עומרNBA: ברוס המלוכלך מכולם

היום 12 ימים לעומר.

אני חושב שכל מי שהתחיל לאהוב NBA אי פעם עשה את זה בגלל ההתקפה. הרבה אנשים יגידו כמה זה מדהים לראות את קוואי שומר, יאניס חוסם או לקרוא את דריימונד גרין מנתח מהלכי הגנה שלו. וזה באמת מדהים אבל בסופו של יום התחלנו לאהוב את הליגה בגלל ההתקפה. כולנו מכירים את הקלישאה החבוטה :"offense wins games defense wins championships", וכמו הרבה קלישאות יש בה לא מעט אמת. אז היום נדבר על אחד משחקני ההגנה אחד על אחד הטובים של שנות האלפיים, שגם עזר לקבוצתו לזכות באליפויות. היום נדבר על ברוס בואן

.בואן נולד בקליפורניה ושיחק בתיכון המקומי. בואן קיבל מלגה ממכללה לא גדולה, שיחק בה 4 שנים במהלך התואר ויצא לדראפט בשנת 1993, בואן לא נבחר בדראפט ויצא לשחק באירופה. כאן היה יכול להיגמר הסיפור של בואן כמו שחקני מכללות רבים שלא היו טובים מספיק בשביל לשחק בליגה הטובה בעולם. במרץ 1997 הוחתם בהיט אך שיחק שם רק משחק אחד.בעונה שלאחר מכן הוחתם בבוסטון וזאת הייתה העונה הראשונה ששיחק בליגה בצורה משמעותית. בעונת 99/00 עבר לפילדלפיה ומשם להיט. כשחזר להיט התחיל בואן לפתח גם את הקליעה שלו מחוץ לקשת. בעונה שלאחר מכן המשיך בואן לשפר את המשחק שלו ונבחר לחמישיית ההגנה השנייה של העונה.

בעונת 01/02 הצטרף לספרס ונבחר פעם שנייה ברצף לחמישיית ההגנה השנייה של העונה. הוא גם סיים עם האחוז הגבוה ביותר מחוץ לקשת. בעונה שלאחר מכן זכה עם הספרס באליפות הראשונה שלו. בעונת 03/04 נבחר לחמישיית ההגנה הראשונה של העונה ושמר על מקומו שם 4 שנים ברצף. בואן זכה עם הספרס בעוד שתי אליפויות ולקח חלק משמעותי בהגנה על כוכבי היריבה. ב2009 פרש בואן ממשחק.

בואן כמעט לא הצטיין בשום אספקט התקפי של המשחק. בעונה ההתקפית הטובה ביותר שלו הוא קלע 8 נק' למשחק. מבחינת ריבאונדים בעונת השיא שלו הוא הוריד 3.9 ריב'. הוא גם לא היה מוסר גדול, לא חטף בצורה מרשימה, או חילק בלוקים. אז מה הוא כן עשה טוב? הוא היה אחד משומרי האחד על אחד הטובים ביותר באותה תקופה. בסרטון שלהלן הוא מסביר חלק מהעקרונות והטקטיקות בהם הוא השתמש. הוא היה האיש למשימות מיוחדות של פופ. כל פעם שהיה צריך לשמור על קובי, לברון, כרמלו או כל שחקן כנף בואן קיבל את המשימה ובד"כ ביצע אותה בצורה מרשימה.

אבל מעבר ליכולות השמירה המרשימות מאוד שלו בואן היה שחקן מאוד מלוכלך. המהלך הזכור ביותר הוא הבעיטה שהוא הוריד לוולי שצרביאק בפרצוף, אבל גם המפשעה של סטיב נאש, הברך של קובי, הפרצוף של כריס פול ורליים ופרצופים של המון שחקנים בליגה זכו להרגיש את ברוס בואן. זכורה במיוחד הסדרה נגד הלייקרס ב-2002 בה בואן ניסה בכל דרך אפשרית לפצוע את קובי, זה התחיל בבעיטה בברך, המשיך בלשים רגל לקובי לפני שהוא נחת (מה שאוהדי הספרס מכנים למרבה האירוניה לעשות את הזאזא) והמשיך בלעשות כל דבר כדי שהוא ייעדר מהמגרש כמה שיותר זמן.

בואן היה ממגני האחד על אחד החכמים והטובים ביותר שראתה הליגה, אבל פה צריכה להישאל השאלה איפה עובר הגבול בין הגנה חזקה לבין משחק מלוכלך, לפעמים אי אפשר לדעת עד שזה פוגע לך בפרצוף. כמו הרגל של בואן בפרצוף של שצרביאק.