ליומני הקפטן הקודמים: יומן הקפטן (1), יומן הקפטן (2), יומן הקפטן (3), יומן הקפטן (4)
שבוע הבא סיבוב אחרון לעונה באיביזה ואז מרימים מפרש לקראת הפלגה של חמישה ימים אל חוף האמלפי באיטליה לטיול בעלים. תמיד הטרידה אותי המילה הזאת. איך אני, שבקושי יכול להתחייב לדד ליין ומרגיש צורך למרוד כשאשתי אומרת לי לשטוף כלים (עושה את זה בשמחה במקרה ואת קוראת), כל כך בקלות הסתגלתי לעובדה שיש לי בעלים.
כן, ככה אני קורא לו, לאדם שמשלם את משכורתי. כמובן שלא בפניו. אני עדיין ישראלי ולקח לי שנים להתרגל לקרוא ללקוח "מיסטר" וזה עדיין מרגיש מוזר. אבל כשאני מדבר עליו עם אנשים אחרים, לא בוס, לא אדון. בעלים. איך המילה הזאת כל כך נפוצה בקרב עובדי היאכטות? "הבעלים שלי חייב שהמגבות יהיו מכובסות ומגוהצות אחרי כל מקלחת" (סיפור אמיתי), היא שיחה מקובלת בקרב אנשי המקצוע שלנו.
למה אני מזכיר את זה? כי במקרה השבוע נתקלתי במאמר המתאר את סלידתם של שחקני ה-NBA משימוש במונח "בעלים". מתברר שהליגה כבר כמה שנים מנסה להתנער משימוש במונח הזה. זה די ברור ומובן מאליו מדוע המונח מפריע לאתלט שחור בארה"ב. האסוציאציות שבשיוך עצמך למישהו אחר כ"בעלים" שלך היא בעייתית לכל אחד, על אחת כמה וכמה כאשר רק 3 דורות לפניך, למשפחתך היו באמת "בעלים" והם היו רכושם.
אבל מצד שני, אם נחזור לזמננו אנו, הם לא ה"בעלים" של השחקנים, אלא בעלי הקבוצה. כמו כל בעל עסק, כשמו כן הוא- בעל העסק. לכאורה זו התעסקות בקטנות שלא אמורה להפריע לאף אחד. המאמר הזה הפתיע אותי מחד, כי לאתלטים היום כוח גדול, ושימוש במונח כזה או אחר לא אמור להפריע להם. אבל אז שמעתי את סדרת הפודקאסטים המצויינת 30 על 30 – The Sterling affairs של רמונה שלבורן. הסדרה מתארת את עלילות דייויד סטרלינג, בעלי הקליפרס לשעבר שהודח על ידי הליגה לאחר שנתפס באמירות גזעניות בשיחות מוקלטות. באחד מהסיפורים מתואר איך היה נוהג ללכת לחדר ההלבשה עם אחת מפילגשותיו או חבריו ומתחיל לגעת בשריריהם של שחקני הקבוצה ההמומים. "תראו איזה חזקים הבחורים שלי" היה מתפאר בפני מכריו. אנחנו מדברים כאן על פחות מעשור כן? לא כמה דורות.
האם הפוליטיקלי קורקט במניעה בשימוש במונח "בעלים" שוב יצא משליטה או שיש משהו במחאת האתלטים על השימוש במונח הזה? לי אין תשובות, אבל זה עדיין מרגיש לי פאקינג מוזר כשאני תופס את עצמי בשיחה עם מישהו אחר אומר שיש לי בעלים.
**************
במעבר חד לנבחרת בוסטון המחוזקת הנקרית בפינו "נבחרת ארה"ב". ביל סימונס הזכיר בשבוע שעבר כמה טוב עשה המשחק בנבחרת הלאומית לשחקנים בעונה שאחריה. הרביעיה של בוסטון תוכל לנצל את המסע לפתח כימיה, הדבר שהיה הכי חסר להם בשנה שעברה, ולא הייתי מתפלא אם בעידן של "Load management" וקבוצות שמנסות לשכנע שחקנים לא להצטרף לנבחרת, דווקא בוסטון תהיה המרוויחה הגדולה מהמסע הקיצי לאוסטרליה וסין. אה וסמנו את דונובן מיטשל כשחקן העומד בפני התפוצצות והפיכה לסופרסטאר אמיתי, כל הסימנים שם.
***************
לקינוח, עוד ווינר גדול. תמיד הייתי מאוהדיו של דייויד בלאט, עוד מימי גליל העליזים. עוד לא החלטתי אם להתייחס לאפיזודה ב-NBA כהישג ענק או כישלון מפואר, אבל על בלאט אפשר להגיד דבר אחד- הוא אף פעם לא נסוג מאתגר.
כאב לי לשמוע אותו מתוודה שהוא אובחן כחולה בטרשת נפוצה. מחלה קשה ברבדים פיזיים ומנטליים רבים, אך ההודאה האמיצה שלו, ביחד עם העובדה שינסה להמשיך לאמן במקביל למאבקו במחלה, גרמה לי להיזכר שוב איזה ווינר ענק הוא דייויד בלאט. זה נקרא לתפוס בעלות.
16 תגובות
אחלה טור. קורא לאשתי "רכוש" בכל מקום שאנשים מבינים מהו הומור.
ההתייחסות לבעלי קבוצה ככל דבר אחר חוץ מ'בעלים' נראית לי מוזר. הוא הבעלים של העסק הזה. הוא הבוס. לא אלוהים ואף אחד לא הרכוש שלו, אלא רק מה שהם מייצרים נחשב לרכוש שלו.
חחח טוב שאתה לא קורא לה 'אשתי הראשונה' 😉
מעולה ניב. בעל ואישה גם מפריע ?
האמת שחשבתי על זה אחרי זה כמה זה מוזר בטח לנשים להגיד 'בעלי'. או שהן כבר התרגלו לעולם הזה וזה לא מפריע להן.
בקטע הזה מרגיש לי פלצני להגיד 'זוגתי' או 'בן זוגי' אבל תכלס אם זה היה מפריע לאשתי אז כבר הייתי מדבר ככה.
נהדר ניב
מצוין קפטן. כנראה שעולם הים עדיין נמצא קצת מאחור, עם העסקת נערים ויחס קצת יותר קשוח אל העובדים חלקם מאפריקה (כושונים?) כמו פעם. באופן אישי לא היה אכפת לי לקרוא לבעלי הסירה בעלים כי זה מה שהוא וזה לא הופך אותי לעבד שלו. שחקני הנב״א קצת רוכבים על גל ה pc ומנסים לחזק את כוחם גם כשאין מה. סטרלינג הוא לא דוגמא טובה אלא בעלים עלוב בצורה קיצונית.
דו ובן מיצ׳ל שחקן מצוין ואיש חכם. בגלל הממדים הקטנים שלו אני קצת יותר סקפטי מאלה שחושבים שיום אחד הוא יהיה ה mvp. אבל נחיה ונראה
עולם היאכטות עבר התקדמות ממש גדולה בשנים האחרונות. עד לפני עשר שנים אנשים היו עובדים בלי חוזים, ומעסיקים היו יכולים לעשות פחות או יותר מה שרצו.
היום (חוץ מישראל) כבר יש אמנות בינלאומיות, 38 ימי חופש בתשלום בשנה, ביטוח בריאות, משכורות מאוד יפות גם לאנשי הצוות הזוטרים ביותר והבעלים מבינים שכדי לקבל את המוצר הטוב ביותר, צריך לשלם בהתאם ולתת תנאים נאותים.
עדיין מצחיק לי לקרוא למישהו שאני עובד בשבילו 'בעלים', אבל באין מילה יותר טובה אני משתמש בה.
לגבי מיטשל דווקא המימדים הפיזיים שלו מעולים והוא רק התחזק הקיץ. מה שיקבע אם יעשה את הקפיצה זו קבלת ההחלטות שלו והימנעות מזריקות 'מוכרחות', והאם סופסוף ינצל את יכולת החיתוכים והעבודה ללא כדור שהוא היה מצוין בה בקולג'.
זה מה שזכרתי מעולם המים, עולם כזה ששומר את הקודים הנוקשים של פעם. אני שמח שהוא השתנה לטובה.
מיטשל חזק ומצוין, אין לי ספק. ההשגות שלי לגביו הן בגלל הגובה, הוא פשוט נמוך. והחברה האלה מתקשים לתחזק קריירה ארוכה אחרי כל הכניסות החזקות לסל והתנגשויות ברודי גוברים כאלה.
הוא בגובה של ווסטברוק רק יותר רחב ועם מוטת ידיים של 2.08 (ווסטברוק לדוגמא עם 2.03) שזה בהרבה יותר מדווין בוקר (2.04) או הרבה שחקנים אחרים בעמדה שלו, והרבה יותר חזק ואתלטי מרובם.
אין סיבה שהמימדים שלו יפריעו לו בעמדה שלו כגארד.
באמת? כנראה שזה לא נראה בעין. אבל המספרים לא משקרים. אפילו סטיב נאש עשה קריירה אדירה כך שיש לו סיכוי, רק היה נראה לי שיהיה לו יותר קשה מלאחרים. אם יגיע להישגים הסטטיסטיים של ווסטברוק זה כבר הישג אדיר (לא כולל בחירת הזריקות המזעזעת)
תודה רבה ניב תענוג של פוסט. נראה לי שראיתי שבלאט יאמן רק ביורוליג, מעניין איך זה יעבוד
תודה ניב
מצויין
הסיפור של בלאט מדהים הוא מסרב להכנע וממשיך לאמן
כל הכבוד לו
הפריצה של מיטשל בנבחרת מזכירה לי את זו של וינס קרטר באולימפיאדת סידני 2000. כמו שאתה אומר, הוא בדרך הנכונה להפוך לסופרסטאר והאליפות הזו עם הנבחרת תתן לו את החותמת על כך.
הכל מסתדר אצלו נכון.
גם החכמה להישאר בנבחרת ולהפוך לפנים של נבחרת ארה"ב, גם קו הנעליים על שמו שיוצא השנה, גם האישיות והבגרות שלו, ההכנה הפיזית שלו לעונה הקרובה שנראית מעולה וכמובן הקבוצה שלו שצפויה להיות מהטובות במערב.
כל הכוכבים הסתדרו יחד עם בחירות מצויינות שלו.
עכשיו רק נותר לראות איך יתפקד לצד רכז שיקח ממנו את הובלת הכדור
מעולה
תענוג של טור
תמסור דש לחברים באיביזה
🙂