אחד ביום: מוצאים את הפליאוף לדרך

00:00: טורונטו ראפטורס – אורלנדו מג'יק

ג'ון פק היה בחור חביב ואהוד על תושבי עירו בולוול (סמוכה לנוטיגהאם) באנגליה. נימוסיו היו טובים, הוא דיבר תמיד בגובה העיניים והביע אכפתיות ואמפתיה גדולים לסובבים אותו. אולי בשל כך הוא החליט לרוץ למועצת חבל נוטיגהאמשייר בשנת 1960. אלא שלצערו הוא לא נבחר. בכל זאת היה לו חסרון אחד – הוא היה קומוניסט.

הקומוניזם בימים ההם (כמו גם היום) היה דגל שחור בעיניי רבים בבריטניה, ידידתה של ארצות הברית, אויבת הסובייטים במלחמה הקרה אבל פק לא נתן לעובדה הזו להפריע לו בניסיון להשיג השפעה ציבורית. בשנים הבאות הוא המשיך לרוץ לכל מערכת בחירות אפשרית. הוא רץ למועצת המחוז, ולמועצה העירונית, ללשכת המסחר ולבחירות האזוריות. אך למרות שהוא היה אקטיביסט מוכר שלחם למען זכויות הציבור בנושאים רבים כמו מניעת סגירת בית החולים בעירו או שיפוץ הגשר העתיק במרכז העיר, הוא לא הצליח לזכות במספיק קולות ומערכת בחירות אחרי מערכת בחירות הוא נכשל במשימה.

בין השנים 1960 ל-1986 רץ פק ללא פחות מ-35 מערכות בחירות ובכולן כשל ולא זכה למושב בפרלמנט כלשהו כמו שביקש לעצמו. אלא שאז, כשהוא בן 64 ונחשב לאחד הפוליטיקאים האהודים ביותר באזורו, חל המפנה. במערכת הבחירות ה-36 בחייו, בשנת 1987, הצליח פק לקבל מספיק קולות בשביל להבטיח מקום במועצת חבל נוטינגהאמשייר כמייצג בולוול מזרח. ולא רק שהוא נבחר ובכך נכנס לספר השיאים של גינס כמועמד שנבחר אחרי הכי הרבה מערכות בחירות כושלות אלא הוא גם הפך להיות שובר השוויון במועצה שהייתה מחולקת בין שני צדדים נוספים שווים בגודלם.

פק שירת בנאמנות את החבל ארבע שנים כנציג המפלגה הקומוניסטית ואחריהן איחד כוחות עם המפלגה הירוקה וייצג את המפלגה המשותפת 6 שנים נוספות. בשנת 1997 פרש וסיים קריירה פוליטית ענפה שלפחות החלק האחרון שלה היה כנבחר ולא רק כמועמד.

ואת הסיפור על פק אני מספר לכם כדי לעודד אולי את טורונטו ראפטורס שמנסה בכל שנה להתמודד על תארים באזור החיוג שלה (אליפות המזרח, אליפות הליגה) ונכשלת פעם אחר פעם. אם מתמידים – אפשר בסוף להצליח והלילה בחצות תתחיל טורונטו ראפטורס ניסיון נוסף על מנת לחקוק סוף כל סוף את שם המועדון באותיות של זהב בספר דברי הימים של הליגה.

יחסית לפעמים הקודמות בהם ניסו בטורונטו לצלוח את המשימה, הפעם היא נראית אפשרית מתמיד. הסיבות לכך מתחלקות לשתיים – הראשונה פנימית והשנייה חיצונית. נתחיל דווקא מהשנייה. היעדרו של לברון ג'יימס, צורר הראפטורס והאיש שניצח אותם בכל שלוש העונות האחרונות (הפעמיים האחרונות בסוויפ) זו בשורה מרגיעה ומשמחת לאוהדים הקנדים באשר הם. הראפטורס אמנם הצטיידו השנה בלברון סטופר בדמות קוואי לאונרד אבל מורך הלב שקינג ג'יימס הנחיל ללטאות הוא מחלה מדבקת שתוקפת גם שחקנים חזקים עד מאוד.

אבל יותר משאי-נוכחותו של לברון ג'יימס בפליאוף אמורה להשפיע על הראפטורס, עושה רושם שהשנה יש להם גם סגל ראוי למשימה. דמאר דרוזן החד-גוני הלך לו ואת מקומו החליפו שני אלופי NBA מנוסים – קוואי לאונרד ודני גרין שכבר היו במעמדים הכי גדולים כשהראשון שבהם גם זוכה בתואר השחקן המצטיין של סדרת הגמר. הראפטורס גם ניצלו את העונה הרגילה להתחזק במארק גאסול היעיל והמנוסה, נשק שקט וטוב בשני צידי המגרש ולצד סרג' איבאקה למוד קרבות הפליאוף יש להם סגל שמכיר ויודע מה לעשות ברגעים מכריעים (אם אתם ממש מתעקשים גם פטריק מק'או אלוף NBA. פעמיים). תוסיפו לזה את ההתחזקות הפנימית של שחקני הקבוצה הצעירים ובראשם פסקל סיאקם המגוון (וגם פרד ואנווליט ממשיך להשתפר) ויש פה קבוצה רעבה, לא מותשת, מנוסה מספיק (אולי יותר משאר הקבוצות במזרח. בטח בהתחשב שיש להם את רצף ההופעות בפליאוף הנוכחי הארוך במזרח), מוכשרת בהחלט שמסוגלת לעשות את זה העונה.

הלילה מתחילים הראפטורס את סדרת ההופעות שלהם בפליאוף 2019 מול הקהל הביתי שגם הוא פקטור משמעותי בהצלחה של הקבוצה בשנים האחרונות. עם זאת, האוהדים באייר קנדה סנטר ראו לא מעט מפחי נפש בשנים האחרונות במיוחד במשחק מספר 1 בסדרות (ובייחוד במשחק מספר 3 בחצי גמר המזרח בעונה שעברה) והראפטורס ינסו להוכיח שהשנה יש משהו חדש באוויר ולא לפשל כהרגלם בקודש מול הקנדים החונקים אותם מאהבה.

מולה תעמוד אורלנדו מג'יק שהצליחה להגיע לפליאוף אחרי 7 שנות הפסקה, הרצף הארוך ביותר בליגה אחרי סקרמנטו קינגס. המג'יק אמנם מגיעים לפליאוף מהמקום השביעי אבל צריך לקחת בחשבון שהם היו במאזן 31-20 בסוף ינואר ומאז טסו עם הגנה משופרת ששמה דגש על אחוזים נמוכים של היריבה מ-3 ועל ריבאונד הגנה. בתקופה הזו הייתה אורלנדו טופ-3 בהגנה בליגה והציגה כדורסל לוחמני וחד. המאזן היה בהתאם: 9-22 בחודשיים האחרונים של העונה. המאצ'-אפ שלהם מול הראפטורס אמנם לא אידיאלי אבל אל תזלזלו במג'יק, הם בהחלט מסוגלים להפתיע לטובה.

הראפטורס יחסרו הערב את המחליף או.ג'י אנונובי כאורלנדו מגיעה בהרכב מלא עם ווצ'ביץ' שהיה חולה בשבוע האחרון ועם ג'ונתן אייזיק שהתגבר על זעזוע המוח ממנו סבל לאחרונה. שתי הקבוצות סיימו את העונה הרגילה במאזן 1-1 כשכל קבוצה מנצחת בביתה של חברתה פעם אחת ופעם אחת בביתה שלה. ברוח הזו, אני צופה משחק מעניין הלילה, שלדעתי יגיע לרגעי ההכרעה במצב של שוויון. וכאן אולי נראה אם יש לנו טורונטו חדשה או דווקא כזו עם הרגלים ישנים. אני אהיה אופטימי בשבילם… הראפטורס ב-4.

*

ומה עוד צפוי לנו בליל הפליאוף הראשון:

21:30: פילדלפיה 76' – ברוקלין נטס – שתי הקבוצות מהבית האטלנטי יוציאו את הפליאוף לדרך בשעה טובה ואף סבירה מבחינת הצופים בישראל. פילי רוצה להוכיח שהיא יודעת להעלות הילוך ברגעי ההכרעה (6-4 ב-10 המשחקים האחרונים של העונה), ברוקלין תרצה ללמד אותנו שההפתעות לא נגמרו. אמביד עדיין בספק גם שעה לפני המשחק. הלחץ על הסיקסרס אבל גם הכישרון אצלם. פילי ב-10.

3:00: גולדן סטייט ווריירס – לוס אנג'לס קליפרס – הלוחמים מתחילים את המסע לעבר אליפות שלישית ברציפות ורביעית בחמש שנים. הוא לא אמור להיות קשה בסיבוב הראשון מול הקליפרס החביבים אבל לא מספיק כישרוניים, בטח כשמולם עומדת מפלצת בהתהוותה. דמרקוס קאזינס אמור לעשות את צעדיו הראשונים בפליאוף הלילה ולהשאיר את עמרי כספי לבד במערכה כשחקן הפעיל עם הכי הרבה משחקי NBA וללא הופעת פליאוף. איגוודאלה ייעדר. גולדן סטייט ב-14.

5:30: דנבר נאגטס – סן אנטוניו ספרס – אולי המשחק הכי מעניין בלילה פחות מעניין משני לילות הפתיחה. דנבר רוצה להוכיח שהיא לא רק תופעה של העונה הרגילה, הספרס היא לא בדיוק מצע רך לעשות את זה מולו והיא בטח תנסה לתת את הטון כבר במשחק הראשון ולהלחיץ את דנבר הלחוצה ממילא. בקיצור, צפו לדרמה ואני גם צופה לניצחון חוץ. הספרס ב-7.