הקבוצות האנדרוגיות נפגשות לסדרה אנדרדוגית – פריוויו לסדרה בין דנבר לפורטלנד

דנבר נאגטס (2) – פורטלנד טרייל בלייזרס (3)

מאזן עונתי: 1-3 לנאגטס. המשחק האחרון בעונה בו ניצחו פורטלנד היה כמעט לפרוטקול בלבד, יוקיץ', מילסאפ ומוריי דפקו נפקדות.

מאזן היסטורי: 1-1 בשתי סדרות פליאוף (5-5 במשחקים עצמם) שמסיום האחרונה ביניהן עברו למעלה מ-30 שנה.

בשנת 1977 נפגשו השתיים באותו שלב ממש וכששתיהן מדורגות ממש באותו מקום במערב שכלל אז 11 קבוצות (כולל אינדיאנה, דטרויט, שיקגו ומילווקי). פורטלנד, בראשות ביל וולטון האגדי, ניצחה את הסדרה 2-4 והמשיכה כל הדרך אל זכייה באליפות היחידה בתולדות המועדון. אני די בטוח שהם יקנו את התסריט הזה גם הפעם.

בשנת 1986 נפגשו השתיים בסיבוב הראשון במערב. דנבר המדורגת שלישית אותה הובילו אלכס אינגליש, דני שייס ופאט לייבר ניצחה את הסדרה 1-3 והעפילה לסיבוב השני שם הודחה בידי יוסטון 4-2. אני די בטוח שביוסטון יקנו את התסריט הזה גם הפעם…

150 מילים על דנבר נאגטס: בלי שום התראה מוקדמת מצאה את עצמה דנבר השנה בצמרת במערב. זה קרה גם בגלל שהקבוצה השנה למדה לשמור על קו השלוש, במה ששיפר דרסטית את ההגנה שלה  (עלתה מהמקום העשרים בליגה לעשירי בדיפנסיב רייטינג), גם בגלל שלא מעט שחקנים ובראשם ג'מאל מוריי פרצו קדימה העונה ובעיקר בגלל הלוליין הענק מסרביה שתקוע אצלה במרכז הרחבה, יודע לעשות הכל ומהווה מיס-מאץ' כמעט לכל יריבה.

כל אלו בתוספת היחלשות של היריבות בקונפרנס גרמה לכך שדנבר סיימה שנייה במערב כשבדעתה להמשיך ולנצל את חולשת היריבות גם בשלבים הבאים. הראשונה בשרשרת הייתה סן-אנטוניו, קבוצה מוגבלת הגנתית והתקפית (ובעיקר ביכולת לעשות עבירות כשצריך אותן) שאמנם התישה את הנאגטס אבל בסוף נכנעה למעיין הנעורים והכישרון העודף של החברים מהעיר בגובה המייל. השנייה בתור היריבות הלא-מספיק-חזקות אמורה להיות פורטלנד ולמרות העובדה שהנאגטס מגיעה לסדרה רצוצה ובעיקר ללא מנוחה (בניגוד ליריבתה) הם בהחלט יכולים לראות את עצמם מועמדים (ובעלי יתרון ביתיות) להעפיל לגמר המערב בפעם הרביעית בתולדות הקבוצה. 

150 מילים על פורטלנד טרייל בלייזרס: בלי שום התראה מוקדמת הפכה להיות פורטלנד המאמי הבינלאומית של אוהדי הכדורסל בעולם. זה נראה אמנם הגיוני לאור העובדה שמדובר בקבוצה שסיימה שלישית בקונפרנס, מחזיקה את ההתקפה השלישית בטיבה בליגה ויש לה את דמיאן לילארד, מהשחקנים היותר ווינרים שיש על הפלנטה. אבל האמת היא שאף-אחד לא ציפה מפורטלנד להגיע כל-כך רחוק, בטח לא אחרי שני הסוויפים בסיבוב הראשון שעברו על הקבוצה בשנתיים האחרונות (בדגש על ההוא משנה שעברה מול ניו-אורלינס).

כאמור, למרות מקום שלישי וביתיות, הבלייזרס הגיעו לסדרה מול הת'אנדר כאנדרדוג מובהק. ממש כמו שהם אוהבים. חמש דקות אחר-כך הם כבר עלול-0-2 ולמרות מיני-קאמבק רגעי של הרעמים, הבלייזרס ניצח גם בחוץ ולילארד סגר עניין ברגע אייקוני אדיר ושלח את אותה לסיבוב השני. פורטלנד מגיעה לסיבוב השני (כמו לראשון) בלי הסנטר המוכשר שלה נורוקיץ', בלי יתרון ביתיות ועם אנס קאנטר בספק למשחק הראשון (פצוע בכתף, זכר ליציאת אוקלהומה) אבל זה רק מחזק להם את תחושת האנדרדוג, לחם חוקו של לילארד הנפלא.

750 מילים על ההתמודדות: מה שיפה בסדרה הזו, כמו בעוד איזה 2-3 סדרות בסיבוב הנוכחי, זו העובדה שאף אחד לא באמת יכול לחזות לאן ההתמודדות הזו תלך. כל תוצאה אפשרית, כל תחזית יכולה להתגלות כמונפצת וכל פרשן בחצי שקל (הלוואי, זה חצי שקל יותר ממה שאני מרוויח…) יכול להתגלות כנביא בעירו (או בטורו).

אז הדבר הברור שאפשר לומר לגבי הסדרה הזו היא שהפתעה לא תהיה כאן. אבל אם בכל זאת נסתמך על העבר, על המאצ'-אפים שכן היו בין שתי הקבוצות העונה וגם על סגנון המשחק בפליאוף הנוכחי ובכלל אוכל לומר דבר די ברור – בניגוד למה שמאכילים אתכם בתקשורת (השמאלנית!) – דנבר היא הקבוצה היותר חזקה מבין השתיים ועד להודעה חדשה אני רואה אותה כפייבוריטית להעפיל לגמר מערב.

על מה אני מסתמך? נתחיל מהאיכות הכי חשובה של דנבר העונה – היכולת להוריד דרסטית את האחוזים של היריבה מחוץ לקשת. הנאגטס עצרו את הספרס על 23.3% מחוץ לקשת בסדרה ביניהן וגם בעונה הסדירה הובילו את הליגה בנתון הזה (אחוזי קליעה של יריבה) עם 33.3%. פורטלנד לעומת זאת הצטיינה בסיבוב הראשון עם 40% מחוץ לקשת שהיו מפתח חשוב לניצחון שלה על הת'אנדר. עכשיו תחברו את שני הנתונים הללו ותבינו שאם דנבר תעשה לבלייזרס את מה שהיא עשתה להם בעונה הסדירה (לילארד למשל קלע ב22.2% מהשדה במשחקים מול הנאגטס בהם יוקיץ' שיחק) אז הם מנטרלים את הנשק העיקרי של סוללי-הדרכים. פורטלנד בנויה כולה על היכולת האישית של הקו האחורי שלה ובלעדיו – היא תתקשה מאוד לעלות שלב.

נקודה נוספת שפורטלנד תצטרך למצוא לה פתרון ואני לא רואה מאין יבוא עזרה היא ניקולה יוקיץ'. יוקיץ' להט בסדרה מול סן אנטוניו, רשם שני טריפל-דאבלים וממוצעים של 23.1 נק', 12.1 ריב' ו9.1 אסיסטים או במילים אחרות: ממוצע של כמעט טריפל-דאבל. ולא, זה לא העונה הרגילה כאן, זה פליאוף והנאגטס שיחקו בסדרה עם הקצב הכי איטי בסיבוב הראשון. אבל יוקיץ' לקח אחריות, הפגין פיזיות ובא על שכרו. מי בפורטלנד יכול לעצור אותו? בטח לא אנס קאנטר. כאן החיסרון של נורוקיץ' יבוא לידי ביטוי ביתר שאת ופורטלנד תצטרך למצוא פתרונות יצירתיים. פופוביץ' ויתר משום מה על הרעיון לשים על יוקיץ' דאבל-טים ונענש, במקרה של פורטלנד אולי זה הפתרון הנכון, אם כי גארי האריס, טורי קרייג וג'מאל מוריי בהחלט מסוכנים מחוץ לקשת ובכלל ולא יהיה פשוט לתת להם את המטר הנחוץ. חלק מהסיפור אולי יהיה לתת ליוקיץ' לעבוד קשה בהגנה ולהתיש אותו. אלא שמי אמור להקשות עליו בפורטלנד? קאנטר משחק בעיקר בצבע, האזור בו יוקיץ' הכי מסוכן ומאידך תמיד אפשר להחביא אותו על שחקנים לא מאוד מסוכנים כמו הארקלס או אמינו.  

ויש לפורטלנד עוד חיסרון מהותי מול דנבר ואני מדבר כמובן על הספסל שלה. המחליפים של פורטלנד הציגו שיפור משמעותי העונה (לעומת העונה שעברה) אבל בפליאוף הם היו הספסל הגרוע ביותר עד כה עם 18.8 נק' למשחק עד כה כשהבולט מכל הוא רודני הוד שירד מ11.2 נק' למשחק בעונה הרגילה ל3.2 בלבד בסדרה נגד אוקלהומה. דנבר מצידה גם לא קיבלה מהספסל שלה תמיד תמורה ראויה (משחק מספר 6 הוא דוגמא לכך עם 13 נקודות בלבד) אבל יש לה לא מעט כוח אדם וורסטיליות אפילו בקצה הספסל (מה המצב איזיאה תומאס, זוכר מה עשית בדיוק לפני שנתיים?).

היתרונות של הבלייזרס הם כמובן פרסונליים. דמיאן לילארד הוכיח בסדרה הקודמת כמה הוא אחד השחקנים הטובים בעולם כשזה מגיע לזמן בו הכסף מונח על השולחן. 33 נק' בממוצע לסדרה הם עוד נקודת שיא לקריירה מלאה בעליות. השאלה היא כמה לילארד יוכל למשוך את העגלה ומי ייתן לו עזרה. לא כל יום תעמוד מולו הגנה אדישה כמו זו של אוקלהומה ומייק מאלון יכול לשלוח אליו גם את טורי קרייג שעשה עבודה לא רעה לפרקים על דריק ווייט אבל גם את וויל בארטון (שהיה איום ונורא עד כה) או מונטה מוריס. בכלל, לדנבר יש כמה קילוגרמים של  גארדים שיכולים להתיש את לילארד והיו סמוכים ובטוחים שזה מה שהם מתכננים לעשות. ועוד צריך לומר שלילארד ומקולום הם בהחלט נקודת החוזק של הבלייזרס אבל מהצד השני יש לא את מוריי והאריס, שבוודאי שאינם זוג פראיירים.

מה שכן יש לפורטלנד יותר זה ניסיון פליאוף (גם אם לא חיובי בהכרח) והיא תצטרך לנצל אותו ולחפש שבירות מנטאליות שלאור הסדרה של דנבר נגד סן אנטוניו בהחלט יכולות להגיע. לפורטלנד עדיף לעלות כאנדרדוג והיא תצטרך לחשוב על עצמה ככזו. משחק ריצה, בלאגן ובטח ובטח שסמול בול (שלושה גארדים ומעלה) אמורים לשחק לטובתה ואני מקווה בשביל טרי סטוטס שהוא מדמיין משהו בסגנון לפני שהוא נרדם. פורטלנד בשלה יותר להצלחה הזו (גם אם היא באה הרבה יותר יש מאין מאשר זו של הנאגטס בהתחשב בעונה שעברה עליהן) אבל אל תחשבו שדנבר פראיירים, הם הצליחו לנצח את פופוביץ' בשבעה משחקים (ולחזור פעמיים מפיגור בסדרה) אז הם גם אמורים למצוא פתרונות לחבורה של לילארד.

ולסיכום רק נאמר: שתי הקבוצות היו אנדרדוג העונה והוכיחו שהן מסוגלות ליותר. נקווה שהסדרה בין השתיים תעשה את אותו דבר.

ולתחזית: הוציאו לי פה באתר שם של חזאי גרוע אבל זה לא יעצור אותי מלחשוב אחרת ממה שחושבים רבים. בסדרה בין הסגנון האישי של פורטלנד לקבוצתי של דנבר, תנצח הקבוצה עם הכדורסל המודרני יותר. ללילארד אני אפרגן בכך שהוא יעשה את זה מותח אבל דנבר תצחק אחרונה. 3-4 לנאגטס.