מבט מעמיק על… מילווקי באקס

בשבוע שעבר דף הפייסבוק של פוסט-אפ פרסם את הנתון הבא:

***

שאלה: מה משותף לקבוצות הבאות?

1) לייקרס 71-72
2) ג"ס 2016-17
3) מילווקי 70-71
4) שיקגו 95-96
5) שיקגו 96-97
6) בוסטון 2007-08
7) ג"ס 2014-15

כולן ניצחו לפחות 45 משחקים בעונה בהפרש של לפחות 10 נק'.
כמו כן, כל הקבוצות הנ"ל זכו בסיום אותה עונה באליפות.

ובכן, עם הניצחון שלה על הנטס אתמול בהפרש דו ספרתי, מילווקי הצטרפה למועדון הייחודי של ה- 45X10

***

נתון זה גרם לי לחשוב שאולי אנחנו מזלזלים במועדון הקטן מעיר הגבינות שנותן עונה שמשתווה לכמה מהקבוצות הגדולות בהיסטוריה של המשחק.

אך לפני שנתחיל, כמה עובדות על מילווקי. מפי אליס קופר.

אנחנו אכן לא ראויים. תודה לך אליס על ההסבר המלומד, ועכשיו לעוד קצת היסטוריה.

בעיר הקטנה היושבת בצידו המערבי של אגם מישיגן, הידועה במבשלות הבירה, הגבינות והטירוף לפוטבול, הוקמה קבוצת NBA בעונת ההרחבה ב1968.

העונה הראשונה של הצבאים הצעירים לא הרשימה במיוחד והקבוצה ניצחה 27 משחקים בלבד, מה ששם אותה בעמדה לבחירה במקום הראשון בדראפט. רק הטלת מטבע בינה לבין פיניקס תקבע מי תבחר ראשונה.

רצה הגורל והבחור שעמד לבחירה הראשונה באותה שנה היה אחד בשם לו. יותר מאוחר תכירו אותו בשם אחר, אולי משיר של אריק איינשטיין.

מעצמה בן רגע

יחד עם לו אליסנדור הבאקס הפכו מעצמה בן רגע. כבר בעונתו הראשונה הקבוצה ניצחה 55 משחקים, בעונה שלאחריה הבאקס הביאו בטרייד את אוסקר רוברטסון והקבוצה ניצחה לא פחות מ-66 משחקים, רמסו את הפלייאוף 2-12 וזכו באליפות בתוך 3 שנים מהקמתם. אימפריה מתהווה.

הבאקס המשיכו להיות קבוצה אימתנית גם בשנים הבאות אך ספגו שורה של פציעות, יחד עם מאבקים פנימיים עם לו אליסנדור שהמיר את דתו לאיסלאם ולא רצה להיות במילווקי, ודרש פומבית העברה לעיר גדולה. הבאקס נענו לדרישה והעבירו את עבדול ג'באר, זהו שמו היום, ללייקרס בעסקת ענק שתהפוך את הקבוצה מאל איי לשושלת, ותשים קץ לעידן מילווקי כקבוצת פאר בNBA, לפחות ל-45 שנה הקרובות.

בין לבין עברו שם כמה שחקנים, אם תסתכלו בדף הראשי בתפריט 'היסטוריה' תוכלו לראות כתבה נהדרת של דובי על תמנון. אז הוא היה האיש של מילווקי בשנות ה-80. ומאז כלום. עד 2013. כן, עברו שם מייקל רד וריי אלן. אפילו ברנדון ג'נינגס היה כוכב לרגע, אבל בואו.

עידן חדש בסימן סופלקי

בשנת 2013 קרו שני דברים משמעותיים. הראשון הוא שהליגה איימה להעיף את הקבוצה מהעיר אם לא ישדרגו את האולם המיושן שלהם, והבעלים הוותיק הרב קול הסכים למכור את הקבוצה, אך דרש התחייבות שהבעלים החדש ישאיר את הקבוצה בעיר.

השני, בחירה 15 בדראפט 2013. בחור ארוך ומסתורי מיוון. בואו נראה מה אומרים המומחים בזמן אמת.

לקח ליאניס שנה שנתיים להבין איך הדברים עובדים ב-NBA, ולנו לקח זמן זהה למצוא לו שם שאנחנו מרגישים איתו בנוח.

בשנתו הראשונה בליגה, הקבוצה החדשה, שרק ארבעה שחקנים שיחקו שם בשנה הקודמת ניצחה 15 משחקים בלבד, במאזן הגרוע בתולדות הקבוצה ויאניס שיחק רק 23 משחקים בהם קלע 6 נק' ונראה לא בשל לליגה הטובה בעולם. לארי דרו פוטר בסיום אותה שנה, והובא לקווים ג'ייסון קיד בתקווה שיפתח את הצעירים המוכשרים ויצור תלכיד מנצח.

קיד לקח את הקבוצה והביא אותה לשיפור בטור הנצחונות הגדול ביותר שראינו מאז ימי אליסנדור העליזים. את עונתו הראשונה סיים המאמן במאזן חצוי של 41-41 והקבוצה העפילה לפלייאוף מהמקום השביעי, תוך הצגת משחק הגנה משובח, אך לא שרדו את הסיבוב הראשון בפלייאוף מול שיקגו.

קיד, שידוע בתור עקשן גדול מצד אחד, אך חושב מחוץ לקופסא, נתן ליאניס את המפתחות לקבוצה ואמר לו- אתה הרכז שלנו.

פוינט יאניס היה ניסוי מעניין, ואולי תרם להתפתחות שלו כמועמד לMVP שאנחנו רואים היום, אך הזיק לקבוצה. מילווקי נכשלה להגיע לפלייאוף בעונה השנייה של קיד על הקווים, ולמרות העפלה בעונה שלאחריה, נראה שהיא מדשדשת במקום, כששוב נכשלה בסיבוב הראשון.

יאניס כבר הפך למפלצת, כשהוא מוביל את הקבוצה בכל קטגוריה סטטיסטית אפשרית, אך לאחר התחלה בינונית של עונת 2017-18, קיד פוטר, למורת רוחו של הגריק פריק, עם ההבנה שמשהו דרמטי צריך לקרות בכדי להחזיר עטרה ליושנה לאחר למעלה מ-40 שנה במדבר.

יעילות היא שם המשחק

מייק בודנהולצר הובא בתחילת השנה על מנת שהקבוצה תעשה את הצעד הבא. יש באמתחתו הצלחות עונה רגילה גדולות עם קבוצות פחות מוכשרות כמו אטלנטה. יש לו את השושלת הספרסית תחת זרועו, והוא מגיע עם תכנית משחק מסודרת מהבית. בניגוד לקיד, שניסה דברים חדשים כל הזמן, והעבודה איתו אופיינה בסוג של כאוס תמידי, בודנהולצר ידוע כמאמן של שיטה. והוא ישב בקיץ על מנת לתפור שיטה שתתאים לכוכב שלו.

בודנהולצר הלך דווקא למחוזות רחוקים מהמורשת הספרסית. הוא שם עינו על המורי-בול. רכישות קיץ מדוייקות כמו ברוק לופז ואיליאסובה פתאום פתחו את הצבע ליאניס. מעתה, אין יותר מיד ריינג'. רק שלשות והטבעות. וכשיש לך שחקן שיכול לעשות הטבעה בצעד וחצי מהשלוש, כל מה שנותר הוא לפנות לו את הדרך.

מילווקי בשנה שעברה, דורגה במקום ה-25 בליגה בכמות השלשות שזרקה, מה שהוביל להתקפה צפופה, שדורגה במקום ה-20 בליגה ביעילותה. קואצ' באד הבין שהדרך הבטוחה לפנות את המקום לכישרון של יאניס, הוא הריווח, והוא זרק את השמרנות הצידה.

בתוך עונה אחת בלבד, מבלי הרבה שינויים דרמטיים בסגל הבאקס הפכו לצוות ארטילרי שלא מבייש את הטילים של דאנתוני, כשהם זורקים לא פחות מ38 שלשות למשחק, ומדורגים במקום השני בליגה. הבדל של 14 שלשות מהעונה הקודמת!

כפי שניתן לראות בתמונה מעלינו, לא מדובר רק על שלשות. כל תבנית המשחק של מילווקי, לקוחה מהספר של מורי. להעלים את המידריינג', ולזרוק שלשות, לייאפים וקליעות עונשין.

זוהי למעשה המהפכה הגדולה ביותר בשיטת משחק שנעשתה בתוך עונה אחת.

והתוצאות לא איחרו להגיע.

מילווקי קפצה מההתקפה המדורגת 20 בליגה, למדורגת 3 בליגה כשיאניס מנצל את המרווח שנוצר והופך לכוח ברחבות שלא ראינו מאז ימי שאק . יאניס כבר עבר את סף 300 הדאנקים למשחק, מה שהיה שובר את שיא הליגה המתועד, אם לא היה רודי גובר בתמונה. הוא קולע לא פחות מ-70 אחוזים ליד הטבעת. כשמסביבו חבורת קלעים שלא מפחדת לזרוק, האמון שנתן בו קיד כרכז בתחילת הקריירה מחזירה דיווידנדים כשהוא מוצא את חבריו פעם אחר פעם ומשיג מעל 6 אסיסטים למשחק.

ההתקפה של מילווקי מוחצת יריבות אך ההגנה היא הכוח האמיתי בקבוצה של באד.

ג'ייסון קיד תמיד שם דגש על ההגנה. הוא השתמש בנסיון של פורוורדים ארוכים כדי לייצר הגנה שמנסה גם להתכווץ פנימה ולא לאפשר זריקות בפנים, וגם לצאת לקלעים באותה נחישות. המודל של קיד היה אופטימלי, אך לא מעשי והעקשנות שלו הפכה את ההגנה ללא אחידה, כשלפעמים מראה ניצוצות של חומה בצורה, אך לא מעט פעמים נשברת כמו זכוכית תחת הדרישות הבלתי אפשריות. מילווקי דורגה במקום ה26 בכמות הזריקות החופשיות שאפשרה בשנה שעברה.

בודנהולצר לקח את הבסיס שבנה קיד, ובחר להתמקד בצבע. מילווקי פשוט לא מאפשרים לקבוצות לקלוע בתוך הצבע, והם מובילים את הליגה בכמות הזריקות שנקלעו תחת שמירה. איך היא עושה את זה? היא מתעלת את היריבה לזרוק ל-3. כן. זה נשמע מוזר, אבל קבוצת המורי בול של בודנהולצר רוצה שיזרקו מולה כמה שיותר שלשות, רק שהיא בוחרת מי השחקנים שיזרקו מולה.

מילווקי מאפשרת לקבוצות היריבות הכי הרבה שלשות בליגה, אך קבוצות פשוט לא מצליחות לקלוע מולה והיא מדורגת שנייה בליגה מבחינת אחוזי השלשות שהיא מאפשרת.

ההגנה של מילווקי פשוט נועלת את הצבע, מתמקדת בקלעים ספציפיים, ומאפשרת לקלעים הפחות יציבים לנצח אותה.

התוצאה? הגנה המדורגת מספר אחת בליגה.

יאניס נותן עונת MVP בכל קנה מידה, כשהוא יכול להיות הראשון מאז אולג'ואן לזכות בMVP ושחקן ההגנה של השנה. בודנהולצר נותן עבודת אימון מופתית שכנראה ותזכה אותו בתואר מאמן השנה והקבוצה כולה נראית כמו קבוצה שמוכנה סוף סוף לחזור להיות האימפריה שלתוכה נולדה.

האם כל זה יחזיק בפלייאוף? נחיה ונראה, אך בינתיים אי אפשר שלא להתרשם מהעוצמה של האחות החורגת מאגם מישיגן.