מהלך המשחק
אקספוזיציה
אם המשחק הראשון התאפיין בהכנה טובה של גולדן סטייט ווריורס, המשחק השני כבר היה אופרה אחרת לגמרי. דאלאס הגיעו לטרוף את המגרש והיו בכל מקום. כפו על גולדן סטייט איבודים בזכות הגנה טובה, והגיעו למצב של 23-8 כבר ברבע הראשון כדי להראות לווריורס הנלהבים ולקהל שלהם: אנחנו כאן כדי להשאר. דאלאס המשיכו לקלוע את השלשות, לכפות איבודים וזריקות רעות על הווריורס, ואיכשהו סטפן קרי כל פעם השאיר אותם בתמונה. קר השליך את ג'ורדן פול כדי לעשות קצת בלאגן בסדר של דאלאס, ופתח טיפה את המשחק. ככל שהמשחק התקדם, ככה גולדן סטייט האמינו שיכלו לחזור מהקבר.
תחילת התהיות
דאלאס המשיכו להגיע לסל בכיכוב ג'יילן ברונסון, שנכנס נהדר למשחק, והפער הרקיע עד 19 הפרש. ברונסון עשה הכל על המגרש בזכות העקשנות של ג"ס לוותר על היציאה לשלשות. במחצית הראשונה, הם היו בסחרור בגלל ההחלטה התמוהה משהו של קר. לוקה את ברונסון עשו בווריורס מה שנראה להם. אם יש משהו שעוזר לקלעי, גם אם הוא כרגע נמצא במצב של איבודים, זה לקלוע זריקות קלות. זה מה שדאלאס התחילו לתת לווריורס בסוף המחצית, וזה מה שראינו ששיתק את המומנטום המקפיא של הטקסנים. שתי דקות לסיום הרבע האחרון, בזמן שקרי סוחב את הווריורס ברגעי משבר של כל הקבוצה מלבדו, והם מחברים כמה סלים כדי להוריד את ההפרש. במחצית עצמה, 72-58 משלשה שמוציאה חיים לכל שחקן כדורסל, של דונצ'יץ', רגע לפני שמסיימים את הרבע השני.
הקאמבק
הרבע השלישי היה סיפור אחר לגמרי. דאלאס השתתקו והמומנטום שלהם הפסיק. לאורך הדקות הראשונות, היתרון הספיק להם, כי גולדן סטייט בעצמה הייתה חסרת פוקוס. דאלאס קלעו נקודות בודדות עד סיום הרבע, והווריורס ניצחו אותו ונשארו בפיגור נקודה. דאלאס קלעה 13. הווריורס 25. בשלב הזה, התחלנו לראות החלטות תמוהות של השיפוט. בנוסף, דאלאס עברו למצב שבו היו במשחק הראשון: הפסיקו לתקוף את ויגינס וחזרו לתקוף את לוני, לקחו זריקות ל-3 (שהתיישרו מה-15/27 של המחצית הראשונה) ומצאו את עצמם מתפשרים על ללכת לסל. גולדן סטייט לקחו הרבה ממה שדאלאס נתנו, כמעט חוץ מלשים את הכדור בתוך הטבעת. דריימונד, שצבר עבירה חמישית באמצע הרבע השלישי, יצא. לוני המשיך להיות המנקה מהלוחות והצליח להשיג כמה סלים עצומים, ודונצ'יץ' עוד פעם נראה עייף במחצית השנייה. זה רק נקודה הפרש. דאלאס הפסיקו לכפות על הווריורס איבודים, ואיבדו לגמרי את המומנטום. האם קיד יכול להגיד להם משהו שישנה את הלך המשחק?
הרבע הרביעי המשיך בדיוק מאיפה שהרבע השלישי הפסיק. עדיין כשקרי ודריימונד על הספסל, הווריורס הגיעו לסל מתי שרצו, והזריקות שלהם התחילו להכנס במקום לצאת החוצה בסקפטיות. משם, ראית שדאלאס ממשיכים לכפות זריקות קשות (ושלא ייכנסו גם) ולאבד את הכדור. ג'ורדן פול, שעשה שתי טעויות ממש מוזרות, המשיך לכתוש את דאלאס מבפנים ולתת לכולם לעבוד. את מה שהוא החטיא קוון לוני הכניס, ואת מה שקוון לוני לא הכניס, סטפן קרי, שנכנס מאוחר יותר, קלע. הווריורס היו ממושמעים עד שהזריקות נכנסו. מופת כדורסלנית. "אל תמעיט בלב של אלוף", אמר רודי טומיאנוביץ'. זה מה שראינו היום. בסיום 126-117 לווריורס.
נקודות חשובות
אירועים
להוציא אולי את משחק 7 מול הסאנס, המחצית הראשונה של דאלאס הייתה אחת המחציות, אם לא הטובה ביותר בפלייאוף הזה. הכל נראה עובד, גם בהתקפה וגם בהגנה. עם זאת, הם עדיין נכנעו לקצב ולקבלת ההחלטות של גולדן סטייט.
הסיפור במשחק הזה הוא הקלות שבה הווריורס הגיעו לסל לאורך כל המשחק, וספציפית במחצית השנייה. הם עשו התאמות טובות יותר מהמשחק הקודם, וברבע הרביעי היה מדובר בטיילת בכלל. המאבס נראים גמורים לגמרי, וחייבים להאריך את הרוטציה, גם במחיר של מתן דקות לפרנק ניליקינה וג'וש גרין.
דריימונד גרין וקרי סופגים את העבירה השלישית ברבע השני, ונאלצים ללכת לחפש. דריימונד, שגם עשה הרבה בלאגן לשופטים, קיבל את הטכנית הראשונה (ברטאנס, בולוק ולי קיבלו את הטכניות האחרות בקטעים במשחק שמראה כמה "המשחק מודרני") ולאחר מכן המשיך לקלל ולהתעצבן. השופטים, כמו שצוות השידור האמריקאי בכיכובם של רג'י מילר וסטן ואן גאנדי, אמרו את הדברים הבאים, ובצדק: "דריימונד יכול לעשות הכל עכשיו, אף אחד לא יעיז לשרוק לו את הטכנית השנייה" וכך היה.
ג'ייסון קיד עדיין מתקשה לנהל את לוקה. נכון, מדובר על משחק של 40+ נקודות והוא לקח את מה שנתנו לו, אבל קבלת ההחלטות ברבע השלישי גמרה את המאבריקס. ברגעים כאלה, גם אם אתה מחטיא, יש דרך להמשיך לשמור על הגחלת ולקבל החלטות באופן שמשרת את אחת ההתקפות האיטיות בליגה.
דמיון לי וברטאנס היו במאין התנגשות ביניהם וקיבלו, שניהם, טכנית. כמה עוד נקבל מהשיפוט הרכרוכי הזה? יש דברים שמבחינתנו כצופים הם חובה, ויש דברים שקשה לי להאמין ששורקים. קליבה היה עם 4 עבירות. מישהו זוכר בכלל את העבירות שלו או מה הוא עשה? מישהו זוכר את ארבעת הפאולים של ויגינס? לפעמים השיפוט הורס לגמרי.
אגב סטן ואן גאנדי, הוא אדיר בפרשנות שלו. הוא מאמן מצוין, ולהזכירכם, הוא יצר את קבוצת הקלעים של אורלנדו באזור 2008 מסביב דוויט הווארד. אז נכון שהוא קצת דומה לרון ג'רמי. הוא עצום לחווית הצפייה, ומייצר ידע אצל הצופים בגישה יחסית פשוטה. הדבר היחיד שהייתי רוצה שהפרשנים יבינו, זה שלאנשים 'הפשוטים' אין מושג מה זה מאצ'אפ זון או BOX-AND-ONE בהגנה. אלה דברים שנצרכים לשיפור חווית הצפייה.
ספנסר דינווידי היה אוויר היום. ברטאנס זרק את הזריקה הראשונה שלו ל-2 היום, וקלע אותה.
איך שתי הקבוצות יכולות להגיע מוכנות יותר למשחק הבא
ווריורס: המשחק הבא כבר יהיה בטקסס, אופרה אחרת לגמרי, על הנייר. כבר ראינו את דאלאס מוציאים את יוטה ופיניקס מהכלים בבית, וגולדן סטייט יצטרכו להכיר את הסדרה ואת אמריקן איירליינס סנטר בדאלאס ממבט אחר. מבט של גמר אזורי. השיפט בין אוהדי סיליקון וואלי לקאובויז (לכאורה) צריך לתת להם סטירת לחי. ראינו את דונצ'יץ' חלש בהגנה עד כה בסדרה, וכשעברו לדאלאס הוא "מצא" כוחות מדהימים והתחיל לשחק הגנה מצוינת. בטקסס, השופטים ישרקו לדריימונד את הטכנית השנייה, אולם אולי זה דווקא לטובת הווריורס. קוון לוני מתעלל במאבריקס בצבע ואין במאבס ריבאונדר ורים פרוטקטור אמיתי. אם אני הווריורס, ממשיך ללכת לסל, שכן לאף אחד במאבס אין את היכולת באמת להגן על הסל. כשעשו את זה, הגיעו להזדמנויות טובות.
מאבריקס: להגיע עוד יותר ממושמעים ממה שראינו היום. לנהל את הרוטציות טוב יותר כדי לעמוד במעמסה של לרוץ עם גולדן סטייט למשך 48 דקות. מנוחה במיטות שלהם תהיה דבר טוב ותרענן אותם קצת יותר. במשחק בו לוקה היה חולה, הוא עדיין נראה מצוין. לייצר התאמות בנושא הריבאונד, במיוחד ריבאונד ההגנה הקבוצתי. כל ריבאונד התקפה הפך לסל וגמר אותם, במיוחד ברגעים בהם הם ניסו לחזור. בולוק ופיני סמית' עמידים ביותר, אבל השחיקה שלהם תעלה לקיד ביוקר. עם 44 ו-42 דקות בהתאמה, למרות שהם כמעט לא פקטור בהתקפה, זה עדיין המון. אם יצליח לתת להוריד אותם מארבעים ולתת לניליקינה את הדקות האלה, והוא יקלע משהו, דאלאס יהיו הרבה יותר חזקים. אם במשחק של 47% מהשדה ומה-3 דאלאס מפסידים, הבעיה היא הגנתית. החיתוכים של גולדן סטייט חייבים להפסיק, והם צריכים להדליק את המתג של יוסטון ב-2018.
הווריורס עדיין בשליטה. אם ינצחו משחק אחד בדאלאס, זה גמור סופית.
