אחד ביום: ליוסטון אסור למות!

3:30: יוסטון רוקטס (4) – גולדן סטייט ווריירס (1) [0-2 לווריירס בסדרה]

לא יודע כמה מהקוראים ביקרו פעם באיי סבאלבארד (לא יודע גם כמה אנשים בכלל קוראים את מה שכתוב כאן…), אבל מי שעשה זאת בוודאי ידע להגיד שזהו אחד המקומות יוצאי הדופן בעולם. הארכיפלג שנמצא אי-שם בצפון העולם באוקיינוס הארקטי ושייך לנורבגיה ומספר התושבים שבו לא מגיע ל-3,000 איש, לא זכה לפרסום רב ואם זכה, אז עשה זאת בעיקר בגלל העובדה שיש בו את כספת הזרעים הגלובאלית שאמורה לשמש את האדם לאחר יום הדין ומהזרעים שבה יהיה אפשר להקים את עולם הצומח בעולם שנית.

אבל סבאלבארד היא לא רק המקום ממנו העולם יצמח שנית אחרי שואה גרעינית או משהו בסגנון אלא גם אזור שבו לא מעט מדינות מתעניינות בשל מרבצי הפחם והנפט בסביבתו וגם מקום שבו קשה מאוד לחיות בשל מזג האוויר הקשה ששורר בו והטמפרטורות שמגיעות בחודשים החמים של השנה (יולי-אוגוסט) ל7 מעלות בשיא.

אלא שלא רק לחיות קשה בסבאלבארד, למות קשה פי כמה וזאת מסיבה פשוטה – בסבאלבארד יש חוק, שנחקק בשנות ה-20 של המאה הקודמת, לפיו אסור למות בשטח האיים. לא מדובר כמובן במוות בלתי מתוכנן כמו שקורה מדי פעם בעולם אלא במוות שיש סימנים לבואו כגון מחלות, זיקנה וכיוצא באלו. אם בכל זאת אתם בסבאלבארד ומעוניינים למות מאחת הסיבות האחרונות (תרתי משמע) אז תצטרכו לקחת מעבורת או מטוס (או כל כלי תחבורה אחר, אבל אין יותר מדי כלי תחבורה זמינים למקום הזה שלא מחובר בכבישים לשום מקום ואפילו בתוך עצמו) לחלק היבשתי של נורבגיה ושם לסיים את חייכם.

מדוע קיים בסבאלברד החוק המשונה הזה? הסיבה דווקא הגיונית. בשנים 1918-1919 עשתה מגפת השפעת הספרדית שמות ברחבי הגלובוס וקטלה למעלה מ-50 מיליון איש ברחבי העולם (על כך ועל למה זכתה המחלה בשם הלא מחמיא 'הספרדית' בפעם אחרת. חוקרים, רופאים ומדענים ניסו למצוא בשנים שאחריה את הסיבות להתפרצות המחלה ואחת מההשערות שהיו להם הייתה שהיא פרצה בגלל שרידים של אדם שנמצאו במצב שלם באלסקה קבורים בקרח ונשאו את הנגיף שהועבר לעולם כתוצאה מהמפגש של אנשים שונים עם הגופות. ומכיוון שבסבאלבאד יש קרח עד, מה שאומר שגופות הקבורות באדמת האיים, לא ירקיבו לעולם, החליטו בנורבגיה לאסור על המוות בארכיפלג, רק כדי שלאף אחד לא יהיה חשק גם להיקבר בטעות במקום…

בקיצור, זו הרפתקה מאוד מעניינת ומומלצת לבקר בסבאלבארד או כמו שאומר הביטוי 'לראות את סבאלבארד ולא למות…'.

אנשים בסבאלבארד אינם היחידים שאסור להם למות. גם יוסטון רוקטס שתארח הלילה למשחק מספר 3 בסדרת חצי גמר המערב את האלופה, גולדן סטייט ווריירס היא קבוצה שאסור שתיגמר מוקדם מדי. הסדרה שרוב הפרשנים (הפעם אני לא ברשימה) ציפו שתהיה מותחת ומסקרנת היא היחידה שלא הגיעה למצב של שוויון אחרי 2 משחקים ועל אף שהיו בה שני משחקים צמודים, התחושה היא שגולדן סטייט קצת גדולה על הרוקטס, לא רק בתוצאה.

אבל ליוסטון אסור לוותר. אסור לה לוותר כי איך שלא מסתכלים על זה היא התקווה שקבוצה כלשהי סוף-סוף תביט ללוחמים בלבן של העיניים, תישיר אליהם מבט ותהיה יריבה שוות כוחות אליה. יוסטון היא הקבוצה שחייבת לערער את הביטחון של הלוחמים, גם אם היא לא תכריע אותם בסופו של דבר. הלילה זה המשחק שלא רק שהוא משמעותי למורשת של יוסטון הנוכחית (כריס פול, במיוחד במקרה שלך) אלא גם משמעותי למאמץ של הליגה הזאת לייצר איזושהי תחרותיות ללוחמים. פיגור של 3-0 משמעותו מבחינה סטטיסטית הוא מוות (100% אי הצלחה לחזור מפיגור כזה עד היום) וליוסטון אסור למות היום.

בשביל שהרוקטס ימשיכו לגרום לאוהדים שלהם ולאחרים להאמין שהם מסוגלים לנצח את הווריירס בסדרת הטוב מ-7 משחקים ובכלל, הם צריכים לשפר כמה אלמנטים במשחק שלהם:

קודם כל, ריבאונד. גולדן סטייט החטיאה בסדרה עד כה 86 פעמים מהשדה. היא גם קטפה 26 ריבאונדים בהתקפה (פי 2 מיוסטון) או במילים אחרות: ב30.2% מההתקפות שלהם הווריירס לקחו את הכדור החוזר. אלו בדיוק הפוזשנים העודפים שנתנו לווריירס את שני הניצחונות שלהם, זה ההבדל בין לנצח באוקלנד לבין לחזור הביתה עם הזנב בין הרגליים. קלינט קאפלה רושם 8 ריבאונדים למשחק בסדרה הזו, זה יותר מארבעה ריבאונדים פחות מהממוצע שלו העונה. דריימונד גרין שואב 10.5 כדורים חוזרים למשחק בסדרה הזו, זה 3.2 ריבאונדים יותר ממה שהוא נתן העונה. אז נכון, ריבאונד זה מאמץ קבוצתי אבל קאפלה חייב להיות אגרסיבי יותר ויוסטון כולה צריכה להבין שעל הדברים הפושטים הללו היא תקום ותיפול.

דבר שני, אם תשאלו אותי, יוסטון צריכה לחשוב על דרכים אחרות לעשות סלים חוץ משלשות. כן, אני יודע, היא משחקת ככה כל השנה והשחקנים שלה אולי לא מכירים משהו אחר. כן, אני יודע, מבחינת אחוזים אפקטיביים הם קולעים יותר טוב מגולדן סטייט. אבל בתחושה שלי, בדיוק ברגעים החשובים השלשות של הרוקטס הולכות החוצה. כי למרות המתמטיקה הפשוטה שאומרת שקליעה משלוש שווה 50% יותר מקליעה מטווח 2 הנקודות, הסיבה לכך היא שהיא מנייה הרבה פחות בטוחה. יש לי 27 סיבות למה יוסטון צריכה לסמוך פחות על השלשות ולנסות למצוא גם דרכים אחרות לשים את הכדור בסל, אלא שהרוקטס עם 87 ניסיונות ל-3 (מתוכם הם קלעו 31 שמתרגמים ל35.6%, בדיוק האחוזים העונתיים שלהם!) לעומת 58 ניסיונות ל-3 של הלוחמים ממשיכים באותה הדרך. וזה כמובן בסדר, ואני יכול להבין את מי שיכתוב שהעצה הזאת די מטומטמת ולא רלבנטית,  רק שזה פשוט לא עובד והתוצאה כרגע היא שני משחקים לטובת הווריירס. וכשמשהו לא עובד (והוא גם לא עובד במשחק מספר 7 בשנה שעברה) אז אולי כדאי לנסות משהו אחר. או פשוט לגוון קצת יותר. זה כל מה שאני מבקש.

ויש כמובן את ג'יימס הארדן. לא, אני לא בא לבקר אותו כמו כולם, הוא משחק את המשחק שלו והוא טוב מאוד בזה ומה שניב שכטר הראה פה בנוגע להשוואה בינו לבין דוראנט מדויק למדי.  אבל הארדן מגיע למשחק כשהעין שלו מציקה לו (מסתבר שמי שרוצה לתקוע אצבע בעין סימבולית לווריירס, מקבל אחת לא סימבולית בכלל) ויוסטון תקווה שזה לא יפגע כהוא זה במשחקו. כי נכון לעכשיו אבל כהוא זה, יוסטון לא יכולה להרשות לעצמה.

האם יוסטון תראה לנו משהו אחר ממה שראינו בסדרה הלילה? האם היא תגרום לנו להמשיך להאמין בה? או שאולי זו הולכת להיות הסדרה הכי משעממת בסיבוב הנוכחי ודוגמא מוחשית להרים שמולידים עכברים. מי יודע? בשלוש וחצי הלילה נדע כולנו. לילה טוב!