אחד ביום: האם הלילה יהיה משחק הפליאוף האחרון של הספרס לשנים הקרובות?

3:00: סן אנטוניו ספרס (7) – דנבר נאגטס (2) [2-3 לנאגטס בסדרה]

הסימן היה פשוט. שני שירים ברדיו שיושמעו אחד אחרי השני היוו את הקריאה לפעולה. השיר הראשון היה השיר שייצג את המדינה באירוויזיון באותה שנה ושמו 'אחרי הפרידה', השיר השני היה שיר מקומי שנקרא 'זמר הגראנדולה'. עם סיום השמעת השיר השני, 25 דקות אחרי חצות ניתן האות למהפכה. תחילה היו אלה החיילים שיצאו לרחובות, רובים בידיהם ובתוך קנה של כל אחד מהרובים נעוץ פרח ציפורן, אות לכך שהמהפכה היא מהפכה לא-אלימה. במהרה הצטרפו אל החיילים הרבים שגדשו את הרחובות המוני העם כשפרחים בידיהם. האקט הלא-אלים הצליח, הנשיא הודח באותו יום ושחר חדש, נטול דיקטטורות, עלה על המדינה.

מהפכת הציפורנים, ע"ש פרחי הציפורן בקני הרובים, התרחשה בפורטוגל, לפני 45 שנה בדיוק, ב-25 באפריל. היא שמה קץ לאחד מהשלטונות הדיקטטורים הארוכים ביותר שידעה אירופה במאה ה-20, שלטון שנמשך משנת 1932 והונהג ברוב ימיו (עד 1968) ע"י העריץ אנטוניו דה אוליבריה סלזאר. הדמוקרטיה לא הייתה מנת חלקם של הפורטוגלים מיד אבל השלטון הפך להיות קשוב במידה גבוהה הרבה יותר לרצון העם (וגם הפך להיות כזה שמייצג קולות שונים בעם) ולאחר 12 שנים הגיעו גם הבחירות הדמוקרטיות הראשונות למדינה מחצי האי האיברי. בכך השלימה פורטוגל את הצטרפותה הרשמית למדינות מערב אירופה.

לפעמים אפשר לבצע מהפכות גם בלי הרבה רעש וצלצולים. בלי מרידה מפוארת, בלי גיבורים טראגיים ובלי דם. מהפכות שקטות כאלו קורות לפעמים גם בכדורסל והמהפכה השקטה של דנבר בסדרה מול סן אנטוניו אמורה להגיע הערב לסיומה ולהיות סמל לכך שסן אנטוניו ספרס, אימפריה בעבר, ירדה מגדולתה באופן סופי ולראשונה בעידן פופוביץ', לא תימנה שנתיים ברצף על 8 הקבוצות הטובות בליגה.

לנאגטס, שלא ניצחו סדרת פליאוף מזה עשור (ולפני כן מזה 15 שנים), לא היה קל בפתיחת הסדרה והם שילמו שכר לימוד יקר על חוסר ניסיונם ונרפות הגנתית מסוימת. כל זה נעלם החל ממשחק מספר 4 בו ניצחה הקבוצה לראשונה מזה 7 שנים (14 הפסדים רצופים) את הדורבנות באולמם הביתי.

השינוי הגיע כאמור במשחק מספר 4 כשטוריי קרייג הוצמד לדריק וויט והראשון עצר את הרכז של הספרס על 8 נקודות אחרי שהתפוצץ עם 33 במשחק מספר 3. הנאגטס גם הגדילו את האינטנסיביות ההגנתית שלהם והלחץ שלהם על הכדור והדבר בא לידי ביטוי ברבע שני בו ברחו הנאגטס ובניצחון קליל בסופו של המשחק. המשחק החמישי בעיר בגובה המייל המשיך את אותה מגמה, דמאר דרוזן לא הצליח לקלוע כמו שצריך, לספרס לקח חמש וחצי דקות עד שהם קלעו סל שדה וחמש דקות נוספות ללא סל ברבע השני, כבר סגרו את העניין הרמטית.

במקביל, משהו השתחרר בהתקפה של הנאגטס שניצלה עד תום את המיס-מאצ'ים של יוקיץ' וג'מאל מוריי המוכשרים ורושמת חמישה רבעים רצופים עם למעלה מ-25 נקודות. גם הספסל של דנבר, עם וויל ברטון שנכנס סוף כל סוף לעניינים העונה, טוב הרבה יותר מזה של הספרס וככל שהסדרה מתארת ההבדל הזה ניכר מול הסגל המבוגר יחסית של הספרס.

הלילה מגיעות שתי הקבוצות למשחק מספר 6 כשהספרס עם הגב לקיר, יודעים שכל דבר מלבד ניצחון יסיים להם את העונה בתום המשחק. למרות הנטייה לא להספיד את הספרס אף פעם, קשה לראות איך הם מנצחים פעמיים את הנאגטס שפשוט טובים מהם בכל אספקט ואם יורשה לי, אני מתקשה לראות אפילו כיצד הם מנצחים פעם אחת. עם כל הכבוד לדרוזן ודריק וויט הם לא מספיק טובים מול מה שמציגה סן אנטוניו בצד השני וכשלמרקוס אולדריג' לא מגלה יותר מבינוניות, אין לקבוצה של פופוביץ' יותר מדי מה למכור.

הפסד הערב, כאמור, יהיה סוג של הפיכה סופית וירידת הספרס באופן סופי מהבמה המרכזית של הכדורסל. ימיו של פופביץ' בקבוצה עלולים להסתיים בקרוב (אם לא בתום העונה הזו, אז באחת מהבאות), למרקוס אולדריג' לא נהיה יותר צעיר, דמאר דרוזן לא בהכרח יישאר על דז'נטה מורי ודריק ווייט החביבים אני יכול להגיד בעדינות שלראשון אין קליעה והשני הוא דריק ווייט… בקיצור, לא הרבה יותר משחקנים בינוניים פלוס, שגם המערכת המצטיינת של הספרס לא בטוח תוציא מהם יותר מדי.

אז האם הלילה נראה את משחק הפליאוף האחרון של הספרס לכמה שנים טובות? כשחושבים על זה הסיכויים בהחלט גדולים וזו כבר סיבה לקום בבוקר מוקדם מוקדם בשביעי של פסח.