יש כל מיני שחקנים שכשמדברים עליהם מציינים שהם "המציאו" מהלכים. לאו דווקא הם היו הראשונים לעשות אותם אבל הם אלה שהביאו אותם לידי שלמות. כולם יודעים שד"ר ג'יי המציא את הדאנקים, אבל יש עוד מהלכים רבים שהממציאים שלהם נותרו קצת פחות זכורים, והיום נדבר על אחד מהם. היום נדבר על ארל מונרו.
ארל מונרו נולד בפנסילבניה. בגיל צעיר שיחק הרבה כדורגל וטניס אבל מהר מאוד הגיע למגרשי הכדורסל. ארל שיחק המון עם חברים בשכונה והיה ממציא מהלכים ללא הפסקה מה שזיכה אותו בכינוי תומס אדיסון. במשחק בשכונה שיכלל את יכולות השליטה בכדור שלו ובעיקר עבד על הסיבסוב. באוניברסיטה שיחק בוינסטון סיילם סטייט. בעונתו הראשונה מונרו התקשה וסיים עם ממוצע של 7 נק', הוא רצה לחזור לעיר הולדתו אך המאמן התקשר לאימו ושיכנע אותה שיישאר. בהמשך הכל כבר הלך חלק יותר. הוא קלע 23 נק' בממוצע לשמחק בעונתו השנייה, 29 בעונתו השלישית ו41(!!!) נק' בעונתו האחרונה. באותה עונה הוא הוביל את קבוצתו לזכייה בטורניר המכללות.
ב1967 יצא לדראפט ונבחר במקום השני ע"י הבולטימור בולטס. הבולטס היו גרועים מאוד בעונה לפני וסיימו רק עם 20 ניצחונות. ארל 'דה פרל' כיכב כבר בעונתו הראשונה והקבוצה עלתה ל36 ניצחונות. באותה עונה קלע 56 נק' במשחק נגד הליקרס, ונכנס למקום השלישי בהכי הרבה נק' לרוקי במשחק בעונה. הוא גם מקום שלישי מבין השחקנים שקלעו הכי הרבה נק' במשחק נגד הלייקרס ולא קוראים להם וילט צ'מברליין. באותה עונה סיים עם ממוצע של 24 נק' וזכה ברוקי העונה. עונה לאחר מכן הצטרף לקבוצה ווס אנסלד שזכה בתואר רוקי השנה ובMVP (הישג שרק הוא וצ'מברליין עשו). וסטטיסטיקה איזוטרית אחרונה להיום: היו 6 קבוצות בהיסטוריה ששחקנים שלהם זכו שנה אחר שנה ברוקי השנה, הבולטס הם היחידים שעשו את זה פעמיים. אגב הקבוצה האחרונה שעשתה את זה היא מיניסוטה עם וויגינס וקאט.
עם אנסלד הקבוצה הגיעה לחצי גמר המזרח שם הפסידו לניקס. עונה לאחר מכן הגיעו שוב לחצי גמר המזרח ושוב הפסידו לניקס. בעונת 70/71 הגיעה הקבוצה עד לגמר הליגה שם הפסידו בסוויפ לבאקס. מונרו רצה לעבור לשוק גדול ובמהלך עונת 71/72 עבר לניקס. בניקס הצטרף מונרו לוולט פרייזר לקו אחורי קטלני במיוחד ופלאשי לא פחות. לאט לאט למדו השניים לשחק זה עם זה וההצלחה לא איחרה לבוא. ב1973 הובילו את הניקס ביחד עם וויליס ריד האגדי לאליפות האחרונה של הפרנצייז בהיסטוריה הנראית לעין. עונה לאחר מכן מונרו נפצע ושיחק רק חצי עונה. מונרו המשיך לשחק בניקס ולספק מספרים והרבה רגעי הייליטס.
ב1980 פרש מונרו ממשחק עקב פציעות ברכיים מרובות. ב1990 נכנס מונרו להיכל התהילה.מונרו היה רכז שאהב לתת שואו, אבל בניגוד לאהובי, ג'ייסון וויליאמס, הוא גיבה את זה במספרים. מונרו היה ידוע ביכולות המסירה שלו בהובלת הכדור שלו וביכולת הכדרור שלו. כששאלו אותו פעם איך הוא עושה את זה הוא ענה: "המון פעמים אני בעצמי לא ידעתי מה אני הולך לעשות עם הכדור, ואם אני לא ידעתי אז בטח גם לשחקן מולי לא היה מושג". מונרו שיכלל את הסיבסוב שלו לרמת אומנות מה שפתח לו אופציות זריקה מרובות. מונרו היווה שילוב בין יכולת על המגרש ובין רצון לעשות שואו ולשמח את הקהל. אז הוא לא היה מהנה כמוהו, מצד שני הוא לקח טבעת עם ניו יורק, וכנראה שהוא האחרון שעשה את זה ל100 שנים הבאות, אז כנראה שזה שווה קצת יותר מעוד סרטון הייליטס…
הישגי קריירה:
זכייה באליפות ה-NBA (1973)
בחירה לחמישיית העונה הראשונה (1969)
4 הופעות במשחק האולסטאר (1969, 1971, 1975, 1977)
זוכה פרס רוקי השנה (1968)
בחירה לחמישיית הרוקיז של העונה (1968)
אחד מ-50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA
תגובה אחת
שחקן מדהים
לא היכרתי את יכולותיו .
יכל לקלוע מכל מקום .
אמן ההטעיה והשליטה בכדור.
קואורדינציה מעולה מלווה בשיווי משקל פנטסטי
ללא ספק פרופסור לכדורסל.