אחד ביום: No news is a good sleep

3:00: דטרויט פיסטונס (8) – מילווקי באקס (1) [מילווקי מובילה 0-3 בסדרה]

5:30: יוטה ג'אז (5) – יוסטון רוקטס (4) [יוסטון מובילה 0-3 בסדרה]

אנחנו חיים בעידן של התמכרות לריגושים. אנחנו חייבים ריגושים, מוכרחים אותם עם הקפה בבוקר, זקוקים להם בהפסקה מהעבודה, מחפשים אותם בערב מול המחשב או הטלוויזיה וחולמים עליהם בלילה. אנחנו מנסים לתעד כל רגע, לעשות עניין מכל דבר פעוט שקורה ולהעצים כל תחושה או חוויה עד למקסימום.

גם התקשורת המודרנית נראית בדיוק כזו. בין אם זה ברשתות החברתיות בהן אנחנו מנסים להביע דעה נחרצת על כל דבר, ליחצן ולפרגן לכל דבר שמתרחש ובין אם זה בתקשורת הממוסדת בה כל דבר הוא הכי-הכי שיש, גם אם מדובר בדבר הפעוט ביותר. "חודש מרץ הכי גשום מזה 17 שנה", "מספר תאונות הדרכים בארצות הברית הגיע לרמה של לפני 25 שנה", "האלבום הכי טוב שאנחנו זוכרים מזה שנים". כל אלו הן כותרות שתוכלו למצוא אותן על בסיס יומי. כל דבר הוא הכי, כל דבר הוא מהפכני ובלתי צפוי ויש מלא חדש תחת השמש. כל הזמן.

אבל לא תמיד הייתה התקשורת כזו. מספרים שפעם תקשורת באמת עסקה בלסקר דברים חשובים או יוצאי דופן ולא טענה שכל דבר הוא כזה. וכשלא היו דברים חשובים מדי – אז פשוט לא דיברו עליהם. ב-18 באפריל 1930 למשל החליטו ב-BBC, ערוץ הרדיו הממלכתי של בריטניה, אז המעצמה הגדולה ביותר בעולם שאין יותר מדי חדשות לספר למאזינים ועל כן בשעה 20:45 בה הייתה מהדורת החדשות משודרת מדי יום ומיליוני אנשים היו צמודים למקלטים לשמוע מה חדש בעולם הגדול הודיע הקריין את ההודעה הבאה: "Good evening. Today is Good Friday. There is no news" (ערב טוב, היום יום שישי הטוב. אין שום חדשות היום!". את שאר המהדורה שארכה מדי ערב 15 דקות, הקדישו העורכים להקלטה של קונצרט פסנתר שהתקיים כמה ימים לפני כן.

מדוע הרשו לעצמם ב-BBC לוותר על המהדורה אליה היו רגילים המאזינים בשביל קונצרט פסנתר? הסיבה כנראה קשורה בזה של-BBC היה מונופול בימים ההם על תדרי הרדיו בבריטניה ובהיעדר תחרות, הם אכן יכלו לשדר רק מה שראוי. תחנת הרדיו המלכותית הייתה בת פחות מ-5 שנים (החלה את שידוריה ב-1927) ועדיין בפיגור רב אחרי תעשיית הרדיו המתקדמת בארצות הברית. לוח השידורים כלל לא מעט מוזיקה קלאסית, כמה דיווחים על ספורט ועל מזג אוויר וכן משבצות לילדים. רייטינג בהחלט לא שיחק תפקיד.

היום, כאמור, המצב שונה לחלוטין. אף אמצעי תקשורת לא יסכים לביטוי שהשתרש בשנים ההן לפיו "No news is good news". היום כשאין חדשות – אין פרסומות וכשאין פרסומות אין מה שיחזיק את התעשייה הזו בחיים ולכן ההקצנה בכל כותרת ובכל אמירה. חדשות אמיתיות, מנופחות או סתם פייק? זה אתם תחליטו.

אולי בגלל זה אף אחד לא יספר לכם שהלילה הנוכחי ב-NBA הוא אחד המשעממים והמיותרים שידע פליאוף ה-NBA זה שנים ארוכות. הסטטיסטיקה לא טועה: אף קבוצה לא חזרה מעולם מפיגור 3-0 בסדרת הטוב מ-7 ב-NBA ואני משוכנע במאת האחוזים שלא יוטה ולא דטרויט יקטעו את הרצף הזה ושתיהן גם לא יהיו הקבוצה הרביעית בהיסטוריה שחוזרת מ-3-0 ל3-3 (ואז מפסידה במשחק השביעי).

התוצאות בשתי הסדרות משקפות את יחסי הכוחות נאמנה וכשגם יוסטון וגם מילווקי נמצאות בכושר נהדר בעוד ליריבותיהן אין מה להציע לא מבינת המאצ'-אפ ולא מבחינת הכישרון, אין יותר מדי למה לצפות מהמשחקים שנותרו בסדרות. סוויפ, סוויפ ג'נטלמני או אפילו התקרבות לכדי 4-2? זה לא מעניין אף אחד.

אז מכיוון שאנחנו אומנם אתר שנמצא בתחרות (…) אבל בטח לא כזה שצריך רייטינג גבוהה בשביל המפרסמים (אבל כן צריך אותו בשביל התחושה הטובה של הכותבים המתנדבים, אז תספרו עלינו הלאה!), אני יכול להרשות לעצמי ולהמליץ לכם לא לוותר על שעות שינה בשביל ליל המשחקים הקרוב.

כן, בלייק גריפין (בספק גם הערב) ודטרויט אולי מסוגלים לתת פייט למשחק אחד מול מילווקי (אל תבנו על זה, מילווקי משחקת כאילו היא לא מתכוונת לתת גרם של חסד לאף קבוצה, תהיה אשר תהיה) ויוטה אולי מסוגלת להשלים את מה שהיא לא הצליחה לעשות מול יוסטון במשחק מספר 3 ולקחת משחק אחד בסדרה (אל תבנו על זה, יוסטון ניצחה את משחק מספר 3 עם יום נוראי של הארדן ויום נהדר של דונובן מיטשל, אם שניהם יחזרו למספרים הרגילים שלו ליוטה כנראה לא תהיה תקומה. לא עם ההתקפה שהיא מציגה…) אבל האם זה יעורר את הסדרות האלו לחיים? ממש לא.

לא נורא, הסיבוב הבא בהחלט אמור להיות 'הכי גדול שהיה מזה הרבה זמן…'.