היום ארבעים ושניים יום לעומר.
יש המון שחקנים שציפו מהם להיות הדבר הגדול הבא. יש מי שלא עמדו בזה מבחינה מנטלית, יש כאלה שהגוף שלהם לא הצליח לעמוד בציפיות ויש כאלה שסיימו את חייהם בתאונה טרגית. אבל היום נספר סיפור שונה. סיפור על שחקן שהיה אמור להיות הדבר הגדול הבא אבל שילוב של גזענות, חוסר מזל, ונסיבות חיים גרמו לו לא לממש את הפוטנציאל שלו. היום נדבר על קוני הוקינס.
הוקינס נולד בברוקלין. הוא גדל במשפחה קשת יום ולא שיחק הרבה לפני התיכון אך משהתחיל לשחק לא היה ניתן לעצור אותו. הוא כיכב בתיכון לבנים בניו יורק והוביל אותם לשתי אליפויות מדינה כשבשנתו האחרונה הוא סיים עם ממוצע של 25 נקודות. אך המקום שבו נהנה באמת לשחק זה הרוקר פארק בהארלם. הרוקר פארק נחשב עד היום מגרש אגדי שיחקו בו קארים, וילט, ד"ר ג'יי ועוד. דרך אגב זה המקום בו צילמו את הסרט Uncle Drew. הוקינס היפנט את הצופים עם יכולת המשחק הגבוהה שלו אבל בעיקר עם השואו שהוא הביא למגרש. מסירות מרהיבות, קליעות קשות ובעיקר המון דאנקים. לאחר היכולת שלו בתיכון הדרך לקריירת מכללות ולNBA- הייתה סלולה בשביל הבחור הצעיר.
הוא הלך ללמוד באוניברסיטת איווה ואז הכל התחיל להסתבך. הוקינס הואשם שלקח חלק בפרשת מכירת משחקים גדולה שנחשפה באותם ימים. העדות הייתה שהוא לווה 200 דולר מג'ק מולינס, אחד מהחשודים העיקריים בפרשה. הסיפור עצמו ארוך ודי מזעזע וכולל המון גזענות וניצול של בחור מבית חלש שלא מבין את הזכויות שלו. אני ממש ממליץ לקרוא את הכתבה הנהדרת של אלעד זאבי בנושא. בקצרה הוקינס לא הורשה לדבר עם עורך דין, נחקר במשך שישה ימים תוך שמאיימים עליו שהוא וכל המשפחה שלו יילכו לכלא. בסוף הוקינס נשבר וסיפר מספר גרסאות שונות לחוקרים כי רק כך האמין שלא ייכנס לכלא. לבסוף החשודים הראשיים בפרשה הורשעו והוקינס חזר לאוניברסיטה. רק שזו ואף מכללה אחרת לא רצתה לקבל אותו.
הוקינס הבין שחלום חייו והדבר היחיד שהיה טוב בו נגוז. הוקינס היה בדיכאון והסיפור יכול להיגמר בכך שהוא נמצא מת ממנת יתר בקצה הרחוב כמו חברים רבים מילדותו, אך הוקינס לקח את עצמו בידיים והלך לשחק ב-ABL. הליגה שרדה עונה אחת בלבד בה זכה הוקינס בתואר הMVP. לאחר מכן הלך הוקינס לשחק עבור ההארלם גלובטרוטרס. ב-1965 וב-1966 העמיד את עצמו לבחירה בדראפט אך אף קבוצה לא בחרה בו מכיוון שהקומישנר של הליגה, ג'יימס וולטר קנדי, הבהיר לבעלי הקבוצות שהוא לא יאשר את החוזה שלו.
בתגובה לכך הוקינס הגיש תביעה על סך 6 מיליון דולר נגד ה-NBA בטענה שהם פוגעים לו בחופש העיסוק בלי סיבה. בזמן שהמשפט התנהל התחיל הוקינס לשחק בABA- בעונת 67/68. הוא הוביל את הפיטסבורג פייפרס למקום הראשון בליגה. הוא זכה בתואר מלך הסלים ובתואר הMVP- של העונה הסדירה. גם בפלייאוף הצטיין הוקינס והוביל את קבוצתו לאליפות תוך שהוא קוטף תואר MVP נוסף. בעונה שלאחר מכן סבל הוקינס מפציעה בברך והיה צריך לעבור ניתוח.
במאי 1969 התפוצצה הפרשה ולכולם היה ברור שהוקינס לא אשם. הופעל לחץ ציבורי רב כדי לקבל את הוקינס לNBA-. לאחר פשרה בין הצדדים קיבל הוקינס 1.3 מיליון דולר על עוגמת הנפש שנגרמה לו וחוזה ל-5 שנים בסאנס.
הוקינס כיכב בליגה כבר מעונתו הראשונה. הוא סיים עם ממוצע של 24 נק', 10 ריב' וכמעט 5 אס'. אם זאת הוא כבר היה בגיל 27 עם בעיות ברכיים מה שמנע ממנו לשחק ביכולתו הגבוהה ביותר. בפלייאוף נפגשו הסאנס עם הלייקרס בחצי גמר המערב. הלייקרס כללו אז את ג'רי ווסט, אלג'ין ביילור ווילט צ'מברליין. הוקינס כמעט לבדו הוביל את הסאנס למשחק שביעי שם הפסידו ללייקרס.
בשתי העונות שלאחר מכן המשיך להראות יכולת טובה אך לא הצליח להוביל את הסאנס פעם נוספת לפלייאוף. בעונת 73/74 עבר ללייקרס. באותה עונה הוא עדיין המשיך לקבל זמן משחק משמעותי אך זו הייתה שירת הברבור של הקריירה שלו. הוא שיחק עוד עונה בלייקרס ובעונת 75/76 עבר להוקס שם סיים את הקריירה שלו בגיל 33. ב-1992 נבחר להיכל התהילה. ב-2017 מת הוקינס מסרטן בגיל 75.
אני חושב שהמקרה של הוקינס הוא אחד מהמקרים הכי טרגיים שקרו בעולם הכדורסל. כל מי שראה את הוקינס משחק בגיל צעיר היה מוכן להישבע שהוא היה אמור להיות מהאגדות של המשחק. ומעבר ליכולת האתלטית המדהימה שלו הוא הבין המון פאן ושואו למשחק. אבל היו המון שחקנים שלא מימשו את הפוטנציאל שלהם, למה הוקינס יותר מפני הארדווי למשל? כי בניגוד למקרים רבים מדיי של פציעות אצל הוקינס הכל היה מוכן, אבל התערבות של אנשים שלא ראו את האדם השחור הקטן, שהגיע משכונה ענייה מנעה ממנו להיות אגדה. אז אומנם הוא הגיע בסוף לNBA- ואף להיכל התהילה, אך המחשבה מה היה יכול להיות לעולם לא תצא לי מהראש.
תגובה אחת
פשוט מדהים .
שחקן שלא היכרתי ,בעיין לא בוחנת אפשר להתרשם מחוכמת המשחק יכולות.קליעה מסירה הטעיות שהיה באוויר , שילוב של ד"ר ג'י ויכולות המסירה של אירווין ג'ונסון .
מדהים שחקן קבוצתי שיכול לסחוב על גבו קבוצה ברגעי הכרעה.
לא ראיתי אף פעם שחקן כזה ,מדהים
ראיתי.את ג'ורדן משחק ומדהים אך אף פעם לאנאהבצימאת האנוכיות שלו את האני לפני הכל , שחקן גדול אדם בינוני
שאוי חמשחק הקבוצתי אם טוענים שהוא הגדול מכולם לטענתי אף פעם לא היה
קבוצתי ,עשה טובה שמסר …
ראיתי את ווילט ללא ספק שחקן מדהים
ראיתי את מג'יק ובירד .
להבנתי בירד היה הטוב מכולם כשחקן קבוצתי כך הבחור הזה לא פחות אולי אפילו טוב ממנו ובעל יכולות הופעה מדהימות.
באותה נשימה ראיתי כעת באתר המתחרה ,איזכור על מאמן יוטה שעזב את העולם סלואן.
סלואן היה מאמן שבלוני בצורה בלתי נתפסת .
במשחק המכריע מול שיקגו העלה רכז
שני במקום סטוקטון למיטב זכרוני דניס
ג"ונסון שחדר מהצד , והעביר ליוטה את.ההובלה והשליטה במשחק בסיום הרבע השלישי .
המשחק היה כבר בידיים של יוטה ,אך לשיקגו היה קלף מנצח ….
הלוזר האולמטיבי הבני גנץ של יוטה …
סלואן זה החזיר למשחק את סטוקטון באחד ממשחקי הנפל הגדולים שלו…
סטוקטון היה אחד השחקנים הטובים ביותר ביכולת להיכשל במשחקים המכריעים ….
עם סטוקטון במגרש לא היה כל ספק מי תנצח במשחק…
כמובן שיקגו שלא הגיע לה.
משום מה באתר המתחרה
כל מי שלא מבין מתחרה במחמאות לסלואן…
בלואן היה מאמן אמריקאי שבלוני קלאסי המיצג הברור ביותר של השבלוניות חוסר יצירתיות חוסר תעוזה
הכל כך אופיני למעצמה הזו .
בצד השני היה פיל ג'קסון שחשב מעט יותר .
אך המאמנים הרציניים בכדורסל האמריקאי שעדיין יש להם הרבה ללמוד
מהכדורסל האירופי אנשים כמו פופוביץ
קאר , והמאמן של טורונטו ,אנשים בעלי שורשי כדורסל אירופי ,מראים איך באמת צריך להיראות כדורסל קבוצתי .
אפילו האמריקאים מסתבר יכולים
ללמוד בלי שום קשר לכמה מחמאות שקריות ירעיפו על מאמן בינוני .
זו אחת הסיבות העיקריות שאני תא כותב באתר המתחרה.
איך אפשר להתוכח עם בעל אתר
שמסתכל על צבע שחור ומצהיר כי מדובר בלבן….
אלף בית בתקשורת היא שפה משותפת
אי אפשר להתוכח עם אדם המחםש כל רגע להציג.את השחקן האינדיבידואלי הכי טוב במשחק קבוצתי …
כי אין כזה.
כל שחקן טוב הוא תולדה של קבוצה.
של משחק.קבוצתי אימון מפתחות.
לו המצב היה שונה לא היה כל צורך במאמנים ,אגב אחת הטענות של בעל אותו אתר….
שורה תחתונה כדורסל הוא משחק קבוצתי .