משחקי פוסט-מימונה מוקדמים, איכותיים ושל חצי גמר אזורי ב-NBA (מתעדכן)

לפני שהתחלנו אפילו עם חצאי גמר אזוריים, אנחנו מתחילים עם דנבר נגד הספרס אצל הנאגטס מחר על הבוקר ומחזקים את קוקטייל המשחקים בערב עם חצי גמר מזרחיים. יש לנו עוד סדרה לא סגורה, שווה לקרוא ולהתעדכן

דנבר נאגטס (3) – סאן אנטוניו ספרס (3) – 5:00, יום ראשון

אחרי שרודי גיי הגדול החזיק את הספרס כשהמשחק היה עוד צמוד, דרוזן ואולדריג' נתנו מעצמם מעל ומעבר ויוקיץ' כיכב ומיצב את עצמו ברמה הגבוהה של השחקנים בליגה, נשאר רק העניין של סגירת הסדרה: הקבוצה המנוסה והאפורה יותר מול הקבוצה הצעירה, הרעננה, הקופצנית ושנכנעת במצבי לחץ. המפתח של סאן אנטוניו הוא להשבית את ההתקפה הקבוצתית של דנבר. המפתח של דנבר הוא למצוא את המאץ' לגארד התורן בהגנה. אלה שני ה-דברים שלמדו שמשנים בסדרה הזו. משחקים גדולים של וייט ודרוזן נגמרו בנצחונות לספרס, בעוד שכשהנאגטס הצליחו לייצר נקודות ברמה גבוהה הם ניצחו את המשחקים. במשחק האחרון הספרס גרמו לנאגטס להוסיף חטא על פשע: בנוסף ליום רע של דנבר, הם נתנו רק לשחקן אחד באמת לתפקד. זה מה שישבור אותם לחלוטין.

בסרטון: גרנט היל ו-NBA GameTime מנתחים את משחק 6, ופופ מייבש מראיינים החל מ-1:07

לקראת המימונה והמופלטות, הלב אומר נשאר ללכת עם השחקן הכבד ביותר על המגרש. למרות שדנבר מוכשרים בערך כפליים מסאן אנטוניו, הם בעיקר מגיבים בסדרה הזו, וכמו שכבר למדנו ממערכות בחירות עקובות מדם: מי שיוזם אולי לפעמים יפסיד בקרב, או ינצח במערכה כולה.

הימור מושכל: 7 לספרס.

מילווקי באקס (0) – בוסטון סלטיקס (0) ראשון, 20:00

שתי הקבוצות שגרמו לקבוצות אחרות לוותר על תענוג הפלייאוף בסוויפ. את האמת שבצורת המשחק של מילווקי לא היה לדטרויט צ'אנס, אבל עם בוסטון הרגיש דווקא שהם מנצחים בזכות הכישרון ולא בזכות האימון. עם כל הכבוד לאינדיאנה הסופר-חביבה, לא היה להם יוצרים ברמה הכי גבוהה והם עדיין הצליחו להאט את בוסטון למשך 4 משחקים. אם אני הייתי בראד סטיבנס, הייתי די מודאג. מקבוצה שיש לה את קיירי, הורפורד, היוורד, טאטום, בראון ועוד כלים התקפיים מצויינים איפושהו להיכנע לבוגדנוביץ', תד יאנג וטרנר? משהו שם חורק וזה לא הפעם הראשונה שאנחנו מדברים על זה העונה.

בקרב בין המאמנים בעונה שעברה בראד סטיבנס היה גדול כמה וכמה מידות על המחליף של ג'ייסון קיד, ג'ו פרונטי, שכבר כמה פעמים שמעתי שהוא טוב בהנהלת חשבונות אבל לא בהפעלתו האימתנית של יאניס אנדטקומבו. אם מילווקי ייתנו לבלדסו החזק להכניס את קיירי למשחק אגרסיבי ולטלטל אותו בכל מהלך, לסלטיקס אין סיכוי.

המפתח של בוסטון לעומת זאת הוא אחד משניים: לשים על יאניס שחקן חזק ממנו (הורפורד מתאים למשימה), כי כמו שראינו במשחקים קודמים עם ההמלצה שלי על פילי נגד מילווקי, חייבים לשים עליו ביג מן שיתמודד עם האתלטיות שלו. זה או זה, או שאתה שם עליו שחקן פטריק בברלי או כריס פול סטייל שיכול להוציא לו את הכדור מהידיים בכל שנייה על השעון.

בסרטון: למה קשה כ"כ לעצור את יאניס?

הימור מושכל: מילווקי יגיעו יותר בפוקוס וינצחו בפער. ב-16 בסיום.

גולדן סטייט ווריורס (0) – יוסטון רוקטס (0) ראשון, 22:30

אחרי סדרה שלקחה הרבה יותר זמן ממה שציפינו, הווריורס עברו את הקליפרס, שהצליחו להפתיע אותם בשני משחקים – במשחק הראשון הווריורס היו פשוט שאננים ברמה מביכה ובמשחק השני הכל התחבר והלך לקליפרס. בכל מקרה, גם כשהכל הולך לקליפרס, זו לא קבוצה שצריכה להדאיג יותר מדי את הלוחמים. נקודה למחשבה היא הפציעה של דמרכוס קאזינס. אז נכון שהוא לא היה פקטור כל כך משמעותי אצל הווריורס, אבל משהו שאני יכול לקחת ולבדוק ממנו העונה זה את מדד ה +\- שלו במהלך השהות שלו על המגרש.

לפי הנתון הזה מבסקטבול רפרנס, דמרכוס קאזינס הוא בין הממוצע לנמוך מבחינת המדד הזה. כלומר, הוא פחות מועיל גם כשהקבוצה שלו לעתים מנצחת. אנדרו בוגוט לא הרבה יותר טוב ממנו, אבל גם לא דורש את הכדור אצלו כמו קאזינס. בתיאוריה, האבידה של קאזינס היא לא גדולה לווריורס, אבל מה שגדול הוא ההתקצרות ברוטציה בשחקן איכותי. כל אחד בקבוצתו היה מעדיף את קאזינס על קוון לוני, לדוגמה. השאלה היא איך הווריורס יסתדרו עם פחות גבוה איכותי בסגל.

בצד השני יוסטון וג'יימס הארדן היו מצוינים מול יוטה. אני, שתכננתי שיוטה יעשו להם הרבה יותר צרות והתפלאתי לראות שהמצב הוא 3-0 בסדרה (מה לעשות, הם לא היו במשחקים המוקדמים כמעט ובקושי ראיתי) – התרשמתי מאוד. הם משחקים כמעט אותו הדבר, כשההתקפה מתבססת על הארדן ופול ובהגנה מדובר במאמץ קבוצתי, כשהארדן הפך להיות מגן סביר, במיוחד על אנשים גדולים ממנו: אנשים שהוא יכול להתמודד איתם למטה ופחות להתעייף בהגנה עליהם. הם זכו עם כמה גבוהים\סמי-גבוהים יחסית אתלטיים בדמותם של קאפלה ופאריד שיכולים גם לשמור על פורוורדים נמוכים וככה להחליף את הארדן במשימות הקשות יותר הגנתית.

בסרטון מעלים שאלה: האם הג'אז היו משוגעים כשהחליטו לשמור על הארדן בצורה הזו?

הפעם זה יהיה של יוסטון, שבאה רגועה יותר ואחרי מנוחה. ב-8.

דנבר נאגטס (0) – פורטלנד טרייל בלייזרס (0) שני, 5:30

לאחר התצוגה הדי מאכזבת של הנאגטס העדיפה בהרבה בסדרת הפלייאוף מול הספרס, גילינו שהקבוצה הזו נשלטת לחלוטין ע"י היריבה. כמובן, זה פונקציה של איכות האימון של מייק מאלון והניסיון של השחקנים, אבל נראה פה משהו ברור מאוד: דנבר שיחקו במשחק של הספרס וניצחו את הסדרה בקושי. כן, אל תגידו לי שהם ניצחו ביותר מדי אומץ וגבורה, כי אם לסאן אנטוניו היה שכל לעשות פאול 27 שניות לסיום, אולי היינו רואים משהו אחר לחלוטין וסאן אנטוניו הייתה בטור הראשון, מחכה לנצל את הפציעות של הגבוהים בפורטלנד.

מאזן הכוחות כאן שונה לחלוטין. בזמן שלפורטלנד יש גארדים שהוכיחו בפלייאוף שהם יודעים להרים את הרמה, דווקא ג'מאל מארי וחבריו מול דרוזן (שנתן סדרה סבירה במונחים דרוזניים) לא היו יציבים בלשון המעטה.

פורטלנד הרשימה בענק מול הת'אנדר, ובמשחק בו דנבר עייפים, הבלייזרס ייקחו את יתרון הביתיות.

גולדן סטייט ווריורס (1) – יוסטון רוקטס (0) רביעי, 5:30

מה שמאפיין את המשחקים בסדרה של הלוחמים מול הטילים הם: המשחק של הטילים, הניצחון אצל הלוחמים. עם כל הכבוד להארדן ופול, דוראנט פעם-אחר-פעם עשה מה שעולה על רוחו מול שומרים נמוכים ממנו. המסקנה? לשים עליו מישהו גדול יחסית, זריז (היי פאריד\קאפלה) ושיצליח גם לעזור בריבאונד. הארדן לעומת זאת יודע לשבור את המשחק של הווריורס עם אחזקה בכדור בלתי נסבלת והוצאת כוחות שנראים כבלתי נגמרים. מה שיורד דווקא אלה האחוזים שלו, ובמשחק הראשון הוא לא גירד את ה-40% מהשדה.

יש טענות קשות על השיפוט של המשחק הראשון בטור של ניב שכטר – אבל הוא לא היה שיוויוני, לא לפה ולא לשם. יש קונצנזוס על שיפוט נגדי לטובת הלוחמים, אבל בואו נגיד שגם סטפן קרי לא היה צריך להיות בבעיית עבירות כל כך מאוחר במשחק. או שאולי… זו העבודה הנכונה והטובה של ד'אנתוני.

בעולם בו אין את קווין דוראנט, הרוקטס לוקחים את הסדרה בהליכה אחורה. בעולם בו יש את קווין דוראנט, הרוקטס מפסידים את הסדרה, ואת האמת – שאפילו לא בכבוד עם השטויות של כריס פול. אפילו הם צריכים להתבכיין לשופטים על כל שריקה ולעשות בלאגן. כי זה המשחק של הרוקטס היום – הם מנצחים את הווריורס לא בכישרון, לא בדריכות ולא בשטף המשחק או בכדורסל.

הם מנצחים את הווריורס בסטטיסטיקות. ככל שהסטטיסטיקות יהיו לטובתם ואריק גורדון ימשיך לנפק הופעות ששוות שחקן מוביל בפלייאוף, יש להם על מה לשחק.

דנבר נאגטס (1) – פורטלנד טרייל בלייזרס (1) שבת, 5:30

אחרי שבאמת לכלתי על דנבר כל הסדרה נגד סאן אנטוניו והייתי בטוח שהם לא יצליחו לעבור שלב, הם גם נראו טוב מול פורטלנד במשחק הראשון. טרי סטוטס ישר השכיל ולקח מסקנות הלאה, והובילו אותם לרבע הביתי החלש שלהם בפלייאוף בכל הזמנים ברבע השני. מה שהיה ניכר הוא שהמשחק היה בקצב ניקוד שפורטלנד לחלוטין יכולים לשרוד את דנבר.

זה המפתח שלהם להבא, ומישהו שאפשר לחלוטין לציין אותו לטובה בפלייאוף הוא מו הארקלס אצל הבלייזרס – 8.9 נקודות, 5.6 ריבאונדים, 1.3 חטיפות ו-1.1 חסימות למשחק. לצערם של פורטלנד הוא סיים את המשחק הקודם עם פציעה בקרסול. לבינתיים קאנטר נותן את פלייאוף חייו (לא פחות ולא יותר) ומצליח לתת אוויר ליוסוף נורקיץ' עם 15.3 נקודות במעל ל-60% מהשדה ו-9.6 ריבאונדים עם פציעה בכתף. אפשר לקרוא על מה הוא חווה כאן:

דנבר מהצד השני צריכים לשאוף כמה שיותר לרוץ ולעייף את פורטלנד; בזמן שמצבת הבריאים של פורטלנד הולכת ואוזלת, דנבר כבר למדו לבנות על מייקל פורטר ג'וניור לעונה הבאה. ג'מאל מארי גם במצבת הפצועים של דנבר עם פציעת מפשעה, מה שאני מקווה שלא יגביל אותו במשחקים ושנמשיך לראות סדרה (שלכאורה הכי פחות מעניינת) אבל מרתקת לבד. אולי הסדרה שהיא מתאימה למשחק מוחות בין מאמנים, כאשר אנחנו כבר מכירים את מה שהשחקנים יכולים להשאיר על השולחן ומה לא.

היום חוזרים לפורטלנד והמשחק יהיה בידיים שלהם.