האיש שהגיע משומקום

פסקל סיאקם תמיד האמין בעצמו. גם כשאף אחד לא ידע את שמו.

בדצמבר 2016 פרסם מאמר בפליירס טריביון המתאר את הדרך שעבר עד שהגיע לליגה הטובה בעולם.

הוא תיאר את מסלול חייו מהיותו נער ועד ההגעה לאמריקה. ב2016, הכניסה לליגה הטובה בעולם היתה פסגת שאיפותיו.

למעשה, פסקל הקטן לא חשב כלל על כדורסל. אביו, שהיה ראש העיר שבה חי בקמרון, שלח אותו לבית ספר לכמורה בהיותו בן 11. למרות התנגדות הילד, שרצה להיות שחקן כדורגל מקצועי, אביו לא וויתר ופסקל למד בפנימייה הסמינרית ואפילו חשב להפוך לכומר, או לאיש עסקים כשיגדל.

כשקיבל הזמנה מפתיעה למחנה האימונים המפורסם של לוק מבה אמוטה לא ממש רצה ללכת. לא היה לו מושג מי זה לוק מבה אמוטה, או סרג' איבאקה. כדורסל לא היה בשבילו. אך אחותו גרה בדרום אפריקה, שם התקיים המחנה וזו היתה הזדמנות נהדרת לבקר אותה.

למחנה הגיעו נערים אחרים. אחד, ג'ואל אמביד, התגלה ככוכב מהרגע הראשון. פסקל היה נחבא אל הכלים, אך גובהו והנתונים הטבעיים תפסו את עינם של כמה סקאוטים והוא קיבל הזמנה לשחק במכינות קולג'ים בארה"ב.

לפתע, כדורסל לא היה רק דבר משני בחייו. הוא הפך לחזות הכל, פסגת שאיפותיו. הרעיון מאחורי הקמת המחנה של מבה אמוטה הוא לא לשלוח שחקנים לNBA, אלא ההזדמנות לשלוח נערים אפריקאיים לקולג' בארה"ב. הזדמנות לחינוך איכותי בחינם לא נקרית בכל יום, ולמרות שלא ידע אנגלית כלל (צרפתית היא השפה השלטת בקמרון), כשפנו אליו מהGod's Academy על מנת לשחק בארה"ב הוא לא היסס. זה היה בית ספר קטן בטקסס המכין לקולג'.

בגיל 17 זו היתה הפעם הראשונה ששיחק כדורסל במסגרת מאורגנת, וגם שם הוא לא התבלט. הכישורים שלו ככדורסלן היו רחוקים מלהרשים. אך ככל שהיה לו קשה, כך הוא הקדיש יותר ויותר זמן לאימונים. הוא חייב להשיג מלגה לקולג'.

לבסוף החל למשוך עניין מכמה אוניבסיטאות. לא הגדולות שביניהן, אבל ניו מקסיקו הראתה עניין והמאמן מארווין מנזיאס הגיע עד אליו לשכנע אותו להצטרף לקבוצה.

בשנה הראשונה הוא לא היה אמור לשחק כלל, הוא היה 9'6 (2.06 ס"מ) אבל בקושי שקל 100 קילו. שחקנים דחפו אותו והדפו אותו כמו עלה נידף ברוח. הוא החל לעבוד עם משקולות. הוא חייב לעמוד על שלו.

סיאקם בילה יום ולילה בחדר הכושר והגיע לתחילת השנה הבאה בקולג' מוכן. אף אחד לא ידחוף אותו יותר. כשהסנטר הפותח של הקבוצה נפצע, סיאקם קיבל הזדמנות לפתוח כבר בשנה הראשונה בה שיחק, והוא ניצל את ההזדמנות. בסיום השנה השנייה הוא כבר ידע שהוא יכול לשחק ב-NBA.

אך כשהחלו האימונים לקראת הדראפט הוא הבין שוב, שהוא לא ברמה הצפויה. טורונטו ערכו מחנה אימונים לקראת הדראפט. סקאל לביסייר וג'ייקוב פלואטל היו פרוספקטים מבטיחים וסיאקם רצה להוכיח את שוויו מולם. אך לא נתנו לו אפילו לשחק נגדם. הוא לא היה נחשב מספיק טוב כדי להתאמן לצידם.

לקראת הדראפט לא ידע אם הוא הולך להיבחר בסיבוב השני, או במקרה הגרוע לא יבחר כלל ויאבד את האפשרות לחזור לקולג'. אך כששמו נשמע בבחירה ה-27 בדראפט 2016, לא היה אדם מאושר ממנו בעולם. המשימה הושלמה. הוא שחקן NBA עכשיו.

כך הסתיים אותו מאמר שכתב ב2016- We did it!

משחקו הראשון בליגה, הוא למעשה משחק הNBA הראשון שראה במו עיניו, והוא עוד פתח בו. הרוקי הראשון מאז וולנצ'ונס לפתוח במדי טורונטו במשחק הבכורה. הוא סיים עם 9 ריב' ו- 4 נק' והראה שהוא שייך לליגה.

פסקל סיאקם לא ידע שזו היא רק ההתחלה.

הוא פתח ב38 משחקים כבר בעונת הרוקי, וסיים את העונה בקבוצת הD league כשהוא עוזר להם לזכות באליפות הליגה, וזוכה בMVP של סדרת הגמר.
בעונתו השניייה בליגה שיחק בעיקר מהספסל כשהוא פותח ב-5 משחקים בלבד מאחורי דייויד נוגיירה, אך שיחק היטב וקיבל 20 דקות בממוצע למשחק כשהוא קובע 7 נק' ו4 ריב' בממוצע למשחק, והופך לאבן הפינה של הגנת טורונטו
מהספסל.
העונה סיאקם כבר הפך לשחקן חמישייה מן המניין. הוא פתח ב80 מתוך 81 המשחקים ששיחק והאינטנסיביות במשחקו, לצד כישורים מפתיעים ליד הטבעת ומעבר לקשת (37% לשלוש) הפכו אותו לבורג מרכזי במכונה המשומנת של המאמן ניק נרס.
סיאקם הפך למועמד המוביל בתואר השחקן המשתפר, לצד דיאנג'לו ראסל כשהוא קולע 17 נק' למשחק יחד עם 7 ריב' בעונתו השלישית בליגה.
איך פסקל היה אומר? We did it!
אבל כמו שאנחנו מבינים מסיפור חייו של הקמרוני המוכשר, זוהי רק עוד אבן דרך בקריירה ארוכה המלאה בפסגות בלתי צפויות.

קל להישאר מחוץ לרדאר כשמשחקים בטורונטו, אך ניצחון הפלייאוף אמש שרשום על שמו, בו קלע 30 נק', קטף 11 ריב' וסחף את קבוצתו לניצחון חשוב למרות משחק נפל מקאווי לאונרד, שם את אור הזרקורים עליו.

מעכשיו, סיאקם לא רק שחקן שזכה להגיע ל-NBA כנגד כל הסיכויים. השחקן שמשחק כדורסל מאורגן במשך 7 שנים בלבד, כשהוא מגיע משומקום- הופך לנגד עינינו לכוכב.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב reddit
שיתוף ב whatsapp

9 תגובות

  1. הייתי בטוח, בגלל "פאסקל" שהוא צרפתי…
    קמרון זה גם סוג של דרום צרפת, מסתבר 🙂
    אחלה טור
    גם אם קראתי באיחור

  2. מעולה מעולה!
    בעיניי אחד הסיפורים המרגשים והיחודיים של עונת 2018-19. אנטיתזה לכל הסופר טימס. הלוואי וימשיך להשתפר.

  3. פסקל מעולה השנה.
    אבל האם נראה אותו ממשיך לככב גם בשנה הבאה כשיותר לחץ יגיע אליו בלי קוואי ועוד שנה של הזדקנות של לאורי?

  4. מעולה ניב ! טורונטו השיגה את הכוכב הנוסף שלה מבלי לחפש בחוץ

  5. נהדר ניב

    אישה סיפורים יפים יש בNBA. כמות הפוטנציאל הפיזיולוגי שיש במרכז ומערה. אפריקה הוא עצום.
    מעניין מה היה קורה אם יותר קולג'ים היו משקיעים בחיפוש כשרונות באזורים אלו.

    בכלל לטעמי הוא היה צריך להיבחר לאולסטר העונה ואו לשחקן המשתפר.

    תודה ניב

    1. הnba משקיעה הרבה מאוד מאמץ באפריקה ואני לא אתפלא אם נראה אפילו יותר ויותר אפריקאיים מגיעים לליגה. אפילו לתיכונים אמריקאיים בגילאים צעירים יותר.
      כבר עכשיו יש הרבה מאוד ביחס למה שהיה, והמחנה של מבה אמוטה משמעותי מאוד בעניין הזה.

  6. יוצא מן הכלל ניב! שחקן באמת מעניין שאולי יהיה ההבדל בין טורונטו הבינונית לקבוצה שמסוגלת להצליח בגדול ולהגיע עד הסוף, במזרח לפחות.
    מצד שני גם על קוואי אמרו את זה.

  7. פוסט מעולה ניב
    שחקן שהגיח והגיע משום מקום
    בזמנו חשבתי על הפוטנציאל הטמון באפריקה למרות שנבחרות הכדורסל האפריקיאות היו לרוב הבדיחה של המשחקים האולמפיים
    בלתי נמנע שעם ההשקעה הנכונה המתקנים והאימון יהיו עוד כשרונות מהיבשת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הזדמנות להכיר

תגובות אחרונות

צור קשר

טוויטר

פייסבוק

הצטרפו לקבוצת הטלגרם