אחד ביום: המבחן של ברט בראון

אחד ביום עם המאמנים של ימינו שהתפקיד שלהם הולך ומשתנה לנגד עיננו ועם ברט בראון, מאמן פילדלפיה שלא בטוח שמצליח לעמוד בקצב...

3:00: טורונטו ראפטורס (2) – פילדלפיה 76' (3) [0-1 לראפטורס בסדרה]

הלמוט פון מולטקה 'הזקן' הוא לא אחד מהשמות שרבים מכירים כיום. למעשה, האחיין שלו שזכה לאותו שם ממש ולכינוי אחר, 'הצעיר' התפרסם הרבה יותר ממנו בעולם בשל שותפותו הכושלת במחדלי מלחמת העולם הראשונה של גרמניה ובכל זאת, מי שמכיר קצת את ההיסטוריה של גרמניה בוודאי שמע פעם או פעמיים על 'הזקן' שהיה אחד ממפקדי הקרב המוצלחים במאה ה-19 ומי שאסטרטגיות הלחימה שלו הועתקו ע"י צבאות רבים בשנים שאחריו.

על מולטקה שלחם במהלל חייו במסגרת ארבעה צבאות שונים (חלקם כלוחם ממש וחלקם כיועץ צבאי) מספרים שבמהלך מלחמת צרפת –פרוסיה כשהזדמן לשדה הקרב הוא היה יושב וקורא ספר בזמן תדרוכים, מכיוון שהיה כל-כך בטוח שצבאו ינצח (מה שאכן קרה בסוף). מדוע? למולטקה הייתה תיאוריה ברורה – ככל שתכין את הצבא שלך לכמה שיותר אפשרויות, כך הוא יפעל במהלך הקרב בצורה אוטומטית, יהיה מוכן לכל תרחיש וינצח. תפקיד הגנרל בקרב לפי מולטקה היה הזקן היה משני – הכנה טובה, תגרום לחיילים לבצע את משימותיהם בהצלחה גם בלעדיו. הדבר היחיד לפי מולטקה שאפשר לתכנן אותו הוא התחלה של מלחמה, משם צריך פשוט להיות ערים לכל האפשרויות ולפעול על אוטומט בסנריוז' השונים.

נזכרתי במולטקה כשחשבתי על מאמני הכדורסל של ימינו ובמיוחד על שני המאמנים שנפגשים לסדרה המרתקת במזרח בין פילדלפיה וטורונטו, ברט בראון (זה רק אני או שנראה שהוא מתאמץ מרגע לרגע להיות יותר ויותר דומה לגרג פופוביץ' מורו ורבו?) וניק נרס. הכדורסל בימינו, כך קשה לפספס, עבר שינוי משמעותי. מהפכת האנליטיקס שהביאה איתה את מהפכת השלשות גרמה למהלכים רבים של הקבוצה להיות מתוכננים מראש. שלא נאמר מתוכנתים. שחקנים יודעים מאיפה הם צריכים לזרוק, מהי זריקה נוחה ומאיזה איזור צריך להימנע. מה תפקיד המאמן בזה? לבחור את הטקטיקה ולוודא שהיא פועלת. אבל מה קורה בזמן משחק עצמו? אם השיטה לא עובדת, למאמן יהיה מעט מאוד מה לעשות, השחקנים לא ממש מוכנים לזה.

תוסיפו לזה את ההקצנה באינדיבידואליזם של שחקנים בליגה ואת העובדה ששחקנים בעידן לברון ג'יימס כבר מרשים לעצמם בגלוי לזרוק את הלוח של המאמן ולבצע תרגיל אחר לחלוטין ופתאום תראו שתפקיד המאמן קטן עוד יותר. לא סתם טרי סטוטס לא לקח טיים אאוט במצב של שוויון כשפורטלנד הולכת להתקפה אחרונה. לילארד ממילא היה עושה מה שבא לו.

תפקיד המאמן של היום דומה מאוד לתפקיד הגנרל של מולטקה – אדם שצריך להכין את הקבוצה שלו לכל תרחיש אבל יכולת ההשפעה שלו על המתרחש על הפרקט הולכת ונהיית נמוכה מיום ליום. לא לחינם למייק בודנהולצר לא הייתה תשובה אמש לבוסטון במהלך המשחק – הוא לא רגיל לספק תשובות בשטח, הוא יודע להכין אותן הרבה לפני אבל מתקשה באילתורים. לא לחינם (אולי) גרג פופוביץ' מתרחק מהכדורסל המודרני ונאחז בסגנון שהיה מתאים בתחילת העשור הקודם – זו הדרך היחידה שלו לשלוט בקבוצה שלו (רק חבל שהוא לא יכול לעשות פאוול…).

וכאן אני מגיע לשתי הקבוצות שייפגשו היום ולמאמנים שלהם, שהם בעיניי מסמלים את התופעה הזו. כשטורונטו פגשה את די.ג'י אוגוסטין במשחק הראשון של הפליאוף, היא הופתעה ולא מצאה תשובות באותו משחק. למעשה, במשחקים של טורונטו בפליאוף הקבוצה שהובילה במחצית – ניצחה גם בסיום. אין מקום למהפכים, אין מקום לטקטיקות חדשות, עם הכל באים מהבית. בפילדלפיה זה נראה אותו דבר – נכון, היה להם מהפך במחצית השנייה מול הנטס במשחק מספר 4 אבל גם הוא קרה בעקבות ההרחקה של באטלר ודאדלי שגרמה לשנות את השיטה מהבית באין ברירה. בעונה שעברה כשבוסטון הכינה לברט בראון הפתעות, הוא לא מצא סדרה שלמה את התשובה אליהן.

וזו גם בדיוק השאלה שנשאלת לקראת המשחק הערב – האם פילדלפיה תצליח למצוא פתרונות לקשיים שטורונטו הערימה עליה במשחק הראשון? האם אמביד ימצא את היידים והרגליים מול מארק גאסול? האם ברט בראון יבוא עם פתרון לקוואי לאונרד? (לא, ג'יימי באטלר זה לא פיתרון חבר, היינו שם כבר…) האם יישלף שפן פילדלפי שלא ראינו עד עתה (בפליאוף או בעונה?). לדעתי המשחק היום והסדרה בכלל תלויים ביכולת של ברט בראון לאלתר אבל האם הוא מסוגל לכך?

הפסד של פילדלפיה הערב ייתן לראפטורס מקדמה אדירה להמשך הסידרה ועשוי לשבור מנטאלית את הסיקסרס שלדעתי גם כך לא חזקים מאוד בכל מה שנוגע לענייני ראש. אולי בגלל זה המשחק הלילה כל-כך חשוב לשתי הקבוצות ומעניין גם בשביל חובבי פליאוף, שמכורים למהפכות, שינויים והתאמות תוך כדי ורוצים לדעת האם זה אפשרי גם בעידן של ימינו.

ואם צריך להמר? בלי ספק שהראפטורס.

*

ויש לנו עוד משחק הלילה, ב-5:30 מאחרת דנבר את פורטלנד ואת כל מה שאתם צריכים לדעת על המשחק ועל הסדרה תוכלו למצוא כאן.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב reddit
שיתוף ב whatsapp

4 תגובות

  1. מעניין. אוסיף את זה שיוסטון היתה יכולה לזרוק הרבה יותר מהמיד ריינג׳ במשחק הראשון ולא עשתה זאת, השחקנים פשוט בהלם מהאפשרות הזאת, הם יודעים שזה אסור ולא יזרקו מטווח ביניים גם אם יהיו פנויים לגמרי 🙁

  2. אחרי הניצחון של פילדלפיה היום ברור לי יותר מתמיד שהתהליך נכשל.
    אמביד לעולם לא יהיה בריא בפלייאוף.
    התפוקה של סימונס דלה.
    פולץ BOAT (באסט).
    על נואל ואוקפור קיבלו בוטנים.
    כל האופציות השונות והמשונות הביאו לפילדלפיה את בטלר ועוד שני קלעים טובים (רדיק והאריס) אבל לא עילית.
    התקרה של הקבוצה הזו זה אמביד אבל עם כל משחק הוא נשחק ואיתו מונמכת התקרה של הקבוצה.

  3. פריוויו מעולה תודה יאיר.
    לצפות מברט בראון לאלתר זה משהו דימיוני. הבן אדם הוא הרובוט המושלם נצמד לסכמות /חילופים/ וכ' הכל בהתאם לתוכנית שהוכנה מראש בלי שום קשר או מיתאם למה שקורה על המגרש (cov=0 ).
    זועה.

  4. יאיר זה אחד הפוסטים הטובים שלך
    לדעתי יש פיחות עצום במעמד המאמן ולראייה ריבוי הבלו אאוטס
    יש פחות תעוזה ויותר שמרנות
    האמת שבעונה כל כל אינטנסיבית ולעיתים יומיים מנוחה בין סדרות קשה מאוד להתארגן
    באירופה יש יותר זמן להתאמן ולפני הפיינל פור לדוגמא יש כשבועים לחשוב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הזדמנות להכיר

אצל מומי במרפסת(2)

השבוע מומי אירח אצלו במרפסת את החברים לכבוד הדרבי של אמריקה בין הלייקרס לבין בוסטון. מומי דאג לחימום ועשה הקרנה למשחק על הקיר של הבניין השכן.

קרא עוד »

תגובות אחרונות

תגובות אחרונות

צור קשר

טוויטר

פייסבוק

הצטרפו לקבוצת הטלגרם