אחד ביום: לפעמים חלומות מתרסקים

2:00: אורלנדו מג'יק (7) – טורונטו ראפטורס (2) ]1-2 לראפטורס בסדרה]

גילוי אמריקה בשנת 1492 ע"י קולומובוס גרם במאות שאחרי ללא מעט מעצמות אירופאיות לנסות ולכבוש שטחים בתוך היבשת החדשה ובכך לבסס אימפריות גדולות ותחושת עוצמה בלתי ניתנת לריסון. הספרדים, הפורטוגזים, ההולנדים, הצרפתים והאנגלים כולם שלחו שלוחות וחיילות אל היבשת שנתגלתה זה מכבר במטרה להשיג לעצמם עוד שטחי חסות ועוד נתינים שיהיו נתונים למרותם.

מי שנשארה מאחור בשנים ההן הייתה אימפריה נוספת שלמרות גודלה הרב וכמות האנשים שבתחומה, לא הצליחה להביא את רצונותיה האימפריאליסטית לכדי ביטוי – רוסיה. הרוסים היו עסוקים במאות ה-16 וה-17 במלחמות פנימיות וניסיונות השתלטות על המדינה של בתי מלוכה שונים. הרוסים פיגרו גם בטכנולוגיה ובקידמה והתקשו לצאת למשימות אקס-טריטוריאליות. רק בסוף המאה ה-17 עם עלייתו לשלטון של פטר הגדול וכינונה של רוסיה הצארית החלו הדברים אט-אט משתנים ולקראת אמצע המאה ה-18 החלו ברוסיה לחשוב על מושבות חדשות מעבר לים.

מכיוון שרוסיה חלשה בימים ההם, כמו אז, גם על שטחים במזרח הרחוק, טבעי היה מבחינתה לנסות ולהשיג לעצמה שטחים במערב ארצות הברית, במרחק לא רב מדי מסיביר. ממש בשנים האחרונות של המאה ה-18 קרמה התוכנית עור וגידים כאשר חברה רוסית שזכתה לשם 'החברה הרוסית-אמריקאית' רכשה אדמות בצפון אמריקה וייצרה מושבה רוסית יש מאין על שטחיהן של אלסקה, האיים האלואטיים (הנמצאים בין אלסקה לקמצ'טקה שברוסיה) ושטחים נוספים שהגיעו עד קליפורניה של ימינו, דוגמת הישוב פורט רוס שנמצא 80 קילומטר מהיכן שנמצאת היום סן פרנסיסקו. יותר מכך לא הצליחו הרוסים להתפרש, בשל התנגדות ספרדית ומקסיקנית אבל לקראת אמצע המאה ה-19 הייתה הנוכחות הרוסית בצפון אמריקה עובדה מוגמרת – אמריקה הרוסית קמה.

אלא שהשלטון במקומות כל-כך רחוקים ממרכז האימפריה היה קשה מאוד לרוסים ולמרות הניהול בידי חברה חיצונית, ביסוס השלטון באמריקה דרש מאמץ (בשל המרחק) וכסף רבים מדי בשביל שלטון הצאר. אט-אט החלה החברה הרוסית-אמריקאית מוכרת את כל קרקעותיה עד שבשנת 1867, בעקבות חובות ששקעה בהם רוסיה בעקבות מלחמת קרים, מכרה גם את אלסקה תמורת 7.2 מיליון דולרים (השווים בערך 110 מיליון דולר בשווי של היום… לימים נתגלה שהרוסים יצאו פראיירים אדירים בעסקה הזו אבל על כך בפעם אחרת) ונסוגה מהחלום הגדול להיות אימפריה החולשת על 3 יבשות שונות. עוד חלום אמריקאי התרסק אל קרקע המציאות.

ואכן, בחיים, לפעמים צריך לדעת כיצד לסגת מחלומות גדולים ומטורפים ולצאת מהם בכבוד. את הגילויים האלה מגלות קבוצות המזרח, ברוקלין ואורלנדו בימים אלו. קחו את המג'יק למשל שאחרי שרצו להיות חלק מרשימת הקבוצות שהעפילו לפליאוף, זממו אחרי משחק מספר 1 להשתלט על הסדרה מול טורונטו ואכן השיגו ניצחון נאה שגנב למענם את יתרון הביתיות.

אבל כמו אותם רוסים במאה ה-19, כך גם המג'יק הבינו די מהר שהעסק האימפריאליסטי לא בשבילם. כבר במשחק 2 הם חטפו תבוסה כואבת מהראפטורס שלא ריחמו בדרכם להבהיר מי הקבוצה הטובה בסדרה והמשחק השלישי שהיה צמוד לפרקים הסתיים גם הוא בתחושת עליונות של הקנדיים שעלו ל1-2 והחזירו לעצמם את מה שנאבד במשחק הפתיחה של הפליאוף.

הבעיות של המג'יק במשחק מספר 3 היו גדולות יותר מאשר התצוגה של פסקל סיאקם עליו כתב כאן ניב שכטר.  עד עכשיו אורלנדו סובלת בסדרה משתי בעיות עיקריות: הראשונה, חוסר יציבות של כוכביה שאף אחד מהם לא מצליח להתעלות ליותר ממשחק אחד ברציפות והשני, היכולת ההתקפית של אורלנדו ככללותה שלא מוצאת פתרונות להגנה הלוחצת של הראפטורס ובמיוחד לנוכחות של מארק גאסול בצבע. גאסול הצליח עד כה להכניע ללא תנאי את ניק ווצ'ביץ', האולסטאר של המגי'ק ורק אחרי שהוא הסתבך בבעיית עבירות ברבע השלישי של משחק מספר 3, המונטנגרי הוסיף 12 נקודות למאזנו בסדרה שעדיין נראה לא טוב עם 13.3 נק' ב42.1% אחוזים אפקטיביים בלבד, הרבה פחות ממה שהתרגלו בפלורידה לקבל ממנו בליגה.

וזו האמת, אורלנדו, כמו הרוסים ועוד יותר כמו ברוקלין, שעד עכשיו משיגה אחד לאחד את אותן תוצאות של המגי'ק (או שזה הפוך?), פשוט לא מספיק טובים למעמד. הם יכולים לחלום, הם יכולים להילחם אבל הסיכויים שלהם להצליח קלושים. הלילה, יש להם הזדמנות אחרונה לחזור לעניינים ולסדרה לפני שטורונטו תסגור עניינים אצלה בבית אבל אם התוצאה של הנטס אתמול מול פילדלפיה היא איזושהי נבואה (וכאמור, עד עכשיו היא לגמרי הייתה), המגי'ק יקבלו הלילה סטנדינג אוביישן מהקהל הביתי על חצי שני נפלא של עונה שחלקם בה יסתיים בקרוב. כי ככה זה עם חלומות, הם מתרסקים מדי פעם כשהם פוגשים את קרקע המציאות.

הלילה יש לנו עוד שני משחקים עליהם כתב סער בפוסט המשחקים המוקדמים ויש גם את המשחק הזה:

4:30: אוקלהומה סיטי ת'אנדר (6) – פורטלנד טרייל בלייזרס (3) [1-2 לבלייזרס בסדרה] – בלי ספק המשחק המעניין של הליגה בסדרה, אולי היחידה, שבה זהות המנצחת בלתי ברורה לחלוטין. אוקלהומה חזרה לעצמה במשחק מספר 3 וניצלה את הביתיות בשביל לברוח לקראת סוף המשחק לניצחון 108:120 אבל זה לא שהיא נראתה טובה יותר מדי (בעיקר הגנתית) ויתרה מכך, המפתח מספר 1 להצלחה של הת'אנדר, פול ג'ורג' עדיין היה רחוק משיאו. אז לילארד החזיק את פורטלנד במשחק ככל שיכל אבל 32 נקודות שלו היו פחות מדי מול 33 של ווסטברוק ובכלל, יש גבול כמה אפשר למשוך עגלה לבד. לילארד מסוגל למשוך הרבה אבל סוויפ על הת'אנדר? גדול עליו. הלילה לילארד וחבריו ינסו לא להסתבך ולהילחץ לקראת משחק מספר 5 וניצחון אמור לתת להם המון ביטחון להמשך. הת'אנדר כשלו בעבר במצבים דומים וינסו לשכוח את זה מול הקהל הביתי התומך…