אחד ביום: משיח לא בא

4:00: טורונטו ראפטורס – גולדן סטייט ווריירס (1-3 לראפטורס בסדרה)

במאה החמישית לספירה, חי לו באי כרתים אשר בים התיכון יהודי בשם משה. הימים היו ימים קשים ליהודים, שגלו זה מכבר מארץ ישראל, התפזרו בעמים, נרדפו ע"י הגויים והתקשו למצוא לעצמם גאולה. אותו משה, כמו שיעשו רבים אחריו, הבטיח ליהודים לגאול אותם משעבוד וממה כמו משה רבנו, רצה להעלותם לארץ ישראל, שם הם יחדשו את ימיהם כקדם.

ואכן, עם הזמן החלו יהודי כרתים להאמין לאיש משה ולנהות אחריו. בחג הפסח בשנת 448 לספירה הפקירו יהודי כרתים את עסקיהם ואת רכושם, עזבו את בתיהם והחלו ללכת אחרי משה למה שכונה 'יציאת מצרים החדשה'. אמנם איש לא רדף אחריהם אבל משה והיהודים שבעקבותיו החליטו להגיע אל הארץ המובטחת בדרך המסובכת – דרך הים. ממש. כשהגיעו אל קצה האי, ויתרו יהודי כרתים על הרעיון של לעשות את הדרך לישראל בסירות, משה מכרתים נעמד על סלע בקצה האי והבטיח להם שמי שיקפוץ אל המים – המים יחצו לפניו, ממש כמו אז, כאלפיים שנה קודם לכן, בקריעת ים סוף.

נו, אתם בטח יכולים לתאר לעצמכם מה קרה שם בסוף… מכיוון שלא שמעתם על סרט ההמשך ל'קריעת ים סוף', אתם כבר מבינים שהאנשים, הנשים והטף של יהודי כרתים נסחפו כולם בים כי אלוהים של יציאת מצרים היה מנותק קשר… מה שלא ידוע, לפי החוקרים, הוא מה עלה בגורלו של אותו משה מכרתים. יש שטוענים שהוא קפץ כאחד האדם ויש הטוענים שאחרי שראה בבני עמו נסחפים אל המים והנס לא קורה (…) סב אל עקבותיו ונמלט משם… כך או כך, את המקום שלו בהיסטוריה הוא קיבל לא בזכות היותו גואל, אלא בגלל העובדה שהיה משיח שקר…

ההיסטוריה האנושית בכלל והיהודית בפרט, מלאה במשיחי שקר, אנשים שהבטיחו לגאול את עמם מצרות ובני עמם האמינו שיעשו גדולות ונצורות ובסופו של דבר הכזיבו והשאירו את מאמיניהם שבורים וחסרי תקווה (וזה במקרה הטוב). אל רשימת משיחי השקר אפשר להוסיף משיח עדכני, מימים אלו ממש – קווין דוראנט שמו, החי בסן פרנסיסקו.

גם הווריירס, על אף היותם אימפריה שלא רחוקה מימיה הגדולים ביותר, מאמינה בשבועות האחרונים, בדגש על השבועיים שחלפו מתחילת סדרת הגמר, במשיח שקר. משיח מספר 35, כך מאמינים, יקום מפצעיו ויחזור ואז יוביל את הלוחמים לגאולה השלמה. או לפחות לתריפיט.

אלא שהמשיח של גולדן סטייט לא בא, המשיח גם לא מצייץ. הוא לא הופיע לסדרה מול פורטלנד, לא הופיע למשחקים הראשונים בטורונטו וגם כשקליי תומפסון נפצע הוא לא שלח שום אות מהשמיים בשביל להושיע את בני עמו. גם בצרתם הגדולה ביותר, במשחק מספר 4, כשהם עם הגב אל הקיר, לא הופיע המשיח דוראנט. דמרקוס קאזינס חזר מן הפצועים, אנדרה איגודאלה המשיך לשחק באורח נס למרות מכאוביו ואפילו קאבון לוני כבר החלים כאילו אלוהים נגע בו באופן אישי ועזר לו להתגבר על כל מכותיו וחבורותיו. אבל המשיח דוראנט? אף לא אות.

ומצבם של הלוחמים החמיר, והנה הם היום, רגע לפני שהם נכנעים באופן סופי, שוב מצפים למשיח. כן, המשיח נצפה אתמול באימון ואפילו זרק כמה כדורים לסל. בטוויטר דיווחו שהוא אפילו לא דידה על רגלו. אבל, צר לי לאכזב אתכם, האמונות האלו, כמו בכל מקרה של משיח שקר, רק פוגעות במאמינים וייפגעו בהם שוב הלילה אם לא יתחילו לפקפק בביאת משיח צדקם.

כן, אני יודע שיש פרשנים רבים שמאמינים שקווין דוראנט ישנה את הסדרה באחת ויהפוך אותה למותחת שוב. אני קורא אותם ברשתות החברתיות וברחבי המרשתת, אני רואה אותם בתגובות ואני גם מתכתב איתם בווטסאפ. וכן, אין לי מה להגיד להם מלבד – אתם הוזים רבותיי וכדאי שתתפכחו לפני שהמציאות תכה אתכם חזק הלילה.

כי דוראנט לא יחזור. וגם אם יחזור, לא יהיה בכושר. וגם אם יהיה בכושר, יהיה רחוק משיאו. וגם אם יהיה בשיאו, זה פשוט לא יעזור כי גם שיקגו בולס של פליאוף 96' לא תוכל להכניע הלילה את טורונטו שתגיע באטרף של קבוצה שהולכת לעשות היסטוריה מול הקהל הביתי.

הלילה הזה, ליל ה-10 ביוני, הוא הלילה של טורונטו, עם דוראנט או בלעדיו (בלעדיו…) ואם אני צריך לשים את הראש על מה שיקרה בו, אז אנחנו כנראה נראה את גולדן סטייט מפתיעה ועולה ליתרון גדול בהתחלה, מאבדת אותו ונכנעת לטורונטו ללא תנאי בדרך לאליפות ראשונה בהיסטוריה של הקנדיים.

מה גולדן סטייט צריכה לעשות אם היא בכל זאת רוצה איכשהו לחזור לסדרה?

(חוץ מלהודות לאל שהימרתי על טורונטו בלי עוררין, שזה מתכון בטוח להפסד של הראפטורס. הנה, ניחסתי את עצמי ועכשיו הכל חוזר למקומו בשלום).

הדבר הברור הוא שהיא צריכה להפסיק לחשוב על דוראנט ולהתחיל לקבל את המציאות אליו היא נקלעה כמו שהיא. זאת אומרת, להבין שהיא אנדרדוג מובהק. זאת אומרת, להפסיק לחכות לישועות חציוניות. מודל של קובלר-רוס להתמודדות עם אובדן, מלמד אותנו שיש חמישה שלבים בדרך להתגברות על האסון שקרה. הווריירס היו עד כה בארבעת השלבים הראשונים – הכחשה ("אנחנו נסתדר בלי דוראנט"), כעס ("נתפוצץ במגרש ונראה לכולם מי אנחנו"), מיקוח ("הנה הוא תיכף חוזר") ודיכאון (משחק מספר 4 באופן כללי).  מה שאני מציע לגולדן סטייט לעשות זה להתמקד דווקא בשלב בחמישי – השלמה ולהתחיל להבין שהיא במצב סופני, עם הגב אל הקיר כמו שהיא לא הייתה מעולם וכל מה שהיא יכולה לעשות זה לחשוב איך מנצחים את המשחק הבא ולא שום דבר אחד. בלי דוראנט, בלי ניסים ובלי מופע שלשות לא הגיוני. רק הגנה לוחמנית, התעלות של כולם ואמונה ביכולת לנצח בערב נתון. שום משיח שקר לא יבוא.

הראפטורס מצידם מגיעים במצב אופטימאלי, כשהם מאמינים ביכולתם הברורה לנצח והאמונה הזו גדולה מרגע לרגע. לקנדיים כבר יש את המשיח שלהם ולמרות שהוא לא מחייך יותר מדי, הוא נותן את העבודה. הם יצטרכו רק לעבור עוד משחק אחד, בחדות, במוטיבציה וביעילות שאפיינה אותם עד כה וזה יהיה שלהם – אליפות ראשונה לקנדה במה שנראה עד לא מזמן כמעשה ניסים ויהפוך בסוף הלילה הזה למציאות.  

אלא אם המשיח כן יגיע 🙂