עומרNBA: לארי, האגדה

עומרNBA הפינה שמקשרת בין הספירה (של העומר) לבין הסיפרה (שעל הגופייה של השחקן) על אחד מצידי היריבות הכי גדולה בתולדות המשחק, שחקן שפיצה על היעדר אתלטיות באינסוף השקעה וחכמת משחק - לארי לג'נד.

היום שלושים ושלושה ימים לעומר.

בשנה שעברה ב32 דיברנו על מג'יק, והיום נדבר על מי שהיה בצד השני של היריבות הגדולה בהיסטוריה.
ביריבות הזו היה הכל בשביל סיפור יריבות קלאסי.
אחד שחור, השני לבן. אחד מחייך ותמיד שמח, השני אחד מגדולי הטראשטוק בהיסטוריה של המשחק. אחד שיחק במזרח, אחד במערב. שניהם נשארו כל הקריירה באותה קבוצה. נבחרו שנה אחר שנה, מספרי הגופייה שלהם עוקבים. שלוש פעמים הם נפגשו בגמר, אחד ניצח במפגש בגמר הליגה הראשון ביניהם, השני ינצח בפעמיים הבאות, לשניהם יש שלושה תארי MVP של העונה הרגילה.
הם התחרו מהרגע שכף רגלם נחתה בליגה עד שסיימו את הקריירה שלהם כל אחד בדרכו הטראגית עד לאיחוד המרגש בדרים-טים.

אז אם מישהו עדיין לא הבין, היום מדברים על לארי בירד.

בירד נולד בוסט באדן ספרינגס, באינדיאנה.
אביו היה פועל קשה יום בעל הפרעות אישיות עקב מלחמת קוריאה, אימו עבדה כמלצרית.
מצבה הכלכלי של המשפחה היה קשה ולא מעט פעמים בירד ואחיו נשלחו לגור אצל סבתם כדי לחסוך כסף. בירד בעצמו הגדיר את זה בראיון בהמשך הקריירה שלו שסיפר:"במקום בו גדלתי היה לכולנו אותו דבר – כלום"
למרות כל זאת בירד כיכב בקבוצת התיכון של בית הספר המקומי.
הוא היה ידוע כבר מילדות כספורטאי בעל מוסר גבוה שהיה מקדים לכל אימון ומסיים הרבה אחרי שכולם הלכו.
לאחר התיכון הלך לאוניברסיטת אינדיאנה אך לא הסתדר שם מבחינה חברתית ונשר לאחר חודש. הוא עבר למכללה מקומית שגם ממנה נשר לאחר זמן קצר.
באותה תקופה נולדה לבירד בת (הוא גם הספיק להתחתן ולהתגרש לפני) והוא עבר לעבוד במחלקת התחזוקה העירונית. בהמשך השנה עבר ללמוד באינדיאנה סטייט (כן חברים, יש הבדל ביניהם), אבל עקב חוקי מעבר במכללות לא יכל לשחק עד סוף השנה.
בשנה השנייה בקולג' בירד התחיל לככב על המגרש. בשתי עונותיו הראשונות כשחקן במכללה הוא קלע 31.4 נק' בממוצע (לשתי עונות) מה שגרם לסלטיקס לבחור בו במקום השישי בדראפט 1978.
בירד החליט להישאר שנה נוספת באוניברסיטה והוביל אותה עם מאזן 0-33 לגמר טורניר המכללות שם פגש את מישגין סטייט אותה הוביל בחור צעיר בשם מג'יק ג'ונסון.
במשחק שיפתח את היריבות ארוכת השנים יצא מג'יק עם ידו על העליונה למרות משחק מעולה של בירד.

בעונת 79/80 התחיל בירד לשחק במדי הסלטיקס.
השינוי שבירד גרם לו בסלטיקס היה מיידי, מקבוצה של 29 ניצחונות לפני הגעתו, הפכה לקבוצה של 61 ניצחונות בעונתו הראשונה.
הקבוצה הגיעה עד לגמר המזרח שם הודחה.
באותה עונה בירד ניצח את מג'יק במירוץ לתואר רוקי השנה, מצד שני באותה עונה מג'יק זכה באליפות ראשונה ובתואר הMVP Finals.
בירד נבחר באותה עונה גם לחמישייה הראשונה של העונה ויחזיק בתואר גם בשמונה השנים הבאות.
עונה לאחר מכן הצטרפו לבירד, קווין מקהייל ורוברט פאריש והם סייעו לבירד לשפר את יכולת הקבוצה.
בגמר המזרח פגשו הסלטיקס את הסיקסרס והיו בפיגור 3-1 בסדרה.
התעלות של בירד ושאר הסלטיקס בשלושת המשחקים הבאים הובילה את בוסטון לנצח שלושה משחקים רצוף ולהגיע לגמר הליגה שם פגשו את הרוקטס.
גם בגמר הציג בירד יכולת טובה אך לא הצליח להגיע לרמות שהציג בשאר הפלייאוף. הסלטיקס ניצחו בשישה משחקים וסדריק מקסוול זכה בתואר הMVP Finals.

בשתי העונות הבאות הסטליקס נעדרו מגמר הליגה.
בעונת 83/84 זכה בירד בתאור ה-MVP של העונה הסדירה.
הסלטיקס התקדמו במעלה המזרח עד לגמר שכולם חיכו לו מול הלייקרס של מג'יק.
הלייקרס הובילו 1-2 והיו קרובים לנצח את המשחק הרביעי, עד שדחיפה מסוכנת מאוד של קורט ראמביס ע"י קווין מקהייל, שהוגדרה ע"י לא מעט אנשים כמהלך אין גיים המסוכן בהיסטוריה, גרמה לקטטה וללייקרס לאבד מומנטום ולהפסיד את המשחק.
הסלטיקס ניצחו את המשחק ועלו ליתרון 2-3. במשחק השישי ניצחו הלייקרס והסדרה הגיעה למשחק 7 בבוסטון גארדן. בוסטון ניצחו את המשחק, בירד לקח את הMVP finals ועוד נדבך נוסף ליריבות בין מג'יק ללארי נרשם.

בעונת 84/85 זכה בירד בתואר MVP שני רצוף. הסלטיקס, שצירפו את ביל וולטון באותה עונה, הגיעו לגמר הליגה שם נפגשו שוב עם הלייקרס.
הפעם מג'יק יצא עם ידו על העליונה כשהלייקרס מנצחים את הסדרה בשישה משחקים. את תואר המצטיין של סדרת הגמר קטף דווקא קארים.

בעונת 85/86 במהלך שבוע האולסטאר, הוא נכנס לחדר ההלבשה ושאל מי הולך לסיים מקום שני בתחרות השלשות, חשוב לציין שהוא עשה זאת לפני שהתחרות התחילה.
בירד כמובן זכה בתחרות ואפילו לא טרח לשים גופיית משחק כדי לעשות את זה.
באותה עונה זכה בירד בתואר הMVP בפעם השלישית ברציפות ובכך הצטרף לביל ראסל וווילט צ'מברליין בתור היחידים שזכו בתואר 3 פעמים ברצף.

בואו נעצור שנייה לדבר על ההישג המדהים הזה:
לזכות שלוש פעמים בתואר השחקן המצטיין של הליגה זה דבר שדורש יכולת התמדה בטופ במשך 3 עונות ברציפות. בירד גם עשה את ההישג בליגה עמוסת כישרונות הרבה יותר מתקופת ראסל ווילט.
מיותר לציין שההישג הזה לא שוחזר מאז.

בסיבוב הראשון בפלייאוף העיפו הסלטיקס בסוויפ את הבולס תוך כדי שבירד מספק ציטוט לפנתיאון על המעורבות של אלוהים במשחקי כדורסל.
בגמר הליגה פגשו הסלטיקס את הרוקטס וניצחו אותם בשישה משחקים כשבירד קוטף את תואר הMVP finals.

בעונת 86/87 בירד הפסיד את תואר ה-MVP למג׳יק.
באותה עונה נפגשו בירד ומג׳יק שוב בגמר והפעם מג׳יק ניצח וזכה גם בתואר הMVP finals.

אלה היו סוף שנות הגדולה של הסלטיקס.
בעונות 86/87 ו87/88 נכנס לארי למועדון ה 40/50/90.

בשנת 1992 פרש בירד מכדורסל.
בקיץ 1992 חבר ליריבו מג׳יק וביחד עם ג׳ורדן וכוכבים נוספים יצרו את קבוצת הכדורסל הטובה בכל הזמנים הידועה כדרים טים.

בשנת 1996 נכנס להיכל התהילה
בשנים 97-00 אימן את הפייסרס.
כיום בירד הוא חלק מהבעלים של הקבוצה.

לפני הכל לארי לג׳נד היה אחד השחקנים הכי חכמים בתולדות המשחק.
הוא לא היה אתלט גדול, הוא לא היה מהיר מדיי, לא היו לא נתוני פתיחה מרשימים אבל כמה שהוא היה טוב.
הייתה לו שליטה אבסולוטית בשתי הידיים והוא יכל לקלוע ביד ימין טוב כמו שהוא קלע בשמאל.
אומנם תקופת השיא שלו לא הייתה ארוכה כל-כך אבל בארבע העונות בהן שלט בליגה היה נראה שאין שום דרך לעצור את הבחור הלבן מאינדיאנה.
היו כאלה שפחות התחברו לבירד.
אייזאה תומאס טען שאם בירד היה שחור הוא היה רק עוד שחקן טוב. מיותר לציין למי מבין השניים יש שלושה תארי MVP נכון?
בירד אומנם היה מחויב למשחק באימונים ובכל שנייה על המגרש, מצד שני כשירד מהמגרש המחויבות לגוף ולאורח חיים בריא ירדה.
האגדות מספרות שכמות הבירה ששתה יכלה לעזור לכמה מדינות באפריקה עם כל הנושא של מחסור במים. מספרים שהוא לא היה מפסיד בכל התערבות שכללה שתיית בירה.
מספרים בסלטיקס שפעם מישהו התערב איתו שהוא לא יכול לשתות 33 פחיות, בירד ענה שאם הוא יכול לשחק עם 33 על הגב הוא יכול להכניס 33 פחיות לקיבה, האגדה מספרת שהוא סיים אותן ופשוט הלך לישון.

אז כן לארי לג׳נד יכל להיות גדול יותר, אם רק היה מקפיד על אורח חיים בריא, אם רק הגב לא היה בוגד בו.
מצד שני בטופ 15 של כל הזמנים אין אף שחקן עם נתונים פיזיים כל-כך גרועים שהגיע כל-כך גבוה.

אז תודה לארי, על היריבות עם מג׳יק, על הקליעה המדהימה, על חוכמת המשחק האבוסלטית.
אולי הוכחת ש White man can't jump, מצד שני הראת אחת ולתמיד שהם יכולים לשלוט בליגה.

הישגי קריירה

כשחקן:

כמאמן:

NBA Coach of the Year (1998)NBA All-Star Game head coach (1998)

כמנהל:

NBA Executive of the Year (2012)

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב reddit
שיתוף ב whatsapp

6 תגובות

  1. בהחלט ללא הפציעות וללא הבירה היה ככל הנראה זוכה ביותר תארים, אישיים וקבוצתיים. יש לציין שמראשית הקריירה שיחק עם אצבעות מעוות ביד ימין בגלל פגיעה של כדור סופטבול במהירות 160 קמ"ש כשהוא ללא כפפות, בקיץ 79'.
    עד לברון הוא היה ללא ספק הפורוורד הטוב ביותר בכל הזמנים. אצלי שניהם בחמישיית כל הזמנים.
    בירד הוא היחיד עם ממוצעי קריירה של מעל 20, 10, 5(, 1.5) ולמעשה היח׳יד עם ממוצעים של מעל 24, 10, 6. כשללא הפציעות זה היה כנראה מעל 25, 10, 5. יש לציין שלברון הוא היחיד עם ממוצעים של מעל 27, 7, 7. ובניגוד לידוע לבירד הייתה הגנה טובה מאוד ובייחוד בהגנה הקהוצתית.

  2. לא ידעתי שהיה שותה הרבה
    כתיה יפה ומהנה לקרוא את הכתבות שלך כל יום

  3. תמיד הייתי בעדו נגד החברה של הלייקרס. בדיוק ההבדל בין הוליווד לאינדיאנה, שואו טיים מול עבודה קשה.
    שחקן ענק עם הג'אמפ שוט המכוער והיעיל בהיסטוריה.
    תודה רבה ארנון!

  4. תודה ארנון.
    אמנם לתקופה יחסית קצרה אבל הפיק שלו היה מהמרשימים ביותר.
    לא רק 3 mvps, אלא גם 4 פעמים סגן mvp.
    7 שנים לפחות שבהם היה אחד משני השחקנים הטובים בליגה.
    שחקן ענק ובכלל סדרה נהדרת.

  5. האיש שנטע תקוות שווא בכל חסר נתונים שאפשר לשלוט בליגה….
    כבודדד
    🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הזדמנות להכיר

תגובות אחרונות

צור קשר

טוויטר

פייסבוק

הצטרפו לקבוצת הטלגרם