אחד ביום: מניפולציית השיווק של טורונטו

3:30: טורונטו ראפטורס – מילווקי באקס (0-2 לבאקס בסדרה)

לפני כמה שבועות נסעתי באחד מרחובות עיר הבירה כשעיניי נחו על אוטובוס שנסע לפניי ובחלק האחורי שלו הופיעה הפרסומת הבאה: "טחינה ירושלים. 100% שומשום אתיופי".

אף על פי שאינני חובב טחינה (את התחביב הזה אני משאיר למומי)  ולא בקיא גדול בשאלה 'מה נחשב לטחינה איכותית', הפרסומת החביבה הזו המשופעת בצבעי תכלת עזים ונאים גרמה לי לחשוב על רכישת קופסת טחינה ירושלמית בביקור הבא בסופר. אלא שמקצה הזיכרון עלה לי בראש נתון שדי הייתי בטוח באמיתותו – כמעט כל השומשום אשר אנו משתמשים בו בישראל מגיע מאתיופיה.

ואכן, בדיקה פשוטה אצל חברנו, דוקטור גוגל, הוכיחה מעל לכל ספק – למעלה מ-95% מהטחינה שמיוצרת בישראל מופקת משומשום שמקורו באתיופיה (יש שלושה זנים של שומשום אתיופי אם תהיתם) כשרק המעט שבמעט מופק משומשום הודי או משומשום מקומי (פיתוח חדש שלא ממש צבר תאוצה).

כמובן שהמניפולציה השיווקית בה השתמשה חברת הטחינה המדוברת איננה המצאה שלהם. המבוגרים בין הקוראים בטח זוכרים את הפרסומת הידועה של מסטיק אורביט ללא סוכר שניסתה למכור לנו 'מסטיק שמוריד את החומציות בפה'. המסטיק של חברת אורביט דאז אכן הוריד את החומציות בפה אבל כמוהו עשה כל מסטיק אחר, עם סוכר או בלעדיו שהייתם לועסים. יתרה מכך, גם אם הייתי לועסים חתיכה של נייר שבמקרה תלשתם מאיזה מחברת, הייתם מגיעים לתוצאה דומה. פשוט מאוד כי פעולת הלעיסה היא זו שמורידה את רמת החומציות בפה…

אני לא זוכר במדויק איך קוראים לתופעה השיווקית הזו בה מוכרים לכם את אותו מוצר רגיל שכולם מוכרים באיצטלה של משהו חדש ומהפכני (שלרוב פותר בעיה שלא ידענו על קיומה) אבל אם הייתי צריך לתת לה שם עכשווי אולי הייתי קורא לתופעה הזו 'טורונטו ראפטורס 2018-19'.

גם הקבוצה של ניק נרס, כמו טחינה ירושלים, מנסה לשווק לנו משהו שיש ללא מעט קבוצות, כהצלחה בלעדית שלה. גם הקבוצה של ניק נרס משווקת מוצר ישן באמצעות סיסמה חדשה ודגש על מרכיבים אחרים ומצפה שלא נשים לב להבדל. אבל גם אצל הקבוצה של ניק נרס, כמו אצל עוד מניפולציות שיווקיות, קשה אחרי תקופה של זמן שלא לשים לב שאין שום הבדל בין מה שהיה ומה שיש עכשיו.

הראפטורס אמנם עברו שני שלבים בפליאוף הנוכחי, כמו שעשו בכל אחת מהשנים האחרונות בהן נתקלו ביריבה פחות טובה (או כזו שאינה כוללת את לברון ג'יימס). אלא שכמו בעונות הקודמות, כך גם הפעם, ברגע שהקנדיים נתקלים במשוכה קצת יותר גבוהה וקצת יותר איכותית מהם, הם נעלמים דום. נמוגים כלא היו. מתאבקים ברוח (מתאבקים מלשון 'הופכים לאבק', או מלשון המילה האפריקאית המתארת הפיכה לאבק – איבאקה).  

שני המשחקים בסדרה, עשו לכל מי שעוקב אחרי הראפטורס בשנים האחרונות פלאש בק לסדרות עבר של הקבוצה הזו בפליאוף המזרח. התשנקות ברגע האחרון אחרי הובלה במשך כל המשחק, בלו אאוט מוחלט בדיוק כשצריך להתעלות, שחקנים שפשוט לא מופיעים למעמד, ספסל מוכשר שלא תורם מאומה בדיוק כשצריך אותו, נשק שמתאים לליגה הסדירה ונתקל במעצור ברגע האמת – את כל המאפיינים המוכרים האל ועוד ראינו כבר בשני המשחקים הראשונים. ואם ההיסטוריה היא איזושהי אינדיקציה אז בטח מצפה לנו גם איזושהי שמיטה של 25 נקודות הפרש ולפחות משחק אחד של 5% אחוזים מהשדה של קייל לאורי.

כן, אמנם כבר היו דברים מעולם וקבוצות חזרו מפיגור כפול אחרי שני משחקים אבל לא נראה שלראפטורס יש מה למכור נגד הבאקס. הראפטורס פשוט לא מצליחים לשחק את המשחק שלהם – הקבוצה שחרטה על דגלה העונה את התקפת המעבר היעילה, לא מצליחה להוציא אותה לפועל מול החזרה המהירה להגנה של מילווקי ומנסה שוב ושוב להיכנס עם ראש בקיר (היווני) ללא הועיל. מארק גאסול, עוגן הגנתי וסדרן עבודה התקפי מתקשה להסתדר עם המיס-מאצ'ים הרבים שהבאקס מנחיתים עליו ונראה כמו שחקן הרבה מעבר לשיאו ובספסל של הראפטורס לא מתחבא אפילו שחקן אחד שנראה כמו כזה שיכול לשנות משחק (עם כל הכבוד לנורמן פאוול).

ויש כמובן את היריבה שפשוט לא מאפשרת לראפטורס לשחק את המשחק שלהם והתכוננה אליהם בצורה האופטימאלית. מילווק, אם עוד לא הבנתם, היא לא רק המועמדת הראשית לקחת אליפות השנה (לא אליפות המזרח, אליפות בכלל), היא גם קבוצת כדורסל לא רחוקה משלמות, כזו שיש לה כל כלי נשק שקבוצת כדורסל מודרנית צריכה, יתרונות שלאף קבוצה אין איך להתמודד איתם (משחק מעבר מפלצתי ויאניס, מפלצתי לא פחות), חבורה נדירה של אתלטיים, עומק, הגנה חזקה ולוחצת ואפילו מאמן שחיצי הביקורת שהופנו על יכולת ניהול המשחק שלו בפליאוף, נקטלו כלא היו.

לבאקס יש המון כלי נשק ומרשים לראות כמה כולם מגיעים לשלבי השיא של הפליאוף כשהם מאופסים. במשחק השני זה היה איליאסובה שסיפק הרבה יותר סחורה ממה שמישהו דמיין, במשחק הראשון ראינו את לופז, מול בוסטון זה היה קונוטון. שאר החבורה – מירוטיץ', בלדסו, מידלטון, ג'ורג' היל ומהשבוע וחצי האחרונים גם ברוגדון, עושה את העבודה בלי למצמץ גם כן. ויש כמובן את יאניס שבכל אחת מהסדרות משתפר ככל שהוא מבין יותר טוב עם מי יש לו עסק.

האם הבאקס יעצרו הלילה באייר קנדה סנטר? שתי הסדרות הקודמות שהבאקס שיחקו מרמזות על כך שלא. מילווקי היא הקבוצה היחידה בפליאוף שלא הפסידה עדיין בחוץ ובאופן כללי היא גורמת ליריבות להרגיש יותר ויותר מאוימות עם התקדמות הסדרות ביניהן. אין לבאקס סיבה אמיתית לעצור בדהירה שלה (תרתי משמע, גם בסדרה וגם מבחינת קצב המשחק) וכמו שהראפטורס נראים, ונראו בעבר, גם לא יהיה מי שיעצור אותם.

ועם זאת, הלילה זו ההזדמנות האחרונה של טורונטו. הזדמנות אחרונה להוכיח לנו שיש כאן משהו אחר העונה. הזדמנות אחרונה להשאיר בחיים את הפנטזיה על קוואי שנשאר בקבוצה מנצחת גם בעונה הבאה. הזדמנות אחרונה ליצור איזושהי דרמה סביב סדרות הגמר האזוריות בעונה הזו.

הראפטורס יצטרכו הלילה לתת את כל כולם, לזנק על כדורים, להאט קצב, להניע כדור היטב ולהכניס את כולם למשחק, לנצל את הספסל ולנסות להוציא את יאניס מאיזורי המחיה הטבעיים שלו לכיוון קשת השלוש. היא תצטרך להשתמש פחות במארק גאסול ולקוות שאיבאקה יגיע במוד איתו הוא הגיע למשחק מספר 7 מול פילדלפיה ובמקביל היא אולי תצטרך לחשוב על משחק עם עוד מוביל כדור אחד. אם תעשה את כל אלה ובנוסף מילווקי גם תתפוס יום רע אולי תהיה לנו אשליה של סדרה מעניינת.

לאור היכרות עם הנפשות הפועלות, אל תבנו על זה חברים…