מייקל ג'ורדן נכנס למנהרת הזמן!

הקיץ כמעט ונגמר, בכל קיץ כשהיינו ילדים בילדותנו הדי עשוקה עם ערוץ אחד בלבד ותוכניות קיץ שרצו בלופ מגיל 3 ועד בואכה לשכת הגיוס. מנהרת הזמן הייתה ה-תוכנית שגדלנו עלייה. דאג וטוני ועלילותיהם ברחבי ההיסטוריה היו פוקדים את המרקע בכל קיץ וקיץ וגם ככה לא הייתה אופציה לזפזפ ( היו שיעורי דת בערוץ המזרח התיכון ). החלטנו להחזיר עטרה ליושנה ולהכניס את מיטב השחקנים למנהרת הזמן של Post-up בכל שבוע סופרסטאר אחר מבלי לדעת האם יחזור לעבר או שמא ישוגר לעתיד.

והפעם נכנס למעבדת בורוכוב – זעפרני רוח האלוהים בכבודו ובעצמו מייקל ג'ורדן

זעפרני –

החיים שלנו מלאים בשאלות קיומיות ותהיות ספקולטיביות. כאלה שמתסכלות אחורה ושואלות "מה היה קורה אילו?". מה היה קורה אם הייתי בוחר ללמוד אינסטלציה ולא תקשורת? מה היה קורה אם לא הייתי זורק את החברה המיתולוגית מהתיכון? מה היה קורה אילו צ'מברלין היה עומד על רגליו האחוריות במינכן 1938? אמ-ים ואולי-יים מלווים את חיינו כל הזמן וקיץ מהביל שטומן בחובו פגרת כדורסל NBA ארוכה ומשעממת הוא בית גידול מכובד לשאלות כאלה.

לברון ג'יימס כמי שאומר ש"מייקל ג'ורדן מקבל יותר מדי קרדיט". ג'יימס התכוון בדבריו לזה שלצד ג'ורדן עמדו שחקנים מאוד טובים והקרדיט לא מגיע רק להוד אווירותו בלבד אלא גם לחבורה המוכשרת שסבבה אותו. כל זה כמובן הזעיק מיד בראשי "מה היה קורה אם?" גדול מימדים – "מה היה קורה אם היינו לוקחים את מייקל ג'ורדן במכונת זמן, 20 שנה קדימה לעידן בו שולט בחור אחר, לברון ג'יימס?".

בחירת מייקל ג'ורדן בדראפט

מייקל ג'פרי ג'ורדן נבחר בשנת 2004 בבחירה מספר 3 ע"י שיקאגו בולס, אחד מהמועדונים היותר נחשלים בתולדות הNBA. אז נכון, היו לבולס כמה שנים טובות בשנות ה-90' תחת הנהגתו של השחקן הורסטילי סקוטי פיפן, אבל ליותר מגמר מזרח מול אלופת המזרח הנצחית של שנות ה-90', הניו יורק ניקס, האף וחבריו לא הצליחו להוביל את השוורים.

ימיו של פיפן ההולך ודועך נגמרו בסוף שנות ה-90' ושיקגו נאלצה לבנות את עצמה מחדש דרך הדראפט. היא זכתה במקום הראשון ב-1999 ובחרה באלטון ברנד, נמלכה בדעתה אחרי שנתיים והביאה את טייסון צ'נדלר במקומו, פידחה בדראפט 2000 עם כוכבה לעתיד של מכבי אשדוד, מרקוס פייזר, סבלה ממזל רע עם הבחירה מספר 2 בדראפט 2002 ג'יי וויליאמס שנפצע בתאונה והפתיעה לטובה עם בחירה מספר 4 ב-2001, אדי קארי.

אבל למרות הרוח הצעירה ולמרות עונת פרישה של סקוטי פיפן שחזר אחרי שניסה לקטוף תארים במדי נובורישיות מערביות, הבולס סיימו את עונת 2003-04 בתחתית הליגה ושוב מצאו את עצמם כקבוצת לוטרי עם בחירה גבוהה, שאלוהים יודע מה יצא ממנה.

אז מסתבר שאלוהים אכן יצא מהבחירה הזו. הפעם לבולס היה מזל: אורלנדו שזכתה בבחירה מספר 1, הייתה צריכה סנטר והלכה על דוויט האוורד ואם הבחירה של המג'יק עוד יכולה להישמע הגיונית אז מה תגידו על שארלוט בובקאטס, המצטרפת הטרייה לליגה, שהעדיפה על פני ג'ורדן את הבלו- אאוט המכונה, אמאקה אוקפור (הערת הכותב: זה היה שנתיים לפני שאלוף הNBA האגדי של שנות ה-90', צ'ארלס בארקלי רכש את הבובקאטס ושבר שיאים שליליים של ניהול גרוע וקבלת החלטות לקויה).

לבולס לא נותר אלא לבחור בג'ורדן, אלוף מכללות טרי שיחד עם ריימונד פלטון ושון מאי הוביל את צפון קרוליינה לאליפות מפתיעה,יותר מ-20 שנה אחרי האחרונה בראשות ג'יימס וורת'י. הבולס רצו קלעי והאופציה הבאה אחרי ג'ורדן הייתה בן גורדון הרכרוכי. בחירה יותר פשוטה מזה לא הייתה מאז שיעקב אבינו היה צריך לבחור בין רחל היפה ולאה המכוערת.

העונה הראשונה של מייקל ב-NBA

הבולס ומאמנם השמנמן, סקוט סקיילס, שמו את המפתחות מיד בידיים של ג'ורדן. יחד עם קארי וצ'נדלר בפרונט, הרוקי המפתיע לואל דנג בסמול והרכז הלבנבן קירק הינריך, הייתה לשוורים קבוצה צעירה ומבטיחה להרבה שנים.

ג'ורדן חרך את הפרקט כבר בעונתו הראשונה עם ממוצע של 28.2 נק' למשחק והמאזן של הבולס באותה עונה השתפר ב-24 ניצחונות. הבולס הפכו להיות כוח מבטיח במזרח כאשר הפרשנים לא הפסיקו לדבר על התחרות העתידית של הליגה – מייקל ג'ורדן והבולס מול לברון ג'יימס והקאבס. זו הייתה התקופה בליגה של עידן הפוסט-לייקרס הגדולה של שאקובי. הוואקום שהביא איתו את האליפויות האפורות של דטרויט פיסטונס ב-2004 והספרס ב-2005 נראה כעומד להיסגר. השמיים נראו הגבול.

ההמשך כבר לקוח מהאגדות. ג'ורדן אמנם נפצע בעונתו השנייה והחמיץ את מרבית העונה אבל חזר לפליאוף רק בשביל לתפור 63 נקודות על הראש של מיאמי היט בסיבוב הראשון במזרח. ההיט אמנם ניצחו את הסדרה אבל המשפט של שאקיל אוניל "היום ראיתי את אלוהים מחופש למייקל ג'ורדן" הדהד עוד שנים רבות אח"כ לצד העקיצה האלגנטית של הקקטוס הגדול שהזכירה לעולם ש"עד היום אנשים השוו את מייקל ג'ורדן לקובי בראיינט. מהיום זה הולך להיות הפוך".

בעונה השלישית שלו בליגה (2006-07) ג'ורדן כבר מצא את עצמו מוביל קבוצה ללמעלה מ-60 ניצחונות ולמקום ראשון במזרח. בגמר האזורי ג'ורדן ולברון כבר התחרו ראש בראש וג'ורדן, התחרותי והבלתי מתפשר, נתן ללברון סנוקרת מטאפורית עם ניצחון בחמישה משחקים. לברון טען אח"כ ש"זה לא חכמה, לג'ורדן יש צוות מסייע טוב בהרבה", אבל האמת הייתה שבכל מה שקשור לווינריות, ג'ורדן של אותם ימים היה דרגה בפני עצמה.

ווינריות לחוד וסן אנטוניו ספרס לחוד. בגמר, שיסו הדורבנות בג'ורדן את ברוס בואן והטריו דאנקן את גי'נובילי את פארקר היה גדול מדי על השוורים הצעירים. זה נגמר ב2-4 לספרס ותחושה שעוד יגיעו ימים שיחסי הכוחות יהיו הפוכים.

בשנה אח"כ המזרח הפך להיות תחרותי מאי-פעם. בבוסטון התכנסה שלישיה גדולה, הבולס והקאבס התבגרו וגם הפיסטונס לא אמרו את המילה האחרונה שלהם. בצד השני של המפה, הלייקרס עם קובי וגאסול נראו כמו הסרט "האימפריה מכה שנית". שיקגו לא כ"כ התרשמה וסיימה את העונה עם המאזן הטוב ביותר. בוסטון עשתה למייקל את העבודה ושלחה את לברון ג'יימס אבל ג'ורדן הגיע לגמר המזרח רק בשביל לגלות שהוא הבא בתור… נו, לפחות הוא נבחר לMVP לראשונה בחייו.

ג'ורדן ולברון המשיכו להיחנק בפליאוף. כוכב אחד בקבוצה זה כנראה לא מספיק וג'ורדן גילה את עצמו לבד יותר ויותר (וזה משונה איך בן אדם יכול להרגיש לבד כשבחמישייה משחק איתך הר אדם כמו אדי קארי, בן אדם שמסוגל להטיל צל גם בלילה). ב-2009 הלייקרס של קובי החזירה לעצמה את הגדולה ולברון ומייקל בתורם נחנקו מול הנוכחות של דוויט האוורד. ב-2010 בוסטון שוב דאגה לשלוח את שני הנסיכים הביתה, לפני שהפסידה בעצמה ללייקרס. קיץ 2010 עמד בסימן הקיץ של ההחלטה.

גם לברון וגם ג'ורדן החליטו לבחון את המסלול של הקריירה שלהם. גם לברון וגם ג'ורדן הבינו שלא בטוח שהקבוצות שלהם מספיק טובות לאליפות. גם לברון וגם ג'ורדן שאלו את עצמם "האם הם יצליחו אי-פעם להשיג את האליפות הנכספת?". אבל בעוד לברון לקח את הרגליים וחבר לשני סופר-סטארים אחרים במיאמי, ג'ורדן החליט לשנס מותניים ולהישאר.

אדי קארי נשלח לניקס תמורת דיויד לי ו-200,000$ (דולר על כל גרם עודף), קירק הינריך נשלח לאטלנטה תמורת רכז צעיר בשם ג'ף טיג ואת בחירה מספר 24 שלהם ניצלו הבולס בשביל לבחור בסנטר אלמוני בשם חסן וויטסייד. יחד עם המאמן החדש, טים ת'יבודו, שתמיד דחף להוציא משחקניו את המקסימום זה היה סגל מוכשר, חכם ויותר מכל – מנצח.

בשנים הבאות הבולס לקחו לא אליפות אחת, גם לא שתיים, אלא שלוש אליפויות רצופות. לברון? לא נותר לו אלא להוציא את העצבים על אריק ספולסטרה ולהנחית במקומו מאמן אלמוני מישראל בשם דיויד בלאט. הבולס נראתה כמו השושלת שכולם יזכרו לנצח אלא שאז ג'ורדן החליט לפרוש ולעבור לשחק בייסבול. אלוהים (שזה הוא עצמו) יודע למה.

ללברון בכל מקרה גם הפרישה לא סייעה לקחת אליפות. הספרס קרקסו אותו בגמר 2014, ולמרות שחזר לקליבלנד (ובצורה אגבית, הודה שג'ורדן צדק כל הדרך) הווריירס דרכו עליו בגמר 2015. בקיצור זה שג'ורדן פרש לא עזר ואז ג'ורדן חזר. את העונה האחרונה הוא בילה צעיר מתמיד (לעומת לברון שנראה שחוק כמו מחק של תלמיד דיסקלקולי בבחינת הבגרות במתמטיקה) והוביל את שיקגו לאליפות רביעית. לי יש תחושה שיש עוד שתיים בדרך.

הקריירה של ג'ורדן עוד לא נגמרה אבל המסע בזמן הזה הביא אותנו להווה. אז מה אתם אומרים – אם מייקל ולברון היו מתחילים באותה נקודה כמעט – האם גם אז לברון היה רק מלך ואילו מייקל מלך מלכי המלכים?!

MBK –

אחרי התיאור של יאיר נותרתי ללא מלים להוסיף. במנהרה שלי ג'ורדן משתלט על הליגה מוקדם הרבה יותר ורושם 10 הופעות רצופות בגמר, שום קובי בריאנט לא עוצר אותו, ככה זה כשאתה קונצנזוס.

ג'ורדן  יחיד סגולה , אולי בדור שלנו הוא היה "נדפק" קצת עם שערוריות למכביר, אתם יודעים תיוג בפייסבוק לצד ז'יטונים באטלנטינק סיטי , איחור למשחק בריו 2016 בגלל שנשאר לשחק בלאק ג'ק על הספינה מי יודע אולי במקום המותג ג'ורדן הוא היה תת מותג של מג'יק בקונברס חברת הנעלים החזקה בעולם. יכול להיות שעולם הטוויטינג לא היה מתאים לרוחו אבל בדבר אחד אני בטוח ג'ורדן בכל דור ודור ( וזו לא אגדה של פסח ) היה מגיע לאן שהגיע. הדבר החיובי היחיד לו ג'ורדן היה נולד 20 שנה מאוחר יותר הוא שבארקלי, מלון וסטוקטון לא היו חברים באגודת נפגעיי מייק ומסתובבים עם טבעת אחת או יותר על האצבע.

ג'ורדן אתלט גדול , כדורסלן ענק , ווינר אולטימטיבי. ואולי גם קצת חרא של בן אדם אבל כנראה שזה חלק בלתי נפרד מהמהות של להית ווינר אולטימטיבי. מעניין האם גם כיום ג'ורדן היה הופך למותג הנעלים והאופנה העצום. נראה שלג'ורדן הכל התחבר פיקס מבחינת טיימינג גם הקריירה וגם הנקודה שהקדים את זמנו מעצם היותו מייקל ג'ורדן.