אחד ביום: האם גולדן סטייט מעדיפה את דוראנט פצוע?

לכל הכתבות של אחד ביום

2:00: סן אנטוניו ספרס (29-41) – גולדן סטייט ווריירס (21-47)

כששאלו לפני 4 שנים את משה גפני, חבר הכנסת הוותיק של מפלגת 'יהדות התורה' החרדית, איך לדעתו תתפקד קואליציה דחוקה בת 61 חברים, הוא השיב במשל הבא: 'הקואליציה הנוכחית', המשיל גפני, 'היא כמו בית כנסת שבו יש 10 מתפללים בלבד. בכל בוקר, כל אחד מהמתפללים יודע שהמניין תלוי בו ולכן הוא עושה את כל מה שביכולתו בשביל להגיע אל בית הכנסת ולהתפלל. אילו היו בבית הכנסת 17 מתפללים למשל, סיכוי גבוה יותר שדווקא אז לא היה מניין – כי כל אחד מהמתפללים היה סומך על חברו וכך הם היו פחות מחויבים'. וסיכם 'ולכן קואליציה של 61 חברים, בה כל אחד מהחברים מרגיש מחויב תתפקד טוב יותר מקואליציה של 67 או 70 חברים'.

לימים, הסתבר שהתיאוריה של גפני לא כל-כך עמדה במבחן המציאות. אבל בין אם רצה או לאו, גפני למעשה נתן דוגמא שימושית לתיאוריה ידועה בפסיכולוגיה חברתי – 'אפקט הצופה מהצד'. האפקט, שהחל להיחקר בשנת 1968 בארה"ב ע"י צמד הפסיכולוגים החוקרים ביב לטן וג'ון מ. דרלי, שם בבסיסו את ההנחה ש'ככל שקבוצת האנשים שבה אדם כלשהו נמצא גדולה יותר, כך הסיכויים שהוא ייקח אחריות פחותים יותר'. כדוגמא, נותנים החוקרים מקרה בו באולם תיאטרון מישהו צועק 'האם יש כאן רופא?'. במידה והאולם קטן, היחיד שיש לו ניסיון רפואי מסוים, יניח שאין ברירה אלא לעזור ("במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" כמו שאמרו חז"לינו) אבל אם האולם גדול מאוד, יניח היחיד שיש מישהו שמוסמך לתת את העזרה יותר ממנו (או כמו שחז"ל היו צריכים להגיד – "במקום שיש אנשים, לא צריך אותי…").

המחקרים נותנים להתנהגות הזו, שאופיינית לדעתם לרוב בני האדם, שלוש סיבות: הראשונה, המחשבה שהאחריות אינה עליו, אלא מפוזרת בין יותר אנשים, מסירה את הנטל על היחיד. השנייה, המחשבה שיהיה בהכרח מי שיבצע את המשימה טוב יותר. השלישית, הפחד מכישלון/מבוכה שגדול יותר ככל שיותר אנשים נחשפים למעשה שלי (או במילים אחרות: הנורמה החברתית – אם כולם לא עושים משהו, למה שאני אעשה משהו! זה יהיה די מוזר…).

את התיאוריה הזו מעניין לבחון במציאות של כל אחד ואחת מאיתנו ועוד יותר מעניין לבחון אותה על קבוצת כדורסל כמו גולדן סטייט ווריירס. קחו לדוגמא את מה שקרה לדאבס לפני שנתיים (עונת 2016/17) הקבוצה שבתחילת אותה עונה קיבלה את קווין דוראנט לרוסטר, הפכה להיות ממש כמו אותו אולם תיאטרון מלא בו כל עשוי להיות רופא יותר טוב מהיחיד. סטף קארי, שהיה האלפא דוג, העביר את האחריות לכוכב החדש, קווין דוראנט, דוראנט עצמו הרגיש שבא למקום מסודר ונחבא לא מעט אל הכלים, קליי ת'ומפסון עשה פייד אאוט ופחות דרש את הכדור  ואילו דריימונד גרין בכלל התחיל להיעלם למשחקים שלמים.

התוצאה הייתה שהווריירס בהחלט היו פחות טובים ממה שרבים ציפו. יתרה מכך, ב-11 למרץ 2017 הפסידו הלוחמים לסן אנטוניו ספרס ואיבדו לראשונה מזה זמן רב את המקום הראשון במערב. מרוב אנשים שיכלו לקחת אחריות אף אחד לא לקח אותה… אלא שכאן התהפכו היוצרות. קווין דוראנט נפצע והשמועות היו שהוא הולך להיעדר לתקופה ארוכה וזה היה האות לקליי ת'ומפסון וסטף קארי לקחת את הקבוצה חזרה אליהם. שוב לא היה להם על מי לסמוך והתוצאות נראו בהתאם. דווקא בלי דוראנט גולדן סטייט רצה ל-14 ניצחונות רצופים ו28 ניצחונות ב-30 משחקיה האחרונים לאותה עונה. דוראנט הצטרף רק באמצע הדרך ואומנם נתן את הפלומבה בסיום עם השלשה ההיא מול קליבלנד וסדרת הגמר הנהדרת שלו אבל המכונה כבר פעלה לפני חזרתו. פתאום האחריות הייתה על הרצפה ומישהו היה צריך להתנדב להרים אותה. במקום בו לא היו פתאום אנשים, סטף קארי חזר להיות האיש.

אז האם ההיסטוריה חוזרת? האם התקופה הרעה של הווריירס מאז האולסטאר במהלכה הפסידו 6 מתוך 10 המשחקים האחרונים שלהם מאחורינו רק בגלל שדוראנט שוב נפצע בקרסול? כי הנה פתאום גולדן סטייט בשני המשחקים בלעדיו ניצחה את יוסטון החזקה כשקאזינס מתעלה ם 27 נק' וקליי צולף 30 ובמשחק שאחריו פירקה גולדן סטייט את הת'אנדר בביתם 88:110 כשהפעם קארי הוא זה שלוהט. האם אפקט הצופה מהצד פועל בגולדן סטייט בדיוק בימים בהם דוראנט צופה מהצד?

הלילה תהיה לגולדן סטייט עוד הזדמנות לבחון את זה במשחק חוץ קשה, הפעם מול סן אנטוניו ספרס, שאוהבת להציק להם בכל הזדמנות (הספרס העבירו רק עונה אחת בתולדותיהם בלי שניצחו את גולדן סטייט בה אפילו פעם אחת. זה היה בעונת 1996/97, אם תהיתם). הספרס נמצאים בכושר נהדר בדיוק בזמן הנכון של העונה ואחרי 8 ניצחונות רצופים (שהגיעו דרך אגב אחרי 7 הפסדים ב-8 משחקים) הם שוב פוזלים לעבר מקומות 3-5 במקום להסתכל מטה אל המקומות 7-9. מה קרה לסן אנטוניו בתקופה הזו? היה אפשר להאשים את לוח המשחקים הקל אלמלא העובדה שהוא כלל מפגשים עם אוקלהומה, דנבר, מילווקי ופורטלנד. ומכיוון שאי אפשר להאשים את הלו"ז אז כנראה שאו שיש פה עניין מנטאלי ופופ שוב נכנס לחניכיו מתחת לווריד או שמדובר בשיפור הניכר שעושה דרק וויט בחודש מרץ, במסגרתו מעמיד הרכז הצעיר של הספרס 14.6 נק', 6.2 ריב', 4.8 אס' ב51.75 אחוז מהשדה. כרגיל, משהו טוב קורה בספרס בדיוק בזמן הנכון והאמת? מה משנה הסיבה אם התוצאה תהיה עוד הופעת פליאוף, ה-22 ברצף (השוואת שיא הליגה), לקבוצה האגדית הזו.

הערב מול גולדן סטייט רצף הניצחונות של הספרס בהחלט עשוי להיקטע אבל גם אם כך יקרה, זה לא יהיה לפני ששתי הקבוצות שיהיו על הפרקט היום, ירשמו עוד פרק ביריבות הנהדרת המתהווה בין שתיהן.  

ומה עוד צפוי לנו הלילה?

Post Up:

1:30: בוסטון סלטיקס (27-43) – דנבר נאגטס (22-46)

2:00: אוקלומה סיטי ת'אנדר (28-42)- מיאמי היט (36-33)

4:30: פורטלנד טרייל בלייזרס (27-42) – אינדיאנה פייסרס (26-44)

Post Down:

1:00: קליבלנד קאבלירס (53-17) – דטרויט פיסטונס (33-36)

1:00: וושינגטון וויזארדס (40-30) – יוטה ג'אז (29-40)

1:30: טורונטו ראפטורס (21-49) – ניו יורק ניקס (56-14)

2:30: דאלאס מאבריקס (41-28) – ניו אורלינס פליקאנס (42-30)

4:00: פיניקס סאנס (54-17) – שיקגו בולס (52-19)