חמישיית העשור (6) – 2000-2009

רכז – סטיב נאש:

הישגים בעשור: 2 MVP עונה סדירה, 3 חמישיית העונה, חמישייה שניה, 2 חמישייה שלישית, 6 הופעות באולסטאר.

ממוצעי עשור עונה סדירה: 753 משחקים, 16.2 נקודות ב-61.2% אמיתיים, 3.2 כדורים חוזרים, 9.1 אסיסטים (3 אס'/אב'), 0.8 חטיפות, 0.1 חסימות, מדד PER 21, מדד WS 95.2.

ממוצעי עשור פלייאוף: 94 משחקים, 18.5 נקודות ב-57.9% אמיתיים, 3.8 כדורים חוזרים, 9.4 אסיסטים (2.8 אס'/אב'), 0.6 חטיפות, 0.1 חסימות, מדד PER 19.7, מדד WS 9.9.

פיקנטריה: בעונת 2005/2006 נאש זכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה כשהוא רושם למעלה מ-50% מהשדה, 40% מהשלוש ו-90% מהעונשין, וכן מוסר את ממוצע האסיסטים הגבוה בליגה, הכי הרבה אסיסטים בליגה במצטבר וקולע באחוזים הגבוהים ביותר מקו העונשין. זוהי הפעם היחידה בהיסטוריה ששחקן רושם קומבינציה כזו.

למה הוא פה? אתחיל מהבחירה של הליגה. ה-NBA בחרו את אלן אייברסון. ראשית, הם, בניגוד אלי, לא הקפידו על עמדות ואייברסון יותר קלעי מאשר רכז. שנית, גם אם היה רכז, אני עדיין חושב שנאש ראוי יותר לבחירה. אפשר לדון האם הבחירות שלו ל-MVP היו מוצדקות שתיהן, רק אחת או בכלל לא. ברם, אי אפשר לערער על מועמדותו לפרס בשתי העונות הללו. הוא היה הן המנוע והן הלב שהוציאו לפועל את שיטת ההתקפה החדשנית של מייק ד'אנתוני. כן, ישנה בעיה בגזרת ההישגים הקבוצתיים בפלייאוף, אך, בכל זאת, הביצועים האדירים בעונה הסדירה מעניקים לו את הבחירה.

תוצאת תמונה עבור סטיב נאש

קלעי – קובי בראיינט:

הישגים בעשור: 4 אליפויות, MVP עונה סדירה, MVP סדרת הגמר, 7 חמישיית העונה, 2 חמישייה שניה, חמישייה שלישית, 7 חמישיית ההגנה, 2 חמישיית הגנה שניה, 10 הופעות באולסטאר, 3 MVP אולסטאר, 2 מלך הסלים.

ממוצעי עשור עונה סדירה: 748 משחקים, 28.2 נקודות ב-55.9% אמיתיים, 5.9 כדורים חוזרים, 5.2 אסיסטים (1.7 אס'/אב'), 1.7 חטיפות, 0.6 חסימות, מדד PER 24.6, מדד WS 123.2.

ממוצעי עשור פלייאוף: 147 משחקים, 27.6 נקודות ב-54.2% אמיתיים, 5.5 כדורים חוזרים, 5.2 אסיסטים (1.7 אס'/אב'), 1.5 חטיפות, 0.8 חסימות, מדד PER 22.7, מדד WS 21.7.

פיקנטריה: בראיינט היחיד בהיסטוריה לזכות 4 פעמים בתואר MVP של משחק הכוכבים. שמו, קובי, ניתן לו על שם מנת אומצה מהעיר קובה ביפן.

למה הוא פה? מקום באחת מחמישיות העונה בכל עונה, תארים קבוצתיים רבים ובחירות אישיות מרשימות.

תוצאת תמונה עבור קובי בראיינט

קדמי קטן – לברון ג'יימס:

הישגים בעשור: MVP עונה סדירה, 3 חמישיית העונה, 2 חמישייה שניה, חמישיית ההגנה, רוקי העונה, חמישיית הרוקים, 5 הופעות באולסטאר, 2 MVP אולסטאר, מלך הסלים.

ממוצעי עשור עונה סדירה: 472 משחקים, 27.5 נקודות ב-55.5% אמיתיים, 7 כדורים חוזרים, 6.7 אסיסטים (2 אס'/אב'), 1.8 חטיפות, 0.9 חסימות, מדד PER 26.2, מדד WS 84.8.

ממוצעי עשור פלייאוף: 60 משחקים, 29.4 נקודות ב-55.3% אמיתיים, 8.3 כדורים חוזרים, 7.3 אסיסטים (2 אס'/אב'), 1.6 חטיפות, 0.8 חסימות, מדד PER 26.8, מדד WS 12.4.

פיקנטריה: ג'יימס הוא השחקן השני בהיסטוריה (בנוסף לג'ורדן) אשר בנקודת זמן ספציפית החזיק בו זמנית בכל הנתונים הכי גבוהים עבור שחקן פעיל בפרמטרים להלן: ממוצע נקודות למשחק, סך הכל נקודות, אליפויות, MVP עונה סדירה, MVP גמר.

למה הוא פה? בגלל המספרים בצירוף עמדה חלשה בעשור.

תוצאת תמונה עבור לברון ג'יימס

קדמי חזק – טים דאנקן:

הישגים בעשור: 3 אליפויות, 2 MVP עונה סדירה, 2 MVP סדרת הגמר, 7 חמישיית העונה, 3 חמישייה שניה, 7 חמישיית ההגנה, 3 חמישיית הגנה שניה, 10 הופעות באולסטאר, MVP אולסטאר.

ממוצעי עשור עונה סדירה: 767 משחקים, 21.4 נקודות ב-55.1% אמיתיים, 11.7 כדורים חוזרים, 3.3 אסיסטים (1.2 אס'/אב'), 0.8 חטיפות, 2.3 חסימות, מדד PER 25.5, מדד WS 129.9.

ממוצעי עשור פלייאוף: 134 משחקים, 23.5 נקודות ב-55% אמיתיים, 13 כדורים חוזרים, 3.7 אסיסטים (1.2 אס'/אב'), 0.7 חטיפות, 2.6 חסימות, מדד PER 26.6, מדד WS 23.

פיקנטריה: השחקן היחיד לזכות באליפות בשלושה עשורים שונים.

למה הוא פה? אם שחקן נבחר בכל אחת משנות העשור הן לחמישיית העונה (לרוב ראשונה) והן לחמישיית הגנה (לרוב ראשונה) כנראה שזה מקומו.

תוצאת תמונה עבור טים דאנקן

ציר – שאקיל אוניל:

הישגים בעשור: 4 אליפויות, MVP עונה סדירה, 3 MVP סדרת הגמר, 7 חמישיית העונה, חמישייה שלישית, 3 חמישיית הגנה שניה, 9 הופעות באולסטאר, 3 MVP אולסטאר.

ממוצעי עשור עונה סדירה: 662 משחקים, 23.1 נקודות ב-58.7% אמיתיים, 10.6 כדורים חוזרים, 2.7 אסיסטים (1 אס'/אב'), 0.5 חטיפות, 2.2 חסימות, מדד PER 26.5, מדד WS 100.4.

ממוצעי עשור פלייאוף: 137 משחקים, 24.5 נקודות ב-56.1% אמיתיים, 12.5 כדורים חוזרים, 2.5 אסיסטים (0.8 אס'/אב'), 0.5 חטיפות, 2.2 חסימות, מדד PER 25.9, מדד WS 21.2.

פיקנטריה: את עונת 1995/1996 הוא סיים עם 50% מטווח שלוש הנקודות! הנתון כמובן מרמה, כיוון שהוא קלע שלשה בודדת משני ניסיונות. זו היתה השלשה היחידה בקריירה שלו.

למה הוא פה? בחלק מהעונות היה מדובר על אחד השחקנים הדומיננטיים בהיסטוריה של המשחק. השחקן המרכזי של הטריפיט האחרון בהיסטוריה, נכון לכתיבת שורות אלה.

תוצאת תמונה עבור שאקיל אוניל

כמעט ונכנס – קווין גארנט:

הישגים בעשור: אליפות, MVP עונה סדירה, שחקן ההגנה, 4 חמישיית העונה, 3 חמישייה שניה, חמישייה שלישית, 8 חמישיית ההגנה, 2 חמישיית הגנה שניה, 10 הופעות באולסטאר, MVP אולסטאר.

ממוצעי עשור עונה סדירה: 769 משחקים, 21.6 נקודות ב-55.4% אמיתיים, 12.1 כדורים חוזרים, 4.7 אסיסטים (1.8 אס'/אב'), 1.3 חטיפות, 1.6 חסימות, מדד PER 25.5, מדד WS 131.8.

ממוצעי עשור פלייאוף: 61 משחקים, 22.3 נקודות ב-52.5% אמיתיים, 12.8 כדורים חוזרים, 4.5 אסיסטים (1.6 אס'/אב'), 1.4 חטיפות, 1.5 חסימות, מדד PER 23.9, מדד WS 9.1.

פיקנטריה: הכינוי "The big ticket" הוענק לו בשל החוזה שחתם עם מינסוטה על 126 מיליון דולרים במשך 6 עונות.

למה הוא פה? ההתלבטות היתה בינו לבין דירק נוביצקי ואולי גם אלן אייברסון. כשההכרעה צמודה הניואנסים מכריעים. ההבדל בין אליפות לאין אליפויות הוא עולם ומלואו ברזולוציה כזו, ולכן בחרתי בו.

תוצאת תמונה עבור קווין גארנט

שחקן העשור – טים דאנקן:

זה העשור בו הבחירה היתה הקשה ביותר. ישנם שלושה מועמדים מאד ראויים, וכנזכר לעיל, כשההכרעה צמודה, הניואנסים מכריעים.

הניואנס שהכריע, מבחינתי, הוא עניין העקביות.

אוניל היה עצום בתחילת העשור, אבל דעך בחלקו השני.

בראיינט היה מצוין לכל אורכו, אבל בתור השחקן המוביל של הקבוצה היו לו פחות שנים ופחות הישגים בהשוואה לדאנקן לצד יותר שנים עם הישגים קבוצתיים פחות מוצלחים (ויאמר לזכותו שהסגל היה חלש ופגע בו).

דאנקן היה בשפיץ של הליגה לאורך כל העשור. היתה לו תרומה מכרעת בשני צדי המגרש בקבוצה עם ביצועים נפלאים כשחקן המוביל שלה.

ולכן, הקצה של הגלגל של האופניים שלו עובר מיקרון שניה לפני את הקו.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב reddit
שיתוף ב whatsapp

24 תגובות

  1. מפאת קוצר הזמן אביא אולסטארים מעשור זה (כוללים כמובן אלו שכבר הבאתי) בלי חלוקה לעמדות אלא לפי סדר הדראפטים מ-92 עד 2005 (משניהראשונים ייתכן ורובם כבר לא כיכבו בשנות האלפיים) :
    שאקיל אוניל, אלונזו מורנינג, כריסטיאן לייטנר, טום גוגליוטה, לטרל ספריוול
    כריס ובר, פני הארדוויי, ג'מאל משבורן, וין בייקר, אלן יוסטון, סם קאסל, ניק ואן אקסל
    גלן רובינסון, ג'ייסון קיד, גרנט היל, ג'וואן הווארד, אדי ג'ונס
    אנטוניו מקדייס, ג'רי סטקהאוס, ראשיד וולאס, קווין גארנט, ת'יאו ראטליף, מייקל פינלי
    אלן אייברסון, שריף עבדור-רחים, סטפון מרבורי, ריי אלן, אנטואן ווקר, קובי בראיינט, פרדראג סטויאקוביץ', סטיב נאש, ג'רמיין אוניל, ז'ידרונאס אילגאוסקאס, בן וולאס
    טים דאנקן, צ'אנסי בילאפס, טרייסי מקגריידי
    אנטואן ג'יימיסון, וינס קרטר, דירק נוביצקי, פול פירס, רשארד לואיס, בראד מילר
    אלטון ברנד, סטיב פרנסיס, בארון דייוויס, וולי זרביאק, ריצ'רד המילטון, שון מריון, רון ארטסט, אנדריי קירילנקו, מאנו ג'ינובילי
    קניון מרטין, ג'מאל מגלור, מייקל רד
    טייסון צ'נדלר, פאו גאסול, ג'ו ג'ונסון, זאק רנדולף, ג'רלד וולאס, טוני פארקר, גילברט ארינאס, מהמט אוקור
    יאו מינג, אמארה סטודמאייר, קארון באטלר, קרלוס בוזר
    לברון ג'יימס, כרמלו אנתוני, כריס בוש, דוויין וייד, כריס קיימן, דייוויד וסט, ג'וש הווארד, מו ויליאמס, קייל קורבר
    דווייט הווארד, דווין האריס, לואול דנג, אנדרה איגודלה, ג'מיר נלסון
    דרן ויליאמס, כריס פול, אנדרו ביינום, דני גריינג'ר, דייוויד לי

  2. בין השחקנים הנוספים הבולטים בעשור זה נמנים בין השאר:
    קווין גונסון וקיד בשומר נקודה,
    ריי אלן ומייקל רד בשומר דני/זורק,
    פול פירס בקדמי קטן,
    פאו גאסול בקדמי כוח[ני],
    מורנינג ומוטומבו במרכז.

  3. כמה הערות:
    לברון הוא שחקן ברצה היסטורית ולכן גם אם עמדה 3 הייתה חזקה הוא היה בחמישיית העשור והוא ראוי גם לחמישיית כל הזמנים והוא אצלי עם בירד בעמדות הפורוורד בחמישיית כל הזמנים לצד מג'יק ומייקל ווילט.

    היתרון של גארנט על האחרים הוא גם ביכולת נטו כי הוא גם מגוון יותר ועשה היטב את כל הדברים וגדול הרבה יותר בהגנה.

  4. נפלא מתן. אין לי השגות על הבחירות. לטעמי קיד באמת יותר חזק מאייברסון בתור הסגן של נאש, בטח כשמסתכלים לאורך עשור.
    גם בגבוהים אני לא סגור שגארנט מקדים את נוביצקי, שהוביל להישגים משמעותיים יותר גם בעונה הסדירה ואפילו בפלייאוף (בהנחה שהגמר השני של גארנט הוא בעשור הבא, ותוך מבט על הסגל שסבב את שני הענקים האלו – אלן ופירס כמה שנות אור מעל כל מה שהיה לגרמני. כשגארנט היה במיני הוא גי התרסק מלבד עונה אחת)

    1. במינסוטה היה סביב גארנט סגל פחות טוב משמעותית ממה שהיה סביב נוביצקי.
      גם לגבי הסגל של דאלאס לעומת הסלטיקס השלישייה המובילה של הסלטיקס היייתה קצת יותר טובה מזו של דאלאס. ברביעייה ובחמישייה דאלאס היו קצת יותר טובים, וכסגל השל דאלאס היה ברמה דומה לשל הסלטיקס וגם בהגנה הם היו נהדרים עםנכמה שחקנים מצוינים בהגנה.

  5. בתגובה למאמר על החמישייה של שנות התשעים, כתבתי שאני מהמר בוודאות על 4 מתוך חמישיית העשור הראשון של שנות האלפיים. אז כן, זה היה ברור, ה 4 שניחשתי נכנסו. החמישי שלי היה אייברסון אז גם פה לא לגמרי טעיתי.
    ואני חוזר ומכריז שוב על מה שכתבתי אז – בליגה דימיונית, חמישייה של קובי, שאקיל, דאנקן, לברון ואייברסון/נאש לוקחת בענק כל חמישיית עשור אחרת. גם את זו של לארי ובירד, גם את זו של ג׳ורדן וסטוקטון את מלון. כמות הכשרון כאן, שמתבטאת ב-4 שחקנים שמאכלסים באופן די קבוע את רשימת עשרת השחקנים הטובים אי פעם, הדומיננטיות הטוטאלית של שאקיל בשיאו ולברון, בתוספת שני רוצחים שכירים, אחד קובי עם קילר אינסטינקט ששני רק לג׳ורדן, ואחד דאנקן רוצח שקט (וואלה הם ממש כמו השוטר הטוב והשוטר הרע, רק בגירסת הרוצחים השכירים), ועל כל זה מנצחים נאש או אייברסון (תלוי מי מדרג), הופכת את החמישייה הזו לחמישיית מוות אמיתית בראייה היסטורית.

    1. היא לא טובה יותר מחמישייה של מג'יק ומייקל ולארי ובארקלי וכארים/החלום/מוזס מלון.
      החמישייה כוללת עם ארבעה מגדולי הווינרים והמנהיגים ועם לא פחות קילר אינסטיקט, כול הגדול מכולם, הרכז הגדול מכולם, הפורוורד הגדול מכולם או לפחות אחד מהשניים הגדולים ביותר, אחד מגדולי הפאוורים, ואחד מגדולי שחקני הציר (כשכארים והחלום הם הין חמדת הצירים הגדולים בכל הזמנים וכארים בין השלושה הטובים ביותר. אין שילוב כזה באף עשור אחר.

  6. תודה מתן.
    אצלי זה העשור שהכי פחות התענייתי במה שקורה בליגה הטובה בעולם אז בראש שלי הוא עשור חלש, מה גם שזכור לי שהליגה היתה ממש בירידה אחרי תום עידן ג'ורדן.

    אבל אין מה להגיד, החמישייה הזו, בטח אם תוסיף ג'ייסון קיד, אייברסון, נוביצקי וגרנט, עמוקה וחזקה הרבה יותר מרוב העשורים האחרים.
    לגבי הבחירות עצמן, נראה לי שזה היה העשור של קובי, למרות העוצמה של דאנקן.
    לגבי שאק, צריך להיות כאן, רק כי לא היה בעשור הקודם ואין מצב לא לשים אותו באחת מחמישיות העשור.
    ונאש על פני אייברסון וקיד זה צפוף אבל מקבל.
    תודה מתן, ממש אחלה פרוייקט הרמת כאן.

  7. תודה מתן על הפוסט ועל הסדרה כולה.
    מסכים עם בחירת החמישיה. לגבי שחקן העשור – אצלי זה לברון.
    בדירוגי ה- GOAT למיניהם לברון יופיע לפני דאנקן ולדעתי הגיוני שיקדים אותו גם פה.

    1. עד שלברון היה בשפיץ של הליגה זה כבר היה העונה השלישית שלו. אנחנו בעצם מדברים על 4 עונות. 5 אם רוצים לכלול גם את העונה השניה. אני לא חושב שיש לו קייס מול דאנקן או בראיינט.
      טימי עלה על לברון בכל הישג אישי ובכל הישג קבוצתי.
      זה נכון שבשלהי העשור לברון כבר היה השחקן הטוב בליגה, אבל זה לא מספיק בשביל העשור הזה.
      זו דעתי בכל אופן. 🙂

  8. אני זורם עם כל הבחירות.
    אוהב את אייברסון, שרוף עליו בנשמה, אבל רכז צריך הרבה אסיסטים ונאש גובר עליו.
    קובי היה מקבל חביב הקהל של העשור
    למרות שאני הייתי נותן את הקול שלי לאייברסון, כאמור
    🙂

  9. גארנט בהחלט היה מעל דירק בעשור הזה, רק על זה שהוא סחב את מינסוטה לגמר מערב מגיע לו ריספקט. כנל דאנקן שחקן העשור, למרות שלקובי יש קייס אבל השנים ללא שאק מורידות.

  10. אני איתך בבחירות ואהבתי מאוד גם את הבחירה בנאש וגם בגארנט. נאש היה קוסם וגאון, בעיני הוא שווה ערך לסטף ומציג נתוני קליעה פשוט מדהימים. גארנט היה שחקן הגנה ענק ואהבתי את האינטנסיביות והטראש טוק שלו. זה די מדהים שדאנקן ושאקיל הצליחו לחיות ולשגשג זה ליד זה.

    1. דווקא הטראש טוק של גארנט היה לא פעם מגעיל ומקומם ואין מה לאהוב בו במקרים המכוערים.

  11. מצוין תודה רבה. מסכים עם הבחירות לחמישיה – שחקן העשור הייתי בוחר בקובי. דרך אגב הכרונולוגיה בעייני (לאורך כל העשור ) פחות חשובה – אלא יותר עניין של השארת חותם. לא שחסר לדנקן משהו כן? פשוט טעם אישי.

  12. תודה מתן, מסכים עם רוב הבחירות, בתור רכז הייתי לוקח את ג'ייסון קיד שששלט בליגה ביד רמה בחצי הראשון של העשור ובמו ידיו הוביל קבוצה לשני גמרים ומה גם שהוא היה טוב בשני צידי המגרש.
    לגבי שאק דילמה גדולה והייתי בוחר את גארנט רק בגלל שעשור נמשך עשר שנים וקשה להתחמק מזה ששאקיל דעך לקראת סופו וגארנט לעומתו היה נהדר כל העשור

  13. נהדר מתן. תודה רבה. מסכים לגמרי עם הבחירות ובעיקר עם הבחירה בדאנקן השחקן העשור, הכי יציב,
    הכי מאוזן הוביל את המועדון הכי יציב הישגית בליגה בעשור הזה. מדהים אגב איזה מהפך עברה עמדה עמדה 3 בעשור האחרון שהפכה להיות בערך הכי מפוצצת בכישרון בליגה (קאווי, ג'ורג',דוראנט, יאניס וכמובן לברון)

    1. עמדתו הטבעית של יאניס היא 4 וכך שיחק בעונתיים האחרונות.
      בעונות הקודמות שיחק לסירוגין בעמדות 3-1 (עונתיים ב-3 ועונה בכל אחת מעמדות החוץ).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הזדמנות להכיר

תגובות אחרונות

צור קשר

טוויטר

פייסבוק

הצטרפו לקבוצת הטלגרם