מאמן מתחיל – פרק ח'

קשה לכתוב ולהתרכז בתקופה שכזו. בתור הבעלים של חברת דיגיטל, המון לקוחות שעובדים באופן פרונטלי חייבים לסגור את העסק שלהם. מכונים לשטיפת רכבים, עסקי הקוסמטיקה והאסתטיקה, כל הטיפולים שהם לא נחשבים לרפואיים ויכולים לעזור לנו במצב הזה. כולם הולכים לרפואה הקונבנציונלית ומחכים לכדור או נוסחה שתפיל אותנו מהרגליים כשהמזרח הרחוק מטפלים עם דיקור. ובכן, כרגיל…

תוך כדי שאשתי מתפרעת עם הקניות אני 'נרגע' עם לצרוח על הילדים של אנשים אחרים. אז אחרי הניצחון האחרון והבשורות על הקורונה, ילדים התחילו להבריז מאימונים. הבנתי אותם. כל הזמן אני שואל מדוע, אבל בלב שלי אני יודע… ההורים מפחדים לשלוח אותם להתרועע עם ילדים אחרים שמי יודע מה מצבם הרפואי. התחלנו להתאמן במרחק יחסית גדול אחד מהשני. קצת זריקות לחימום ולהריץ אותם.

אחד הילדים חש ממש ברע והלך לשבת קצת. הקפטן של הקבוצה. ראיתי את הפרצוף שלו. לאחר מכן המשכנו לתרגל תן ולך, כשרוב הילדים לא מתמחים בכדורסל. אחד הקטעים שהכי הצחיקו אותי הוא שאחד הילדים, שנוהג להשתעל מדי פעם במהלך האימונים, החליט שהוא עושה את זה (עם האווירה המוזרה) עכשיו מול כולם בלייב. הם הסתכלו עליו וניסיתי להמשיך כרגיל.

לצערי, הוא היה חייב לפתוח את הפה ולהגיד משהו. "מה, זה קורונה!" אחרי שהתעטש ואני תפסתי את הראש שלי ואמרתי לעצמי שמה שאני צריך עכשיו זה ילדים בפאניקה. הם התחילו להתעצבן ולהסתכל עליו ולהתרחק ממנו. אמרתי להם שהוא עושה את זה תמיד, והוא לא נדבק, הוא סתם צחק ומסתלבט. לקחתי אותו לצד והסברתי לו שאם הוא מסתלבט על זה בפעם הבאה תהיה לו בעיה רצינית פה. הם, כמובן, הפסיקו לדבר איתו והתחילו לחשוש מהאימון ומהמסגרת. האימון נפסק לרגע עד שהרגעתי אותם בטענה ש"אם הוא היה חולה, כולכם כבר נדבקתם. אין מה לדאוג". חכם מאוד מצידי. העיקר שנרגעו.

מאז ועד היום לא היו לנו אימונים נוספים. הפסיקו את המשחקים והאימונים לתקופה בלתי מוגבלת, כמו שבטח תיארתם לעצמכם. אני מנסה לשמור על קשר איתם עד כמה שאני יכול. הלוואי שהיה לי יותר זמן להשקיע בהם, אני חושב לפעמים. נקבע שיחת זום למחר.