אחד ביום: שעתם של הראפטורס

3:30: טורונטו ראפטורס – מילווקי באקס (2-3 לראפטורס בסדרה)

ה-26 במאי שיחול מחר, הוא יום רגיל בארץ הקודש בה אנחנו חיים, מעין יום שלא מציינים בו שום דבר מיוחד זולת הקיץ ששוב פולש בדחף אימפריאליסטי בלתי נשלט לאביב. עם זאת, יש מקומות בעולם שה-26 במאי הוא יום מיוחד. בגיאורגיה חוגגים את הלאומיות הגיאורגית ביום הזה, בפולין מציינים את יום האם ("לא אני לא צריכה שתחגגו לי, אין צורך". דברי האם הפולנית המצויה) ואילו באוסטרליה מציינים את 'יום ההתנצלות'.

יום ההתנצלות?! על שום מה? ובכן, היום הזה שמצוין באוסטרליה החל משנת 1998 הוא יום שבו האוסטרלים מבקשים את סליחתם של האבוריג'ינים, תושביה המקוריים של אוסטרליה, על כך שבמשך כמעט שלושת רבעי מהמאה ה-20 נלקחו ילדים אבוריג'ינים מהוריהם על מנת שיגדלו כאוסטרלים והכל בחסות החוק האוסטרלי.

הגרסה האוסטרלית של 'ילדי תימן' החלה כבר ב-1869 אבל הגיעה לידי מימוש 30 שנה לאחר מכן. הרעיון היה פשוט – ילדים אבוריג'ינים מעורבים או כאלה שעורם לבן באופן יחסי כך שהם דומים לילדים אוסטרליים 'טיפוסיים', יילקחו מהוריהם ויגדלו אצל משפחות אוסטרליות 'רגילות' כך שהם יהיו חלק מהחברה המתקדמת באוסטרליה. הרעיון שנחקק כחוק במדינת ויקטוריה ואחר-כך במדינות נוספות נועד לטענת הוגיו 'להציל' את הילדים ולהבטיח להם עתיד טוב יותר.

עד שנות ה-70' המוקדמות של המאה ה-20 נמשכה המדיניות הזו עד שבסופו של דבר מחאת האבוריג'ינים בעניין והתקדמות של העולם בנושא זכויות אדם בכלל וזכויות הילד בפרט גרמו להפסקת התופעה. באוסטרליה מעריכים כי כ-35,000 ילדים נלקחו מהוריהם בדרך הזו (לא היה תיעוד בשנים הראשונות).

הפרשה כולה נחקרה בשנות ה-90' ע"י האגודה האוסטרלית לזכויות הפרט ומאוחר יותר הוקמה ועדת חקירה ממשלתית בנושא. המסקנות שהוגשו בשנת 1997 קבלו על העוול הרב שנגרם לעם האבוריג'יני והמליצו ליצור יום לאומי לזכר העוולות שנגרמו ל'דור הגנוב', רק כך, האמינה הועדה, יתחיל איחוי הפצעים.

וכך משנת 1998 מצוין באוסטרליה יום ההתנצלות בו מבקשים אזרחים אוסטרלים את סליחתו של העם האבוריג'יני ובו נלמדת ההיסטוריה הלא נעימה הזו. החל משנת 2008 גם ממשלת אוסטרליה הביעה התנצלות על אחריותה למה שקרה בתקווה שיום אחד ההתנצלות תתקבל ויהיה אפשר להמשיך הלאה.

הלילה כאמור, יחול ה-26 במאי גם אצלנו ולמרות שבקדנה לוח השנה עדיין יהיה מכוון על ה-25, אני בוחר להצטרף לתאריך המיוחד הזה ולמנהגי העם האוסטרלי ולבקש את סליחתה של טורונטו ראפטורס, אולי הקבוצה שהכפשתי הכי הרבה לאורך העונה.

מודה ומתוודה, לא האמנתי בפרויקט הקנדי מהרגע הראשון. שנים של אכזבות פליאוף מקייל לאורי הבלתי מתפקד, מדמאר דרוזן החד-גוני, מסרג' איבאקה שצף כנקניקיה בכל מקרה בו המים רותחים ומהמועדון כולו שפשוט לא מסוגל לעשות את הצעד המשמעותי קדימה ולהיות אימפריה אמיתית. או לפחות לעבור את לברון או פשוט להגיע לגמר הליגה. גם קוואי לאונרד, על כל הרקורד המוצלח שלו בתחום לא שיכנע אותי בדבר רצינות הכוונות של הקנדים. אפילו התוספת של מארק גאסול לא עשתה את זה. משהו ב-DNA של המועדון נראה לי כושל מיסודו. כן, אני מדבר גם אלייך מסאי יוג'ירי שגם עם דנבר הגיע לאותה משבצת ותמיד יצא כשחצי תאוותו בידו.

לא האמנתי בעונה הסדירה אותה הם סיימו במאזן השני בטיבו בליגה. לא האמנתי אחרי הסיבוב הראשון הקליל בפליאוף בו הקבוצה סירבה להיכנס למשבר בגלל הפסד במשחק הראשון. לא האמנתי אחרי ההיחלצות מפיגור וניצחון במשחק שביעי ברגע האחרון על פילדלפיה ובטח לא האמנתי אחרי שהקבוצה פיגרה כבר 2-0 מול הבאקס בסדרה הנוכחית.

והיום, או מחר כנראה, אני אוכל את הכובע. הראפטורס הם כבר לא חבורת דינוזארים פייטרית שכבר נכחדה, הם הדבר האמיתי והם יכולים עוד בטעות (או שלא) לקחת את אליפות ה-NBA בסוף העונה. כן, חברות וחברים, הראפטורס היא הדבר הכי טוב במזרח השנה. הו קנדה!

וההבדל בין הראפטורס הנוכחיים לאלו של כל השנים המאכזבות הקודמות הוא ברור, שלא נאמר מתבקש. בכל העונות הללו הודחה טורונטו מול השחקן הכי טוב במזרח. השנה יש לה אותו בסגל. נכון, היה יותר נחמד אם קוואי היה גובר על לברון ומדיח אותו רשמית מהכתר הזה אבל גם כך זה בהחלט ראוי לציון. אם חשבנו עד לפני שבוע שיאניס אנדקטומבו, הגריק פריק והמועמד הראשי לתואר ה-MVP העונה הוא השחקן הכי טוב, לכל הפחות בצד הזה של מפות ארצות הברית וקנדה, הגיע קוואי בשבוע האחרון והראה לנו שלא היו דברים מעולם. קוואי אולי נח במשחקי בק טו בק העונה אבל כשלא משחקים שני לילות ברצף, הוא בלי ספק השליט.  30.4 נק' למשחק בסדרה, 4 משחקים עם מעל 30 נקודות (+ עוד משחק של 41 נקודות בגיים 7 מול פילדלפיה) ודומיננטיות מוחלטת בהגנה ובהתקפה, הופכים את איש האדיש להיות 'הדבר' בהא הידיעה בליגה בת זמננו.

וזה לא רק קוואי לאונרד. גם קייל לאורי מפתיע ומהווה לו מה שרובין היה לבאטמן בסדרה הזו. גם מארק גאסול התאפס אחרי שני המשחקים הראשונים ועשה את עצמו רלבנטי מתמיד. גם איבאקה לוחמני מתמיד, גם נורמן פאוול יעיל להפליא ותצוגת השלשות של פרד ונליט במשחק מספר 5 הוכיחה שיש עוד ווינרים בהתהוות בסגל של ניק נרס. זו בהחלט לא הקבוצה הנרפית והנלחצת מהשנים הקודמות. זוהי 'רוח קוואי'  (או אולי 'קור רוח קוואי') שמשפיעה על יתר החברים לקבוצה.

ויש גם את מילווקי באקס, קבוצה אשר לי באופן אישי עצוב עליה מאוד למרות שברור לי שהם רק בתחילתו של תהליך ועוד שדות פורחים יש לפניהם. הבאקס התחילו את הסדרה היטב אבל יצאו מאיזון ונראו במשחק מספר 5 ככאלו שיתקשו מאוד לחזור לאיזון הזה.

הבעיה העיקרית שלה היא שהיא עושה את כל הדברים הלא נכונים. אולי פשוט כי היא לא מכירה משהו אחר. קבלת ההחלטות של הבאקס, שעובדת על אוטומט ברוב העונה, פשוט לא מספיק טובה בסדרה הזו. ראש וראשון בעניין הזה, אריק בלדסו שפשוט לא פוגע (10.6 נק' למשחק בסדרה ב28.8% אחוזים מהשדה ו15.4% מחוץ לקשת) ועדיין מקבל שוב ושוב רישיון להרוג [גם מצבו של מירוטיץ' דומה (9.8 נק' למשחק ב-19.4% מחוץ לקשת) אלא שהוא פחות חשוב לזרימת המשחק של האיילים]. בודנהולצר חייב להישען התקפית פחות על בלדסו שפשוט לא מספק את הסחורה ומחרב את המשחק של קבוצתו במו ידיו עם קבלת החלטות שמתאימה לפיניקס שמעוניינת בטנקינג אבל לא מתאימה לרמות האלו.

השני בעניין הזה הוא הגריק פריק עצמו שעושה כל-כך הרבה שטויות במהלך משחק. פה עבירה טיפשית, שם זריקה מטווח שהוא לא יודע לקלוע ממנו, התחכמויות מיותרות בהתקפה, הליכה עם הראש בקיר. יאניס לא נותן סטטיסטיקה כל-כך רעה אבל במקום שהמעמד יוציא ממנו את המיטב הוא חותך 15%  מהביצועים שלו (ועוד 15% נחתכים בגלל ההגנה של הראפטורס) ועם זה פשוט קשה לנצח.

בלי יאניס במיטבו קשה לנצח אבל כשקריס מידלטון, סגן הכוכב של הקבוצה (שכמו הסגן של בר כוכבא גם אותו לא נזכור בעוד 20 שנה) רושם 4 משחקים בסדרה עם לא יותר מאשר 12 נקודות, בכלל למילווקי לא ברור מאין יבוא עזרה. מידלטון הוא כמו אייל שנאחז בסבך מול ההגנה של הראפטורס. ובצבע החסום שמולו הוא לא מוצא את ידיו ואת רגליו.

מה מילווקי צריכה לעשות אם היא בכל זאת רוצה להראות לנו שהיא קורצה מחומר אחר? קודם כל לחשוב היטב את מי היא משלבת במשחק. ברוגדון חייב לקבל יותר את הכדור בדקות מכריעות, שילוב שלו ושל ג'ורג' היל המצוין עשוי להיות יעיל יותר (למראות המגרעות ההגנתיות. שיחביאו את היל על סיאקם או גרין אם אתם שואלים אותי) בטח ובטח על חשבונו של בלדסו המזעזע. יאניס חייב להיות מרוכז, פחות להוביל כדור ויותר להתבצר בצבע ולחסוט עבירות ותשומת לב וההגנה. ברוק לופז? הוא מוסיף הרבה אבל אני הייתי מעדיף לשחק עם יאניס כגבוה וליצור לראפטורס מיס-מאץ', איליאסובה או בכל זאת מירוטיץ' בעמדה מספר 4 יהיו עדיפים בעיניי.

אלא שכל זה לא בהכרח יספיק מול אולם משולהב והראפטורס שיודעים שהם קרובים יותר משהם אי-פעם היו לעלות לגמר ראשון בתולדותיהם. הראפטורס יעלו היום באטרף וקשה לראות את הבאקס עושים את הבלתי ייאמן ומסיטים את המומנטום לכיוון שלהם. קוואי אולי זוכר את זה, כשבעונת הרוקי שלו הספרס בה שיחק פתחה את הפליאוף בסערה עם עשרה ניצחונות רצופים ואז קפאה מול ארבעה ניצחונות רצופים של הת'אנדר שהיו בפיגור 2-0 בסדרת גמר המערב מולם. איבאקה בוודאי זוכר את זה כי הוא היה בצד השני האחראי על המאבק עם ההתאמות ההגנתיות של סקוט ברוקס שהבליטו את האתלטיות שלו והשאירו את פופוביץ' בלי שום תשובה. הסדרה הנוכחית מזכירה לי מאוד את אותה סדרה ונדמה לי שגם הסוף יהיה דומה. מחר בבוקר נדע, אם אני צודק סוף כל סוף או אולי אני צריך לרשום עוד התנצלות לכבוד יחד עם האוסטרליים….