דירוג 30 קבוצות הליגה בעשור האחרון – חלק א'

לפני שנתחיל בפרויקט כמה הבהרות קטנות:

1. מכיוון שהעונה הראשונה של העשור (2009-10) והעונה שמתקרבת אלינו (2019-20) נמצאות רק בחלקן בעשור, החלטתי להתעלם מזה ולקחת את נתוני העונה המוקדמת (2009-10) כולה לתוך החישובים (בשל העובדה שהפליאוף שלהן היה בתוך העשור) ובמקביל להתעלם ממה שצפוי לנו בחודשיים וחצי הנותרים. מבחינתי העשור כבר נגמר. סורי, חברים, לא יהיה זמן לתקן…

2. כל הדירוגים הם סובייקטיבים וניתנים לערעור. האם מאזן בעונה הסדירה שווה יותר מללכת רחוק בפליאוף? האם אליפות בתחילת העשור נחשבת? ומה חשבתי לעצמי שבחרתי בחמישיות העשור של כל קבוצות ושכחתי את הגארד ההוא שהיה הלב הפועם של הקבוצה והסנטר שמבחינה סטטיסטית היה אימת כדור הארץ?

סובייקטיבי כבר אמרתי. אני אביע פה את דעתי ואתם מוזמנים לעשות כמוני בתגובות ובכלל.

3. המאזנים המוצגים הם בעונה הסדירה בלבד.

4. מינסוטה זה באמת מועדון מחורבן. כאוהד שלהם, הדירוג הזה רק גרם לי לרחם על עצמי יותר

*

30. סקרמנטו קינגס

מאזן עשורי: 517-287 (35.6% אחוזי הצלחה, מקום 30 בליגה).

הופעות בפליאוף: אין

תארים: לא להגיע לפליאוף כל העשור זה סוג של תואר.

בחירות דראפט ראויות לציון: מרווין באגלי (2, 2018), די'ארון פוקס (5, 2017), איזיאה תומאס (60, 2011), חסן ווייטסייד (33, 2010)

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: 6 – פול וסטפאל, קית' סמארט, מייק מאלון, ג'ורג' קרל, טיירון קורבין, דייב ייגר (לוק וולטון…).

ג'נרל מנג'רים: 3 – ג'ף פטרי, פיט ד'אלנסדרו, ולאדה דיבאץ'.

חמישית העשור: איזיאה תומאס, די'ארון פוקס, טייריק אוונס, רודי גיי, דמרקוס קאזינס.

רגע השיא: יהיה ב31 בדצמבר 2019, העשור הזה ייגמר סוף סוף.

כמה משפטים על העשור שחלף: הקבוצה היחידה בליגה שהמאזן שלה בעשור בעונה הרגילה זהה למאזן שלה בעונה הסדירה יחד עם הפליאוף… וזה אומר הכל. קבוצה שלא רק שהייתה החלשה ביותר בעשור הנוכחי אלא גם התקשתה להתרסק (רק פעם אחת בעשור הייתה בין שלוש הקבוצות הגרועות בליגה ותמיד הייתה במערב קבוצה גרועה ממנה) כמו שצריך ולא זכתה כמעט בבחירות גבוהות בדראפט. מופת של ניהול כושל, אימון גרוע וכדורסל רע להחריד הביא את הקבוצה להשיג הנוכחי. לפחות לקראת סוף העשור עושה רושם שמשהו טוב מתחיל לקרות שם כשהעונה האחרונה הייתה הטובה ביותר שלה בעשר העונות האחרונות.

29. מינסוטה טימברוולבס

מאזן עשורי: 516-288 (35.8% אחוזי הצלחה. מקום 29 בליגה)

הופעות בפליאוף: 1! (לא עברו סיבוב ראשון)

תארים: שלוש שחקנים שנבחרו בדראפט שנה אחר שנה שמשחקוים באותה קבוצה ועדיין לא מביאים אותה לכלום, זה בהחלט סוג של תואר…

בחירות דראפט ראויות לציון: לאורי מרקונן (7, 2017), קרל אנתוני טאונס (1, 2015), זאק לאבין (13, 2014), דריק וויליאמס (2, 2011).

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: 6 – קורט ראמביס, ריק אלדמן, פליפ סונדרס, סאם מיטשל, טום ת'יבודו, ריאן סונדרס.

ג'נרל מנג'רים בעשור האחרון: 5 – דויד קאן, פליפ סונדרס, מילט ניוטון, טום ת'יבודו, סקוט ליידן.

חמישיית העשור: ריקי רוביו, קווין מרטין, ג'ימי באטלר, קווין לאב, קארל אנתוני טאונס.

רגע השיא: ניצחון בהארכה על דנבר במשחק האחרון של עונת 2017/18 קוטע רצף של 14 שנים ללא העפלה לפליאוף. נחמת עניים אבל גם זה היה סוג של חלום…

כמה משפטים על העשור שחלף: זה היה עשור של תקוות במינסוטה וככל שהתקוות היו גדולות יותר, כך ההתרסקות הייתה גדולה יותר. עשור שהתחיל עם קבוצה פשוט רעה, המשיך עם אחת  מאוד תוססת וכיפית בראשות לאב ורוביו שלא הצליחה להתרומם ברגעי האמת ואפילו להעפיל לפליאוף והחליף את הניואנס לבנייה מחדש באמצע העשור כשלזאבים הייתה קבוצה עם 3 בחירות ראשונות בדראפט באותו סגל. איכשהו גם זה נגמר בהופעת פליאוף אחת מסכנה ובעתיד לוט בערפל. ועם זה לא מספיק אז גם פליפ סונדרס מת, קווין גארנט עשה על הקבוצה סיבוב ושלוש עונות הסתיימו עם המאזן הגרוע במערב. בקיצור, היה רע, עשוי להיות רע יותר.

28. דטרויט פיסטונס

מאזן עשורי: 471-333 (41.4% אחוזי הצלחה. מקום 26 בליגה)

הופעות בפליאוף: 2 (לא עברו סיבוב ראשון)

תארים: שבירת שיא רצף ההפסדים הכי ארוך בתולדות הליגה בפליאוף (14). זה נחשב?

בחירות דראפט ראויות לציון: אנדרה דראמונד (9, 2012), קריס מידלטון (39, 2012), ברנדון נייט (8, 2011).

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: 6 – ג'ון קיוסטר, לורנס פרנק, ג'ון לויר, מוריס צ'יקס, סטן ואן גנדי, דווין קייסי.

ג'נרל-מנג'רים בעשור האחרון: 3 – ג'ו דומארס, ג'ף באואר, אד סטפנסקי.

חמישיית העשור: רודני סטאקי, רג'י ג'קסון, ג'וש סמית', בלייק גריפין, אנדרה דראמונד.

רגע השיא: מאזן חיובי בעונת 2015-16 (38-44).

כמה משפטים על העשור שחלף: כמו שעוד תגלו, היו קבוצות יותר גרועות מהפיסטונס בעשור האחרון ויש גם כמה עם מאזן גרוע יותר שדורגו מעליה. אז למה בכל זאת בחרתי בפיסטונס במקום האחרון במזרח הנורא? אולי כי לא הייתה בליגה קבוצה סתמית ממנה בעשור האחרון, קבוצה שלא הצליחה לצאת ממקומות 8-12 העלובים, לא הלהיבה, לא נתנה תקווה וחוץ מלשחק עם שלושה גבוהים בהרכב או להחזיר לתודעה שלנו את סטן ואן גנדי חצי עשור מאוחר מדי, לא עשתה שום דבר ששווה לכתוב עליו הביתה. תוסיפו לזה את היותה הקבוצה היחידה בליגה, מלבד סקרמנטו שלא ניצחה משחק פליאוף בעשור האחרון, והנה לכם הסיבות לדירוג הנמוך. 

27. שארלוט הורנטס (בובאקטס)

מאזן עשורי: 463-341 (42.4% אחוזי הצלחה)

הופעות בפליאוף: 3 (לא עברו סיבוב ראשון)

תארים: הקבוצה הכי גרועה בהיסטוריה בעונה הרגילה עם 7 ניצחונות בלבד בעונה המקוצרת של 2011/12. לא ממש תואר, אבל גם לא הישג שהיא תאבד בקרוב.

בחירות דראפט ראויות לציון: קודי זלר (4, 2013), מייקל קיד-גילכריסט (2, 2012), קמבה ווקר (9, 2011)

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: ארבעה – לארי בראון, מייק דונלאפ, סטיב קליפורד, ג'יימס בורגו.

ג'נרל מנג'רים בעשור האחרון: רוד היגינס, ריץ' צ'ו, מיץ' קופצ'אק

חמישיית העשור: קמבה ווקר, סטיבן ג'קסון, ג'רלד וואלאס, מרווין וויליאמס, אל ג'פרסון

רגע השיא: ההורנטס גוברים על מיאמי היט 80-96 במשחק מספר 3 בסדרת הסיבוב הראשון ב-2016 ורושמים ניצחון פליאוף ראשון בעשור ובהיסטוריה של המועדון מאז הוא נולד מחדש ב-2004. וזה לקח להם רק שלוש הופעות בפליאוף (בעונות שונות) בשביל להגיע לזה…

כמה משפטים על העשור שחלף: כמו דטרויט שתוארה כאן לעיל, מבחינת המאזן בעונה הסדירה יש קבוצות גרועות מההורנטס. אבל לפעמים הבינוניות היא האויב הגדול ביותר של מועדון תחרותי ובמקרה של שארלוט זה בדיוק מה שקרה בעשור האחרון כשזולת העונה הראשונה שלו, אז זו הייתה קבוצה הגנה מיוחדת, ההורנטס לא יצרו שום ריגוש כקבוצה (קמבה ווקר כבן אדם זה כבר משהו אחר) שכמו שזה נראה כרגע גם לא מתכננת משהו גדול לעשור הבא. לפחות הם לא ישברו את השיא השלילי שהם השיגו בעשור הזה כי כמה יותר גרועים מ-10% אחוזי הצלחה בעונה.

26. ברוקלין (ניו ג'רזי) נטס

מאזן עשורי: 504-300 (37.3% אחוזי הצלחה, מקום 28 בליגה)

הופעות בפליאוף: 4 (עברו פעם אחת את הסיבוב הראשון)

תארים: אין, אם לא לוקחים בחשבון את הטרייד הכי טיפשי אי-פעם.

בחירות דראפט ראויות לציון: הלכו כולן לבוסטון…

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: לא פחות מ8 (!) ואלה שמות: לורנס פרנק, קיקי וונדאי, אייברי ג'ונסון, פי.ג'י קרליסימו, ג'ייסון קיד, ליונל הולינס, טוני בראון וקני אטקינסון

ג'נרל מנג'רים בעשור האחרון: לא פחות מחמישה – קיקי וואנדאי, רוד ת'ורן, בילי קינג, פרנק זנין וכיום – שון מארקס

חמישיית העשור: די'אנג'לו ראסל, דרון וויליאמס, ג'ו ג'ונסון, תד'אוס יאנג, ברוק לופז.

רגע השיא: פול פירס חוסם את קייל לאורי ומנצח את טורונטו בשניות האחרונות של המשחק השביעי של סדרת הסיבוב הראשון של הנטס נגד טורונטו ב-2014.

כמה משפטים על העשור שחלף: עשר השנים האחרונות של הנטס, לא היו רק גרועות ובתוכן אפשר למצוא רצף של שלוש הופעות בפליאוף וגם את הרנסנס הנוכחי שמסתמן כמשהו טוב ומעורר תקווה. ועם זאת, כשהנטס היו רעים, הם היו רעים מאוד ויעידו על כך 5 עונות עם פחות מ-25 ניצחונות ובתוכן עונת 12 הניצחונות המפורסמת שפתחה את העשור. ואם מוסיפים לקלחת את הטרייד ההזוי ההוא עם בוסטון שדפק את ההווה של המועדון למשך איזה חצי עשור ואת העובדה שאפילו בעשור הזה הם היו פחות טובים מהניקס (!), אפשר להיות בטוחים שבאשר הם, אוהדי הנטס בוודאי מקללים את עשר השנים שבין 2010 ל-2019…

25. ניו יורק ניקס

מאזן עשורי: 480-324 (40.2% אחוזי הצלחה, מקום 26 בליגה)

הופעות בפליאוף: 3 (פעם אחת בסיבוב השני)

תארים: תואר הקבוצה שזרקה הכי הרבה כסף על שחקן שכל מה שהוא יודע לעשות זה לזרוק לסל עם 124 מיליון דולר ל-5 שנים לכרמלו אנתוני ב-2014.

בחירות דראפט ראויות לציון: אר.ג'י בארט (3, 2019), קריטאפס פורזינגיס (4, 2015)

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: חצי תריסר מאמנים ואלו הם – מייק ד'אנתוני, מייק וודסון, דרק פישר, קורט ראמביס, ג'ף הורנסק ודיוויד פיזדייל.

ג'נרל מנג'רים בעשור האחרון: ארבעה מנהלים ואלו הם – דוני וולש, גלן גרינוולד, סטיב מילס (בשתי קדנציות) וכמובן, פיל ג'קסון, האיש והמשולש.

רגע השיא: כרמלו אנתוני קולע 21 נק' ופבלו פרג'יוני מפציע עם 14 משלו ויחד הם מובילים את הניקס לניצחון 80:88 בגארדן ועולים ולניצחון 2-4 בסדרת הסיבוב הראשון על הסלטיקס בדרך לביקור ראשון בחצי גמר אזורי מאז 1999 (ועד ימינו אנו…).

כמה משפטים על העשור שחלף: עשור שעזר לקבע את מעמדה של הניקס כאחת הקבוצות הנכשלות ביותר בליגה ובחיי, שלא תמיד זה היה ככה. אחרי העשור הפותח של המאה שהיה קטסטרופאלי כמעט באותה מידה (בטח בחציו השני), הייתה צפייה שמשהו ישתנה בתפוח הגדול ואכן העונות הראשונות של העשור בישרו על מגמת שיפור וחזרה לעניינים (מקום שני במזרח ב-2012/13) אבל עונה אחר-כך הכל קרס וההצלחה של הקבוצה נעלמה אל תוך משולש (ברמודה). משם, המדרון היה חלקלק והניקס יקוו שבעשור הבא משהו ישתפר…

24. פיניקס סאנס

מאזן עשורי: 478-326 (40.5% אחוזי הצלחה, מקום 25 בליגה)

הופעות בפליאוף: 1 (הגיעו עד גמר המערב)

תארים: כמובן שלא אבל כן רשמו לזכותם את אחד המאזנים היותר טובים של קבוצה בעונה סדירה שלא הספיקו להיכנס לפליאוף עם 48 ניצחונות בעונת 2013/14.

בחירות דראפט ראויות לציון: דיאנדרה אייטון (1, 2018), דראגן בנדר (4, 2016, סתם בשביל הפולקלור…), דווין בוקר (13, 2015), בוגדן בוגדנוביץ' (27, 2014), מרקיף מוריס (13, 2011).

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: יותר מדי לכל הדעות: אלווין ג'נטרי, לינדסי האנטר, ג'ף הורנסק, ארל ווטסון, ג'יי טריאנו, איגור קקושקוב. מונטי וויליאמס יהיה השביעי (!).

ג'נרל-מנג'רים בעשור האחרון: עוד יותר מדי… אז זוהי השישייה: סטיב קר, לאנס בלנקס, לון באבי, ראיין מק'דונו, טרבור בוקשטיין (בצוותא) וג'יימס ג'ונס. ותודה לרוברט סארבר על הבעת האמון המתמשכת…

חמישיית העשור: (כמיטב המסורת של הסאנס ברוב העשור נרמה ונבחר בעיקר רכזים…): סטיב נאש, גוראן דראגיץ', אריק בלדסו, דווין בוקר, מרקיף מוריס.

רגע השיא: הסאנס משפילים את הספרס השנואה בלי יתרון ביתיות עם סוויפ מרשים בחצי גמר המערב ב-2010. רק בשביל זה, היה שווה הדיכאון של שאר העשור…

כמה משפטים על העשור שחלף: קשה להפריז בכמה העשור של הסאנס, שכלל הופעת פליאוף אחת בלבד, 4 פעמים את המאזן הגרוע במערב ו5 מ-6 העונות הגרועות בתולדות המועדון, היה גרוע. שלא נדבר על חוסר העקביות והקפריזות הנוראיות של סארבר. אז למה הם לא מדורגים יותר נמוך? שתי סיבות ממתיקות קצת את הגלולה – העונה הראשונה של העשור בה הפציעה הקבוצה בגמר המערב (ולרגע גם הגיעה למאזן 2-2 מעורר תקווה) ועונת 48 הניצחונות של הורנסק שהייתה אחד מסיפורי הסינדרלה היפים שבליגה גם אם הכרכרה הפכה לדלעת עוד לפני הפליאוף.

23. ניו אורלינס פליקאנס (הורנטס)

מאזן עשורי: 449-355 (44.1% אחוזי הצלחה, מקום 20 בליגה)

הופעות בפליאוף: 3 (פעם אחת בסיבוב השני)

תארים: העבירו 9 שנים עם הג'נרל מנג'ר הגרוע בליגה – דל דמפס. רק על זה מגיע להם פרס.

בחירות דראפט ראויות לציון: זאיון וויליאמסון (1, 2019), באדי הילד (6, 2016), אנטוני דיוויס (1, 2012)

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: שלושה בלבד – ג'ף באוואר, מונטי וויליאמס ואלווין ג'נטרי.

ג'נרל מנג'רים בעשור האחרון: ג'ף באוואר התחיל את העשור (וסיים חצי עשור יחד עם זה הקודם), דני פרי החזיק חודשיים ודיויד גריפין משמש בתפקיד מזה חצי שנה. כל שאר העשור היה של דל דמפס הנורא.

חמישיית העשור: ג'רו הולידיי, כריס פול, אריק גורדון, אנתוני דיוויס, ריאן אנדרסון (כי דיוויס מסרב לשחק סנטר…)

רגע השיא: ערב הדראפט של 2012 בו בחרה הקבוצה באנתוני דיוויס. בלילה הזה השמיים היו הגבול… ובתקווה שערב הדראפט של 2019 יהיה רגע השיא של העשור הבא.

כמה משפטים על העשור שחלף: עשור קשה עבר על השקנאים שבכלל התחילו אותו כצרעות אבל לא הסתייעו בשינוי השם בשביל לשנות את המזל שלהם. היה להם ביד 7 עונות של אחד הסופרסטארים המרשימים בליגה בעשור הנוכחי, היה להם ים מקום מתחת לקאפ ספייס והיו להם המון אפשרויות להסתער על הליגה. מה יצא מזה? שתי הופעות בפליאוף (אחת הייתה טרם זמנו של דיוויס) ובעיקר הרבה שברון לב. ותודה לדל דמפס על עשור מבוזבז.

22. אורלנדו מג'יק

מאזן עשורי: 457-347 (43.1% אחוזי הצלחה, מקום 22 בליגה)

הופעות בפליאוף: 4 (הגיעו פעם אחת לגמר המזרח ב-2010, בשאר לא עברו סיבוב ראשון)

תארים: הקבוצה שהצליחה לסבול הכי הרבה זמן את דוויט האוורד.

בחירות דראפט ראויות לציון: ארון גורדון (4, 2014), ויקטור אולדיפו (2, 2013)

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: גם הם במועדון השישה – סטן ואן גנדי, ז'אק וון, ג'יימס בורגו, סקוט סקיילס, פרנק ווגל וסטיב קליפורד.

ג'נרל מנג'רים בעשור האחרון: אוטיס סמית' פתח את העשור, רוב הנינגן החזיק מחצית ממנו, מאט לויד היה חודשיים בתפקיד וג'ף וולטמן שם מזה שנתיים.

חמישיית העשור: (גם כאן, מתקשים למצוא רכז…) ויקטור אולדיפו, ארון אפללו, ארון גורדון, דוויט האוורד, ניק ווצ'ביץ'.

רגע השיא: שני סוויפים על שארלוט ואטלנטה בפתיחת פליאוף 2010, לרגע זה היה נראה כמו הופעה שנייה ברציפות בגמר ה-NBA. ואז הגיעה בוסטון…

כמה משפטים על העשור שחלף: היו בפליאוף בעונה הראשונה בעשור (ואפילו הגיעו לגמר אזורי(, היו בפליאוף בעונה האחרונה של העשור האחרון (ואפילו גנבו משחק לאלופה הנכנסת), הבעיה היא עם כל מה שקרה באמצע. קבוצה שלא הצליחה לבנות את עצמה (או למצוא רכז ראוי לשמו) במשך כל העשור ואחרי ההתייאשות מפרויקט האוורד, ניסתה למצוא כל מיני הכלאות ותחליפים שלא ממש עשו לה טוב. לצערה, העתיד נראה עוד מאותו דבר…

21. פילדלפיה 76'

מאזן עשורי: 315 – 489 (39.1% אחוזי הצלחה, מקום 27 בליגה)

הופעות בפליאוף: 4 (3 פעמים העפילו לסיבוב השני והודחו בו, פעם אחת הודחו בסיבוב הראשון)

תארים: הכי הרבה בחירות סיבוב שני שקבוצה צברה אי-פעם; רצף ההפסדים הגדול ביותר במשחקי ליגה (28); הטנקינג הכי ארוך אי-פעם. אתם תבחרו מה מהאוסף השלילי הזה נחשב תואר…

בחירות דראפט ראויות לציון: מרקל פולץ (1, 2017), בן סימונס (1, 2017), ג'הליל אוקופור (3, 2016), ג'ואל אמביד (3, 2014), ניקולה ווצביץ' (16, 2011)

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: אדי ג'ורדן, דאג קולינס ו… כפיים כפיים לברט בראון שלמרות הכל הצליח לשרוד בקבוצה הזו 6 עונות שלמות. כבוד!

ג'נרל מנג'רים בעשור האחרון: רוד ת'ורן התחיל, טוני די'לאו המשיך לשנה, סם הינקי נכנס לדפי ההיסטוריה ומאז 2017 העניינים בידי משפחת קוליאנג'לו ובמיוחד בריאן.

חמישיית העשור: ג'רו הולידיי, בן סימונס, אנדרה איגודאלה, רוברט קובינגטון, ג'ואל אמביד

רגע השיא: 16 ניצחונות רצופים בסיום העונה הרגילה של 2017/18 שנמשכו אל תוך ניצחון בסדרת הפליאוף על מיאמי. פתאום היה נראה שכל הטנקינג הזה היה שווה.

כמה משפטים על העשור האחרון: האמת, קל לחשוב על השנתיים האחרונות של פילדלפיה ולצבוע את כל העשור הזה בוורוד, אבל האמת היא שחלק גדול מעשר השנים האחרונות היו סבל צרוף בשביל אוהדי פילדלפיה שנאלצו לסבול מקבוצה שבקושי הצליחה להצדיק את המילה 'תחרותית' והייתה עסוקה בהחלפת שחקנים סיטונאית, התעסקות מוגזמת בספקולציות בדמות בחירות דראפט והפסדים, ערימות של הפסדים. אז למה בכל זאת פילדלפיה מדורגת במקום ה-21, שגבוה בהרבה מהמאזן העשורי שלה – ראשית כי כשהיא כן הגיעה לפליאוף בעשור האחרון, היא בהחלט עשתה שם עבודה יפה (גם אם לא מצטיינת) ובשלושה מקרים היא אף עברה את הסיבוב הראשון (תיזכר לכולם עונת 2011/12 בה היא הדיחה את הבולס שסיימה במקום הראשון במזרח) ושנית, כי בסוף, בניגוד לקבוצות אחרות שנקלעו לשנים קשות, או סתם לא ידעו איך לצאת מהן – במקרה של פילי נראה שהכל היה מתוכנן ואיכשהו, למרות כמה בחירות גרועות – התכנון גם עבד ומי שסמך על התהליך – יצא שכרו בהפסדה של קבוצתו. ורק על היותה פורצת דרך (דרך לא בהכרח ספורטיבית, אבל בהחלט דרך) מגיעה לסיקסרס דירוג גבוה יותר ממה שהסטטיסטיקה נותנת.