סוף עונה 2019 (23) – בוסטון קלטים

מטרות לעונה שהסתיימה:

אחרי שבעונה שעברה, ללא גורדון היוורד במהלך כל העונה וללא קיירי אירווינג בסיומה ובפלייאוף, הקבוצה היתה רחוקה משחק אחד, בבית, מגמר ה-NBA, המטרה לעונה היתה ראשות המזרח (כשגם מקום שני סביר) וגמר כללי.

עמידה במטרות:

לא לפריקונים ולא קדרת זהב בתחתית הקשת. בוסטון גרדה את המקום הרביעי שמעניק ביתיות תודות לפציעה של כוכב אינדיאדנה, ויקטור אולדיפו. בפלייאוף, הסיבוב הראשון הלך די חלק עם טאטוא של אותה אינדיאנה. חלק מהמשחקים היו די צמודים, אבל בזמן הכסף ההגנה של בוסטון חנקה את המשחק. ברם, כשהקבוצה פגשה יריבה יותר רצינית היא הודחה כבר בחצי גמר המזרח, כשזולת המשחק הראשון, שאר המשחקים היו חד צדדיים לטובתה של מילווקי.

לדעתי, ואולי זה ניזון לא מעט מכך שבוסטון היא קבוצתי המועדפת בליגה, הסלטיקס הם אכזבת העונה. מקום רביעי והדחה בחצי גמר מזרח לנוכח הציפיות זה כישלון חרוץ.

מטרות לקיץ:

השאלה הגדולה של הקיץ האם קיירי אירווינג נשאר בקבוצה אם לאו, וזה פחות משנה עכשיו אם במקרה של פרידה הצד היוזם הוא המועדון או השחקן.

מה שלמדנו מהפלייאוף הזה (אם כי, בחוסר צניעות, אני אקח לעצמי קרדיט שטענתי זאת בעבר) הוא שאירווינג פשוט לא מנהיג. לכל הפחות לא בסדר גודל שיכול להוביל קבוצה, לא כל שכן מועדון. מה שאנחנו כבר יודעים מהעבר שאירווינג יכול להיות מספר 2 מצוין. והיום הוא הרבה יותר טוב מאז שהוכיח עצמו כמספר 2.

הווה אומר שאם אירווינג נשאר בוסטון צריכים ללכת ALL IN על כוכב על שיוביל את הקבוצה. גם אם זה אומר להמר על אנתוני דיוויס והארכת החוזה שלו. מן הסתם שזה יהיה חייב להיות בעסקה, בשל השכר הגבוה שהקבוצה משלמת. ויש בשביל זה את הנכסים. היחיד שהייתי מציב באגף הלא סחיר הוא ג'ייסון טייטום, ועובר בוננזה יש מצב שהייתי מסכים לשחרר גם אותו ביחד עם אחד החוזים הכבדים. בכל מקרה, הפרדיגמה צריכה להיות לצרף חבילה אטרקטיבית לאחד משני החוזים הגדולים, קרי גורדון היוורד או אל הורפורד.

השאיפה, לדעתי, צריכה להיות שהעסקה תכלול את היוורד. נכון, הוא צעיר בהרבה, אולם הורפורד תורם יותר לקבוצה, והוא שר ההגנה שלה שזה מה שהיא צריכה כשאחד הכוכבים שלה הוא בור הגנתי כמו אירווינג. כמו כן, החוזה של היוורד ארוך יותר וגבוה יותר.

התרחיש האולטימטיבי הוא עסקה על היוורד וממתקים והסכמה עם הורפורד שהוא לא מממש את אופציית השחקן ובמקום זה מקבל חוזה נמוך יותר משמעותית אך ארוך יותר. אולי אפילו עם הבטחה להשתלב בצוות המקצועי אחרי הפרישה. זה בדיוק מסוג השחקנים שהייתי רוצה בצוות של המועדון.

אם אירווינג לא נשאר, אז אפשר ללכת לשני כיוונים. לא הייתי הולך ALL IN. כלומר, הייתי שומר על מרבית הנכסים הצעירים. השאלה היא האם להניח שמה שעבד בלי אירוונג יכול לעבוד שוב כשהליבה הצעירה התקרבה עוד שנה לשיא ועם הורפורד ואולי גם היוורד (או לנסות בכל זאת למצוא טרייד עבור מייל קונלי או עבור קמבה ווקר בחתימה ועסקה או משהו בסגנון) או להעביר את המפתחות לאותם צעירים? כלומר, להיפטר מהחוזים של הורפורד והיוורד עבור שחקנים צעירים יותר ובחירות עתידיות.

אני חושב שקבוצה שתבנה סביב טייטום ועוד כוכב צעיר, ובתוספת טרי רוזיר (אם יסכים לחתום על חוזה לא גבוה מדי), ג'יילן בראון, מרכוס סמארט, מרכוס מוריס (מאמין שאפשר להשאיר בחוזה סביר) ועוד שפצורים יכולה להיות לא פחות מוצלחת מהקבוצה הנוכחית, גם אם ייקח לה עוד שתיים או שלוש עונות.

מסכם את שלוש האפשרויות על המדף מבחינתי:

1. אירווינג נשאר – עושים הכל כדי להעמיד קבוצה כמה שיותר חזקה לעונה הבאה.
2. אירווינג עוזב – ממשיכים במצב הנוכחי בלי הרבה שינויים.
3. אירווינג עוזב – מצעירים את הקבוצה ונפתרים מחוזים כבדים.

איזו אפשרות מהשלוש לעיל עדיפה בעיני? אני מודה שטרם הגעתי להחלטה סופית.

את בראד סטיבנס הייתי משאיר, למרות שגם לו יש חלק לא מבוטל בכישלון. בכל זאת, היו לו גם עונות יפות מאד של הישגיות יתר ביחס לסגל.

מטרות לעונה הבאה:

 זה כמובן תלוי איזו מהאפשרויות לעיל תתרחש.

באפשרות הראשונה המטרה חייבת להיות אליפות. לא פחות.

באפשרות השניה גמר אזורי לגמרי ראלי.

באפשרות השלישית המטרה ההישגית היא פלייאוף, אבל יותר מזה להכשיר את השחקנים הצעירים שיוכלו להוביל את המועדון להצלחות בעתיד.