אין חדש תחת השמש!

ושוב חוזר הניגון, יוסטון נראית טוב, נותנת פייט ללוחמים ונדמה שהיא מסוגלת לנצח סוף כל סוף: הם מוצאים את הדרך לעצור אותם בהגנה, מתאזנים מולם בקריטריונים העיקריים של המשחק, חוזרים מפיגור 2-0, מגיעים למשחק 5 באורקל במצב מאוזן כשהמומנטום לצידם, נופלים לפיגור 20 אבל חוזרים ממנו בצורה מעוררת השראה ואז, כשנראה שהנה הם הולכים לעשות זאת, הם מקבלים סוג של מתנה – דוראנט נפצע ויוצא מהמשחק. עכשיו זה הזמן שלהם הלא כן? זאת הסיטואציה האידיאלית עבורם. כל מה שהם צריכים זה להתנפל על הלוחמים בכל הכח ולנצל את היעדרותו הפתאומית של החד קרן המדהים הזה!

אבל לא, הלוחמים חוזרים למקורות, לתקופת פרה דוראנט, ומצליחים לנצח את המשחק אצלם בבית.

מממ אוקיי, עכשיו כשהסדרה חוזרת ליוסטון, הרוקטס ייבצעו את ההתאמות, יצליחו לאזן את הסדרה ויכפו גיים 7. נשמע הגיוני בסה"כ…

ואז מגיעים למשחק 6:

יוסטון רוקטס – גולדן סטייט ווריורס 118-113 (2-4 לווריורס בסדרה)

הרבע הראשון נגמר ביתרון נקודה לטילים אבל הסימנים לכך שהם בבעיה כבר נראים בבירור: היתרון המינימלי הזה מושג למרות שקרי עדיין לא עלה על הלוח עם 0/2 מהשדה ושתי עבירות. מי כן עולה על הלוח ביג טיים? נכון! קליי תומפסון – האיש של המשחקים הגדולים באמת! בטוח שאוהדי יוסטון הבינו שהם בבעיה ברגע שהם ראו את קליי קולע 10 ב 50% מהשדה – כולל שתי שלשות – ובמיוחד כשהם ראו את שפת הגוף שלו…
הארדן היה מעולה ברבע הזה עם 14וכריס פול עזר לו עם 6.

סיכום הרבע הראשון: קליי (10), איגי (6), וקוון לוני (6) צמודים צוואר לצוואר מול הארדן (14) ופול (6). שמתם לב שקרי לא בתמונה, כן?

הרבע השני רחוק מלהרגיע את אוהדי יוסטון: קליי ממשיך לנפק את מה שהוא יודע ומסיים עם 11 נקודות (כולל שלוש שלשות נהדרות! כ"כ התגעגעתי לזה…), איגי מוסיף 6 וליבינגסטון מוסיף גם כן 6 עם דקות נהדרות מהספסל. מנגד, הארדן מספק 5 בלבד עם 1/5 מהשדה והעזרה העיקרית מגיעה מג'ראלד גרין (6) וכריס פול (5).

המחצית מסתיימת בשיוויון. קליי עם 5/9 לשלוש, איגי עם 2/3 לשלוש וקרי עדיין לא על הלוח…

ברבע השני, האינדיקציה המטרידה מתחילת המשחק מתחילה לקבל צורה כאשר בנוסף לעובדה שקליי "בפנים", הארדן מציג את כל להיטי הפלייאוף במשחקים מכריעים מהשנים האחרונות: נירפות – רק שתי זריקות מהשדה ופיק ברכיים – 1/3 מהקו!!! (נסו לחשוב מתי ראיתם לאחרונה את הארדן עומד על הקו לשלוש זריקות ומכניס רק אחת). את הרבע הוא מסיים עם 4 נקודות בלבד בזמן שקרי נכנס לעניינים, מצליח לעלות על הלוח ומסיים עם 10.

למזלם של הטקסנים, כריס פול מחפה על ההופעה החלשה של הזקן ברבע הזה עם 19 משלו והטילים עולים לרבע השני עם יתרון 5. איכשהוא.

ואז מגיע הרבע הרביעי, ואז מגיע סטף – פעמיים MVP, שלוש פעמים אלוף – ונותן הופעה מהסרטים (כאילו אומר: תודה חברים שהשארתם את המשחק "חי" בהיעדרי. עכשיו אני הולך לקחת אותו!) עם 23 נקודות ב 6/8 מהשדה ו3/5 מהשלוש כשהוא מציג את הרפרטואר ההתקפי המרהיב שלו עם פלואוטרים יפהפיים בחדירות, שינויי כיוון ושלשות מהממות.

הארדן מנסה, באמת, אבל 12 הנקודות שלו (באחוזים לא רעים אגב – 5/8 מהשדה, 2/4 לשלוש) מחווירות לעומת ההופעה של האלוף. עדיין, המשחק מתנהל בצמידות עד 3:42 לסיומו. אז, בשיוויון 97, קוון לוני (פשוט מצוין!) שם 2 על הלוח וחצי דקה אח"כ – אחרי חסימה גדולה של קליי על גורדון – קרי תוקע שלשה ענקית ליתרון 5. הארדן עונה בשלשה משלו ומחזיר למינוס שתיים בלבד. מה עושה קרי בתגובה? חדירה ולייאפ כמובן. יתרון 4. כריס פול מצמצם שוב למינוס 2 עם לייאפ משלו אבל אז, או אז, קרי קובר שלשה מייאשת והיתרון מטפס ל 5. אבל, זה לא נגמר ואחרי השלשה של קרי הארדן שם לייאפ משלו וזה one possession game עם 3 הפרש בלבד כשנותרו 58 שניות לבאזר.

ואז, או אז, מגיע קליי עם שלשה שהתיאור "מייאשת" קטן עליה. יותר נכון לומר קוברת/הורגת/משמידה/כל התשובות נכונות ליתרון 6 עם 36 שניות לסוף. פרט פיקנטי – אלה היו כל הנקודות של קליי ברבע הזה! קליי הווינר הישן והטוב שוב חזר כשזה באמת חשוב וסיפק את הסחורה!

ברגע הזה האוהדים הטקסנים התחילו לברוח כדי להימלט מהפקקים. שחקני יוסטון השבורים ניסו לעשות משהו אבל ניכר היה שגם הם כבר לא מאמינים. הארדן הספיק לתקוע שתי שלשות שעזרו כמו כוסות רוח למת וקרי קלע את 8 הנקודות האחרונות של הלוחמים מהקו.

אוי גולדן סטייט הישנה והטובה, כמה התגעגעתי אלייך! איזה כיף זה לראות את קרי המלהיב (33! כולן במחצית השניה כמובן), קליי הווינר (27), איגודלה הדינמי (17) ודריימונד הלוחם (7,10,8).

היי קווין, קח ת'זמן ואל תחזור עד שלא תהיה בטוח בטוח בטוח במיליון אחוז שאתה כשיר לחלוטין! הלוחמים קבוצה פי אלף יותר כיפית לצפיה כשאתה לא שם.

הי הארדן (35), הי כריס (27), עושה רושם שאתם כבר לא תזכו ללכת עד הסוף. למרות העובדה שהלילה רשמתם שורה סטטיסטית נאה אתם לא באמת יודעים לנצח. הראיתם את זה לא מעט פעמים בעבר והראיתם את זה ביתר שאת במשחק וחצי האחרונים. זה היה הזמן שלכם להצדיק את היומרות הגבוהות וכרגיל – ניכשלתם. בואו נסכם שאתם שחקנים גדולים אבל לא אלופים.