אחד ביום: פילדלפיה תנסה לצאת מהבור

3:00: פילדלפיה 76' – טורונטו ראפטורס (2-3 לראפטורס בסדרה)

המאה העשרים הייתה עמוסה בניסיונות שונים ומשונים של בני האדם להשיג הישגים ופיתוחים טכנולוגיים כמותם רק חלמו במאות שלפני כן. האדם נחת על  הירח במאה הזו, טיפס על האוורסט, הגיע לקוטב הדרומי, פיתח תקשורת שיכולה לחבר כמעט כל מקום על הגולובוס יצר מטוסים מהירים ועוד ועוד דברים שמוכרים לרובנו כיום.

אך היו גם כמה ניסיונות שאפתניים ופחות מוכרים. אחד מהם היה הרעיון ההפוך מלהגיע לחלל – לחפור כמה שיותר אל בטן האדמה לכיוון ליבת כדור הארץ. מי שניגשו למטרה הזו היו אלו שראו את עצמם כמפסידים של מרוץ החלל, הרוסים. בשנת 1970 ברית המועצות החליטה לחפור את דרכה למעמקים כשהמטרה הראשונית הייתה לקדוח לעומק של 15 קילומטרים מתחת לאדמה (רק לסבר את האוזן: ליבת כדור הארץ היא בעומק של 2,900 קילומטר…).

הרעיון היה יפה והמעצמה הקומוניסטית ניגשה למשימה. כמיקום הקידוח נבחר האי קולה (כמו המשקה) הנמצא בצפון מערב רוסיה, לא רחוק מהגבול עם נורבגיה ועשיר במצבי טבע, מה שנתן מוטיבציה גבוהה יותר לסובייטים לחפור באדמתו. בעזרת הציוד המתקדם ביותר לאותו הזמן החלו הרוסים לקדוח ולחפור, לחפור ולקדוח ואחרי 19 שנים של קידוחים הם נעצרו בעומק של 12,262 קילומטרים, לא ממש קרוב לליבה וגם לא ממש היעד שהם הציבו לעצמם אבל הכי עמוק שמישהו אי-פעם הצליח לקדוח. הסיבה שהרוסים נעצרו לא הייתה בגלל התפרקות ברית המועצות הקרבה והולכת וגם לא בגלל בזמן הארוך שלקח להם לקדוח את תריסר הקילומטרים. הסיבה הייתה פשוטה בהרבה – הציוד של הרוסים לא הצליח להתמודד עם החום הגבוה בלבד האדמה (זו הסיבה שמלכתחילה הם לא כיוונו יותר נמוך. ההשערה היא שבליבת כדור הארץ הטמפרטורה היא של 6,000 מעלות צלזיוס…) והוא פשוט שבק חיים בעומק שצוין. הרוסים נשארו עם חצי תאוותם בידם אבל עד היום אם תבקרו בעיר קולה תוכלו למצוא שם את הבור העמוק ביותר בעולם. וגם זה משהו.

לעומת הרוסים, הבור שפילדלפיה 76' חפרה לעצמה במשחקים מספר 4 ו-5 בסדרה מול טורונטו לא כל-כך עמוק ועדיין אפשר לסתום אותו, אבל כמו במקרה של ברית המועצות של אז, גם אצל פילדלפיה עושה רושם שהציוד שהסיקסרס הביאו איתם למשימה שבק חיים. פילי איבדה את זה במשחק מספר 5. לא, טורונטו לא הייתה ביום ענק, קוואי היה בינוני (בטח ביחס לעצמו), אחוזי הקליעה של הקנדיים לא היו הרבה יותר מסבירים אבל הסיקסרס היו מתחת לכל ביקורת. גם נרפים מאוד בהגנה, גם מזעזעים בהתקפה ובעיקר חסרי מוטיבציה והלומי קרב.

כמובן שהאצבעות מופנות בראש ובראשונה לכיוונו של ג'ואל אמביד שהיה פשוט רע במשחק החמישי עם 13 נק' ו-6 ריבאונדים בלבד ולא פחות מ-8 איבודים. "אנחנו נחיה או נמות עם האיש הגדול וידענו את זה מראש" אמר בסוף המשחק ג'ימי באטלר בפנים שדי רמזו לנו שהאופציה השנייה היא הסנריו המוביל כרגע. אמביד, כך מצוין לפני כל משחק, סוחב פציעה וגם הערב הוא ברשימת ה'בספק' אבל האם המצב הבריאותי של הענק הקמרוני הוא מציאות או סתם תירוץ שקל להיתלות בו – זו השאלה שאני הייתי מעז לשאול. האם זה משנה? כנראה שלא.

לאמביד היה משחק אחד טוב בסדרה הזו, המשחק השלישי והוא גם היה הטוב ביותר של הסיקסרס עד כה בפליאוף. הלילה במשחק הביתי הוא ינסה לשחזר אותו אבל גם אם פילי תשווה את הסדרה ל3-3 הסיכויים שהיא תצליח לנצח פעמיים לא הולכים לטובתה. בטח לא אם מה שנראה כמו הסתברות נדירה – שהכל יתחבר לה במשחק נתון.

הראפטורס מצידם טובים אבל לא טובים מאוד. הם בהחלט שם בשביל לנצל את חולשת יריבתם ובמקרה שלהם, השחקן המרכזי שלהם בהחלט מספק את הסחורה גם בימים לא טובים שלו. קוואי לאונרד עומד על 34.6 נק' ו9.8 ריב' משחק בסדרה הזו ויחד עם פסקל סיאקם היעיל, דני גרין עם הארומה של הווינריות, ההגנה של מארק גאסול ופה ושם קייל לאורי זה בהחלט מספיק בינתיים. מה יהיה בסיבוב הבא? זה לא משנה כרגע. בשביל זה הרי הם הביאו את קוואי, להעלות את הרמה עוד יותר ברגעים החשובים (וגם לעצור את יאניס אם וכאשר).

הלילה, פילי תוכל להתרומם קצת מהבור שלה ולהוריד את החום. איכשהו אני בספק אם היא מסוגלת לעשות את זה.

5:30: פורטלנד טרייל בלייזרס – דנבר נאגטס (2-3 לנאגטס בסדרה)

הנה עובדה שאולי ידעתם ואולי לא על פורטלנד טרייל בלייזרס: היא מעולם לא חזרה מפיגור 3-2 בסדרה. היא הייתה קרובה לעשות את זה לראשונה בתולדותיה בגמר המערב ההוא בשנת 2000 אבל אולי זה מה שעבר לחבורה המשוגעת ההיא בראש (הייתה להם בעיה של חיווטים במוח, למי שזוכר) ברבע האחרון וזה נגמר בעוד אליפות של הלייקרס.

והנה עוד עובדה על פורטלנד: הכוכב של הקבוצה, דמיאן לילארד, שהתפוצץ במשחק הראשון בסדרה עם 39 נקודות שכללו גם 4 שלשות עומד מאז על 7/32 מחוץ לקשת וקלע באופן כללי 23 נקודות למשחק במשחקים הללו, 10 נקודות פחות מההספק שלו בסדרה נגד אוקלהומה למשל.

שני הנתונים הללו אולי רנדומליים ואפשר להגיד שהם לא אומרים כלום לגבי מה שיקרה (כמו שראינו בכדורגל ביומיים האחרונים, שום דבר שקרה בעבר, לא מרמז על הבאות) אבל בתוספת העובדה שדנבר נראית כמי שהשתחררה מנטאלית מהאיום של פורטלנד כמו גם המחשבה שכל מה שקורה בסדרה הזו קרה לנאגטס כמעט אחד לאחד בסדרה הקודמת מול הספרס שהסתיימה בניצחון שלה, אהיה זהיר ואומר שנראה שפורטלנד בדרך להדחה מכובדת בסוף הסיבוב הנוכחי.

אלא אם… כבר ראינו את דמיאן לילארד מתעלה, כבר ראינו אותו עוקץ ומרחף, קולע ומתעתע. כבר ראינו אותו עושה ככל העולה על רוחו במגרש וכבר ראינו אותו מזניק קבוצה לשלבים הבאים. הוא יכול לעשות את זה שוב וזה משהו שאף פעם אי אפשר לפסול. בטח לא במשחק מספר 6 שייערך לפנות בוקר.

ועדיין לילארד צריך עזרה לצידו ופורטלנד צריכה לפחות הערב לתת הצגה לקהל שלה ואת כל כולה על המגרש. סי.ג'י מקולום הצטרף לחולשה הכללית במשחק הקודם (12 נק') ועם אנס קאנטר ברמדאן-מוד (השאלה 'לא אכלת ארוחת בוקר?' הייתה במקום במשחק מספר 5, הסנטר הטורקי קלע 7 נק' בלבד ב-25 דקות במשחק הקודם. יש סיכוי לא רע שאם יהיה משחק שביעי בין השתיים הוא יהיה בשעת צהרים בצפון אמריקה, מה שאומר שקאנטר שלנו יצטרך לשחק את גיים סבן בצום…), שניהם יצטרכו להיות בעניינים הלילה. פורטלנד אולי זרקה את המשחק הקודם כשהבינה שהיא לא הולכת לנצח אותו ונתנה לא מעט דקות לספסל אבל הלילה היא תצטרך להחזיר את מה שהיא שמטה, אחרת לא תהיה דרך חזרה.

דנבר מצידה צריכה להמשיך לעשות את מה שהיא עושה הכי טוב – הנעת כדור סובלנית, חילופים אוטומטיים בהגנה ושלושה כוכבים – ניקולה יוקיץ' האליל, ג'מאל מוריי ופול מילסאפ בכושר טוב. יחד עם ספסל שנותן מספיק גיבוי – לדנבר יש לא מעט להציע ובטח יותר ממה שיש ליריבתה. הסדרה הולכת בכיוון שלה ופוש נוסף של ריכוז ולחימה, יעבירו לנאגטס את המשוכה. אז יכול להיות שסדרת הספין-אופ של הסיבוב תיגמר הערב