אחד ביום: למות או לכבוש את ההר

אחד ביום עם לילה של שני משחקים מכריעים בסופו שתי קבוצות ינצחו, שתיים יפסידו ואנחנו, כצופים כנראה שנרוויח ממתח, אמוציות וכדורסל מרתק.

22:30: דנבר נאגטס – פורטלנד טרייל בלייזרס (3-3 בסדרה, המפסידה הולכת הביתה)

הזואולוג הישראלי אמוץ זהבי שנפטר לפני שנתיים בשיבה טובה נודע בימי חייו בזכות היותו אחד ממייסדיה של החברה להגנת הטבע ובזכות אחת התיאוריות המקובלות היום בעולם הזואולוגיה – עקרון ההכבדה.

הרעיון מאחורי עקרון ההכבדה אותו ניסח זהבי במחקר אותו ערך על הזנבנים (סוג של ציפורי שיר) בא לענות על שאלה פשוטה – מדוע יש ליצורים שונים מגרעות אבולוציוניות שלכאורה מקשות על התפתחות ושרידות שלהן. קחו למשל את הטווס, על פי ההיגיון הזנב של הטווס הוא מכשול בשבילו, הוא כבד, הוא מסורבל ואם במקרה יעבור אריה בסביבה בזמן שהטווס פורש את הזנב שלו, הסיכוי שלו לברוח ממנו קטן באופן משמעותי. אז למה בכל זאת לטווס יש זנב כל כך ארוך? הרי מבחינה אבולוציונית, רק המתאים ביותר שורד והזנב של הטווס מקשה עליו לשרוד?!.

התשובה לפי עקרון ההכבדה שניסח זהבי הוא שזנב הטווס הוא אמנם מגרעה אבולוציונית בעניין מסוים אבל היא יתרון בעניין אחר – חיזור אחרי טווסות. למעשה, העובדה שלטווס יש זנב כל כך גדול ומפואר הוא למעשה 'אות' שהוא שולח לטווסה במטרה להראות לה שלמרות ההכבדה שהזנב מעמיס עליו, הוא מחזיק בו ולו רק כדי להראות לטווסה שהוא מספיק חזק ומספיק איכותי בשבילה. הטווס בעצם מספר לזוגתו המיועדת שרק טווס בעל גנים משובחים במיוחד יכול להחזיק על גבו זנב כה גדול ומפואר. ההכבדה, בהפוך על הפוך, היא למעשה טקטיקה שעוזרת לו להמשיך ולשרוד.

למרות שבשנים הראשונות עקרון ההכבדה לא זכה להתייחסות, הוא אומץ בשנות ה-90' ע"י זואולוגים וחוקרי אבולוציה מרחבי העולם. ישנן דוגמאות רבות לעקרון ההכבדה שנוגעות לחיות אחרות (למשל, ההתגרות של אנטילופות באריה שבאה למעשה לסמן לו שעליו להיטפל לאנטילופות אחרות בעדר) וגם אצל בני האדם אפשר למצוא את העיקרון הזה כמו במקרים של אנשים שמתהדרים בסמלי סטטוס למרות שהם מקשים עליהם מבחינה כלכלית (בפעם הבאה שתפגשו חבר שלא יכול להרשות לעצמו מתהדר בג'יפ חדש, תזכרו בטווס).

עקרון ההכבדה נכון כמובן גם לקבוצות ספורט והוא יכול להיות רלבנטי במיוחד לשתי הקבוצות שייפגשו הלילה למשחק מספר 7 בחצי גמר המערב – דנבר נאגטס ופורטלנד טרייל בלייזרס. שתי הקבוצות הללו יתאמצו הלילה לנצח את המשחק המכריע בסדרה ביניהן ושתיהן יעשו הכל על הפרקט בשביל להיות הקבוצה שתודח בשלב הבא מול האלופה מהמפרץ (גם בלי דוראנט, בלי קאזינס ועם קליי תומפסון על רגל אחת, הווריירס לוקחים את השתיים האלה בסדרה).

אבל כשחושבים על זה לעומק, למה להן בעצם? הרי בשני המקרים לא מדובר יהיה על כישלון גם אם הן לא יעפילו לשלב הבא ובשני המקרים זה יהיה סוג של הכבדה. דנבר עלולה לסבול מהגעה לשיא מוקדם מדי. הנאגטס הם בהחלט אחת מקבוצות העתיד של הליגה, הם הקבוצה הצעירה ביותר בפליאוף, יש להם כישרונות בשפע, את ג'מאל מוריי הלוהט מאחור ואת תמנון הקרח הסרבי המפוטם במרכז הרחבה. אבל לקבוצות יש טיים ליין והזמן של דנבר עוד לא הגיע. גמר מערב כבר בשלב הזה עלול להלחיץ את ראשי הקבוצה לכיוון של החתמות טיפשיות, לניסיונות להתחזק בכל מחיר בעוד וטרן יקר ועוד שחקן שהקבוצה לא ממש צריכה, לתשלום גבוה מדי לשחקנים שלא ראויים לכך ולטריידים מטופשים. ואם אתם לא יודעים על מה אני מדבר אז תחשבו על עקרון ההכבדה שפעל על אוקלהומה סיטי ת'אנדר בעונת 2011/12 אחרי שהגיעה לגמר הליגה. קיצור הטיים ליין של הת'אנדר גרם לכך שהם איבדו שיווי משקל בשנים אחר כך ועל הדרך איבדו את ג'יימס הארדן תמורת כלום ושום דבר. אליפות הם לא ראו מאז.

המקרה של פורטלנד שונה אבל דומה. הגעה לגמר המערב עוד תגרום למישהו לחשוב שהקבוצה הזו יכולה להמשיך במתכונת הנוכחית לעוד כמה שנים וזאת למרות שפורטלנד הגיעה לכאן בעיקר בזכות הנסיבות שכוללות את היותם קבוצת ליגה רגילה טובה והעובדה שההגרלה זימנה להן יריבות לא מאוד מרשימות בשני הסיבובים הראשונים בפליאוף. הצלחה פנומנלית בדמות העפלה של פורטלנד בדמות עלייה לגמר אזורי תגרום לטיים ליין שלה לקפוא במקום השינוי המסוים שהוא דורש (בעמדת המאמן או בהחתמה של שחקנים משמעותיים בעמדות 3 ו-4) ובשנה הבאה, אל תדאגו, הכוכבים לא יסתדרו במסילות שלהם כמו השנה ופורטלנד הולכת להתאכזב ובגדול.

אבל, כמו במקרה של הטווס או האיש בג'יפ, עקרון ההכבדה הולך להפוך את המשחק הערב לקרב מרתק ומלא אמוציות בדרך לשלב הבא שכן אף אחת מהקבוצות לא תוותר על סמל הסטטוס (או סמל הסטוטס?) של העפלה לגמר אזורי לראשונה מזה עשור (דנבר) או כמעט עשוריים (פורטלנד). הכבדה או לא, שתי הקבוצות שבטח כבר נמאסו אחת על השנייה אמורות לתת הכל על המגרש היום בשביל להעפיל לשלב הבא.

דנבר, כמו שאני ממשיך להגיד מהרגע שהסדרה החלה (וגם הימרתי על ניצחון שלה 3-4) היא הפייבוריטית לנצח. זה לא רק הביתיות שנותנת לה ביטחון (הסטטיסטיקה לא משקרת: 79% מהקבוצות שאירחו משחק 7 בבית, ניצחו), זה גם הצורה בה הם ניצחו, באופן דומה ממש, את הספרס בסיבוב הקודם, זה גם המנוחה בת שלושת הימים שהייתה להם בין שני המשחקים (משהו שלא קרה להם מזה שבועיים וחצי), זו גם העובדה שהיא יותר מוכשרת ויותר עמוקה. לא, זה לא מבטיח שום דבר אבל זה כן נותן לאורך הסדרה את התחושה שדנבר היא זו ששולטת בה ופורטלנד רק מגיבה. האם זה יעבוד גם הפעם? דנבר מייחלת לכך.

פורטלנד מצידה תנסה לקוות ש'זמן-דיימו', הלוא הוא התצוגה של דמיאן לילארד שנצפתה במשחק מספר 6 תחזור גם הערב. פורטלנד הרבה יותר תלויה בהתפרצויות של שחקנים שלה, בין אם זה לילארד, מקולום או רודני הוד שהוא ללא ספק האקס-פקטור בסדרה. אם לדנבר יש יותר כלים לנצח את המשחק והסדרה, במקרה של פורטלנד יש יותר מי שיצור יש מאין וייקח את הקבוצה על גבו. לילארד? כמובן אבל כמו שראינו מהבלייזרס עד כה, לא רק הוא.

אחרי שישה משחקים בין שתי קבוצות, כנראה שלא נראה הפתעות מיוחדות היום. בדנבר כבר יודעים שלא מספיק שאנס קאנטר צם ברמדאן וזה מוריד את היכולת שלו (הנפגע העיקרי מהניצחון של גולדן סטייט על יוסטון הוא קאנטר. המשחק שלו הוקדם לצהריים והוא ישחק אותו בזמן צום) אלא גם צריך לעצור את זאק קולינס שמפתיע לטובה. בפורטלנד יודעים לא להשאיר את טורה קרייג חופשי מחוץ לקשת. בדנבר יודעים שאם הם לא יעצרו את קארי 2, הם לא יפגשו את קארי 1 ופורטלנד כבר מכירה את ניצול הפוסט-אפים הנהדרים של פול מילסאפ בצוות. ובעולם בלי הפתעות, המשחק הערב יפול ויקום על יכולת ביצוע, על ניצול הזדמנויות ועל מי שיהיה לה פחות פיק ברכיים במעמד.

נקווה שזה יהיה משחק טוב שיחתום סדרה נפלאה, כי מבחינתי כצופה, ההכבדה היחידה שיש כאן היא שהסדרה נגמרת.

2:00: טורונטו ראפטורס – פילדלפיה 76' (3-3 בסדרה. המפסידה הולכת הביתה)

בניגוד מוחלט למשחק הראשון של הערב בו שתי הקבוצות יתאכזבו אם לא יעפילו לשלב הבא אבל עדיין יגדירו את העונה שלהן כ'הצלחה', המשחק השני של הלילה הוא בגדר 'להיות או לחדול' בהרבה מובנים והפער בין ניצחון והפסד בו הוא הפער בין הצלחה לבין כישלון.

כן, זה אמור להיות משחק לחוץ הרבה יותר ומשחק בו לשתי הקבוצות יש הרבה יותר מה להפסיד מאשר לנצח. נתחיל מהקבוצה הביתית שהדחה, שכבר הפכה להיות נורמטיבית בשנים האחרונות, בחצי גמר המזרח, תהפוך את עתיד המועדון לוטה בערפל. אחרי הכישלון בעונה שעברה וההדחה המבישה בסוויפ ללברון, אויב העיר טורונטו, הגיעו הראפטורס בעונה הנוכחית למעין צומת דרכים. הם הצליחו למצוא מוצא זמני עם החתמה של קוואי לאונרד לעונה אחת ושמו את כל יהבם על העונה בניסיון להוכיח לו שיכול להיות טוב גם בקנדה ושיש פה קבוצה שיכולה להגיע רחוק מאוד ולהתמודד על תארים. הדחה היום תהיה ללא ספק אי עמידה במטרה הזו ותסמל את סוף דרכו של האיש-ללא-החיוך בקבוצה.

מה זה יעשה לעתיד הקבוצה? כנראה שרע מאוד. לפחות לשנים הקרובות. בלי קוואי, עם לאורי המזדקן ולמרות כמה כישרונות צעירים וטיפה'לה מקום מתחת לתקרת השכר, הראפטורס לא הולכים להיות מועמדים ללכת רחוק במזרח ההולך ומתחזק. בעיות מס ומרחק גיאוגרפי גורמים לכך שהם גם לא אופציה מועדפת על שחקנים חופשיים ועל-כן קשה לדעת מתי תהיה לטורונטו הזדמנות כמו שיש לה הלילה והעונה. וזה רבותיי, הרבה משא לסחוב על הגב במשחק מכריע, והרי כבר ראינו את הראפטורס נחנקים במקרים דומים…

אבל גם היריבה של הראפטורס הערב לא יושבת רגל על רגל ומזמזת את 'קה סרה סרה' לקראת המשחק. פילדלפיה מגיעה למשחק שחשוב לה מכמה סיבות – הראשונה, התחושה שלראשונה הפרוסס שכל-כך סמכנו עליו תקוע במקום וזאת למרות החיזוקים המשמעותיים שהונחתו בקבוצה השנה. האם מה שאנחנו מגלים בפליאוף הזה הוא שברגע האמת אי אפשר לסמוך על אמביד ושבן סימונס יצטרך לעבור מקצה שיפורים אדיר בשביל להיות שחקן שמוביל קבוצה לאליפות (או בכלל מוביל קבוצה לצמרת)? בהחלט סביר שכן ואם כך, אז התהליך לא בהכרח מניע את הקבוצה כל-כך קדימה.

וכמו במקרה של טורונטו וקוואי גם הסיקסרס עסוקים בשאלת היכולת שלהם לגרום לשחקנים החופשיים שלהם להאמין שכדאי לחתום לעוד עונה (או עונות) כי יש להם עסק עם קונטנדרית. ג'ימי באטלר, השחקן הכי טוב של פילדלפיה בסדרה הזו מסיים חוזה בסוף העונה (סוף המשחק?), טוביאס האריס כנ"ל ואפילו ג'י.ג'י רדיק לא בהכרח יהיה כאן בעונה הבאה. כישלון הערב יהווה איום על הישארותם. וזו לא חרב נעימה להסתובב איתה על הצוואר.

ובניגוד לראפטורס גם מעמדו של מאמן הקבוצה נמצא הערב על הכף, בטח כשהרשת מתמלאת בימים האחרונים בשמועות (קולנג'ולו רושם בטוויטר בשמות בדויים שוב?!) שהפסד בסדרה נגד הראפטורס יגרום לפיטוריו של בראון בסוף העונה. בראון יודע שאי הצלחה להעפיל לגמר המזרח בעונה כזאת פתוחה יהיה כישלון שרשום על שמו (מאמנים נוטים להיות שעיר לעזאזל בליגה הזו) ועם הקוף הזה על הגב, הוא יעמוד הלילה על הקו.

בקיצור, הרבה מאוד להפסיד לשתי הקבוצות ואנחנו הצופים עשויים רק להרוויח מכל העניין שכן מפלס עצבים ואמוציות, זה אף פעם לא מתכון רע בשביל משחק שביעי בסדרה.

אז למה כדאי לשים לב הלילה? קודם כל תפנו את מבטכם לסטטיסטיקה ולאחוזי הקליעה. בששת המשחקים הראשונים כל קבוצה שהובילה באחוזי קליעה מהשדה ניצחה ולא משנה מה היו האספקטים האחרים במשחק. אז סביר ששתי הקבוצות יקלעו באחוזים חלשים הלילה (הלחץ וכו') אבל השאלה למי יהיו אחוזים חלשים יותר עלולה להכריע את הסדרה.

שנית, מציע לשים לב לחברים של קוואי בטורונטו. כשקוואי מוצא את עצמו לבד או לבד וחצי (איזה חצי דני גרין או פסקל סיאקם שעוזרים לו), זה לא מספיק בסדרה הזו (וכנראה גם לא היה מספיק בסדרות אחרות) האם הערב הוא יקבל עזרה מחברים? ואיזה קייל לאורי נקבל? הממוצע שלו בסדרה עומד על 13.7 נקודות אבל הממוצע הזה מכיל בתוכו משחקים של 7 ו-9 נק' או לחילופין 19 ו-20. מה עדיף?

ואם החברים של קוואי הם נייר הלקמוס של טורונטו אז במקרה של פילדלפיה מקרה הבוחן הוא דווקא השחקן הראשי בהצגה. לא, לא ג'ימי באטלר שלוקח את התפקיד בעל כורחו (ועושה את זה נהדר עם 25 נק' למשחק בסדרה הזו) אלא ג'ואל אמביד שבמשחק מספר 6 היה על הצד היותר טוב של עצמו עם 17 נק' ו-12 ריב'. כדאי לשים לב שהסיפור במקרה של אמביד זה לא השורה הסטטיסטית שלו במשחק אלא כמה הוא מרוכז. כשאמביד מרוכז הוא לא מאבד כדורים בסיטנאות, לא זורק שלשות מיותרות ולא דוהר לסל בפראות בלי לשאול את עצמו עם עומד שם איזה גאסול בשביל להפריע לו. אמביד חייב להיות מרוכז מתמיד הלילה, פילדלפיה לא יכולה להרשות לעצמה אחרת.

אז זהו, גם כאן, משחק שלנו כצופים אין מה להפסיד בו, בניגוד לשתי הקבוצות ונקווה שהמתח של זהות המנצחת בסדרה המבלבלת והמטלטלת הזו, יישמר עד לרגעים האחרונים.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב reddit
שיתוף ב whatsapp

11 תגובות

  1. צריך כשרון מיוחד בשביל להכריז שהגיעה לגמר האזורי זה דבר שיפעל לרעתך…
    איזה גישה תבוסתנית. מה יקרא אם בטעות ננצח את הספלאשים?

    בספורט משחקים בשביל לנצח. ואתה יכול לנצח רק את מי שמשחק מולך.

  2. באיחור. יפה. הטווס ״שיגע״ את דרווין. הגיע זהבי ופתר את התעלומה. מאז שמו חקוק בכול ספר על האבולוציה.
    פורטלנד. נהדרים. אין אגו. חבל על המופלאים מדנבר.

    1. לא נורא הם עוד יקרעו את הליגה הם צעירים זה למה לא הימרתי עליהם אבל הם בפירוש קבוצת העתיד של הליגה. אבל יש דברים שחייבים לעבור בחיים … אין כמו הדחה כואבת לחישול.

  3. נהדר! מה שכתבת על דנבר ופורטלנד מזכיר לי קצת את המדרש על ר' אליעזר בן עזריה, שכשרצו למנות אותו לנשיא, אשתו אמרה לו שאולי יעבירו אותו מהתפקיד, והוא ענה " שווה לאדם להשתמש בכוס יקרה, גם אם היא עלולה להישבר". הפיתוי להגיע לגמר מנצח את הסיכוי שזה לא ישתלם.
    לדעתי שתי הביתיות יעלו.

  4. נלך עם הביתיות היום אבל באמת כל תוצאה אפשרית.יאללה לילה לבן שמח

  5. תודה זעפרני. בהחלט נתת כאן מאסטרפיס. אחרי היציאה של יוסטון אני לא מעורב ריגשית באף סידרה וזה הרבה יותר קל. אפילו הייתי אומר משעמם מכיוון שלברון לא איתנו השנה.
    במשחק בין דנבר לפורטלנד יהיה קמצוץ מן הלחץ של המשחק בצמרת המזרח, שתי הקבוצות המערביות כבר עשו את זה. אפילו הייתי אומר ששתי הקבוצות הן שתי גבירות העומדות להיכנס באותה דלת וכל אחת אומרת apres vous, אחריך (להיקטל ע"י ג"ס). מבחן העייפות והביתיות עומדים לטובת דנבר ואני הולך איתה.
    הערב יהיה מבחן חשוב לאמביד שידע לדבר הרבה על נדל"ן במשך העונה אבל היוםהוא צריך לתת הצהרה.
    קאנטר צם? שלא יתבכיין, אולג'וואן היה עושה את זה במשך שנים וזה לא הפריע לו לקחת אליפות . . .

  6. איזה פריוויו נפלא קראתי כל מילה . על עקרון ההכבדה לשם שינוי שמעתי אבל הצורה שקישרת אותו פה היא master creation לא פחות (למה אני לא מתפלא) וכנל הפריוויו בכללותו.
    להמר על שני משחקים כשבכל משחק הסיכוי שלך הוא 21% נותן סכוי של 4.4% להצליח בשניהם. טפשי מאוד ולכן אני כמובן אעשה זאת. אני מהמר על פילי ופורטלנד. על פילי כי היא פשוט יותר טובה ברמת החמישיה הם רק צריכים לבוא כבר כולם פעם אחת יחד ברמה הממוצעת שלהם. לא סביר שיקרה אבל אני הולך על זה … רצוי גם יכולת מעל הממוצעת של ברט בראון שאני רואה בו מאמן די עלוב. טוב נגדיר את זה אחרת – מאמן לא מי יודע מה מוצלח.
    על פורטלנד זה בכלל הימור משוגע כי דנבר יותר מוכשרת כי היא בבית כי היא אחרי שלושה ימים מנוחה קריטית אחרי שתי סדרות שמגיעות לסדרה 7 כשבין לבין יש משחק של 4 הארכות ו 65 דק לכוכב שלה. דנבר פיבוריטית ברורה אבל אני לא מהמר נגד לילארד כי אני חושב שמגיע לו להיות בגמר. לו ולסי ג'יי. ואני פשוט רוצה שזה מה שיקרה למרות שאני אוהב את דנבר ולא אלבש שחורים אם היא תעלה.
    יש 95.6% סיכוי שאכשל ולכן אני אכשל אבל זה מה שאני מהמר.
    תודה יאיר.

  7. פרוויו לפנים יאיר
    איזה לילה
    הלב אומר פורטלנד, הראש אומר דנבר
    הלב אומר פילי הראש אומר סיקסרז
    נראה מה יהיה 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הזדמנות להכיר

חמישיית העשור (6) – 2000-2009

רכז – סטיב נאש: הישגים בעשור: 2 MVP עונה סדירה, 3 חמישיית העונה, חמישייה שניה, 2 חמישייה שלישית, 6 הופעות באולסטאר. ממוצעי עשור עונה סדירה:

קרא עוד »

תגובות אחרונות

צור קשר

טוויטר

פייסבוק

הצטרפו לקבוצת הטלגרם