כנראה שאני לא האיש הנכון לספוד לקובי בראינט. מידן ומומי, מעריצי הלייקרס הם בוודאי דמויות טובות יותר ואני, אם נודה על האמת, מרבית הזיכרונות שלי מהאיש הזה היו כרוכים בקללות לעברו בכל פעם שהוא עושה סל בלתי יאמן מול הקבוצה שרציתי שתכניע אותו, או תפיסת ראש ומריטת שערות כשהוא נכנס לזון בדיוק כשחשבתי שהקבוצה שאני מעודד תנצח.
אבל למרות שמעולם לא נמניתי על מעריצי קובי, קשה שלא לכתוב כמה מילים על הטרגדיה הנוראית הזו שסיימה את חייו של אחד הגדולים בתולדות המשחק, הקלע הרביעי בתולדותיו ואולי הספורטאי התחרותי הגדול מכולם.
אם אני צריך להגדיר את קובי בשתי מילים בלבד, הייתי בוחר כנראה במילים 'חסר גבולות'. קובי היה שחקן ששוב דבר לא נראה בלתי אפשרי מבחינתו. בין אם זה להגיע שעות לפני האימון ולהתאמן באופן אישי כדי להיות יותר טוב מטוב ויותר מצוין ממצוין; בין אם זה לזרוק שוב ושוב לסל למרות הפרצופים התמהים של חבריו לקבוצה; בין אם זה להמשיך לשחק 38 דקות לערב בשביל להגיע לפליאוף למרות שהגוף שלך כבר מזמן שבק; בין אם זה לא לספור אף אחד שלצידך ולא משנה כמה תהילה הוא מביא איתו; בין אם זה לשחק קריירה שלמה במועדון אחד בעידן בו נאמנות היא מזמן מילה גסה ובין אם זה לזרוק את הזריקות הכי קשות, הכי חסרות סיכוי ולהכניס אותם אחת אחרי השנייה.
בכל מקום בו קובי היה הוא היה חסר מורא, חסר פחד שמישהו יעצור אותו. על הפרקט, בחדר ההלבשה, בחיי החברה שלו ואפילו, באופן טראגי במותו, הוא היה אדם ששאף גבוה, לשמיים. בסוף השמיים היו הגבול.
קשה לנחם את כל אוהדי הלייקרס וה-NBA האבלים היום אבל כן נגיד שלפחות בניגוד לשחקני עבר שמתו ואיש כבר לא זכר אותם משחקים, את קובי בראיינט שאנחנו בוכים עליו היום, לפחות כל מי שאוהב כדורסל ראה משחק. אולי בעוד 30 שנה לא כולם יבינו למה הוא נחשב אחד הגדולים אבל היום, ה-26 בינואר 2020, יומו האחרון של קובי עלי אדמות, כל חובב כדורסל יודע להגיד שמדובר היה באחד הספורטאים הכי גדולים שיש, מר פרפקציוניזם, האיש שלא ויתר לרגע ותמיד ראה את הניצחון לנגד עיניו, איש שהביא חמש אליפויות, שזכה בתואר ה-MVP של הליגה ופעמיים ב-MVP של סדרת הגמר, האדם שמדורג רביעי ברשימת הקלעים של כל הזמנים בליגה הטובה בעולם, האיש שגם עכשיו, אחרי שנכתב הפרק האחרון בדברי ימיו, יש בי מין תחושה עמומה ולא הגיונית כזו, שאולי איכשהו עוד נראה אותו מחייך, מוציא לשון ומסביר לנו שגם את הגבול הזה הוא הצליח לחצות.
נוח בשלום על משכבך ותודה לך על הכל!
23 תגובות
יאיר, אם חפרתי מידי אנא אל תאשר את הודועותיי, בסבבה לגמרי. גם זו לא כמובן ?? סליחה
חלק מהקינה והבכי (שלי ואחרים) הם בכי על דברים אחרים,
זו הזדמנות לבכות על מצב המדינה חברים משפחה ועל עצמנו.
נגיד על מה שלא השגנו.
בוכים גם על קובי כמובן ונגיד מחשבה שעלתה לי שאם אתם עשרות מכם חלילה לא ימותו, ואני עוד מאמין בחיים שאחרי אז יותר קל לי.
סליחה, הפחד שאתם לפחות עשרות שאני מאד אוהב מכאן ומהחצי השני של האתר (ההופס)
החשש שלי רצה שתחיו חיי נצח
-מרבית הזיכרונות שלי מהאיש הזה היו כרוכים בקללות לעברו בכל פעם שהוא עושה סל בלתי יאמן מול הקבוצה שרציתי שתכניע אותו, או תפיסת ראש ומריטת שערות כשהוא נכנס לזון בדיוק כשחשבתי שהקבוצה שאני מעודד תנצח"
איך התחברתי לזה…
בלתי נתפס
+24 מזדהה איתך ועם זעפרני, האיש הוציא ממני עצבים וקללות,
סליחה קובי ?? זה בלהט המשחק
דיבור עם שכן: יתכן שקובי התחרה עם הטייס אני יודע יותר טוב, תביא את הסטיק.. עדיין לא יודעים מה קרה שם, לא חושב כמו השכן אבל עם האגו של קובי הכל יתכן. סליחה אק מחשבות של שכן אוהד נבא
דיר באלק למות לי, חברי הפוסטאפ וההופס , אני אבכה ללא בושה
בכיתי (דלפתי כמה דמעות שקטות)
על קובי אז בחוצפתי מבקש אבוי ואבוי לכם למות חלילה אתם תחיו חיי נצח.
קראתי חצי מהתגובות של של הפוסט של שמעון,
קרה לי רק היום, באיחור, כי לא ידעתי,
בדיוק את העצב העמוק של ההופסים . ממש מזדהה עם התגובות והכותבים.
ולי עוד אמור ליהות קל כי יודע שיש עוד ועוד חיים והמוות הוא זמני ביותר. תודה
ההספד של יאיר מידן והמחווה של אייל מאד מרגשים ונוגעים ללב, קראתי שנית, הייתי רוגש מידי בראשונה.
קובי עצמו היה נרגש לקרוא.
כמה מילים על התאונה.
מדובר במסוק לא במטוס.
מדובר למיטב ידיעתי בסיקורסקי שהוא בכלל מסוק רוסי.
כתוב קובי היה עם חמישה נוסעים חוץ ממנו .
אם כך מי היה הטייס הוא ?
מי מתחזק מסוקים רוסים בקליפורניה ,ואיך תוחזק?
המקרה בחקירה כך שיהיו תשובותתלכל השאלות , האמריקאים לא מטאטאים או מחביאים חקירות מהסוג הזה .
ובענין אופניים.
ניצחון גדול ראשון לקבוצת האקדמי הישראלית במירוץ וולטה סן חואן בארגנטינה .
השם היום אומת הזנק אך כתבתי
אקדמי ולא במקרה.
המנצח הספרינטר הצרפתי רודי ברבייה
כבר בשנתו השלישית בקבוצה שנקראה אקגמי עד כה ועכשיו מתחיל להציג קבלות.
ברוכב אופניים קבוצה צריכה להשקיע זמן ולדאוג לו לנפח מירוצים מספיק והנה
ההשקעה מתחילה להניב פירות סימן כי התהליך עבד כראוי.
יפה .
ברוו.
את סיקורסקי האמריקאים מתחזקים יפה הוא בצבא שלהם אם איני טועה
נתי המסוק אמריקאי לחלוטין בבעלות והיוצרוות אמריקאית.
בדקתי שוב צודק.
אם כך ההסבר עוד הרבה יותר גרוע …
מסוק נופל בשל אחת או יותר סיבות .
הראשונה טעות אנוש
השניה טיסה במזג אויר פעיל כזה שאסור היה לטוס בו .
השלישית תחזוקה לקויה…
האמריקאים כבר פירסמו בבהירות, כי המסוק קיבל אישור חריג לטוס במזג אויר שלא מתאים לטיסה.
ובהמשך מבהירים כי גם לטיסה באישור חריג אסור
היה חהגיע לאזור קאלאבאסאס בשל הטופוגרפיה .
יותר ברור מזה לא יכול להיות.
לאור הפירסום מובהר בזאת כי סיבת התאונה היא שתי הסיבות הראשונות .
למי שלא בקיא בתחקירים
הגישה לתחקיר היא
תאונות לא קורות ,הן נגרמות .
בהנחה כי הפירסום נכון הרי שהתאונה הזו נגרמה
בשל טיסה בניגוד לנהלי התעופה .
מדובר בעבירה חמורה מאד על חוקי התעופה במקאה דנן כאשר מדובר בדמות מפורסמת העניין צפוי לעורר הרבה מאד
רעש ,עד סערה .
עידכון מה cnn
כנראה שלא צריך יותר עידכונים בהנחה כי הפירסום מדויק .
הטייס ביקש לאחר מתן האישור המיוחד לטיסה ,ליווי טיסה ,כלומר שיזהו אותו על המכ"ם מאחר והלך לאיבוד ו או המכשירים נפלו תוקלו וכולי .
הטייס נענה בשלילה מאחר ולא זוהה במסכים כנראה היה בהסתרה עקב טיסה נמוכה מדי, מהשלב בו המכשירים לא פועלים עד וורטיגו אןבדן התמצאות במרחב ותאונה הדרך קצרה. .
סוף עידכון .
כואב הלב….
קובי הוא אחד משלנו,
אנחנו אוהדים מעטים בכמה אתרים
שאוהבים את היופי האלוהי בספורט הזה,
קובי מאד ייפה את הספורט
עם שלשה שיידיים על העיניים שלו, גם אני הייתי חלק מהזמן נגדו בספורט, אך עצוב במותו ומות ביתו.
עצוב לאוהדי קובי באמת, אך לדעתי לכל האוהדים וגם לאלו שנגד קובי בתוך המשחק,
התשוקה שלו למשחק עברה לעיתים או תמיד את מייקל ולברון וענקים אחרים.
בקשר לפרשה איני שופט ואיני יודע מה היה שם.
עצוב מאד
אני בהלם להתעורר עם טרגדיה.
הלכתי לוואלה ליתר ביטחון ואז חשבתי שאלו פייק ניוז ונרגעתי (איני קורא בוואלה אך יודע שהכותרת לפחות תיהיה רצינית ואמיתית וטעיתי) מבולבל מאתר העבר וואלה נכנסתי לפוסט אפ והבנתי.
חבל מאד
גם אני לא הייתי מגדולי אוהדיו. לא אהבתי את הביטחון העצמי המופרז, ״תן לי את הכדור וזוז הצידה״ (זוכרים שהוא סרב שיחסמו לו?), לא ממש המשחק הנכון.
אבל קובי אהב לשחק, אהב לנצח, לא ויתר אף פעם, נלחם, שרט, היה קשוח, לא בזבז זמן על דבילים (דווייט הווארד), והיה אולד סקול אמיתי. התחלתי להעריך אותו יותר ולהנות ממנו ב 5 השנים האחרונות שלו. מחוץ לכדורסל הוא כבר הספיק להראות כישרון גדול בקולנוע ובעסקים. אני בטוח שהיה ממשיך לגדולה.
יאיר בצמרמורת אני מודה לך איך היטבת לתאר את המחשבות של כולנו. משימה לא קלה.
תודה לך ולמידן שהספדתם אותו בדרך הולמת ועצובה.
אני עדיין בהלם גיליתי זאת רק הבוקר
תודה יאיר
כתוב כהלכה
זה קשה מאוד להספיד את מי שאף פעם אסור היה להספיד
לילה מאוד קשה בתולדות הליגה וזה בכלל לא קשור לכדורסל
קובי היה יצירתי והוא היה הביג בוס של המשחק לא אחד שיש לי זמן לפועלים פשוטים
אני קורא באתר הזה מאז שהוקם וכמובן באתר הופס ממנו יצאתם. שם אין לי חשבון יותר ככה שאין לי איפה לפרוק את המחשבות שלי.
אין לי שום דרך להסביר את מה שאני מרגיש כששמעתי לראשונה את הידיעה הזו.
שחקן ששנאתי כל הקריירה שלו ובעיקר את הקבוצה שלו, אך מהרגע שפרש אני לא הפסקתי להתגעגע ולקוות שיחזור.
שחקן שבכל שנותיו כשחקן פעיל לא שמתי אותו אפילו בעשירייה של כל הגדולים.
אך ברגע שתלה את הנעליים, מבלי שאוכל להסביר הוא הפך לשני רק למייקל.
משיחות עם חברים שונאי לייקרס כמוני, הבנתי שאני לא היחיד שהרגיש ככה לקובי.
כולנו פחדנו ממנו, אך כולנו היינו מלאי הערכה עצומה אליו כשהפסיק לדרוך על הפרקט.
לא נתפס שקובי איננו…
זה היה אצלי ככה עם ג’ורדן בשנות ה 90