תיכנס לספר דברי הימים של הליגה, עלולה למנוע ממכם את ההנאה הפשוטה והרגעית של לראות את הווריירס משחקים כדורסל. כמעט שלוש עונות בצילו של דוראנט נגזל מאיתנו הריקוד הנהדר הזה של הווריירס שהגיע לשיאו בעונת 73 הניצחונות של 2015/16. הנהלת הווריירס שהגיעו למסקנה שכך לא מנצחים משחקים החתימו את KD והפכו בכך לאחת הקבוצות האימתניות ביותר שידעה הליגה בעשורים האחרונים והעלימה באחת את חדוות המשחק מהקבוצה המופלאה ההיא. עכשיו בלי דוראנט, יש יותר מדי רגעים נהדרים בהם הקסם הזה חוזר. קארי ותומפסון עדיין שם, גרין מזכיר יותר ויותר את עצמו מהתקופה שבה הוא היה עסוק בלהטריד את היריבה יותר מאשר להקניט את דוראנט ואפילו הספסל מגלה חיוניות כמותה לא ראינו ממנו זה עידנים. אנחנו כצופים צריכים פשוט להתסכל על המופע הזה שמי יודע כמה פעמים עוד נראה אותו ולהתמוגג. כי בשלושה וחצי המשחקים האחרונים גולדן סטייט משחקת כדורסל שלא ראינו אותו ממנה כבר שלוש שנים והפעם, בניגוד לעבר, הוא טוב בשלבי ההכרעה של הפליאוף, בדיוק כמו שהוא היה טוב אז בליגה הסדירה.

אז האם יהיה מעניין הלילה באורגון? כל האפשרויות פתוחות אבל בין אם פורטלנד תחגוג לפחות ללילה אחד ובין אם גולדן סטייט תשחזר שוב את מופע הריקודים שלה, פשוט תחיו את הרגע. שבוע טוב לכולם!