דירוג 30 קבוצות הליגה בעשור האחרון – חלק ב'

לחלק א'

20. וושינגטון וויזארדס

מאזן עשורי: 451-353 (43.9% אחוזי הצלחה, מקום 21 בליגה)

הופעות בפליאוף: 4 (העפילו 3 פעמים לסיבוב השני)

תארים: באמת שאין. לפחות לא מאז 1978.

בחירות דראפט ראויות לציון: אוטו פורטר (3, 2013), ברדלי ביל (3, 2012), ג'ון וול (1, 2010)

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: שלושה בלבד שמחולקים די טוב בנתח שלהם בשנות העשור – פליפ סונדרס המנוח (2.5 עונות), רנדי וויטמן (4.5 עונות) וסקוט ברוקס (3 עונות)

ג'נרל מנג'רים בעשור האחרון: ארני גרנופלד הוותיק שרד כמעט את כל העשור. תום שפרד החליף אותו באפריל.

חמישיית העשור: ג'ון וול, ברדלי ביל, טרבור אריזה, ננה, מרצ'ין גורטאט

רגע השיא: תחילת פליאוף 2015 – הביסו את הראפטורס בסוויפ בסיבוב הראשון, הובילו 1-2 על אטלנטה בסדרת חצי הגמר אחרי סל ניצחון מטורף של פול פירס. ההמשך היה פחות משמח…

כמה משפטים על העשור האחרון: וושינגטון של העשור הנוכחי היא כמו השועל במשל על השועל והכרם. נכנסה רעבה וסיימה רעבה, באמצע אכלה לא מעט אבל מי יזכור את זה בסופו של דבר… העשור עוד התחיל עם גילברט ארינאס ואנטואן ג'יימיסון אבל הכישלון שלהם התחלף מהר ברוח הנעורים של ברדלי ביל וג'ון וול שמשכו את הקבוצה כל העשור, עד שתש כוחם (ובעיקר זה של הצוות המסייע שלהם) בשנתיים האחרונות. בקיצור העשור שדמה באופן מחשיד לעשור הקודם לא היה עשור לפנתיאון, לא כזה שממש צריך להתבייש בו, אבל כמו שזה נראה – לא בטוח שהעשור הבא יהיה יותר טוב…

19. מילווקי באקס

מאזן עשורי: 419-385 (47.8% אחוזי הצלחה)

הופעות בפליאוף: 6 (אבל רק פעם אחת עברו את הסיבוב הראשון – בעונה האחרונה בה הגיעו לגמר אזורי)

תארים: לא לא. מחכים לעשור הבא.

בחירות דראפט ראויות לציון: מלקולם ברוגדון (36, 2016), ג'בארי פארקר (2, 2014), יאניס אנדקטומבו (15, 2013), לארי סנדרס (15, 2010).

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: סקוט סקיילס (ארבע וחצי עונות) וג'ייסון קיד (שלוש וחצי עונות) העבירו את רוב העשור כמאמני הקבוצה, ג'ים בויילן וג'ו פרונטי החליפו אותם בהתאמה לחצי עונה ולארי דרו ומייק בודנהולצר אימנו את הקבוצה למשך עונה אחת כל אחד (בודנהולצר עוד מתכנן להמשיך).

גנ'רל מנגרים בעשור האחרון: ג'ון האמונד ניהל את הקבוצה עד סוף עונת 2016-17, לפני שנטש לאורלנדו. ג'ון הורסט ממשיך את דרכו בהצלחה מאז.

חמישיית העשור: ברנדון ג'ניננגס, קריס מידלטון, יאניס אנדקטומבו, ארסן איליאסובה, אנדרו בוגוט

רגע השיא: המאזן הטוב בליגה ובחירה של הגריק פריק ל-MVP בעונה האחרונה (2018-19).

כמה משפטים על העשור האחרון: 6 הופעות פליאוף בעשור אחד והעונה האחרונה שהייתה המוצלחת ביותר של המועדון מזה 30 שנה, קצת מטעות בנוגע לסיכום העשור של הבאקס שהיה הרבה פחות טוב ממה שניתן לחשוב. בסופו של דבר, הבאקס היו די בינוניים בעשור האחרון וניצלו את זה שהם משחקים בקונפרנס חלש בשביל לרשום ערימת הופעות בפוסט סיזון שלא תמיד הצדיקה את היכולת על הפרקט (לו היו הבאקס במערב, ב-4 מתוך 6 העונות בהן הם עלו לפליאוף, הם לא היו מסיימים בין 8 הראשונות עם המאזן שלהם). ועם זאת, הם הצליחו בעשור האחרון לבנות את עצמם יפה, שלא דרך הדראפט (בחירת הדראפט הגבוהה היחידה שלהם הסתיימה בג'בארי פרקר המוחמץ) והשאירו תשתית מצויינת לעשור הבא, שהאיילים מקווים שיהיה העשור שלהם.

18. לוס אנג'לס לייקרס

מאזן עשורי: 441-363 (45.1% אחוזי הצלחה, מקום 19 בליגה)

הופעות בפליאוף: 4 בלבד, האחרונה שבהן ב2013. באחת הלכה עד הסוף, בשתיים הודחה בסיבוב השני ובאחת בסיבוב הראשון.

תארים: אליפות אחת (2010) יש אבל גם את העונה הגרועה ביותר בתולדות המועדון (2015-16).

בחירות דראפט ראויות לציון: לונזו בול (2, 2017), ברנדון אינגרם (2, 2016), דיאנג'לו ראסל (2, 2015), לארי נאנס (27, 2015), ג'וליוס רנדל (7, 2014)

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: היו חמישה (וברני בייקרסטאף לכמה משחקים)  כשכולם מאמנים מוכרים וידועים בליגה– פיל ג'קסון התחיל את העשור, מייק בראון ומייק ד'אנטוני המשיכו, ביירון סקוט גם הוא עבר שם ולוק וולטון היה המאמן האחרון שנכשל עם הקבוצה. עכשיו פרנק ווגל מתחיל את הקדנציה שלו ונראה לאן זה יתגלגל משם.

ג'נרל מנג'רים בעשור האחרון: מיץ' קופצ'אק ניהל את הלייקרס רוב העשור וב-2017 אחרי 17 שנים בתפקיד פינה את מקומו למג'יק ג'ונסון ורוב פלינקה כשהאחרון נשאר בבדידות מזהרת החל מהקיץ שעבר.

חמישיית העשור: ג'ורדן קלרקסון, קובי בראיינט, ברנדון אינגרם, קייל קוזמה, פאו גאסול.

רגע השיא: הזכייה באליפות בעונה הראשונה של העשור עם ניצחון 3-4 בגמר על הסלטיקס הייתה בלי ספר הרגע הטוב של העשור בשביל הקבוצה שלא שיערה שההתדרדרות תהיה כל-כך כואבת. ברמה אחרת, גם עונת הפרישה של קובי בראיינט הייתה סוג של שיא לקבוצה ולשחקן עצמו.

כמה משפטים על העשור שחלף: את העשור של הלייקרס אפשר לחלק בגדול לשניים – עד הסדרה נגד דאלאס בפליאוף של 2011 ומהסדרה הזו שהסתיימה בסוויפ מהדהד ולא לטובת הסגולים-צהובים. הלייקרס התחילו את העשור כמועדון המפואר ביותר בליגה וסיימו אותו כקבוצה השנייה בטיבה בעיר המלאכים וכקבוצת וונאביז שלא מצליחה למצוא מחדש את האיכות שאבדה לה. פרויקט גלקטיקוס מופרך, בנייה מחדש דרך הדראפט שלא צלחה, כמו גם לברון ג'יימס, נכון לעונה שעברה, כשלו במלאכה להחזיר עטרה ליושנה והסירוב של קוואי לאונרד, פול ג'ורג' ואחרים לבוא ולשחק במועדון מלמדים על מה שקרה ללייקרס בעשר השנים האחרונות. אז האליפות והשנים הראשונות של העשור בהן היא הייתה עדיין קבוצת פליאוף ממתיקות את הגלולה של הלייקרס אבל אין בהם מספיק בשביל לצייר תמונה ורודה על העשור הגרוע ביותר בתולדות הלייקרס.

17. יוטה ג'אז

מאזן עשורי: 381-423 (52.6% אחוזי הצלחה, מקום 14 בליגה, יחד עם אטלנטה)

הופעות בפליאוף: 5, שלוש פעמים הפסידו בסיבוב השני, פעמיים בראשון.

תארים: הכי הרבה שחקנים שהיו באותו עשור גם בקבוצת NBA וגם בליגה הישראלית (אני ספרתי 8 כאלו שהיו ביוטה בעשור האחרון), נחשב?

בחירות דראפט ראויות לציון: ג'וש הארט (30, 2017), רודני הוד (23, 2014), אנס קנטר (3, 2011), גורדון היוורד (9, 2010).

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: אחרי שני עשורים שהיו בשליטתו הבלעדית של ג'רי סלואן, יוטה דווקא זפזפה בין מאמנים בעשור האחרון אבל גם את זה עשתה במתינות. סלואן העביר עונה וחצי בעשור כמאמן הקבוצה לפני שדרון וויליאמס דאג לסיום הקריירה המפוארת שלו. את מקומו תפס טיירון קורבין עוזר המאמן שהעביר שלוש וחצי שנים בתפקיד ומאז הג'אז שומרים אמונים לקווין סניידר שאם תשאלו אותי, יש סיכוי סביר שהוא יהיה שם כל העשור הבא.

ג'נרל מנג'רים בעשור האחרון: קווין אוקונור שנכנס לתפקידו ב-1998 סיים אותו ב-2012 ואת מקומו תפס דניס לינדזי שמחזיק בתפקיד עד היום בהצלחה.

חמישיית העשור: דרון וויליאמס, דונובן מיטשל, גורדון היוורד, פול מילסאפ, רודי גובר

רגע השיא: מנצחים את הקליפרס בחוץ במשחק מספר 7 בסיבוב הראשון של פליאוף 2017.

כמה משפטים על העשור שחלף: אז הנה הגענו לקבוצות שמסיימות את העשור עם מאזן חיובי ובמקרה של יוטה, למרות זאת זה לא מספיק למקום בפליאוף (16 הגדולות). העשור הנוכחי היה קצת פחות מוצלח במונחים של הג'אז שלא הצליחו לעשות שום דבר מעניין בפליאוף וגם הגיעו אליו בחצי מהפעמים בלבד. זה קורה בגלל כמה שנים מתות, בהן טיירון קורבין אימן את הקבוצה ובה הקבוצה התקשתה להוציא מעצמה משהו משמעותי. עם זאת, להוציא עונה אחת (2013-14, המאזן הגרוע במערב עם 25 ניצחונות), הג'אז תמיד היו באזור המאזן החיובי או החצוי כשבשלוש העונות האחרונות הם כבר מפלרטטים עם 50 הניצחונות בעונה ומראים איך בונים קבוצה מבחירות דראפט נמוכות ועיסקאות חכמות.

16. דנבר נאגטס

מאזן עשורי: 367-437 (54.3% אחוזי הצלחה. מקום 11 בליגה)

הופעות בפליאוף: 5,  רק פעם אחת עברו את הסיבוב הראשון (בפליאף האחרון הם הודחו בסיבוב השני)

תארים: הקבוצה שאף אחד לא שם לב שהיא הייתה כל-כך טובה בעשור האחרון.

בחירות דראפט ראויות לציון: דונובן מיטשל (13, 2017), ג'מאל מוריי (7, 2016), ניקולה יוקיץ' (41, 2014), רודי גובר (27, 2013), אוון פורנייה (20, 2012)

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: ג'ורג' קארל כיהן בתפקיד חצי מהעשור הקודם וארבע שנים בזה הנוכחי, בריאן ושואו החליף אותו לעונה וחצי ומלווין האנט בילה בתפקיד חצי עונה ובארבע העונות האחרונות עומד מאחורי הקווים מייק מאלון.

ג'נרל מנג'רים בעשור האחרון: מארק וורקנטיין התחיל את העשור עד סוף העונה הראשונה שלו, מסאי יוגי'רי החליף אותו למשך שלוש עונות (עד שעבר לטורונטו) וטים קונלי מכהן בתפקיד מאז 2013.

חמישיית העשור: טאי לוסון, וויל ברטון (כי אין פה בחירת השחקן השישי של העשור…), דנילו גלינארי, קנת' פאריד, ניקולה יוקיץ'.

רגע השיא: חודש ינואר 2013 שהזניק את הקבוצה לעונה סדירה של 57 ניצחונות מרשימים.

כמה משפטים על העשור שחלף: כנראה שאם הדירוג היה מתייחס לעונה הסדירה בלבד אז מצבה של דנבר בדירוג היה טוב יותר, אבל מה לעשות שבחיים נמדדים על פי הפליאוף ושם הנאגטס בדרך כלל נכשלו, גם שהדרך הייתה פתוחה לפניהם, כמו בעונה האחרונה. מעבר לזה, עם סיום עידן ג'ורג' קארל (ומסאי יוג'ירי) היו להם 4 שנים שחונות, אבל השנתיים האחרונות מוציאות אותם מהעשור עם טעם טוב. בעשור הבא, הם יצטרכו כבר לדבר גם במאני טיים אם הם רוצים לקדם את המועדון הזה.

15. אטלנטה הוקס

מאזן עשורי: 381-423 (52.6% אחוזי הצלחה, מקום 14 בליגה, יחד עם יוטה)

הופעות בפליאוף: 8, 4 הדחות בסיבוב הראשון, 3 הדחות בשני והדחה אחת בגמר המזרח ב-2015.

תארים: הפעם הראשונה שחמישייה של קבוצה נבחרה לחמישיית החודש, בחירה של 4 שחקנים מהקבוצה לאותה עונה באולסטאר.

בחירות דראפט ראויות לציון: לוקה דונצ'יץ' (3, 2018), ג'ון קולינס (19, 2017), קלי אוברה (!5, 2015), דניס שרודר (7, 2013)

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: מייק וודסון התחיל (עונה אחת), לארי דרו המשיך (3 עונות), מייק בודנהולצר הביא לשיא ולשפל (5 עונות) ולויד פירס סיים את העונה האחרונה של העשור.

ג'נרל מנג'רים בעשור האחרון:  לא פחות מארבעה – ריק סונד (עד 2012), דני פרי (עד 2014), מייק בונדהולצר (עד 2017) ומאז טרוויס שלנק.

חמישיית העשור: ג'ף טיג, ג'ו ג'ונסון, ג'וש סמית', פול מילסאפ, אל הורפורד

רגע השיא: ריצה של 19 ניצחונות רצופים בסוף דצמבר 2014 וינואר 2015.

כמה משפטים על העשור שחלף: הקבוצה השלישית ברצף  בדירוג שפול מילסאפ שיחק בה, היא גם  אחת הקבוצות היותר יציבות בעשור האחרון, כזו שתמיד הייתה בפליאוף עד שהחליטה שהוא לא מהווה מטרה בשבילה ובעזרת התכווננות מחודשת, התחילה תהליך שתוך שנה-שנתיים אמור להחזיר אותה לשם שוב. הגיע לפיק ב-2015 עם מקום ראשון במזרח אבל כמו תמיד לא הצליחה לאיים ברצינות על התואר למרות שרשמה הופעה בגמר אזורי לראשונה מאז 1970. וזה בעצם הבעיה של ההוקס – על אף היציבות, אף פעם אי אפשר היה לקחת אותם ברצינות מדי כשזה מגיע למאני טיים.

14. שיקגו בולס

מאזן עשורי: 376-428 (53.2% אחוזי הצלחה, מקום 12 בליגה יחד עם ממפיס)

הופעות בפליאוף: 7 (4 פעמים הודחו בסיבוב ראשון, פעמיים בשני, פעם אחת בגמר המזרח)

תארים: הקבוצה שהכי נדפקה בעשור האחרון בגלל פציעות

בחירות דראפט ראויות לציון: וונדל קרטר (7, 2018), יוסוף נורוקיץ' 16, 2014), גארי האריס (19, 2014), ג'ימי באטלר (30, 2011)

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: ארבעה: עונה אחרונה של וויני דל נגרו, חמש עונות של תום ת'יבודו, שלוש וחצי של פרד הויברג וחצי של ג'ים בוילן.

ג'נרל מנג'רים בעשור האחרון: גאר פורמן החזיק בתפקיד מיומו הראשון של העשור ועד ימינו אנו.

חמישיית העשור: דרק רוז, ג'ימי באטלר, לואל דנג, קרלוס בוזר, ג'ואקים נואה.

רגע השיא: מנצחים במשחק הראשון של גמר המזרח 2011 עם הצגה של ה-MVP רוז. הם עוד נראו צעירים, יפים ובעיקר בריאים.

כמה משפטים על העשור שחלף: עשור שהיה מוערך הרבה יותר בקרב אוהדי הבולס אלמלא הציפיות ממנו היו גבוהות בהרבה מההישגים. ההתחלה דווקא הייתה אופטימית עם המאזן הטוב בליגה, העפלה לגמר המזרח ותואר MVP לדרק רוז ב-2011 וגם העונה הבאה, המקוצרת, הסתיימה בפסגת המזרח אבל אז רוז נפצע בסיבוב הראשון מול פילדלפיה ולא הוא ולא הבולס התאוששו מזה להמשך העשור. את שאר העשור בילו הבולס בתור קבוצה קשוחה ולא הרבה יותר מדי, עד שבעונות האחרונות הם החליטו לבנות את עצמם מחדש, תהליך שעוד רחוק מלהבשיל. בקיצור, אלמלא אותה פציעה היו מדורגים כנראה הרבה יותר גבוהה אבל כמו שכולנו כבר יודעים – זה חלק מהמשחק…

13. ממפיס גריזליס

מאזן עשורי: 376-428 (53.2% אחוזי הצלחה, מקום 12 בליגה יחד עם שיקגו)

הופעות בפליאוף: 7 (4 פעמים הודחו בסיבוב ראשון, פעמיים בשני, פעם אחת בגמר המזרח)

תארים: הקבוצה שהעשור שלה הכי דומה לזה של שיקגו בולס (אותו מאזן בדיוק, אותו מספר הופעות בפליאוף ואותה בנייה מחדש בשנתיים האחרונות)

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: ליונל הולינס אימן ארבע עונות, דייב ייגר שלוש, דיויד פיזדייל עונה וקצת וג'י.בי בייקרסטאף את מה שנשאר.

ג'נרל מנג'רים בעשור האחרון: כריס וואלאס התחיל (עד 2012) וסיים (מ-2014) ובין לבין עבד בקבוצה בתפקידי ניהולי תחת ג'ייסון לוין וג'ון הולינג'ר.

חמישיית העשור: מייק קונלי, טוני אלן, רודי גיי, זאק רנדולף, מארק גאסול

רגע השיא: מפתה להצביע על ההגעה לגמר המערב ב-2013 כרגע השיא אבל אני אבחר דווקא בסיבוב הראשון של 2011 בו הדיחה מהמקום השמיני במערב את המדורגת ראשונה, סן אנטוניו ספרס במה שבנה את התדמית של הגריזליס שלא היו שוב אותו מועדון נכשל אחרי הסדרה הזו.

כמה משפטים על העשור שחלף: אחת הקבוצות הכי יציבות בעשור האחרון בליגה שעם פחות או יותר אותו סגל (או לפחות שלושת השחקנים המובילים בו) בילתה 70% מהעשור בפליאוף שם הרביצה, הציקה ונתנה כמה הופעות לפנתיאון. הגיעה לשיאה ב-2013 (בגלל פציעה של ראסל ווסטברוק) אבל בשום שלב אסור היה לזלזל בה וגם בדירוג הזה מגיע לה מקום של כבוד.

12. לוס אנג'לס קליפרס

מאזן עשורי: 340-464 (57.7% אחוזי הצלחה, מקום שישי בליגה)

הופעות בפליאוף: 7 (ארבע פעמים הודחו בסיבוב הראשון, 3 פעמים בשני)

תארים: הקבוצה הכי טובה בלוס אנג'לס. בינינו, בשבילם זה שווה יותר מאליפות.

בחירות דראפט ראויות לציון: לא ממש היו.

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: מייק דנליבי אימן את הקבוצה בחודש הראשון של 2010, קים יוז החליף אותו עד סוף העונה, וויי גל נגרו היה המאמן לעונתיים הבאות ומאז מחזיק בתפקיד דוק ריברס.

ג'נרל מנג'רים בעשור האחרון: גם כאן מייק דנליבי התחיל את העשור ואחרי חודש הוחלף בניל אולשיי, אולשיי ביצע את התפקיד במשך שנתיים ושליש והוחלף בידי צוות משולש שכלל את וויני דל נגרו, אנדי רוזר וגארי סאקס, דוק ריברס היה הבא בתור ואחרי ארבע עונות הוא העביר את סמכויות הניהול ללורנס פרנק שמכהן בתפקיד עד היום.

חמישיית העשור: כריס פול,  ג'מאל קרופורד, ג'י.ג'י רדיק, בלייק גריפין, דיאנדרה ג'ורדן

רגע השיא: משחק מספר 6 בחצי גמר המזרח, הקליפרס מאחרת את יוסטון ביתרון 2-3 בסדרה כש-3 דקות לסיום הרבע השלישי כריס פול בשתי קליעות עונשין מעלה את הקבוצה שלו ליתרון 19 (70:89). היסטוריה נראתה באוויר עם עלייה ראשונה בהיסטוריה של המועדון לגמר אזורי. משם זה רק התדרדר… (אפשר לראות למטה ביוטיוב. לרגע השיא, תעצרו את התקציב עוד כשהקליפרס מובילים…)

כמה משפטים על העשור שחלף: הרבה דברים טובים קרו בצד האדום של לוס אנג'לס בעשור האחרון – הקבוצה מצאה שלד, סמלים, התחזקה, שחקנים הסכימו לבוא אליה, היא עקפה את היריבה העירונית והגיעה לכמות הופעות בפליאוף שווה במספרה לכל הופעותיה ב4 העשורים שקדמו אליו גם יחד. רק דבר אחד לא השתנה – לקליפרס עדיין לא היה מזל, בטח ובטח שמדובר במאני טיים ועוד יותר כשמדובר בניסיונות שנועדו לכישלון שלהם להגיע לגמר אזורי, מקום בו כף רגלם של הקליפרס לא דרכה עד היום. פעם פול נפצע, פעם גריפין, פעם שניהם ופעם הייתה גם התרסקות מפוארת שלא הייתה לה שום סיבה הגיונית מול יוסטון. כך או כך, אם היינו מודדים רק עונה רגילה, הקליפרס היו מדורגים הרבה יותר גבוהה, אבל מכיוון שאת הכסף סופרים בפליאוף – אין לנו אלא לדרג אותם כאן…

11. אינדיאנה פייסרס

מאזן עשורי: 366-437 (54.4% אחוזי הצלחה, מקום 10 בליגה. אותו מספר ניצחונות כמו דנבר, הפסד אחד פחות ומשחק אחד פחות בשל המשחק בינם לבין בוסטון שבוטל בגלל הפיגוע במרתון בוסטון ב-2013).

הופעות בפליאוף: 8 (פעמיים הגיעו לגמר המזרח, פעם אחת עברו סיבוב אחד וארבע פעמים הודחו בסיבוב הראשון)

תארים: הקבוצה שהודחה הכי הרבה פעמים מול לברון בפליאוף (5 פעמים אבל מי סופר…)

בחירות דראפט ראויות לציון: כריס לאוורט (20, 2016), מיילס טרנר (11, 2015), קוואי לנארד (15, 2011), פול ג'ורג' (10, 2010), לאנס סטיבנסון (40, 2010)

מאמני הקבוצה בעשור האחרון: ג'י אובריין אימן עונה וחצי, פרנק ווגל המשיך חמש עונות וחצי ונייט מקמילן הפתיע לטובה (ולא החמיץ פליאוף( בשלוש העונות שנותרו.

ג'נרל מנג'רים בעשור האחרון: לארי בירד התחיל את העשור, דוני וולש החליף אותו למשך עונה מיוני 2012 עד יוני 2013, בירד חזר והמשיך עד 2017 ומשם מכהן בתפקיד קווין פריצ'ארד.

חמישיית העשור: ויקטור אולדיפו, דני גריינג'ר, פול ג'ורג', דיויד ווסט, מיילס טרנר

רגע השיא: פול ג'ורג' מעלה את אינדיאנה ל-101:102 עם 3 זריקות עונשין, 2.2 שניות לסיום משחק מספר 1 בגמר המזרח של 2013 מול מיאמי. דו-קרב נהדר בינו לבין לברון ג'יימס כמעט נגמר בניצחון של הפייסרס אבל למרות האכזבה זה היה משחק ששם את אינדיאנה בליגה אחרת מכל יריבותיו של לברון במזרח בעשור האחרון.

כמה משפטים על העשור שחלף: בעייני, גם אם הפייסרס לא הגיעה להישגים יוצאים מן הכלל העשור האחרון,  הוא עדיין היה מרשים ביותר, בעיקר כי אף אחד לא ציפה ממנו להיות כזה. אינדיאנה נכנסה לעשור ברצף עונות מחוץ לפליאוף, דבר שלא קרה לה מאז שנות ה-80', אבל הצליחה לבנות את עצמה דרך בחירות דראפט לא גבוהות ועם הרבה אופי, נחישות וניהול יוצא מן הכלל של לארי בירד ושות'. היא הגיעה לטופ של המזרח ואלמלא בעיות במרקם הקבוצתי אולי הייתה מגיעה רחוק יותר וגם אחרי שפול ג'ורג' החליט שלא מתאים לו יותר להישאר בארץ התירס, היא מצאה את הדרך להישאר רלבנטית עם טריידים טובים והימור על השחקנים הנכונים בזמן הנכון. שאפו גדול על עשור מהראויים.