שובם של הלוחמים

גולדן סטייט ווריירס – יוסטון רוקטס 99-104 (הלוחמים עולים ל2-3 בסדרה)

2.11 דקות לסיום הרבע השלישי זה קרה. ביתרון של 65:66 לווריירס קווין דוראנט קלע מחצי מרחק ובדרך חזרה להגנה, עיוות את הפרצוף, החזיק את הרגל בחשש ודידה כל הדרך לחדר ההלבשה. דוראנט לא חזר ואני מוכן להתערב שבראש של 90% מהאנשים שצפו במשחקו רצו כבר כתוביות הסיום לשושלת של הווריירס.

מה שקרה לפני כן במשחק רק הצדיק את המחשבה הזו. זה לא שדוראנט היה כל-כך גדול אבל יוסטון גילתה אופי מרשים במשחק אחרי שחזרה כבר מפער של 20 הפרש (ועוד פעם אחת כמעט וחזרה מפער של 15), קרי נראה בכושר קליעה מזעזע, גרין היה רדום מתמיד ואלמנט המפתח בסדרה הזו, ריבאונד התקפה, היה באופן מובהק לטובת יוסטון ברבע השלישי.

כן, זה היה נראה כמו הסוף, כמו הרגע הזה שבו השחקן שהגיע למורת רוחם של רוב אוהדי הליגה מפנה את הבמה ומשאיר את האימפריה בלי מספיק נשק, לספור את רגעיה האחרונים עם דקות אחרונות מול הקהל הביתי באולם המיתולוגי. 4 נקודות רצופות של יוסטון ונטילת היתרון לראשונה מאז אמצע הרבע הראשון רק חיזקו את התחושה – הNBA עשתה זאת שוב וסיפקה לנו תסריט יוצא מן הכלל.

אלא שאז, ממש כמו בסדרת דרמה משובחת, הגיעה התפנית בעלילה. נמצא תסריט טוב יותר, נועז יותר, סימבולי עוד יותר. הלוחמים חזרו. הם לא רק חזרו למשחק הם חזרו לימים האלה, לפני שהיה להם את קווין דוראנט להתהדר בו. פתאום נזכרנו כולנו שלפני שהדוראנטלה הגיע למפרץ, הייתה שם קבוצה לא רעה בכלל…

במצב של שוויון 72 בתחילת הרבע האחרון, הלוחמים התעוררו לאט לאט. פתאום חזרנו לראות את השלשות של קארי אחרי שקבוצה שלמה עובדת בשבילו, את הידית של תומפסון, את ההתלהבות של גרין, החכמה של איגוודאלה, היעילות ההגנתית של לבינגסטון. הקסם של האורקל חזר וליוסטון לא נותרה תשובה.

הווריירס ברבע רביעי אדיר, ניצחו את המשחק, עלו ל2-3 ויסמכו מעכשיו על הסטטיסטיקה שאומרת ש-82% מהקבוצות שניצחו את משחק מספר 5 במצב של 2-2, ניצחו גם את הסדרה כולה. יוסטון? בשביל להיות קבוצה גדולה לא צריך רק לשחק כדורסל יעיל, להשתפר משנה לשנה, להחזיק כמה כוכבים בסגל ולעמוד עם ראש זקוף ולא ליפול. בשביל להיות קבוצה גדולה צריך קילר אינסטינקט וכמו שזה נראה, ליוסטון נכון לעכשיו אין כזה. הלילה במקום להתנפל על הלוחמים ברגע שדוראנט נפצע ולהוציא אותם לחלוטין משיווי משקל, יוסטון נתנה לקסמים לעבודה עליה ועמדה שם וצפתה. הארדן נעלם ברבע הרביעי, פול היה במקרה הטוב בינוני ואריק גורדון לבדו פשוט לא הספיק. בשביל לנצח את הלוחמים, אפילו בלי דוראנט, צריך להיות חיית טרף. הרוקטס היו ברבע האחרון,  במקרה הטוב, כבשים.

*

אז בואו נעשה קצת סדר במה שראינו בבוקר עצמאות זה:

המשחק התחיל בצורה שקולה ויתרון קל של הרוקטס תורגם לשוויון 14 אחרי חצי רבע. אנדרה איגוואדלה התשוש, קיבל דקות מנוחה ודווקא ההכנסה של קאבון לוני עשתה טוב לווריירס. בליץ של הלוחמים כשלוני קוטף ריבאונדים בהתקפה משל היו תפוזים בפרדס וקליי תומפסון מכה פעמיים מחוץ לקשת השאירו את יוסטון בלי תגובה ושלשה של דריימונד גרין שמה את הקבוצה הביתית על יתרון 17:31 שהחזיק עד סיום הרבע הראשון.

תומפסון עם עוד שלשה בתחילת הרבע השני שם את הווריירס על יתרון שיא של 15 נקודות (19:34) אבל יוסטון ממש לא הייתה בעיניין של להיכנע. שיתוף הספסלים פגע בווריירס, האגרסיביות של ננה עצרה את אובר-ההתלהבות של גולדן סטייט, הרוקטס כירסמו את היתרון ופי.ג'י טאקר שלח את ג'יימס הארדן לסל קל שהשלים ריצת 6-18 של יוסטון וצמצם את הפער ל-40:37 בלבד כשעל השעון קצת פחות מ-6 דקות לסיום המחצית הראשונה.

אלא שקווין דוראנט ראה את הנעשה והחליט שלא להבליג. שלשה גדולה שלו, מהסוג שהוא עושה לקליבלנד בסופי משחקי 3 בגמר ה-NBA, החזירה את גולדן סטייט לעניינים מיד אחרי הסל של הארדן ונתנה את האות לריצת 0-17 של הלוחמים כאשר KD מספק מניין נקודות מתוכן. נגמר? נסגר? תחשבו שנית, עד המחצית יוסטון צמצמה את הפער ל-57:43 ובתחילת המחצית השנייה הרקטות המשיכו מהמקום בו הם הפסיקו. הארדן היה בלתי עציר בדקות האלו ויוסטון לקחה ריבאונד התקפה אחרי ריבאונד התקפה (טאקר הנהדר!) וניצלה התקפות של 3-4 פוזשנים בשביל לצמצם עד 65-66 כשעל השעון 2:32 דקות לסיום הרבע השלישי.

נו, אתם כבר יודעים מה קרה מכאן. דוראנט קלע סל, נפצע ו-4 נקודות רצופות של ג'יימס הארדן העלו את הווריירס ליתרון ראשון מאז לוח התוצאות עמד על 12-14 אי אז ברבע הראשון. חדי העין בטח הבחינו בדקות האלו בפרצוף הנערי של סטף, קארי מרצין ונכנס למוד של 'אני המבוגר האחראי פה'. 4 נקודות שלו עד סוף הרבע הורידו את שתי הקבוצות ל-12 דקות האחרונות בשוויון 72 ולמרות החדשות הרעות מחדר ההלבשה של גולדן סטייט על כך שדוראנט לא יחזור כבר הלילה, תקווה קטנה התגנבה לליבותיהם של אוהדי הווריירס, שיש מי שיקח את העניינים לידיים.

והוא אכן לקח. המופע של קארי נמשך ברבע הרביעי ולצד היעלמות של הארדן (5 נקודות בלבד ברבע האחרון) הבהיר לכולם מי בעל הבית עכשיו. הרבע האחרון התחיל דווקא עם שלשה של יונאס ירבקו, 5 נקודות של איימן שומפארט מהצד השני העלו את יוסטון ליתרון 77:79 וקארי המטיר 5 נקודות משלו  בשביל להעלות את גולדן סטייט ליתרון 3 משלה. אריק גורדון שהתעורר (היה איום עד הרבע האחרון) היה שם עם 5 נקודות משלו ואז במצב של 85:86 לגולדן סטייט, קארי שוב הפציץ שלשה מארץ השלשות בשביל להחזיר את הוורירס ל-4 נקודות יתרון כשעל השעון קצת יותר מ-5 דקות לסיום.

גורדון ענה בשלשה אבל התקפת הווריירס הניעה כדור בחכמה ומצאה את קוון לוני לזריקה קלה שנחסמה בעברה והסנטר הגמלוני קלע את שתי זריקות העונשין שלו. כאן נכנס לתמונה עוד שחקן שהיה די בינוני עד לרגעים אלו – דריימונד גרין. הדב המרקד סחט עבירת תוקף מכריס פול (ואז איבד נקודה לקבוצה שלו בגלל תנועת ברך לעבר פול שעלתה ללוחמים בטכנית) ובהתקפה הבאה ניצל את האדרנלין בשביל לקלוע שלשה חשובה שהעלתה את גולדן סטייט ל-5 נקודות. טאקר מהצד השני קלע שלשה אבל רק אחרי שדרך על קו החוץ, מה שביטל את ההישג וקליי תומפסון מחוץ לקשת קלע עוד שלשת מומנטום והעלה את הלוחמים ל89:97, 2:34 לסיום.

השלשה הזאת למעשה סגרה את הסיפור ומכאן ועד הסוף ראינו בעיקר מרתון של זריקות עונשין שלא  שינו את המצב הכללי – 99:104 לגולדן סטייט בסיום, 2-3 ללוחמים שיחזרו לאורקאל ארינה לפחות לעוד פעם אחת.

קלעו לגולדן סטייט: תומפסון 27 (11/20 מהשדה),  קארי 25 (3/11 מחוץ לקשת), דוראנט 22, איגוואדלה 11, גרין 8 (12 ריב', 11 אסיסטים), לוני (9 ריב') 5, ירבקו 3, ליבינגסטון 2, מקיני 1.

קלעו ליוסטון: הארדן 31 (10/16 מהשדה), גורדון 19 (3/10 מ-3), טאקר (10 ריב') 13, שאמפרט ופול 11 (3/14 מהשדה), קאפלה (14 ריב') וננה 6 כ"א, ריברס 2.

*

ועדיין, עם כל הסופרלטיבים לווריירס וניצחון הרוח שלהם היום, בלי קווין דוראנט קשה לי לראות איך הם מנצחים את שני המשחקים הבאים ולכן החדשות המעניינות מבחינתם יהיו מה מצבו של מספר 35 בצהוב-לבן-כחול. דוראנט יעבור מחר (בארה"ב, שזה בעצם אחרי הצהרים שלנו) בדיקת MRI בחלק הרגל האחורי שבין הברך לקרסול (מקום הפציעה שלו) ולאחריו נהיה יותר חכמים.

בשנה שעברה, פציעה של כריס פול במצב דומה הרסה ליוסטון את התוכניות והחזירה את גולדן סטייט לעניינים, האם הפעם אנחנו נקבל את תיקון הצדק הפואטי בעניין הזה?

מה שבטוח שלרבע אחד ועוד קצת, קיבלנו הלילה חזרה את הלוחמים ההם שפעם אהבנו נורא. וגם זה משהו.

מילווקי באקס – בוסטון סלטיקס 91:116 (מילווקי מנצחת את הסדרה 1-4 ועולה לגמר המזרח)

אפשר להגיד שהיינו ממש מתרגשים בשביל מילווקי אלמלא היריבה שלה הייתה נראית כמו שבוסטון נראתה היום. הסלטיקס שלא הצליחה להיכנס לקצב העונה בשום רגע, התמוטטה הערב באופן סופי, השלימה ארבעה הפסדים רצופים בהפרש מצטבר של 65 נקודות ואמרה שלום לאחת מהעונות המאכזבות בתולדותיה.

אז עכשיו יש שיגידו שמילווקי באקס לא כזו טובה ופשוט היריבה שלה הייתה חלשה (אמרו את זה, גם אחרי הניצחון הקליל על דטרויט בסיבוב הראשון). זו כמובן אפשרות, אבל האפשרות היותר טובה היא שיש לנו במזרח קבוצה דורסנית, לוחמנית, מוכשרת ומאומנת היטב. כזו שגם לקבוצות הטופ של הטופ של הליגה (דוגמת אלו שנפגשו הלילה במשחק השני) יהיה קשה לעצור.

"בסוף היום הבנו שאנחנו לא היינו שם (בגמר המזרח) אף פעם קודם והיינו רעבים להשיג את זה" הסביר יאניס אנדקטומבו, הכוכב היווני של האיילים, את הבליץ של הבאקס בארבעת המשחקים האחרונים של הסדרה. זכרונו של יאניס אמנם לא מגיע עד 2001 (היה בן 7 בערך) אבל הבאקס כבר היו בגמר המזרח בשנה ההיא וגם לא פעם קודם, אבל האמת שזה נראה כמו נצח מאז שלמילווקי הייתה קבוצה מוצלחת וזה נראה עוד יותר שתהיה להם אחת כזו לכמה שנים הקרובות. הבאקס, כמו שהם נראו במהלך העונה וכמו שהם מנפקים את הקבלות בפליאוף, לא צריכים להסתפק רק בגמר המזרח והליכה עד הסוף, שכולל את גביע לארי אובריין, לא צריכה להיראות לאף אחד כמו הפתעה.

מילווקי שלטה במשחק מהרגע הראשון ולמרות שכמו ביתר המשחקים לקח לה קצת זמן להתניע היא ניצלה את הרבע השני בשביל לברוח היא פתחה את המשחק מצוין עם 0-8 ו- 3-10 שאותת לסלטיקס שאין להם מה לחפש פה היום. בוסטון התעקשה בכל זאת, חפרה את דרכה חזרה לעניינים ושלשה של מרקוס מוריס העלתה אותה ליתרון הראשון והיחיד שלה במשחק 18-19, דקה לסיום הרבע הראשון. 5 נקודות רצופות של ג'ורג' היל עד סיום הרבע החזירו את היתרון לבאקס שלא על מנת להחזיר.

הרבע השני נפתח כמו הראשון עם ריצה 0-9 של מילווקי עד ל19-31. ארווינג ובראון עוד ניסו לצמצם והורידו ל-6 הפרש אבל מכאן הסלטיקס הרימו דגל לבן. שלשה של מלוקלם ברוגדון שחזרה העלתה את הבאקס ליתרון דו-ספרתי שוב (36:48) וממנו היא לא ירדה עד הסיום.

בסיום המחצית התוצאה עמדה על 39-52 לבאקס, ההפרש המשיך לצמוח ברבע השלישי ויאניס השתלט על המשחק סופית והריץ את הבאקס ל62-80 כשנותרו 12 דקות לסיום. הדקות האלו היו לפרוטוקול בלבד, מילווקי טסה ללמעלה מ-20 הפרש, קיירי החמיץ כמו טירון והדקות האחרונות במשחק ובסדרה היו של המחליפים שלא צמצמו את הנזק – 91:116 בסיום.

אז מילווקי תתחיל להתכונן בניחותא לשלב הבא ורק תצטער על כך שיש להם חמישה ימים בערך עד המשחק הראשון בסדרת גמר המזרח (הם פשוט באמצע הדהרה שלהם) ואילו בוסטון תתחיל לחשב מחדש את דרכה. קיירי אירווינג כנראה יסיים את דרכו בקבוצה (וטוב שכך) ולדני איינג', המחלים מהתקף לב יהיו הרבה דאגות עד הראשון ביולי ובכלל. הסלטיקס גם יצטערו בוודאי כל כך שהם הרסו לעיר בוסטון את האפשרות לבוסטון-סלאם, זכייה של כל ארבעת הקבוצות של בוסטון בתואר אחת אחרי השנייה. הרד סוקס זכו בוורלד בבייסבול באוקטובר, הניו אינגלנד פטריוטס זכו בסופרבול בפברואר והברוינס מובילים 0-1 בגמר ה-NHL שנערך בימים אלו. הסלטיקס אולי יהיו אלופי האכזבות…

קלעו למילווקי: יאניס 20 (8 ריב', 8 אס'), מידלטון 19, בלדסו 18, ג'ורג' היל 16, מירוטיץ' (11 ריב'), ברוגדון ואיליאסובה 10 כ"א, קנאטון 7, פרייזר 6, לופז היה איום ונורא עם 0/7 מהשדה בדרך למשחק ללא נקודות.

קלעו לסלטיקס: אירווינג 15 (6/21 מהשדה), טייטום ומוריס 14 כ"א, ג'יילן בראון 12, הורפורד (6 אס', 7 ריב') 9, היוורד ורוייזר 7 פר קפיטה, ת'יס וסמארט (נפצע אבל יהיה כשיר למשחק הבא…) 4 לראש, וואנאמייקר 3, ביינס היה על הפרקט 10 דקות ולא תרם כמעט דבר.