אפקט הפרפר: ג'יימס הארדן נשאר בת'אנדר

סם פרסטי, הג'נרל מנג'ר של אוקלהומה סיטי ת'אנדר, חש לחץ רב לפני שנכנס למשרדו של הבעלים של הקבוצה, קליי בנט. לכל עובד יש את הרגע הזה בחיים בו הוא מרגיש שהוא צריך להגיד לבוס שלו את האמת הכואבת, אבל לא כל אחד מעז להגיד אותה בפנים. רבים שותקים וממשיכים הלאה בחייהם, ממלאים אחר הוראות בעייתיות וגחמות בלתי הגיוניות בעליל אבל פרסטי החליט שהוא לא רוצה להיות אחד מאלה.

למרות גילו הצעיר (36) למנהל המקצועי הצעיר היו כבר חמש שנות ניסיון בתפקיד ברזומה. חמש שנים במהלכן הוא הפך את סיאטל סופרסוניקס החלשה לאקלהומה סיטי ת'אנדר ולאחת הקבוצות היותר מוצלחות בליגה. אלופת המערב. קבוצת העתיד. את ההצלחה הזו הוא בא לשים על הכף.

"כן" אמר לו קליי בנט בקצרה. "מה עניינים סם?". פרסטי הביט בבעלי הקבוצה, איש העסקים המחוספס שעמד מולו, נשם נשימה עמוקה והתחיל בנאום. "אני יודע קליי, שהקבוצה הזו היא פסגת השאיפות שלך. אני יודע שעשית דרך ארוכה עד שהגעת עד כאן. אני חושב שאנחנו עומדים בפני הגעה אל הטופ. למקום הכי גבוה שמועדון יכול להיות בו. אבל אני חושש שאנחנו שמים לעצמנו מקלות בגלגלים".

מצחו של קליי בנט נחרש קמטים. הוא ידע בדיוק על מה הג'וקר שלו מדבר. אבל המילה "אנחנו" שפרסטי השתמש בה, כמו לוקח אחריות משותפת איתו על החלטה שהיא כולה של הבעלים נעמה לו וגרמה לקשב שלו להתהדק ולפניו לגלות לבן-שיחו מחווה של הבנה ורצון טוב. "אתה בטח מדבר על ג'יימס הארדן" אמר במתינות.

פרסטי הנהן, נשם עמוקות ופתח במונולוג. "הוא יהיה השחקן הטוב בליגה יום אחד. היום הוא אולי שחקן שישי, אבל השקעה נכונה בו, העמדה נכונה שלו על המגרש ואמונה, יכולות להפוך אותו להיות אחד הטובים בכל הזמנים. עד כדי כך. ובכלל, גם אם לא, הוא כל-כך משמעותי לקבוצה הזו. ציר ההתפתחות שלו תואם לזה של קווין וראסל ויחד, שלושתם, יכולים להפוך את הרעמים שלנו למשהו שלא נראה בליגה מעולם. אני בטוח בזה, כמו שלא הייתי בטוח בשום דבר אחר מעולם".

אחר-כך המשיך פרסטי בשטף דיבורו. "אני שם פה את כל היוקרה המקצועית שלי על הכף. תוך שנתיים אנחנו מביאים לך אליפות. ואחר-כך אני בטוח שיהיו עוד כמה. אתה יכול לפטר אותי מבחינתי אם זה לא יקרה. אבל הגיע הרגע הזה שצריך להכניס את היד לכיס ולתת לגארד המזוקן שלנו את הכסף שמגיע לו. זו ההזדמנות שלך לשים את אוקלהומה על המפה, זו ההזדמנות של שנינו להגשים חלום!".

בנט הרהר בדבריו של פרסטי ימים אחדים. עוד כשהיה חלק מקבוצת הבעלות של סן אנטוניו נשבע לעצמו שלא יסכן כסף מוגזם על הרפתקאות ספורטיביות מיותרות. שיתנהל באיזון כלכלי. והנה הבחור הצעיר הזה, ההימור הכי מוצלח שלו בשנותיו הרבות כאיש עסקים, מנסה לכפות עליו לחרוג ממנהגו, לסטות מאמונותיו והכל בתמורה לחלום ערטילאי שאף אחד לא יכול להתחייב לו שיתגשם ומי יודע, הוא אולי יתגשם גם בלי זה. ומצד שני, סם פרסטי צדק עד עכשיו בכל מה שעשה, למה שהפעם הוא יהיה טועה?

"שומע סם" הוא קרא אל תוך האפרכסת. "חשבתי על זה והחלטתי לתת לך אור ירוק. לך תתקשר אל ג'יימס ותחתים אותו על חוזה חדש. יעלה כמה שיעלה". בצד השני של הקו ניתן היה לשמוע את סם פרסטי משתנק מרוב שמחה. הוא מעולם לא הרגיש קרוב יותר אל לארי אובריין.

*

העונה הסדירה של 2012/13 הייתה בדיוק מה שצפו הפרשנים לקבוצה הצעירה והרעבה מאוקלהומה. סגנית האלופה ששחקניה הצעירים והרעבים צברו כבר מספיק ניסיון בליגה של הגדולים עלתה לפרקט בכל ערב עם כמות בלתי נגמרת של מוטיבציה. קווין דוראנט שיחק כמו MVP, ראסל ווסטברוק היה בכל מקום במגרש והשחקן השישי ג'יימס הארדן שידרג את המספרים עוד יותר וגרם לחוזה המילונים שיקבל בקיץ (57 מיליון דולר ל-4 עונות) להיראות כמו כסף קטן. את העונה הסדירה סיימו הת'אנדר עם 67 ניצחונות והמקום הראשון בליגה. הכל היה מוכן למסע פליאוף קסום שייגמר, בניגוד לעונה הקודמת, עם ניצחון בסדרת הגמר.

במשחק הראשון של הפליאוף הכל הלך לפי התכנון. הרוקטס מיוסטון שעמדו מולם, מונהגים בידי קווין מרטין, שחקן ליגה רגילה סביר אבל כזה שרחוק מלהיות כוכב פליאף אימתני ניגפו מולם ב-26 הפרש והציפיות באוקלהומה הרקיעו שחקים. אלא שבאמצע המשחק השני של אותה סדרה, קרה מקרה שהעיב על התחושה הזו וכיסה אותה בערפל. במהלך התקפה של הת'אנדר התנגש רכזה של יוסטון, פטריק בברלי בברכו של ראסל ווסטברוק ופצע אותו. האבחנה הייתה חדה וברורה – הרכז של הת'אנדר גמר את העונה. אנשי הרעם עוד ניצחו את המשחק בשיניים והובילו בסדרה בבטחה 0-2 אבל חלום האליפות נראה פתאום כמו דמיון בלבד.

אלא שכאן, קרה בדיוק מה שפרסטי תיאר באוזניו של קליי בנט באותה פגישה מכרעת תשעה חודשים קודם לכן. במשחק מספר 3 עלה ג'יימס הארדן, השחקן השישי של הקבוצה בימים כתיקונם, בתפקיד חדש – הרכז הפותח. האסטרטגיה הייתה פשוטה – על הארדן הוטלה המשימה להוביל את הכדור, לחדור אל הסל, למשוך את ההגנה ולפנות את קלעי ה-3 של הקבוצה, ובמיוחד את קווין דוראנט לקליעות חופשיות. לחילופין, על חבריו להתקפה היה לנסות לעזור ולבודד אותו מול שומרים שמתקשים לעמוד מול הקליעה שלו בקפיצה לאחור. זה עבד בצורה מדויקת. הארדן צלף 37 נקודות במשחק מספק 3, הגנת הרוקטס הייתה מבולבלת וחסרת אונים ולמרות שהמשחק נערך בטקסס, נראה היה שהאיש המזוקן מרגיש בטויוטה סנטר כמו בבית. עם 0-3 לת'אנדר בסדרה, לכולם היה ברור שאפשר להמשיך הלאה.

ות'אנדר אכן המשיכו הלאה. אחרי סוויפ מול הרקטות, הם פגשו את הדובים הרעבים והלוחמניים מממפיס. הגריזליס עוד ניסו לתת פייט במשחקים הראשונים, תוך שהם מנצלים את החשש של הת'אנדר ממגע פיזי מיותר שיביא עימו פציעות נוספות אבל דוראנט והארדן היו יותר מדי בעבור החבורה הקשוחה של ליונל הולינס. הת'אנדר ניצחו בחמישה משחקים והעפילו, בפעם השלישית ברציפות, לגמר המערב. חסרונו של ווסטברוק מעולם לא נראה זניח יותר.

בגמר הפליאוף חיכתה לת'אנדר יריבה מנוסה הרבה יותר וגם כזו, שהיה לה חשבון פתוח עם הקבוצה של סקוט ברוקס. בסן אנטוניו זכרו היטב את העונה הקודמת בה יתרון 0-2 ו-10 ניצחונות רצופים מתחילת הפליאוף, לא הספיקו להם מול הקבוצה הצעירה והנמרצת מאוקלהומה (ובעיקר מול סרג' איבקה באחת הסדרות הטובות בחייו) שניצחה אותם ארבע פעמים ברצף ועלתה לגמר להסתכל למלך לברון וחבורתו בלבן שבעיניים. הפעם, לגרג פופוביץ' הייתה תוכנית סדורה כשטים דאנקן הותיק מקבל מעמד של גבוה יחיד ובוריס דיאו נטפל לאיבקה דקות רבות במשחק. הארדן עצמו, קיבל לפרצוף את מאנו ג'ינובילי, זקן אך ערמומי וזה הצליח להצר את צעדיו. הת'אנדר באמת שניסו, אבל הספרס היו עמוקים יותר, מנוסים יותר ומנצחים יותר. 38 נקודות של דוראנט במשחק מספר 6 ו-34 של הארדן, עזרו לת'אנדר להישאר צמודים מאוד במשחק מספר 6 בסן אנטוניו אבל במצב של יתרון 3 לספרס, כשעל השעון 6 שניות לסיום והכדור ביידים של הארדן, החליט גרג פופוביץ' לשלוח את המזוקן לקו ובסופם של חילופי קליעות עונשין, ניצחו הספרס בנקודה ועלו מחושלים לגמר, שם זכו באליפות החמישית בתולדותיהם עם 2-4 על האלופה היוצאת, מיאמי היט. במשרדו קילל סם פרסטי את אלילת המזל על הפציעה של ווסטברוק שכנראה מנעה ממנו אליפות אבל הודה לשכל הישר שלו שגרם לו להתחייב לקליי בנט על אליפות ראשונה בתוך שנתיים…

*

"אנחנו הולכים לדרוס את הליגה" ענה ג'יימס הארדן לעיתונאים ביום המדיה של קבוצתו לפני פתיחת עונת 2013/14. "ראסל יחזור באמצע העונה, אבל אנחנו נסתדר גם בלעדיו ואף אחד לא יוכל עלינו מהרגע שהוא יצטרף אלינו". עם מעמד חדש, כאחד משני כוכבים בקבוצה, הארדן ידע בדיוק על מה הוא מדבר. 36 משחקים אל תוך העונה ושנייה לפני שווסטברוק המלים חוזר לפרקט, עמדו הת'אנדר על מאזן 5-31 והעתיד, כפי שהארדן חזה, נראה היה ורוד מתמיד.

הצטרפותו של ווטסברוק, אמנם יצרה חריקות על הפרקט כמו גם בחדר ההלבשה. שאלת המנהיגות בקבוצה לא הייתה ברורה וכמות ההפסדים של הרעם הוכפלה תוך חודש אבל שיחה משותפת של השלישייה בתיווכו של ניק קוליסון הוותיק, גרמה להם לאחד כוחות, ליישר את ההדורים ולהבין שמעתה הם יהיו 'שלושת המוסקטרים' שיובילו את המועדון לעונה הטובה בתולדותיו. בסיום העונה עמדה הקבוצה שוב על המאזן הטוב בליגה – 63 ניצחונות, אחד יותר מהצ'ילבה מסן אנטוניו. שוב השמיים נראו כמו הכבול.

דאלאס בסיבוב הראשון הייתה מתאבן קל בשביל הת'אנדר, למרות שלשת ניצחון מפתיעה של וינס קרטר הקשיש באחד המשחקים. חמישה משחקים אחר-כך הגיעה הקבוצה לסיבוב השני מול דמיאן לילארד והבלייזרס וכתשה אותם בסוויפ ללא תנאי. בגמר המערב שוב חיכתה הספרס, אלופה, גאה, חזקה ואיכשהו, עדיין רעבה. אלא שהספרס מעולם לא ידעו לקחת אליפות בשנים זוגיות ובטח לא לבצע ריפיט. אימפריות נופלות לאט, גורס השיר, אבל בסדרת גמר המערב 2014 מול הת'אנדר, האימפריה נפלה די מהר. פופוביץ' ניסה לשחק כדורסל חדש ויומרני שמכיל הנעת כדור ושלשות אבל החבורה שלו קפאה מול ההרעשה של הרעמים. קוואי לאונרד שהוצב על קווין דוראנט נראה כמו בדיחה לא מוצלחת וארבעה משחקים הספיקו לת'אנדר לסיים את הסיפור של האלופה ולהתייצב בפעם השנייה בשלוש שנים לגמר ה-NBA כשהיריבה היא שוב החבורה השנואה ממיאמי.

מיאמי של 2014 הייתה די רחוקה ממיאמי של 2012, זו שניצחה את הת'אנדר 1-4 וזכתה באליפות. זו הייתה הופעה רביעית ברציפות של ההיט בגמר, עם אליפות אחת בלבד ברזומה עד כה והסכסוכים הפנימיים בתוך הקבוצה צצו על פני השטח והפכו להיות גלויים יותר ויותר ככל שהעונה התקדמה. אלמלא התחרות הדלה במזרח, סביר שלברון ושות' לא היו מצליחים להגיע לעוד גמר. אבל לא רק מיאמי הייתה שונה מההתמודדות הקודמת בין שתי הקבוצות, גם הת'אנדר השתנו וכמות הכישרון שלהם, עכשיו כשהסגל שלהם הבשיל,  עלתה בהרבה על זו של החברים מסאות' ביץ'. שלושה שחקנים כל-כך מוכשרים  וכל-כך אקספלוסיבים בשיא אונם באותו זמן ממש, זה משהו שהליגה לא רואה בכל יום ולהיט פשוט לא היו תשובות. לברון עוד הספיק להתלונן על תרגיל שהת'אנדר אירגנו לו כשהשביתו את המזגן בחדר ההלבשה של קבוצתו בהפסקה ולטענת המלך גרמה להפסד הראשון הסדרה אבל לשלושת ההפסדים בארבעת המשחקים הבאים כבר לא נשארו לו תירוצים. מעל לכולם בלט ג'יימס הארדן, שעם 28.5 נקודות למשחק זכה בתואר ה-MVP פיינלס. להתראות קינג ג'יימס, ברוך הבא הנסיך ג'יימס המזוקן. "זו תחילתה של שושלת" הודיע מצטיין סדרת הגמר לעיתונאים שקפצו עליו בין פקקי השמפניה בחדר ההלבשה בצ'יזפיק אנרג'י ארינה אחרי המשחק החמישי, שהיה גם משחק האליפות הראשונה של אוקלהומה. במשרדו בירך סם פרסטי את התושיה שגילה שנתיים קודם לכן, כשהעז להגיד לבעלים הקמצן את אשר על ליבו.

*

הת'אנדר המשיכו לשלוט בליגה בשנים הבאות. גולדן סטייט ווריירס הייתה יריבה ראויה בשנה שלאחר מכן בגמר המערב ואף גררה את הת'אנדר למשחק שביעי אבל אנשי הרעם, עכשיו עם קבלות של אלופה, ניצחו אותה וגברו שוב על לברון ג'יימס (ודיויד בלאט, נציג ישראלי בגמר ה-NBA!) בדרך לאליפות שנייה כשהפעם דוראנט מתעלה ולוקח את תואר השחקן המצטיין של סדרת הגמר. העונה הבאה הייתה קשה יותר עם תחושת שובע מסוימת והתעצמות של הווריירס שהפכה לפתע להיות מפלצת וכמעט שברה את שיא הניצחונות לעונה (הת'אנדר ניצחו אותם שלוש פעמים בעונה הסדירה ומנעו מהם לשבור את השיא של הבולס מ-1996) אבל למרות היעדר ביתיות בסדרת גמר המערב (וצלקות מסדרה קשוחה מול הספרס סיבוב קודם לכן), הת'אנדר התאוששו בדיוק בזמן עלו ל1-3 בסדרת גמר המערב ולמרות משחק מדהים של קליי תומפסון בצ'יזפיק במשחק מספר 6, גברו על הלוחמים בדרך לעוד גמר מול קליבלנד ועוד זכייה באליפות אחרי 1-4 מהדהד (ושוב דוראנט היה ה-MVP, למגינת ליבו של הארדן שהיה לא רחוק ממנו במספרים ובביצועים).

הקיץ הבא היה זמן של חוזים חדשים. לת'אנדר היה ברור שיהיה להם קשה להחתים את השלישייה כולה מבלי לחרוג ממס המותרות, אבל התיאבון של קליי בנט כבר לא ידע שובע. דוראנט חתם ראשון (ולגלג על ההצעה של גולדן סטייט להצטרף אליה. "אני לא שכיר חרב שהולך לשחק בקבוצות מוכנות לאליפות. אני חלק מקבוצה שנבנתה וגדלה איתי!" אמר לעיתונאים סקרנים), הארדן החרה החזיק אחריו אבל דווקא ובמשא ומתן עם ווסטברוק נתגלעו מחלוקות והוא נשלח אחר-כבוד ללייקרס בעסקה משולשת שכללה גם את פורטלנד, שם הוא מעמיד ממוצעי טריפל-דאבל עד ימינו אנו.  הת'אנדר קיבלו בתמורה שני שחקנים צעירים – סי.ג'י מקולום ומייסון פלאמלי לצד שלוש בחירות דראפט שפרסטי כבר תכנן לעשות עליהם פלאים בעתיד.

עם זאת, עונת 2016/17 הייתה קשה לת'אנדר השבעים שאחרי שלוש אליפויות הבינו שאליפות רביעית היא משימה בלתי אפשרית. הרוטציה אמנם התרחבה, גם כתוצאה מהטרייד על ווסטברוק אבל יותר בשל העובדה שלא מעט טרמפיסטים קפצו על העגלה של הת'אנדר בשביל לקחת אליפות (דיוויד ווסט, ג'מאר נלסון, ג'מאל קרופורד ואפילו פול פירס ששיחק כמה משחקים בת'אנדר לפני שנפצע וגמר את העונה והקריירה) אבל מולם עמדו הלוחמים מהמפרץ, מחוזקים בפרי אייג'נט החם ביותר בליגה, לברון ג'יימס ואלו היו גדולים על הת'אנדר וניצחו אותם בשישה משחקים בסדרת גמר המערב.

העונה שלאחר מכן הייתה דומה (שוב הפסד בגמר המערב לגולדן סטייט) אבל עונת 2018/19 שזה עתה הסתיימה הייתה העונה בה חזרו הת'אנדר לעניינים וזכו באליפות רביעית, אחרי ניצחון בגמר מול הראפטורס (הפעם מקולום הפתיע וזכה ב-MVP) תוך שהם מנצלים את העובדה שלברון ג'יימס וקליי תומפסון נפצעו במהלך הפליאוף.

בין אם הייתה זאת האליפות האחרונה של הת'אנדר ובין אם מצפות לנו עוד כמה כאלו בעתיד (דוראנט חתם הקיץ על עוד חוזה עם הקבוצה, להארדן יש עוד שלוש שנים לפחות בחוזה (הרביעית היא אופציית שחקן), לכולם ברור שפרסטי עשה את החלטת חייו באותו יום ששם את נפשו בכפו וניגש למשרדו של קליי בנט. הג'נרל מנג'ר הממולח עשה את שלו והפך את המועדון שלו לאחת השושלות הגדולות בכל הזמנים בליגה. ומי יודע, אולי בעוד כמה שנים, גם הגדולה מכולן.

*

ב-27 באוקטובר 2012, אחרי שכשלו המאמצים להחתים את השחקן השישי של העונה לעונת 2011/12, ג'יימס הארדן, על חוזה חדש, העבירו הת'אנדר את הארדן בטרייד ליוסטון רוקטס וקיבלו בתמורה את קווין מרטין הוותיק, ג'רמי לאמב, שתי בחירות סיבוב ראשון (הפכו לסטיבן אדאמס ומיץ' מגריי) ובחירת סיבוב שני (הפכה לאלכס אברינס). הת'אנדר לא זכו עד ימינו אנו באליפות ואף לא הגיעו שוב לסדרת הגמר. קליי בנט דווקא למד להכניס את היד לכיס כמה שנים מאוחר יותר כשהחתים בקבוצה את פול ג'ורג' וכרמלו אנתוני והפך אותה לאחת מהיקרות ביותר בליגה. זה לא עזר לקבוצה שלו להגיע אל מעבר לסיבוב הראשון בפליאוף. וסם פרסטי? בלילות הוא דופק את הראש הקיר ושוקל לשנות את שם הקבוצה ל'אוקלוהו-מה-עשיתי'…