הידעה על מותו של קובי הפכה לי את הבטן. כמה מקרים של מישהו שמת שנמצא 5000 מיילים ממך שלא ממש הכרת ועדין הרגשת כאילו הודיעו לך על חבר שמת. הווטאספ שלי היה כמרחקה עם שלל פייק ניוז ואיזשהוא רצון שאולי קובי בכלל לא מת ותיכף אשטון קוצ'ר יצא מאיזה שיח ויספר לוונסה שהיא – just been punk'd. איך יכול להיות שקובי מת ? הוא יותר צעיר ממני ב 10 חודשים ובריא יותר פי 200. קובי מת מהתרסקות מסוק ? קובי שרד אכילס קרוע ודפק 2 מ 2 מהקו. הבן אדם יותר קשוח מעץ אשוח. לאט לאט התחלתי להפנים שזה נכון וזאת המציאות, מחר בבוקר אתה קם לעולם בלי קובי בריאנט.
לא יצא לספוד מעולם למישהו שמת, בטח שלא למישהו שלא הכרתי אישית. הדווחים הבלתי פוסקים מהזירה רק הפכו את זה לקשה יותר. לראות את אמרה סטודומיאר מתפרק בשידור, את הידעיות שרצות מרחבי הליגה, סרטון של מסוק שצולל ומתרסק במדבר (נראה לא קשור למקרה), מצאתי את עצמי פשוט בוהה במסך במשחקים של יוסטון/דנבר ושל טורונטו מול הספרס. למה בכלל משחקים כדורסל הלילה? הרשתות החברתיות רק הופכות את זה ליותר קשה.
מעט הוקל לי לאחר שהידעה שקובי לא נספה יחד עם כל בנותיו( איך אפשר לפרסם דבר כזה מבלי להיות בטוח?) ,הפיד של בפייס התפוצץ מפוסטים על מותו של קובי לא היה שם אפילו פוסט אחד שלילי.
אני יכול לכתוב 20 פוסטים על זכרונות מהקריירה של קובי על המשחק של ה 81? על הקאמבק במשחק 7 מול פורטלנד בגמר 2000, על תחרות ההטבעות של 98, על המשחקים האולימפיים, על סלי הניצחון, אליפויות , היחסים עם שאק, על רמת האינטנסביות והוונירית האין סופית. הוא היה אחד השחקנים הכי גדולים שידע המשחק, קובי לטוב או לרע היה שנוי במחלוקת, יש משהו עצוב במוות טרגי, הטרגדיה מעצימה את מותו של המת ואת חייו לדרגה גבוהה יותר.
אני זוכר כמה אנקדטות מאנשים שדיברו על קובי, טוני גפני סיפר על התקופה הקצרה שלו בלייקרס, הוא סיפר בראיון על היכולת של קובי לתת טיפ כשצריך ועל כך כשהם היו בבילוי בקזינו בלאס וואגס קובי החבר לקבוצה זרק לו זיטון של 10,000$. על קובי בראיונות בפיגור 0-3 מול דאלאס אחרי שכל הקבוצה על הפרצוף מספר שהוא מאמין שאפשר להפוך ל 4-3 וזה נשמע לך הדבר הכי נכון שיש.
יהיה מי שיזכור אותו כחרא של חבר לקבוצה אבל מי שיבין שהוא למעשה היה רוח המפקד, שמיישם את קשה באימונים קל בקרב, אחד כזה שברגע האמת ישמש דוגמא אישית ולא יפקיר את חייליו. כזה היה קובי וככה הוא יזכר מעל הכל – ווינר ומפקד. כזה שדוויט הווארד שכונה על ידו – סופט בייבי, רצה להעזר בקובי באולסטאר 2020 בתחרות ההטבעות. קובי היה דוגמא לדור החדש – נו מור בי לייק מייק – בי לייקובי !
קובי חסה בצילם של ג'ורדן ושל מג'יק אבל זכה להכרה מהם. היה נמאס לי להכנס לויכוחים על היעלות של קובי כשחקן ולמה הזריקות שלו לא רעות(כי הוא האמין שהן טובות!). הוא היה שחצן כי הוא ידע יותר טוב מכולם שהוא הטוב ביותר, הוא אמר פעם בראיון שבמשחק של 1 על 1 הוא היה מפרק כל שחקן בליגה וכשהמראיין שאל – לברון? קןבי צחק ואמר – ללא ספק.
קובי לא זכה למספיק הכרה כשחקן, הוא נבחר רק פעם אחת ל MVP של העונה הרגילה ויש מי שיאמרו שאין לו מקום בטופ 10 של כל הזמנים.
על המגרש קריירה מתה כששחקן תולה את הנעליים בפעם האחרונה, לקובי השחקן הקריירה נגמרה באפריל 2016.הגעגוע לקובי השחקן דעך מזמן.המוות שלו פתח את כל הפצעים מחדש, והציף את הזכרונות. יש דור שלם שגדל על קובי, תשנאו אותו או תאהבו אותו קובי פחות מ 24 שעות אחרי שלברון עקף אותו בטבלת קלעי כל הזמנים מביט מלמעלה עם חיוך ענקי ושואל יו מי עקף את מי ? קובי במותו הפך למה שתמיד רצה – קונצנזוס.
אולי במותו קובי הרוויח את מקומו בראשמור של הכדורסל לצד מייקל, לברון ,בירד ומג'יק( כי מי צריך סנטר?)
אני לא חושב שיש דרך יותר טובה לסיים את פוסט הזכרון הזה מאשר במילותיו של קובי ובסרט הקצר זוכה האוסקר ב 2018. – dear basketball. למי יש ראש לכדורסל בלילה שכזה.
24 תגובות
מידן אם חפרתי מידי אנא אל תאשר את הודועותיי, בסבבה לגמרי. גם זו לא כמובן ??
הבכי הסמוי (בהמשך לתגובותי האחרונות אצל יאיר),
תראו שאני חושש לבכות פעם עליכם.
בכיתי על קובי שבחייו היה קצת אויב
ובמותו כאב לי,
אז אתם שגם חלקכם לא פגשתי לפחות לא בגילגול הזה (משוכנע שבגילגול אחר ??)
אני בפוטנציאל לבכות על כל אחד מכם באמת גם תושבי ההופס כמובן.
אל דאגה דורון יתכן ואתה תמות קודם אני גדול בכמה ימים ממייקל ג׳ורדן, כן אני עאלק מבוגר שמסרב להתבגר
ההספד (שוב אני אומר) של מידן ויאיר בשלוף שממש לא היה להם זמן, הם הכי טובים בכל המרשתת (למדתי מגיא האהוב).
מה שיאיר ומידן וגם רדו עושים מתוך שינה בוואלה למשל לא מתקרבים לקרסוליים שלכם גם עם קפיצת מוט.
גם לי אין חשק לקרוא או לראות כדורסל אלא טיפה רצון ליהות עצוב.
תודה רבה דורון !
הייתי קצת מחוץ לעניינים בימים האחרונים
מישהו כתב שקובי משול בעיניו לדוד המלך. לא מושלם, אפילו רע לפעמים, ווינר חסר מצפון, אבל לא מכונה. מלך שינצח את המלחמות הכי קשות, אבל נואף וגם רוצח כשצריך. גאון יחיד בדורו.
נדתי בראשי, היטבתי מפסעתי, והמוח רץ… תנך הא? וואלה! ווילט עלה לי מיד. מין משה רבנו: דמות היסטורית רחוקה, מיתולוגית, אפופת סיפורים ומיתוסים שלעולם לא יחצו את הסף הדיגיטלי שלנו. מג'יק? נראה לי כמו יהושע, אולי אפילו שמואל? לא, שמואל היה צדקן מדי בשביל מג'יק. לא קל… אני מנסה בכיוון ההפוך. מחפש גדעון השופט – מנו? יותר צ'ונסי בגלל המנהיגות, אבל מנו שהגיע משום מקום לליגה ותמיד נראה 'אלפי הדל במנשה'. גאסול מסתדר לי טוב עם בניהו בן יהוידע. שאק שמשון! לגמרי. פופ, הבנאי הגדול מכולם, החכם באדם,..
יכול להיות פרויקט מעניין להמשיך את זה… נראה.
נחמד
כל מילה מידן!
אני עדיין לא מעכל
מעולה ומרגש תודה מידן. עדין לא מעכל פשוט נורא.
תגובה מס 14 של ג׳ון במעורב של מנחם (לא הצלחתי להתחבר למה שמנחם כותב במעורב, למגיבים כן)
ענקית ומדברת גם על האיזון הקארמתי (הקרמה) שקובי מקדם את כדורסל הנשים להעצים נשים ולאזן. אוהב את ג׳ון יונתן גזלה מאד.
בתגובה 12 מככב מומי בתגובה לעניין, כל מוות של ספורטאי נגיד פטרוביץ גם הרבה אנשים היו עצובים. מנחם עושה תחרות גם בין מוות למוות, מטופש בעיני.
ב13 עגל.
תודה לתגובות כן בפוסט אפ ובהופס מרגש ועצוב מאד.
חיים הבאים תוך עד 6 שנים יתכן וקובי יוולד כספורטאי/ת על עם תשוקה אדירה לנצח.
יש האומרים שהממוצע הוא 6שנים כי הנשמה נחה, החיים בכדור הארץ הם לא פיקניק.
דיר באלק למות לי, חברי הפוסטאפ וההופס , אני אבכה ללא בושה
בכיתי (דלפתי כמה דמעות שקטות)
על קובי אז בחוצפתי מבקש אבוי ואבוי לכם למות חלילה אתם תחיו חיי נצח.
קראתי חצי מהתגובות של של הפוסט של שמעון,
קרה לי רק היום, באיחור, כי לא ידעתי,
בדיוק את העצב העמוק של ההופסים . ממש מזדהה עם התגובות והכותבים.
ולי עוד אמור ליהות קל כי יודע שיש עוד ועוד חיים והמוות הוא זמני ביותר. תודה
דדי, עמית טבול, חגי(א"אלט) ואוהדי קובי והלייקרס, אנחנו מצטערים מאד בשבילכם, קובי הביא צבע ואנרגיה מיוחדים למשחק.
גם האלו שעמדו כאוהדים מנגד כמוני עצובים.
שלשה גם אם היו קושרים לו רטיות לעניים והשומר האתלטי דוחף אותו והופס קובי קולע ואני משפשף את העיניין כלא מאמין ולפעמים מאוכזב..
זו היתה דרגת אומנות שלא ראיתי אף שחקן כזה,
רב אומן.
העיניין- העניים, מסומאי קובי ,(קובי בלבל את עיני) כנראה גם פיני מוואלה עצוב
מספיק לראות את כמות הרגש – עצב, צער וכבוד שזורמים מכל העולם ומכל השכבות כדי להבין את ההשפעה שלו.
יחיד ומיוחד
גם לי כואב הלב
אפילו הבנות האנטי-כדורסל שלי מכירות אותו.
וראה פלא – הבן שלי נפל למשכב דווקא היום עם חום גבוה.
מידן היטבת לתאר ולהספיד את אחד מהגדולים. תודה
בתשוקה למשחק יתכן והגדול מכולם
קובי הוא אחד משלנו,
אנחנו אוהדים מעטים בכמה אתרים
שאוהבים את היופי האלוהי בספורט הזה,
קובי מאד ייפה את הספורט
עם שלשה שיידיים על העיניים שלו, גם אני הייתי חלק מהזמן נגדו בספורט, אך עצוב במותו ומות ביתו.
עצוב לאוהדי קובי באמת, אך לדעתי לכל האוהדים וגם לאלו שנגד קובי בתוך המשחק,
התשוקה שלו למשחק עברה לעיתים או תמיד את מייקל ולברון וענקים אחרים.
בקשר לפרשה איני שופט ואיני יודע מה היה שם.
עצוב מאד
ספורטיבית, קובי מעולם לא הצליח להגיע למדרגה העליונה של ג'ורדן (ואיש כנראה לא יוכל. מייקל העמיד רף שלמות, "שש מתוך שש", שפשוט לא ניתן לחצות, ואנחנו גם מטפחים את מיתוס "המושלם" ולא נוותר עליו).
אלא שמכל בחינה אחרית, בראיינט האפיל על כל שחקן כדורסל אחר. הסופר-סטאר הכריזמטי של הדור, רוק סטאר אמיתי, אפרו, מכנסיים אורך שלושת רבעי, גינוני מלך, חצוף (את הכתמים האפלים-מאוד אני נמנע מלהזכיר, לפחות היום). בראיינט הוא האייקון הגדול של דורנו, כל אלה שראו כל משחק שלו, וגדודי ילדים שכבר שתו בצמא את הווידאו.
לכן המוות כל כך מטלטל. כי הוא מוות, היעלמות מוחלטת בבת אחת, של אדם שאתה ממש מכיר אישית, מקרוב, כל הזמן. התגובות האמוציונליות מכל הכיוונים מלמדות עד כמה "הקירבה" הזו מטלטלת עכשיו אנשים, כולל מי שבכלל לא רואה את הליגה דרך קבע. כי אלי האולימפוס לא אמורים למות, לפחות לא בגיל צעיר.
ביג לייק
לא הייתי מגדולי אוהדיו. לא אהבתי את הביטחון העצמי המופרז, ״תן לי את הכדור וזוז הצידה״ (זוכרים שהוא סרב שיחסמו לו?), אין זריקה שהוא לא אהב, לא ממש המשחק הנכון.
אבל קובי אהב לשחק, אהב לנצח, לא ויתר אף פעם, נלחם, שרט, היה קשוח, לא בזבז זמן על דבילים (דווייט הווארד), והיה אולד סקול אמיתי. התחלתי להעריך אותו יותר ולהנות ממנו ב 5 השנים האחרונות שלו. מחוץ לכדורסל הוא כבר הספיק להראות כישרון גדול בקולנוע ובעסקים. אני בטוח שהיה ממשיך לגדולה.
ב 5 השנים האחרונות שלו הוא לימד הרבה על כוח רצון
זוכרים לו את האכילס אבל גם הכתף שלו הייתה גמורה
פאק מי….. פשוט עצוב אחינו, עצוב
תודה מידן על הפוסט המדויק.
אם במהלך הקריירה הפעילה שלו, קובי היה דמות שנויה במחלוקת, בין המעריצים השרופים, לבין השונאים היריבים(שהעריצו אותו בסתר), לאחר פרישתו הוא נהפך לקונצנזוס, ולו רק בגלל הכריזמה הבלתי נגמרת שלו, המשך המעורבות שלו בעולם הכדורסל ובתקשורת המלווה אותו.(להבדיל ממיקל ג'ורדן, שפרישתו לא עשתה טוב לתדמית הציבורית שלו).
המוות של קובי הותיר אותי בהלם ממש כמו רוב המגיבים. שוק אמיתי, ממש כאילו חבר טוב נהרג.
אם הייתי צריך לתאר אותו במילה אחת, היא כנראה תהיה כוכב.
כוכב גדול מהחיים, שנכנס לתפקיד הכוכב (בהתחלה בעיני עצמו, ואח"כ התקבל ע"י כל הליגה), בעיר הכוכבים והסלבים. עבד קשה כמו כוכב, הצליח לזהור כמו כוכב, וגם שרף את אלה שבסביבתו כמו כוכב.
כמו סלב אמיתי אנחנו זוכרים לו את כל הדברים הטובים, ובוחרים לשכוח את הפחות נעימים.
מעריצים את האיכויות שהוא ידע להביא, ומעניקים לו את כל התכונות שהיינו רוצים שיהיו לאדם המושלם.
הוא בחר להשתנות ולהשתפר, להמשיך לשאוף להיות אדם טוב יותר על המגרש, ומחוצה לו. על זה אני מעריך אותו מאד, על היכולת להשתנות, על השאיפה לשלמות.
מרגש ומדוייק..כמו קובי. מאוד מזדהה עם ההרגשה שלך..התחלתי לעקוב אחרי הליגה כשהוא ושאר הפכו למפלצת של הליגה..הסדרות נגד סקרמנטו של ביבי ופג׳ה, הקרבות נגד הספרס..
תמיד יש את הויכוח על מי יותר גדול..אני לא בטוח שהיה ווינר גדול ממנו. שחקן ובנאדם מרגש, יהיה חסר בנוף.