אחד ביום: הרגע שיפריד בין הטובים לטובים באמת

3:30: מילווקי באקס – טורונטו ראפטורס (2-2 בסדרה)

אחד הסיפורים היותר ידועים לגבי השפה המדוברת בארצות הברית, מספר על כך שבזמן שאבות האומה האמריקאית דנו ביניהם בשאלה – 'מה השפה הרשמית שצריכה להיות מדוברת בארצות הברית?', נערכה הצבעה והאנגלית, השפה הפופולארית בארצות הברית היום, זכתה בבכורה בהפרש של קול אחד על פני הגרמנית.

זהו כמובן סיפור נחמד, שבא ללמד אותנו כמה נפוצה הייתה הגרמנית בימים המרגשים האלו של המאה ה-18, הבעיה היחידה איתו, כמובן, שהוא לא נכון כלל. למעשה, בכל ההיסטוריה של ארצות הברית, מעולם לא הייתה לה שפה פדרלית רשמית (גם לא אנגלית) כחלק מתפיסה שאומרת שכל אחד חופשי לעשות כרצונו ולדבר באיזה שפה שיחפוץ באימפריה הגדולה שנותנת שוויון לכולם.

ועם זאת, השפה הגרמנית, תפסה אחיזה די ניכרת בארצות הברית של המאות ה-18 וה-19 והייתה השפה המדוברת השנייה בחשיבותה בארץ החדשה. מהגרים דוברי גרמנית רבים שהגיעו מארץ האם הגרמנית, מאוסטריה, משוויץ וגם ממדינות אירופאיות אחרות (רוסיה, פולין, צ'כיה, הונגריה ואחרות) הפיצו את השפה שזכתה לעדנה מעבר לים עם למעלה מ-2 מיליון דוברים. עיתונים יצאו בשפה הגרמנית, ישובים רבים דיברו אותה באופן מובהק ואפילו שני זרמים של כנסיות גרמניות-מתודיסטיות היו בנמצא. רק בתחילת המאה ה-20, בעקבות הפיכתה של גרמניה לאויב העם האמריקאי במלחמת העולם הראשונה, החלה הגרמנית דועכת (במכוון) ופינתה את מקומה בלשונות המדוברות בארצות הברית לשפות כמו ספרדית, סינית, טגלוגית (השפה הנפוצה ביותר בפיליפינים), איטלקית ואחרות.

אז אולי הגרמנית לא הייתה קרובה כדי אצבע אחת להיות השפה המדוברת ביותר בארצו של הדוד סם, אבל היא בהחלט לא הייתה רחוקה מתהילת עולם כזו שהייתה הופכת את העולם שלנו למשונה הרבה יותר (רק תארו לכם את ה-NBA מתנהל היום בגרמנית… האמת? מת לשמוע את בארקלי ושאק מפרשנים את הליגה במבטא של יקים).

ולמה אני מספר לכם את כל זה? כי כמו שכולנו יודעים ההיסטוריה זוכרת את המנצחים, למרות שהמפסידים היו רחוקים מהם לפעמים כפסע. ובלילה הזה, בלילה החשוב הזה, יש סיכוי שאנחנו הולכים לראות הכרעה בשאלת 'המנצחים', שעשויה ללווות אותנו לשנים הבאות מבלי שאף אחד יזכור כמה קרובים היו המפסידים לכך.

כנגד הסיכויים, ההימורים והמספידים, טורונטו ראפטורס זחלה מעפרה במשחקים 3 ו-4, השוותה את סדרת גמר המזרח ונטלה את העניינים ואת המומנטום לידיים שלה. הם עשו את זה בזכות הגנה משופרת (על יאניס במיוחד), האטת המשחק של מילווקי במעבר ובכלל והתקפה משופרת, כזו שלא רק קוואי לאונרד ופסקל סיאקם תורמים בה, אלא גם שחקני ספסל כמו ואנליט, איבאקה ובמיוחד נורמן פאוול, האס המפתיע של הראפטורס בסדרה עד כה. היא עשתה זאת גם לא מעט בזכות מארק גאסול, שאחרי שלא מעטים קראו לו ללכת בדרכו של אחיו, פאו ולהיעלם בערפל, הראה שלמרות הגיל והכבדות היחסית, לאינטליגנציית המשחק שלו אין תחליף וליכולת שלו לתפור שלשות בנינוחות יש יתרון מנטאלי ומקצועי אדיר.

והיא עשתה זאת גם בזכות קוואי לאונרד, האדיש והמופנם שמיום ליום מתגלה כסוג של שאול המלך המודרני – אמנם נחבא אל הכלים אבל מנהיג שאפשר לתת לו את המושכות ברגעי האמת. כל העונה האחרונה אנחנו מדברים על יאניס אנקדטומבו, היווני המפלצתי, כעל היורש של לברון ג'יימס, כל העונה אנחנו מכתירים את מספר 34 בירוק-לבן כדבר הבא בכדורסל המזרחי ובכדורסל ה-NBA בכלל והנה בא קוואי בשני המשחקים האחרונים ומראה לנו שאולי אכן יש מלך חדש, אבל זה לא ממש מי שחשבנו.

אבל הראפטורס עדיין עשו רק חצי עבודה (סתם שתזכרו, גם ב-2016 הם חזרו מ2-0 ל2-2 בסדרת גמר המזרח) ולכן הלילה הזה הוא הלילה בו נתקרב אל התשובה לשאלה – מי תתחיל לבנות לעצמה שושלת ומי תחזור הביתה עם זנב בין הרגליים?. אסור לנו לשכוח שלמרות שני ההפסדים, למילווקי יש עדיין לא מעט כוח אש, יכולות וארסנל כלים משובח. אסור לנו שלכוח שהבאקס טובים יותר בבית, קולעים הרבה יותר טוב מחוץ לקשת ושהקהל הביתי הוא קטליזטור משמעותי בסדרה הזו אצל שתי הקבוצות.

אסור לנו לשכוח שרק לפני חמישה ימים לכולנו היה ברור שמילווקי היא הקבוצה החזקה בסדרה. זה לא בהכרח השתנה אבל הקבוצה של מייק בודנהולצר מגיעה למבחן הראשון בפליאוף בו היא צריכה להוכיח את זה לעולם, קבל עם ועדה. וזו גם ההזדמנות של יאניס להראות לעולם אם מדובר באחד הגדולים או בעוד שחקן טוב מאוד. כי כמו שכתבתי כבר קודם – הלילה הזה עשוי להיות זה שבעתיד היה הנקודה שהתחילה את האבחנה בין הטובים למצוינים, בין סתם קבוצה טובה לקבוצה היסטורית. עד כדי כך.

אז למה כדאי לשים לב הלילה? כדאי לשים לב לאגרסיביות של מילווקי. בשלושת המשחקים הראשונים היא שלטה בריבאונד ללא עוררין ובשל כך הייתה קרובה גם כשהיה לה קשה להיכנס לקצב קליעה. במשחק הרביעי מילווקי חוץ מבכמה מהדקות הראשונות הייתה רכה, דבר שהתבטא בניצחון של הראפטורס במחלקת הקרשים (ל"ג בעומר בכל זאת…), הלילה זה מפתח חשוב לראות אם מילווקי באה במוד הנכון או שלא.

כדאי גם לשים לב לספסל של הראפטורס או בפירוט רב יותר – לכמה שחקני רוטציה יהיו משמעותיים בשורות הלטאות המגודלות. את זה שקוואי לא יכול לבד אנחנו כבר יודעים. את זה שמילווקי יודעת לחלוב גם משחקני רוטציה כמו ג'ורג' היל ופאט קונטון נקודות, אנחנו גם יודעים. הראפטורס צריכים לדעת להשיב אש (שוב הל"ג בעומר הזה!) גם מחוץ לבית.

ויש כמובן את הקרב הגדול – קוואי נגד יאניס. מי יתעלה במשחק מספר 5? מי יקח את הקבוצה על גבו ואת הסדרה לידיו? מי יספק נתונים יוצאי דופן שרואים רק במעמדים מאין אלו?  מי יהיה זה שיסתכל על השני במבט מאיים ויגרום לו לזוז הצידה באימה?

על הדברים האלה ועוד המשחק הערב יוכרע. ואולי גם הסדרה ואליפות המזרח כולה. כן, יש המון דברים על הפרק, זה בהחלט אמור להיות לילה מרתק!