- נתחיל דווקא מהקבוצה המפסידה. אחת השושלות הגדולות בתולדות הליגה, שלא בהכרח הגיעה לסיומה. מה שהכריע את הסדרה הזו מבחינת גולדן סטייט היו הפציעות. הקבוצה נבנתה על כמות כוכבים בלי נתפסת בעידן תקרת השכר, מה שכמובן הוביל לסגל היפר-מוכשר עד לשחקן השישי-שביעי וצניחה אדירה בהמשך. לזכותו של סטיב קר יצוין שהוא הוציא מחבורת חוזי המינימום הזו הרבה יותר ממה שכל מאמן אחר היה מוציא מהם. הבניה הזו של הקבוצה הפילה עומס גדול מדי על הכוכבים, מה שהוביל לפציעות רבות. וכמובן שיש פה גם אלמנט של מזל. אותו מזל ממנו נהנו באוקלנד בעונות הקודמות וסבלו הפעם. בינתיים יכולים להתנחם שם בעובדה שהם עדיין הקבוצה הכי טובה בארצות הברית.
- סימן השאלה אולי הכי גדול על היכולת לשמר איכות היתה לגבי עמדת הרכז של טורונטו. התשובה היתה חיובית ונחרצת. קייל לאורי בסדרה מצוינת. נכון, היו משחקים בהם קלע פחות טוב, אבל ניהול המשחק שלו היה ברמות הגבוהות ביותר. די להסתכל איך התנהלו התקפות שהחלו אצלו לעומת התקפות שהחלו אצל קוואי לאונרד. גם מחליפו, שבדקות ההכרעה שיחק לצידו, פרד און וליט, ניפק סדרה פנטסטית. שניהם היו מצטייני משחק האליפות בדגש על רגעי ההכרעה. זאת ועוד, היכולת שלהם להפעיל לחץ בלתי פוסק על סטפן קרי, בשני צדי המגרש, ולנוכח הפציעות של גולדן סטייט, היא מהגורמים החשובים של האליפות הזו.
- ואם כבר סטפן קרי, אז אני רוצה להעניק לו באופן רשמי את התואר גיבור. להגיע לסדרת הגמר ולסחוב את הקבוצה תוך הצגת רמה גבוה מאד, כשחברייך הכוכבים נפצעים ואתה מותש זה מעשה גבורה. ההתעלות המקצועית ומנטלית שלו לנוכח התנאים הרשימה אותי מאד. הזכיר לי גיבורים דומים מהעבר. מבחינתי, זו סדרת הגמר שמציבה אותו כמספר 2 היסטורי בעמדת הרכז. עם כל הכבוד לאוסקר רוברטסון, ג'ון סטוקטון ואייזאה תומאס, 3 אליפויות ו-2 תארי MVP זה כבר טיעון חזק מאד. סדרת הגבורה הזו היא המסמר האחרון בארון הזה.
- למותר לציין את השפעת הפציעה של קווין דוראנט על הסדרה. ה"תודות" ליוסטון רוקטס שבנו קבוצה שמסוגלת להתמודד היטב עם גולדן סטייט וגרמו לקר להעמיס על גופו השברירי של דוראנט עומס רב. אני חושב שהגזים מי שטען שאליפות ותואר FMVP העונה ולדוראנט יהיה קייס לראשמור. אבל זו עוד עונה ועוד הופעות פלייאוף שיספרו לזכותו ההיסטורית. ככל הנראה שטופ 2 לעמדת הסמול פורוורד לא רלוונטי עבורו בשלב הזה, אבל משם יש לו קייס. כן, גם מול ג'וליוס אירווינג. ואם כבר בפציעות עסקינן – זה כל כך מבאס שאליפויות מוכרעות ככה וזה ימשיך ויקצין ויחריף. האינטנסיביות עולה משנה משנה וכך גם קצב המשחק והאתלטיות של השחקנים. נכון, גם הרפואה, התזונה, הטכנולוגיה, חלוקת העומסים והמודעות גדלות. ברם, זה קורה בקצב נמוך משמעותית. כן, קל לי לשבת פה ולטעון דרך המקלדת שיש לקצר את העונה ולרווח את לוח המשחקים, אולם לא יקרה שום דבר אם הכוכבים ירוויחו 30 מיליון דולרים לעונה במקום 40 מיליון. או אפילו 20 או 15. ההשפעה על החיים שלהם תהיה אפסית. כולם צריכים לוותר על כסף ולעבור למשחק בית ומשחק חוץ נגד כל יריבה. אפשר גם להוסיף עוד 2 קבוצות בסיאטל או לאס ווגאס או מקסיקו סיטי. 62 משחקים נראה לי די והותר לעונה הסדירה.
- זו העונה הראשונה בקריירה שסרג' איבאקה משחק כשחקן ציר פר אקסלנס. והוא עשה זאת בצורה מעוררת השתאות. בעיקר בסדרת הגמר. התקפית והגנתית כאחד. הספרדי הזה לגמרי ראוי להיקרא "אלוף NBA". כמובן שגם ספרדי נוסף, מארק גאסול, ראוי לזה. ככל שאני בדקתי, האחים גאסול הם האחים היחידים בתולדות ה-NBA לזכות באליפות.
- פאסקל סיאקם – זה ה(בכלל לא)קטן גדול יהיה. רק שלא יעשו לו עוול ואכן יקבל את תואר ה-MIP.
- קליי תומפסון הוא אחד השחקנים המענגים לצפייה והאיכותיים בשני צדי המגרש בליגה. הוא ראוי לכל דולר שיקבל בחוזה המקסימום כולל מסי המותרות.
- לפני שאגש לביצועים של קוואי לאונרד, אני רוצה לדבר על סוגיית הישארותו בקבוצה. מה שלא יהיה מדובר על אחד הטריידים המוצלחים בעשור הנוכחי, אפילו אם השחקן יעזוב. בלי כל קשר להיותו אלוף, אני חושב שזה מעשה לא ראוי לדרוש מאדם להישאר לשחק לא רק במקום בו לא בחר לגור, אלא במדינה בה לא בחר לגור, שאיננה מדינת האם שלו, בעוד שכל שאר קבוצות הליגה כן במדינת המוצא. ואם נוסיף לכל זה אליפות היסטורית, ברור לי שלא צריכה להיות כל טענה כלפיו. גם מאבקיו עם הצוות הרפואי והמקצועי של סן אנטוניו מוארים באור אחר לנוכח הפציעה של קווין דוראנט. קוואי לאונרד הוא השחקן השלישי בלבד לזכות בתואר ה-FMVP בשתי קבוצות שונות, אחרי כרים עבדול ג'אבר ולברון ג'יימס, והראשון בהיסטוריה לעשות זאת הן מהמערב והן מהמזרח. כרגע, בנוסף ללברון ג'יימס (3) ולקווין דוראנט (2) הוא השחקן הפעיל היחיד עם למעלה מ-FMVP בודד. תקופה היסטורית לעמדה הזו. האם ללאונרד קייס לטופ 10 היסטורי לעמדה? אני חושב שהוא בהחלט עקף את דומיניק ווילקינס ואולי גם את ג'יימס וורתי. לגבי ריק בארי וצפונה? עוד חזון למועד. הביצועים שלו בסדרת הגמר נהדרים (ממוצע למשחק): 28.5 נקודות ב-50% אפקטיבי ו-91% מקו העונשין, 9.8 כדורים חוזרים, 4.2 אסיסטים ביחס של 1.4 אסיסטים/איבוד, 2.3 חטיפות וחסימה 1.
- וגם משפט על האיש שלא היה שם לראשונה מזה 8 גמרים – לברון ג'יימס. דעתי עליו כשחקן היסטורי ידועה ודעתי שנעשה לו עוול בביקורת חריפה מדי כלפיו ידועה גם היא. ובכל זאת, כדי להכניס לפרספקטיבה הנכונה את ביצועי הגמר שלו להלן הנתונים הממוצעים מארבעת הגמרים נגד גולדן סטייט – אחת מקבוצות ההגנה (וכמובן התקפה) הטובות בהיסטוריה, כשבגמר אחד הוא סובל מפציעה בגב (2014/2015 – עונה ופלייאוף חריגים באחוזי קליעה נמוכים בגלל אותה פציעה) ובגמר אחר מפציעה בעין (תודה גרין) וביד (תודה סמית). הנתונים גם לאור הנתונים של לאונרד (שכאמור היתה לו סדרה ענקית): 33 נקודות ב-52% אפקטיבי ו-72% מקו העונשין, 11.5 כדורים חוזרים, 9.3 אסיסטים ביחס של 2.2 אסיסטים/איבוד, 1.7 חטיפות ו-1.3 חסימות. אלה נתונים של ראשמור.
- אחד הדברים שאני הכי מתעב בספורט זה התיוג של ספורטאים כלוזרים בגלל שהפסידו. לוזר הוא מי שנכנע, מי שלא מנסה, מי שלא מתאמץ. בסדרה הזו היו אך ורק ווינרים.
30 תגובות
הלייקרס כבר נמצאים כפייבוריטים ב-Vegas Sportsbooks לזכות באליפות הקרובה.
נראה כי אנטוני דיוויס קרוב מאוד ללייקרס. השאלה מי הגארד שיגיע מהFA? קוואי לאונרד(קנה בית באיזור לוס אנג'לס) או ג'ימי באטלר?
אז ממה שאני מבין – אנטוני דיוויס ללייקרס זאת עובדה מוגמרת – השאלה בשביל מה מחכים – יבצעו את זה לפני או אחרי הדראפט ?
חכים לשני דברים להבנתי:
1. עדיין אסור להוציא את העסקה לפועל מבחינת חוקי הליגה.
2. קודם צריכים להחתים את החוזים הגדולים במקום שנשאר מתחת לתקרת השכר ורק לאחר מכן לבצע את הטרייד שיגרום לחריגה ממנה.
הגמר של 2015 לא דומה בסיטואציה של הפציעות לגמר האחרון.
כי קווין דוראנט הוא השחקן הכי טוב של הלוחמים. בקליבלנד לברון שיחק .
תארו לכם את קליבלנד בלי לברון ולאב עם קיירי לבד. הייתה בכלל סדרה ?
זה היה נגמר ב 4 :0 חלק. אז מספיק להזכיר את זה.
לברון הפסיד בחמישה גמרים וכנראה לא היה לוקח אליפות בכלל אם היה נשאר בקליבלנד ולא מקבץ חבורת סטארים במיאמי.
אז כשאתם מעלים שחקן להר ראשמור קצת כבוד ליכולת במאני טיים שלא הייתה ללברון .
ןעדיין לברון הוא שחקן טופ 8 . את זה הייתי נותן לו.
ג'ורדן
ווילט
קארים
מג'יק
אוסקר ר
בירד
טים דאנקן
לברון
קובי
שאקיל
זאת העשירייה שלי
כשקווין דוראנט צריך עוד עונה או שתיים עם אליפויות והוא עובר את לברון
טרם הצלחתי להבין למה לעוף בסוויפ בסיבוב הראשון עדיף על הפסד בגמר, אבל אשרייך.
מעולה מתן
הדבר שהכי אהבתי בפיינאלס הנוכחי זה ההגנות. המאמנים ניסו כל הזמן דברים חדשים ועשו התאמות, דברים שכבר לא רואים בnba לצערי. Box and one, איזורית ועוד. בולט במיוחד בהשוואה לפלייאוף המערב העונה שההגנות בו היו פשוט מחפירות
בקשר לשמירה על לברון לעומת קוואי . על קוואי שמרו השאריות של אנדרה בלי עזרה בצבע. מרשים מאד מאד . בנוסף המספרים של שניהם תלויים המון בכמה עזרה אפשר להביא עליהם
נהדר מתן!
קוואי ענק אבל עדיין אין מה להשוות אותו ללברון.
אהבתי את ההגדרה ללוזר שלך: מי שנכנע, מי שלא מנסה, מי שלא מתאמץ.
קליי, קרי, גרין וגם דוראנט הוכיחו שהם לוחמים אמיתיים.
לגמרי סדרה של רק מנצחים.
מצד הראפטורז ברור
מצד הלוחמים קליי בהתנהגות הירואית
סטף שניסה לבד בכל הכח…. לאסט מאן סטנדינג…. והיה קרוב אבל כשל.
מדהים
שאפו לשתי הקבוצות
🙂
פוסט מעולה תודה מתן מסכים (כמעט) עם כל מילה. אותי איכשהוא מדהימים הווריירס שלפי הדיווחים הולכים להציע מקס של 5 שנים ל KD וקליי.
כל מילה. תודה רבה מתן
תודה מתן. אני מסכים עם הנקודות שהעלית.
אני שמח שלאורי, גאסול ואיבקה זכו בטבעת, הגיע להם. ון פליט וסיאקם גברים וגם להם מגיע.
בהחלט אין כאן לוזרים. כולם היו טובים אבל מה לעשות טורונטו היתה טובה יותר. לדעתי קרי היה מצוין אבל לא גדול, הוא עשה המון והיה המנוע של הקבוצה אבל קליי היה טוב ממנו (בזכות ההגנה). צריך לתת שאפו מאוד גדול לג״ס על זה שהשחקנים המשלימים ידעו לעשות את הצעד בבמה הגדולה ולשחק מצוין, בתיאום מושלם ותוך מיצוי של היכולת (המוגבלת) שלהם. לוני, מקינלי, מלוני ובמביני . . .
קוואי היה מצוין אבל ההשוואה ללברון לא הוגנת, קוואי לא ברמה שלו וגם לא יהיה לדעתי.
תודה מתן. על אף שבא לי נורא לראות את קאווי נשאר בטורונטו והופך את הפרנצייז' לסוג של ספרס קנדית אני מאוד מסכים אתך בנק' המתייחסת אליו. יאללה שיפתיע את כולנו ויישאר. הראה לנו שהוא יכול לסחוב מועדון על הגב. איזה שברון לב על איש הברזל קליי , נתן במשחקים חמש ושש הצגה אדירה.
תודה לכולם על התגובות.
מעולה מתן, מאוד אהבתי.
הייתה תענוג של סדרה. הגיע הזמן קצת לתפוס שעות שינה מהעונה הזו… לאגור כוחות לקראת עונה חדשה עם כמה פרויקטים. תודה מתן
לאיתי; שבור שמאלה מר כאסח.
מעולה!
יפה סיכמת.
חבר סימס לי ״קרי ה mvp” והוא בכלל רצה שטורנטו תנצח.
נהדר מתן.
הנקודה האחרונה שלך הכי חשובה. כמה אני שמח כל פעם שזה קורה. ששחקן שהדביקו לו תווית לוזר פתאום הופך 'ווינר'.
כמה הולם שהלוגו של טורונטו וה-Klaw של קאווי תואמים.
לגבי ג'יימס. אני לאט לאט עובר לצד של לשים את הסטטיסטיקות בעירבון מוגבל מאוד.
ג'יימס הארדן לדוגמא בפלייאוף השנה עם 31 נק', 7 אס, 6.5 ריב' 2.2 חט ואחוז אפקטיבי של 50%.
קאווי עזר לקבוצה שלו לנצח יותר בכך שאפשר לאחרים לשחק וקלע את הנק' שלו בשטף המשחק.
לברון שחקן ענק אבל כל כך דומיננטי שהוא באמת צריך סופרסטארים לצידו כדי להצליח כי הוא בולע את כל השאר
תודה ניב.
לא הבנתי מה הקשר להשוואת פלייאוף העונה. פה זה גמר מול גמר מול אותה קבוצה.
אם בשבילך גמר NBA הוא לא הצלחה, אז נסכים שלא להסכים.
באליפות של קליבלנד 2016 לא היה סופרסטאר לידו. קיירי באותו שלב בשום פנים ואופן לא היה סופרסטאר (בדוק את הביצועים שלו באותה העונה) וגם לא לאב.
קוואי לא מנהל משחק, אבל הנקודות שלו בחלק משמעותי באו בבידודים. הוא אולי מתערב פחות בשטף המשחק, אבל לא מייצר ממנו את הנקודות שלו עצמו.
יודע מה ניב? אם לאיש יש את מספר האליפויות הכי גבוה מבין השחקנים הפעילים (משותף) ו*גם* את מספר ה-MVP הכי גבוה מבין השחקנים הפעילים ו*גם* את מספר ה-FMVP מבין השחקנים הפעילים, אז כנראה שמשהו הוא עושה נכון.
מעניין לבדוק כמה שחקנים בהיסטוריה אחזו בנתון הפסיכי הזה.
אני ממש לא בא להוריד מלברון. השחקן הכי גדול במילניום הנוכחי בלי ספק ובלי עוררין.
רק אמרתי שטיעוני הסטטיסטיקות פחות ופחות עושים לי את זה בזמן האחרון. לא שאין להם מקום, בטח כשבאים לנתח לאחר שנים והזכרונות מתעוותים כמעה.
היה גם לטורונטו הרבה מזל עם הפציעות של גולדן סטייט שלא יודע איך היינו מדברים על קאווי אם כולם היו בריאים, אבל המשחק שלו אתמול ובשאר המשחקים שראיתי היה דומיננטי בדיוק ביידה הנכונה. ההגנה התמקדה בו והוא ידע לזוז ולתת לחברים לעבוד אבל לא רק בקטע של לעמוד בצד אלא עם תנועה. כשההתקפה נתקעה ידע לקחת על עצמו וליצור סלים בבידודים, כמו שספורסטאר צריך לעשות.
הסטטיסטיקה לדעתי במקרה הזה לא נותנת לו מספיק קרדיט
2012 לברון נגד סלטיקס משחק 6 בגרדן. לראות ולהבין.
היו לו שכאלה.
חדות, ריכוז כאשר הכסף על השולחן.
קרי לא גיבור, גם לא מס' 2 מהרכזים. קלעי הכי טוב כן, מנהל משחק מעולה, כן, שומר מתחת לממוצע, מתפקד פחות טוב בפלייאוף מבעונה הרגילה. עדיין רכז מעולה.
גם דוראנט לא גיבור, הוא עדיין בעיני הקאפקייק שהצטרף לקבוצה מנצחת. הוא עלה לשחק מתוך שיקול דעת מוטעה, או מתוך כניעה ללחץ, אין גבורה בלהיפצע.
מה שהכי הרשים אותי זו ג"ס כקבוצה, היכולת שלהם להעלות את הרמה ולתרום, כל אחד מה שצריך כדי לנצח. מעריך אותם עוד יותר עכשיו.
קליי הוא הגיבור האמיתי בעיני, כי רואים איך הוא מוותר על היכולות שלו למען הקבוצה, וכמה הואאף באמת יכול לתרום בצד ההתקפי. מרשים.
בגדול, קרי די כשל כמנהיג בגמר הזה, ודוראנט כשל כמנהיג באוקלהומה, אבל התלכיד של ג"ס, הוכיח את עצמו פעם רביעית כמעולה.
תודה על התגובה.
קרי, כמו כוכבים רבים אחרים, פלייאוף מעלה נפח ויורד ביעילות. לא מסכים בכלל שהוא מתפקד פחות טוב.
איזה רכז זולת ג'ונסון היית ממקם מעליו?
בשליפה: אייזאה תומאס, סטוקטון, רוברטסון, ככל הנראה, למרות שלא ראיתי.
קארי היה ענק. ממש ענק. כמות המהלכים המנצחים שלו היתה בלתי נתפסת, חטיפות ריבאונדים וכ"ו וכן בקדות האחרונות הוא לא היה מסוגל לשים סל ברגע שקליי לא היה שם, אבל ככה זה שכולם עליך, הוא לא הפסיק לרוץ לרגע, זה לא לברון, אם היה יותר איפוס בקבוצה אז מצבם היה שפיר. אני מאוד אהבתי את ההופעה שלו
גם אני אהבתי את ההופעה של קרי, במיוחד את ניהול המשחק, אבל זה עדיין לא מס. 2
אני מאד לא אוהב את ההגנה של קרי, שטויות שהוא עושה בסיום משחקים לפעמים, ומנהיגות בינונית, לא משהו.