שאלת השבוע – יום ה': איזה שחקן פעיל אהוב עליך בליגה
שי אבן צור: פטריק בברלי
הפעם הראשונה שהתוודעתי לקיומו של פטריק בברלי היתה כשהוא פצע את ראסל בסיבוב הראשון של פלייאוף 2013. לא התחלה מי-יודע-מה בהתחשב בעובדה שבאותה תקופה הייתי מעריץ נלהב של ראסל.
אחרי שראסל הבריא יצא להם להיפגש שוב ובניגוד לציפיה שלי שהפעם בברלי יתנהג יותר יפה הוא פשוט המשיך מאותה נקודה בדיוק. באותה תקופה סיקרתי משחקים על בסיס קבוע ובסיקור של המשחק הזה כתבתי על בברלי דברים לא ממש מחמיאים. דבר אחד בטוח – מאותו רגע הוא כבר הצליח למשוך את תשומת ליבי.
אחרי שזה קרה גיליתי שמדובר בסוג השחקנים/אנשים שתמיד אהיה בעדם – אנדרדוג.
שום דבר לא בא לו בקלות, כל הקריירה שלו הוא נאבק. בתחילת דרכו המקצוענית שיחק באירופה בדנייפרופטרובסק ואחרי כן באולימפיאקוס ואז בסנט פטרסבורג – לא נראה מי יודע מה, נכון?
אבל, וזה אבל גדול, ברגע שהוא קיבל את ההזדמנות הראשונה לשחק ב NBA ביוסטון, הוא תפס את קצה החוט הזה ומשך בכל הכח. הוא לא השפיל מבט בפני אף אחד (זוכרים את ראסל מתחילת הקטע?), נלחם כמו אריה ובאופן כללי נתן את כל מה שיש לו בכל ערב נתון ע"מ להגיע למעמד שלו היום – אנרג'ייזר ומנהיג שמחדיר מוטיבציה, אמונה ורוח לחימה בחברים שלו לקבוצה. קרציה מטורפת שמתסתכלת את השחקנים שמולו וגם שחקן שיודע לעשות את הדברים שמנצחים משחקים כמו חטיפה ברגע מכריע (זוכרים את החטיפה ללברון בשניות הסיום של הדרבי של השני של LA השנה?), שלשה בתזמון הכי מושלם ועוד כהנה וכהנה. פאקינג ווינר!
נכון שאוהדי היריבות רואים בו שחקן מלוכלך אבל זה לא מזיז לו כי הוא בדיוק מסוג השחקנים שאוהדים מתים עליהם כשהם משחקים עבור קבוצתם ושונאים עד העצם כשהם משחקים נגדם.
פרטים אצל ביל ליימביר ויחיאל אבן צור – תמיד אהבתי שחקנים כאלה.
6 תגובות
מעולה שי, אחלה פוסט.
בברלי מסוג השחקנים שגם אם יקלע 2 נק' ההשפעה שלו על המשחק יכולה להיות כמו זו של כוכב.
לא שחקן טוב כמו טאקר, גם לא מגן ברמה שלו לדעתי, אבל האנרגיה שלו באחוזון העליון
פוסט מצוין על שחקן נשמה אדיר. משחק עם כל הלב, קשה להאמין ששחקן בגובה 1.85 יצליח להקשות על דוראנט או לחסום את לברון.
ההגדרה המושלמת של בולדוג
טוב שייקה תודה.
איזה פלא אבל שני שחקני הנשמה האלה, בברלי וטאקר, באים מיוסטון!
🙂
גם אני אוהב שחקני נשמה כאלה שנותנים את הכל ומציקים ליריבה. בעצם מי לא רוצה שחקן כזה בצד שלו?
אבל, בברלי לפעמים עובר את הגבול וגולש למשחק מסוכן. יש הבדל בין להציק ולהיצמד לחולצה לבין לעשות תנועות מסוכנות לשחקן עליו אתה שומר. לא נראה לי שמה שעשה לווסטברוק מכוון, ועדיין.
איך הרגשת כלפיו במקרה הזה?
במקרה של מה שהיה עם ווסטברוק? אני בצד של ראסל, לא אוהב שחקנים שמגזימים, למרות שאני לא חושב שהוא מנסה לפצוע בכוונה.
פי ג'יי טאקר הוא ההוכחה שלא צריך להיות בברלי או ליימביר בשביל להיות בולדוג מוערך ומשמעותי. בעיני בברלי, ארמסטרונג, ליימביר, לא רק רצו השפעה על המשחק, אלא גם לקחת חלק מהתהילה בדרך היחידה שאפשרית להם: במשחק שלילי.