בוסטון סלטיקס: חזרה לתכנית המקורית

רקע

אולם ביתי: ה-TD גארדן מכיל 18.624 מקומות והיה מלא בשנה שעברה בכל המשחקים (או לפחות כל הכרטיסים למשחקים נרכשו). זה עדיין היה מספיק רק בשביל לספק את כמות הצופים המדורגת במקום ה-11 בליגה.
מאזן בעונה שעברה: 33-49, מספיק בשביל מקום רביעי במזרח. הודחו בסיבוב השני של הפליאוף על ידי מילווקי (4-1). 

תקציר הפרקים הקודמים: תהליך הבנייה מחדש של הסלטיקס אחרי עידן הטריו (+ רונדו) החל תחת בראד סטיבנס בעונת 2013/14. לא עבר הרבה זמן והחבורה הירוקה שוב מצאה את עצמה בפליאוף במזרח החלש והשיפור המתמיד בגרף הניצחונות לימד אותנו שהעתיד בעיר השעועית בהחלט ורוד (או ירוק אם תתעקשו). אוהדי הסלטיקס רק חיכו ליום שהאפרוחים שלהם יהפכו להיות תרנגולים ואליהם ניתן יהיה לצרף כמה שחקנים חיזוק מהשוק החופשי ובכך תיוולד לה קונטנדרית חדשה. ההזדמנות לעשות זאת הגיעה בקיץ של 2017 כשבקבוצה נחתו שני שחקנים בפרופיל גבוהה מאוד: גורדון היוורד, הפרנצ'ייז פלייר של הג'אז  וקיירי אירווינג הסנשו פנשה של לברון ג'יימס.
אלא שהעונה הראשונה שלהם, הייתה רחוקה מלהיות מה שציפה דני אינג' לראות, ולאו דווקא לרעה. היוורד נפצע כבר במשחקו הראשון וסיים את העונה, אירווינג הצטרף אליו לקראת הפליאוף ודווקא אז צעירי הסלטיקס, מונהגים בידי אל הורפורד הוותיק טיפסו כל הדרך עד לגמר המזרח והודחו רק אחרי שבעה משחקים מול לברון ג'יימס במלוכה האחרונה שלו בצד הזה של אמריקה.
האופטימיות לקראת העונה הבאה (2018/19) הייתה גדולה וחזרתם מהגבס של היוורד ואירווינג, כמו גם מעברו של קינג ג'יימס ללה לה לנד, הרימה את הציפיות מהסלטיקס לשמיים. אבל כמו שמי שהולך לישון עם כלבים שלא יתפלא שהוא קם עם פשפשים, כך גם מי שהולך למיטה עם קיירי אירווינג שלא יתפלא שעוקצים אותו. האיש שחושב שכדור הארץ שטוח התגלה כדמות לא מאוד חיובית, הקניט את הצעירים בחדר ההלבשה והתקשה לשלב איתם כוחות על הפרקט. יחד עם היוורד שלא הצליח לחזור לעצמו אחרי הפציעה הקשה, ג'ייסון טייטום שדי דרך במקום בעונתו השנייה ואל הורפורד שתנומת העונה הרגילה שלו נמשכה לפרקים בפליאוף – לסלטיקס לא היה מה למכור. הקבוצה התחילה את הליגה בצורה בינונית, למרות כמה הבלחות התקשתה להיכנס לקצב קבוע בהמשך ואחרי סדרה חלקה מול אינדיאנה בסיבוב הראשון, התקשתה לתת פייט למילווקי והודחה אחר כבוד בסיבוב השני, במה שהפך להיות הנסיגה הראשונה בהישגיות של הקבוצה בעידן ברד סטיבנס

תנועת הרכבות

שלום ותודה (ואל תתקשר אליי אני לא עונה):

• קיירי אירווינג, כוכב הקבוצה בעונה שעברה, סירב להאריך את חוזהו מסיבות מובנות ועבר לשחק בברוקלין לצד חברו קווין דוראנט
• אל 'תשליכני לעת זקנה' הורפורד לא הצליח להגיע לעמק השווה עם דני אינג' והלך לחתום בפילדלפיה ל-4 שנים; 
• טרי רוז'יר, התייאש מזה שכל הזמן מחתימים שחקנים על העמדה שלו ובמקום להיות המחליף של קמבה ווקר בסלטיקס מהספסל, החליט להיות המחליף שלו בשארלוט הורנטס;
• ארון ביינס הוותיק והלוחמני פינה את מקומו בסגל ובתקרת השכר וחתם בפיניקס סאנס, לא לפני שגילה דברים שלא ידענו עליו באליפות העולם בסין;
• מרכוס מוריס, הצטרף כשחקן חופשי לעשרות הפורוורדים שחתמו הקיץ בניו יורק ניקס (האופנה בניו יורק, זו האופנה בעולם), לא לפני שעקץ את סן אנטוניו ספרס
• גרשון יבוסלה נופה מהקבוצה לפני מספר ימים והשמועות קושרות אותו עם הלייקרס.

בכל זאת הגענו (למרות הכל):

• קמבה ווקר, הגיע משארלוט ומנבחרת ארה"ב  כשחקן חופשי ובסלטיקס יקוו שהוא מביא איתו בעיקר את כישורי המנהיגות ופחות את הקארמה הלוזרית שהוא סוחב על הגב (רק אל תספרו לו איך סיים הווקר האחרון שלבש את גופיה מספר 8 של הסלטיקס)
• אנס קאנטר, הגיע מפורטלנד כשחקן חופשי (ארדואן גילה איפה הוא מסתתר בפורטלנד?) ויביא איתו איכויות התקפיות ונכויות הגנתיות
• רומיאו לנגפורד, רוקי בן 19 שנבחר בבחירה ה-14 בדראפט הגיע אחרי שבילה שנה במכללת אינדיאנה והעמיד שם 16.5 נקודות למשחק. הוא סקורר שיודע גם להוביל כדור ואם קצת מזל יכפה קצת על היעדרו של טרי רוז'יר
• גרנט וויליאמס, בחירה מספר 22 ממכללת טנסי. פאוור פורוורד נמוך שיודע לעשות קצת מהכל אבל לא בטוח שהוא מספיק חזק וגבוה לליגה של הגדולים
• קרסן אדוארדס, קומבו גארד שנבחר במקום ה-33 בדראפט אחרי שלוש עונות במכללת פרדו (24.3 נק' למשחק בעונתו האחרונה). גם הוא כמו לנגפורד קלע מחונן (אבל נמוך למדי). אולי הוא יהיה היורש של רוז'יר?
• וינסנט פורייה, הגיע מבאסקוניה ובגיל 25 יקווה לתקוע יתד בליגה הטובה בעולם בתור הצרפתי התורן בסגל של סטיבנס (אם תהיתם למה יבוסלה שוחרר, זו הסיבה. יש רק תקן לצרפתי אחד)
• ג'בונטה גרין, גארד-פורוורד בן 26 שמעולם לא נבחר בדראפט הגיע מאולם הגרמנית אחרי שהרשים את הצוות של הסלטיקס בליגת הקיץ וזכה לחוזה לשנתיים (הראשונה מובטחת). נבחר לקבוצה כנראה בגלל שם המשפחה המחייב
• יאנטה מאטן, פורוורד ששיחק בשנה שעברה שני משחקים בהיט, חתם בקבוצה השבוע על חוזה דו-כיווני וינסה להשיג מקום בסגל הסופי של הקבוצה
• מקס סטרוס, קלעי רוקי בן 23 שלא נבחר בדראפט וששיחק במכללת דה-פול חתם על חוזה דו-כיווני גם כן
• טרמונט ווטרס, בחירה מספר 55 בדראפט, רכז וגם הוא על חוזה דו-כיווני ולא בטוח יגיע ל-15 האחרונים שיפתחו את העונה
• הסנטר עצום המימדים (2.29) טאקו פול שעם חוזה ל-10 ימים ינסה לפלס דרכו לסגל.

ושוב איתכם (ושלום עליכם ועלינו?)

• ג'ייסןו טייטום, שאולי ישתדרג לכדי המנהיג והכוכב של הקבוצה
• ג'יילן בראון, שאולי ישתדרג לכדי המנהיג והכוכב של הקבוצה
• גורדון היוורד, שאולי ישתדרג לכדי המנהיג והכוכב של הקבוצה
• מרקוס סמארט, שיישאר בתפקיד האקס-פקטור שיודע לספק את הסחורה בשני צידי המגרש
• סמי אוג'לייה, שאולי בשנתו השלישית בסלטיקס נלמד איך לבטא את השם שלו נכון (והוא גם יעשה משהו שיצדיק את שבירת השיניים)
•  דניאל ת'יס, הפרוורד הגרמני שאם הייתם שואלים אותי לפני חודש הייתי מהמר עליו כמועמד לפריצה של בוסטון. אבל אז ראיתי אותו משחק באליפות העולם…
• בראד וונמייקר, עוד גארד שינסה לקבל יותר דקות מהספסל העונה כשלזכותו, הרבה יותר ניסיון מיריבו
• רוברט וויליאמס, עונה שנייה לפאוור-פורוורד שלא ממש תרם בעונה שעברה אבל אולי ייהנה העונה מהדלילות בקו הקדמי של הסלטיקס.

מאמן: בגיל 42, בראד סטיבנס פותח את עונת ה-NBA השביעית שלו, כולן כמאמן הסלטיקס, כשלזכותו מאזן של 270 ניצחונות ו-222 הפסדים (54.9% אחוזי הצלחה) בעונה הרגילה ומאזן של 29-27 בפליאוף כולל שתי העפלות לגמר אזורי. אני בגילו, לא אהיה עם 7 עונות כמאמן ראשי בליגה הטובה בעולם (על החלום של שני גמרים אזוריים, עוד לא ויתרתי…), כך שזה די מרשים.

חמישייה צפויה: קמבה ווקר, ג'יילן בראון, (מרכוס סמארט), גורדון היוורד, ג'ייסון טייטום, אנס קאנטר

ועכשיו, מה עכשיו?

באבולוציה של כל קבוצה שמטפסת לצמרת יש את השלב בו היא מתלבטת אם לשמור על הזהות שלה ולהמשיך עם מה שהוביל אותה עד הלום או לחילופין לנסות ולמצוא דרך להתחזק ולהגיע לגבהים חדשים מצד אחד אבל להסתכן בכך שהכל יתרסק מהצד השני. האסכולה השנייה עבדה מו הסתם אצל לא מעט קבוצות (גולדן סטייט עם דוראנט למשל) אבל במקרה של בוסטון היא התרסקה לחלוטין אחרי הטרייד שהביא לקבוצה את קיירי אירווינג (טרייד שבפרספקטיבה היה איום ונורא
לשתי הקבוצות).

זה לא רק שהסלטיקס לא היו מספיק טובים מבחינת כדורסל בעונה שעברה, הבעיה העיקרית שלהם הייתה שבבת אחת נפסקה להם עקומת הצמיחה. ההתעוררות מהחלום הירוק שנבנה בעמל רב במשך שנים בידי דני אינג' ובראד סטיבנס, הגיעה דווקא בעונה בה הוואקום במזרח היה גדול מאי-פעם והסיכה שנתקעה בבלון הציפיות הייתה דוקרת מהרגיל. הסלטיקס נראתה בעונה שעברה כמו קבוצת מיני-גלקטיקוס קלאסי, עם הירארכיה לא ברורה, מנהיג פוטנציאלי שלא מבין את מקומו ובטוח שהוא זה שיציל את המולדת לבדו (אני מדבר אליך, קיירי), עוד כוכב שנותן לבעיות האישיות שלו להוות את התירוץ לחוסר היכולת שלו להשתלב (היי גורדון), צעירים שמרגישים שלוקחים להם את המקום ובמקום להיענות לאתגר מסתגרים בחדר ההלבשה עם מגבת על הראש ועוד כמה חברה שעסוקים במשך כל העונה בלשאול את עצמם מה יהיה איתם בעונה הבאה ומתקשים להפגין בשל כך את הA-GAME שלהם. ומעל כל אלה, קשה היה לפספס בעונה שעברה את המאמן העילוי המוכשר, שמגלה פתאום את אמריקה ולומד איך אוסף של אגואים יכולים להרוס כל תרגיל מתוחכם שנכתב על לוח טקטי
.
אולי בשל כך (ואולי סתם כי היא נתקעה עם לא מספיק כסף פנוי), הקיץ של הסלטיקס מסמל חזרה לשפיות ולתכנית המקורית. לעמדת הרכז, זה שמוביל את הקבוצה, לוהק קמבה ווקר, שחקן שהוא הרבה יותר בצלמו ובדמותו של המאמן סטיבנס, צנוע, כמעט נטול אגו (והקיץ במדי נבחרת ארה"ב בטח הוריד לו גם את המעט שהיה לו),ואחד ששום דבר בקריירה שלו לא בא לו בקלות במה שגרם לו להוציא מעצמו כל הזמן יותר ויותר. לצד כל זה, נערך ניקיון יחסי בסגל, טרי רוז'יר, שהרגיש קצת מיותר במערכת, עזב, מרכוס מוריס וארון ביינס שפתחו בלא מעט משחקים, לא חתמו על חוזה חדש ופתאום יש לסלטיקס מספיק מקום בחמישייה בשביל כל הכוכבים הצעירים (להוציא את היוורד, בראון או סמארט שיתפקדו כשחקן שישי שמקבל מספיק דקות בשביל להיות מבסוט) ושאלת ההירארכיה בסגל של הירוקים, מקבלת מענה די ברור על הנייר ותקבל מענה עוד יותר ברור על הפרקט כשהסטטיסטיקה תלמד אותנו מי כוכבי הקבוצה.
יתרה מכך, החזון שדני אינג' כבר מדבר עליו שנים, בדמות חמישייה של שחקנים שיכולים לשחק במספר עמדות הולך לקבל כמעט בלעדיות בסלטיקס העונה כשמלבד שחקני הרכש, קאנטר ווקר, שאר החברים המשמעותיים בסגל יודעים לעשות דברים מגוונים בעמדות שונות.

אלא שהחזרה לתכנית סטיבנס המקורית, טומנת בתוכה בעיה אחת. כשאתה מגיע עם מכונית משופשפת וישנה לבית הספר התיכון בגיל 17 זה מרשים ומתקדם לזמנך, אבל אם 10 שנים אח"כ אתה נוסע עם אותה מכונית לעבודה זה די פתטי. בוסטון סלטיקס מודל 2019/2020 היא לא בת 17 יותר וסגל שאולי היה מספיק מרשים לפני שלוש שנים, כשתכנית ההשתלטות על העולם של דני אינג' עוד הייתה בשלבי הפיתוח, נראה עכשיו, בשלב מוצר המוצר המוגמר, כמו סוג של כישלון. כן, עונה של 50 ניצחונות והגעה לחצי גמר המזרח, לא ירגשו השנה אף אוהד בירוק.

ההיחלשות המשמעותית בתחזיות בנוגע לסלטיקס נובעת מכמה גורמים עיקריים. בראש ובראשונה, העזיבה של אל הורפורד שלראשונה אחרי שלוש שנים בירוק, החליט לא לספוג אחת בשביל הקבוצה, סירב להפחית בשכרו ומצא את עצמו עם הרבה פחות ירוקים בחדר ההלבשה אבל הרבה יותר ירוקים בחשבון הבנק בפילדלפיה. קשה להמעיט בערכו של הורפורד לקבוצה בקדנציה שלו בבוסטון, מדובר במנהיג על המגרש. דבק התקפי, שיודע להעלות את הטון ברגעים מתים, לתת מקום לאחרים ברגעים חיים יותר, ואחד שברגעי הטובים של הסלטיקס ידע לנגן בהרמוניה יחד עם התזמורת. בהגנה, מדובר ברים פרוטקטור האולטימטיבי, בעוגן ההגנתי שעליו נסמכת שאר החבורה האתלטית וכלי ההרתעה מספר 1 של הגנת הסלטיקס שבפעם האחרונה שבדקתי הייתה אחת הטובות בליגה בשנים האחרונות.

כל זה כבר איננו עוד בעיר השעועית והתחליף שהובא לו, אנס קנטר החביב (והנערץ בגלל דברים אחרים שהם בטח לא היכולת שלו בהגנה), לא אמור להוות שום דבר מהדברים שהורפורד היווה בקבוצה הצעירה הזאת. יתרה מזאת, גם אם נחפור עמוק בסגל של הסלטיקס לא נמצא אף שחקן שעשוי להיכנס לנעליים האלו, כשדניאל ת'יס הגרמני לא מספיק גבוה וגרוע מכך, לא מספיק מוכשר, בשביל להיות התחליף הראוי ואחרים רחוקים מלהיות בשלים מלהוכיח את עצמם.
לעזיבה של הורפורד, שבוודאי תהיה משמעותית, כדאי להוסיף גם את העובדה שמרכוס מוריס וארון ביינס לא יהיו עוד חלק מהקבוצה. שני הוטרנס האלה היוו בעונות האחרונות, לצד הורפורד, את השומנים של הקבוצה, היכולת של סטיבנס לשלוף שפנים מהספסל ולשחק עם החמישייה הפותחת. הם היו חלק משמעותי בריצת הפליאוף של 2018 כשמוריס מספק לא מעט נקודות וריבאונדים ומהווה את האקס פקטור בדיוק כשההגנה מתמקדת בכל השאר וביינס מוסיף רוח לחימה וגיוון בתפקידו כגבוה שני לצד הורפורד ומשפר את היכולות שלו (פיתח קליעה לא רעה מחוץ לקשת) בשביל להפוך את עצמו לאיום התקפי שאי אפשר לזלזל בו. אם במקרה של מוריס עוד אפשר להבין למה הוא לא ממשיך בקבוצה (קיבל מהניקס 15 מיליון דולר לעונה, סכום שלסלטיקס אין איך להשוות), המקרה של ביינס שחתם על חוזה של כ-10 מיליון דולר לשנתיים בפיניקס מעורר יותר תמיהות וקשה לי להאמין שהסלטיקס לא היו מוצאים פתרון לשכר שלו, לו רק היו חפצים בכך.

בלי שלושת הנ"ל המחסור בגבוהים עשוי להיות קריטי בסלטיקס העונה, כשבאופן כללי מעניין יהיה לראות מי משחקני הספסל של הסלטיקס (להוציא את השחקן השישי, שייבחר לקבוצה) ייתן את הטון העונה ויהפוך את הספסל של בראד סטיבנס למשהו ששווה לדבר עליו. נכון להיום, חבורת המחליפים של בוסטון כוללת כמה סקורר-רוקיז' שטעונים הוכחה, את סמי אוג'לייה, שלא ממש הוכיח את עצמו כשקיבל הזדמנות (לפרטים: הסדרה נגד מילווקי) ואת דניאל ת'יס שכבר נמאס לי להעליב. ולא, אם אתם מצפים שוינסט פורייה יהיה השחקן הזה שינצוץ מהספסל, אז כנראה שלא ראיתם אותו בבסקוניה בשנתיים האחרונות.

וזה עוד לפני שנגענו בבעיות של השחקנים שאינם שחקני ספסל בקבוצה: האם גורדון היוורד מסוגל להצדיק את כמעט 33 המיליונים שהוא יקבל השנה ולהזכיר במשהו את הכוכב שהוא היה ביוטה? האם ג'ייסון טייטום ישבור את קיר הרוקיז' המפורסם, בו הוא נתקל דווקא בעונתו השנייה ויחזיר אותנו לנבואה הראשונית עליו כשחקן שהולך להשתלט על הליגה? והאם ג'יילן בראון יפתח סוף כל סוף את הדבר הזה שכל-כך חסר לו ומכונה 'יציבות'?

אז איך בכל זאת בוסטון תצליח העונה? לשאלה הזו יש כמה תשובות:

 1) בזכות קמבה ווקר. שבעיניי הוא שיפור משמעותי לעומת קיירי אירווינג, לא רק בהתאמה שלו לקבוצה אלא גם ביכולות המנהיגות שלו ובמספרים שלו שמשתפרים מעונה לעונה. הוא אולי לא יגיע לפוטנציאל של אירווינג ברגעי ההכרעה בפליאוף אבל עד אז, הוא בוודאי יתרום יותר מאיש העולם השטוח.

2) בזכות שיפור פנימי.  בכל זאת, כדאי להזכיר שמדובר בקבוצה צעירה, עם שני שחקנים בעלי פוטנציאל משמעותי שאף אחד מהם עוד לא חגג 23 חורפים ויכולים להשתפר פשוט בגלל המעמד (ובמקרה של ג'יילן בראון הוא גם הוכיח את זה בפליאוף לפני שנתיים, שכשנותנים לו הזדמנות הוא יודע לקחת אותה). אם אחד מהם לפחות יהפוך להיות האולסטאר שהוא יכול להיות, העונה של בוסטון יכולה להיראות אחרת. ואם תוסיפו לזה, את גורדון היוורד, שאולי בסיטואציה יותר נוחה, עם דקות משחק קבועות בחמישייה ובמרחק עוד קיץ של עבודה קשה לחזור לעצמו, עשוי להשתפר דרסטית – אז גם כאן טמונה הבטחה לא קטנה שמשהו ישתנה לטובה.

3) בזכות דני אינג' הממולח. בחיים שלנו היום, הזיכרון לפעמים נוטה להתעכב על הכישלונות האחרונים במקום לשים לב להצלחות העבר ואולי לכן נראה שקרנו של דני אינג' ירדה, אבל אם נתעלם לרגע מסדרה לא אופיינית של החלטות גרועות או תמוהות (הטרייד על קיירי היה שניהם…) בשני הקיצים האחרונים, כדאי להזכיר ששחקן העבר המורמוני שמנהל את הסלטיקס הוא אחד המנהלים היותר מבריקים בליגה והצליח להרים את הקבוצה הזו במו ידיו, כמעט בלי להחמיץ עונת פליאוף מאז 2008. לאינג' בוודאי יש עוד כמה טריקים בשרוול, כמו גם עוד בחירה של ממפיס (מוגנת טופ 6 בקיץ הבא, לא מוגנת ב-2021) איתה אפשר לשחק ובמידה ונגלה שבוסטון הנוכחית טובה יותר ממה שניתן לצפות, יש סיכוי לא רע שהוא גם לא יהסס להשתמש בשניהם.

4) בזכות קואץ' בראד. ואי אפשר לדבר על הפוטנציאל של הסלטיקס מבלי להזכיר את הנכס הגדול ביותר של הסלטיקס בחצי העשור האחרון – המאמן בראד סטיבנס. סטיבנס אחראי במידה רבה על ההצלחה המוקדמת של הקבוצה הזו לטפס אל השלבים האחרונים של הפליאוף והתווית הדרך שלו, לצד הניווט הנכון שלו בסגל ושיטת ההגנה הבלתי מתפשרת של הקבוצה הובילו אותה להיות מה שהיא היום. לולא הציפיות שסטבינס יצר בעונותיו הראשונות, האכזבה מהעונה שעברה לא הייתה קורית ובלעדיו, מי יודע איך הסלטיקס היו נראים. על-כן, אולי החזרה של הסלטיקס להיות קבוצת אנדרדוג יחסית, ממש כמו שסטבינס אוהב, עם שחקנים שניתנים לשליטה – היא הדבר הכי טוב שקרה לסלטיקס בקיץ. סטיבנס עשה קסמים עם קבוצות אנדרדוג מובהקות כמו מכללת באטלר של תחילת העשור שהגיעה תחתיו פעמיים לגמר או הסלטיקס של לפני עונתיים שטיפסה פצועה עד גמר המזרח. יש סיכוי טוב שהעונה הזו, דני אינג' שוב נתן לו את הקרקע הפורייה ביותר מבחינתו, לחולל את הקסם שלו.

אם כל אלה יקרו,או לפחות חלקם, לסלטיקס יש סיכוי, יותר מסביר לחזור לפונקציה העולה, שייצגה את הדרך שלה עד התקלה של העונה האחרונה. ואם לא? אחרי מה שהיה ב-2018/19, הם כבר בטח מכירים את טעמו של הכישלון…

מה יהיה, מה יהיה?

תחזית אופטימית: קמבה ווקר משתלב מצוין בקבוצת הילדודס והופך להיות מנהיג, ג'יילן בראון וג'ייסון טייטום קופצים עוד מדרגה, אנס קאנטר לומד להרביץ גם בהגנה ואילו בראד סטיבנס שוב מוצא את המוג'ו שלו ויחד עם היוורד שהמשחק שלו מפסיק להיות חיוור כמו הפרצוף שלו, הם נזכרים בימיהם המשותפים בבאטלר ומובילים את הסלטיקס לאליפות המזרח וגמר הליגה. ואת מה שיקרה שם אני אשאיר כבר לפנטזיות האישיות של כל אחד ואחת מהקוראים.

תחזית פסימית: קמבה ווקר מגלה שהחיים תחת הלחץ בסלטיקס הם לא החממה המשעממת של שארלוט ומתקשה להתשלט על העניינים, בראון וטייטום דורכים במקום ובאחד האימונים בראון גם דורך על טייטום וגומר לו את העונה, אנס קאנטר לומד להיות חור גם בהתקפה ואילו בראד סטיבנס מוצא את עצמו דופק את הראש בקיר יותר מדי פעמיים ויחד עם היוורד, שהמשחק שלו נראה יותר טראגי מהפציעה שלו, הם נזכרים בערגה בימיהם המשותפים בבאטלר ומחפשים מישהו שימציא מכונת זמן שתחזיר אותם לשם.

תחזית ריאלית: לא יודע מה איתכם, אבל לי יש תחושה טובה לגבי הסלטיקס. יש משהו במערכת מתפקדת שיודעת לעבוד עם מנהל איכותי ומאמן ברמה גבוהה שגורם לי לתת בהם אמון (ממש כמו במקרה של הלייקרס, רק הפוך). ויש לי תחושה שהשנה הזו, בה הציפיות נמוכות יותר והסגל דליל יותר מצד אחד אבל מאפשר יותר מצד שני, יהיו גם הצלחות. אני הייתי נותן להם 53 ניצחונות ומקום בגמר המזרח.